אמרת חוץ של שותף: הרשעה פלילית ומשקל הראיה במשפט

דיני הראיות מתמודדים לעיתים קרובות עם עדים אשר חוזרים בהם מגרסתם במשטרה. במרכז הדיון המשפטי עומדת אמרת חוץ של שותף, אשר החוקרים גבו אותה מחוץ לכותלי בית המשפט. סוגיה זו מקבלת משקל דרמטי כאשר מדובר בעבירות ביטחון חמורות. הרשעה בהליך כזה עלולה להוביל למאסר עולם מצטבר.

בפרשה זו נדרש בית המשפט המחוזי בירושלים להכריע בכתב אישום חמור ביותר. לפיכך, התביעה ייחסה לנאשם מעורבות בפיגוע ההתאבדות בקפה הלל בספטמבר 2003. כתוצאה מפיגוע זה נרצחו שבעה בני אדם ונפצעו עשרות. פסק הדין חושף מחלוקת עמוקה בשאלת הערכת הראיות וגבולות הספק הסביר.

סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א-1971 מאפשר לבית המשפט לקבל אמרה בכתב. בנוסף, השופטים רשאים להעדיף אותה על פני עדות העד במשפט. הכלל נועד לסכל תופעה של חזרת עדים מגרסתם עקב לחצים ואיומים.

לפיכך, החוק דורש עמידה בתנאים מקדימים וברורים:

• הוכחת נסיבות מתן האמרה מחוץ לכותלי בית המשפט.

• נותן האמרה מעיד במשפט וניתנה לצדדים הזדמנות לחקור אותו.

• העדות בבית המשפט שונה מהאמרה בפרט מהותי, או שהעד מכחיש אותה.

• קיומה של תוספת ראייתית מסוג דבר לחיזוק, כדרישת סעיף 10א(ד) לפקודה.

יתרה מכך, כאשר בית המשפט בוחן אמרת חוץ של שותף, עליו לבדוק את משקלה הפנימי. עם זאת, השופטים בוחנים את אותות האמת ואת ההיגיון הפנימי של הגרסה. הקושי מתעצם כאשר החוקרים גובים את האמרה במסגרת חקירת צורך חריגה.

אזהרה: הסתמכות על אמרות של שותפים לעבירה מחייבת בדיקה זהירה במיוחד. קיים תמיד חשש שהשותף מבקש להפחית מאחריותו או להטעות את חוקריו.

נסיבות ההליך בבית המשפט המחוזי בירושלים

ההליך התנהל במסגרת תפ״ח (ירושלים) 775/04 מדינת ישראל נ' עמרו עבד אל עזיז. כתוצאה מכך, ההרכב כלל את סגן הנשיא צ' סגל, השופט י' נועם והשופט ר' כרמל. פרקליטות המדינה ייחסה לנאשם שבע עבירות רצח, עשרות ניסיונות לרצח וסיוע לאויב.

הנאשם היה אדם עיוור מגיל 20 ובעל תואר שני מהאוניברסיטה העברית. לעומת זאת, לפי כתב האישום, אחמד עביד, ראש חוליית חמאס, פנה אל הנאשם בבקשת סיוע. התביעה טענה כי הנאשם העמיד לרשותו את דירת אביו בראס-חמיס לשם הלבשת המפגע בחגורת הנפץ.

בנוסף לכך, התביעה טענה כי הנאשם שמר על פתח הדירה בעת ההכנות. לדוגמה, הנאשם כפר מכל וכל בכל המיוחס לו. הוא טען כי מעולם לא סייע לחוליית טרור, וכי החזיק בעמדות פומביות נגד אלימות.

אמרת חוץ של שותף: ראיות המאשימה מול גרסת הנאשם

התביעה ביססה את עיקר ראיותיה על הודעותיהם של אחמד ונאאל בחקירות השב״כ והמשטרה. לדוגמא, שניהם כבר הודו והורשעו בעבירות אלו בהליך נפרד. ואולם, מעל דוכן העדים במשפטו של הנאשם הם שינו כיוון לחלוטין.

בעדותם בבית המשפט, אחמד ונאאל טענו כי הנאשם כלל לא ידע על הפיגוע. כלומר, אחמד טען כי ניצל את עיוורונו של הנאשם ולקח מפתח לדירה באמתלה של עבודות חשמל. בעקבות זאת, התביעה ביקשה להעדיף את אמרותיהם מחדר החקירות לפי סעיף 10א.

מנגד, הנאשם טען בעדותו כי חוקרי השב״כ הפעילו עליו לחץ כבד. אולם, הוא הסביר כי אחמד הכיר אותו כחשמלאי בלבד שנים קודם לכן. כמו כן, הנאשם טען כי אחמד מעליל עליו כדי לחפות על שותפים אמיתיים בארגון.

שימו לב: חוקרי השב״כ גבו מאחמד את הודעותיו המפלילות במסגרת נוהל חקירת צורך. נוהל זה כולל הפעלת אמצעים פיזיים חריגים לשם סיכול מיידי של פיגועים.

הכרעת הדין: מחלוקת בין דעת הרוב לדעת המיעוט

בית המשפט נחלק בדעותיו באופן חריף. אמנם, סגן הנשיא צ' סגל, בהסכמת השופט ר' כרמל, קבע כי יש להרשיע את הנאשם. שופטי הרוב ביכרו את אמרות החוץ של אחמד ונאאל על פני עדותם במשפט.

השופט סגל נימק כי אחמד מסר מידע בהדרגה בשל אופי החקירה. בנוסף, אחמד אישרר את מעשיו כשהודה במשפטו שלו ללא טענת זוטא. ואולם, השופטים מצאו חיזוק ראייתי בהתנהגות הנאשם במהלך העימות ובאי-דיוקים בגרסתו לעניין מפתחות הדירה.

לעומת זאת, השופט י' נועם הציג עמדת מיעוט מנומקת המצדדת בזיכוי מחמת הספק. יחד עם זאת, השופט נועם הדגיש כי הפללת הנאשם נשענת על עד יחיד שנחקר באמצעים קשים. יתרה מכך, אמרותיו של אחמד לקו בסתירות מהותיות באשר למועד גיוס הנאשם והעברת החגורה.

כמו כן, השופט נועם הצביע על קשיים לוגיים ממשיים בגרסה המפלילה:

• הטלת משימת אבטחה ובדיקת הדרך על אדם עיוור מעוררת תמיהה עמוקה.

• בחירה להסתיר מטען בלב שכונת מגורים צפופה במקום שטח פתוח אינה הגיונית.

• אחמד הסתיר שותפים אחרים לכל אורך חקירתו, וייתכן שהקריב את הנאשם.

• הנאשם גינה בחריפות ובאופן עקבי ארגוני טרור, התנהגות שאינה אופיינית לפעיל אידיאולוגי.

למרות חוות דעתו המפורטת של השופט י' נועם, בית המשפט הרשיע את הנאשם בדעת רוב. מאידך, השופטים קבעו כי מעשיו מגבשים אחריות של מבצע בצוותא לפי סעיף 29 לחוק העונשין, התשל״ז-1977.

השוואה בין נימוקי דעת הרוב לנימוקי דעת המיעוט סוגיה לבחינה עמדת דעת הרוב (סגל וכרמל)עמדת דעת המיעוט (נועם)חקירת צורך ואמצעים חריגים האמצעים לא פגעו באמינות הגרסה עקב אישור הודאת השותף במשפטו אמצעים קשים מחייבים זהירות כפולה ומעוררים חשש להפללת שווא סתירות במועדי העברת החגורה חוסר הדיוק נובע ממסירת מידע הדרגתית ואינו פוגם בליבת האירוע סתירות מהותיות בין יום הפיגוע לשבוע לפניו פוגמות במשקל האמרה תפקיד האבטחה שיוחס לעיוור הנאשם שמר ליד הדלת כדי להתריע על כניסה בהתאם ליכולותיו ייחוס בדיקת השטח ואבטחה לאדם עיוור מעורר קושי לוגי חמור תוצאה אופרטיבית הרשעה מלאה כמבצע בצוותא ברצח ובסיוע לאויב זיכוי מלא מכל העבירות מחמת הספק.

שלבים לבחינת משקל ראייתי כאשר מוצגת אמרת חוץ של שותף

1. בדיקת חוקיות הגבייה. עורכי הדין בוחנים באילו תנאים נגבתה האמרה והאם הופעל לחץ פסול.

2. הצלבת פרטים עובדתיים. ההגנה בודקת האם קיימות סתירות פנימיות במועדים ובמיקומים שתיאר השותף.

3. בחינת ההיגיון המעשי. בתי המשפט בודקים האם הפעולות המיוחסות לנאשם תואמות את מצבו הפיזי והאישי.

4. איתור תוספת ראייתית. השופטים מחפשים ראיה מאמתת מסוג דבר לחיזוק הקושרת את הנאשם למעשה.

שאלות ותשובות

סיכום והשלכות מעשיות

פסק הדין בתפ״ח 775/04 ממחיש את המורכבות העצומה של ניהול הליך פלילי המבוסס על עדויות שותפים. מצד אחד, דעת הרוב הדגישה את הצורך להגן על הציבור מפני פעילות טרור. ואת החשיבות של חשיפת האמת בחקירה. מצד שני, דעת המיעוט הציבה זרקור על הסכנה שבהרשעת אדם כאשר אמרת חוץ של שותף מעוררת תמיהות לוגיות.

וסתירות מהותיות.

בסופו של יום, בית המשפט המחוזי בירושלים הכריע בדעת רוב והרשיע את הנאשם. התיק מדגיש עד כמה קריטי להעמיד כל פיסת ראיה למבחן שיפוטי קפדני. במצבים שבהם מועלות טענות מורכבות על בסיס הודאות שנגבו בחקירה. ייעוץ משפטי מקצועי ומעמיק הוא תנאי בל יעבור להגנה על זכויות הנאשם.