דחיית תביעה לפיצויים בגין נכסי נפקדים: התיישנות וכשל

התיישנות תביעת פיצויים נכסי נפקדים הוא נושא מרכזי בתחום זה. לפיכך, בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה תביעת חברה לפיצויים בגין נכסי נפקדים מיפו. עקב התיישנות וכשל ראייתי חמור שאפיין את התיק לאחר עשרות שנים. המקרה ממחיש את הקשיים המשפטיים והראייתיים החריפים העולים כאשר תביעות היסטוריות רבות-עשורים מגיעות לבירור שיפוטי. יש כאן כדי להשליך על שאלות התיישנות. בנושא זה קראו גם: רקע והעובדות המרכזיות בהליך.

נטל ההוכחה ומשקלן הראייתי של תעודות ציבוריות ישנות בענייני מקרקעין. נושא קשור: נזקי רטיבות מהשכנים: אחריות, הליך משפטי ופיצויים מקיפים. מי שמתמודד עם סוגיה דומה בענייני מקרקעין יכול להיעזר בעורך דין מקרקעין לקנייה, מכירה וליקויי בנייה.

רקע והליכים מקדמיים: תביעת פיצויים נכסי נפקדים

התובענה הוגשה אל בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, ה״פ (מרכז) 17765-06-11. בנוסף, סביוני רשל להשקעות ופיננסים בע״מ נ' הממונה על ביצוע חוק נכסי נפקדים (פיצויים), התשל״ג-1973. השופט אורן שוורץ נתן את פסק דינו ביום 18.04.2016. המבקשת, חברה עסקית, טענה כי היא זכאית לפיצויים מכוח זכות שהומחתה לה מהמנוח סלים בידס. להרחבה ראו: הסכם שותפות עסקי: מה חשוב שיופיע כדי להבטיח את עתיד המיזם?.

סלים בידס, אשר טען לזכויות ירושה בקרקעות רבות באזור יפו וגוש דן. עם זאת, הגיש תביעות פיצויים לממונה על פי חוק נכסי נפקדים (פיצויים), התשל״ג-1973. בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80. הוא שב והגיש תביעות דומות בשנות ה-90.

חלק מן התביעות הללו נדחו על ידי הממונה מטעמים פרוצדורליים, ואחרות כלל לא טופלו.

בשנת 1994 סלים בידס המחה את זכותו לפיצויים לחברת המבקשת. כתוצאה מכך, בשנת 1995 השיב הממונה כי לא ניתן לטפל בתביעות מאחר שתוקף החוק פג. פניות נוספות של באי כוח המבקשת בין השנים 2001 ל-2007 נדחו אף הן. בשנת 2008 עתרה המבקשת לבג״ץ.

אשר הורה על מחיקת העתירה לנוכח קיומו של סעד חלופי, וסמכות עניינית של בית המשפט המחוזי. בעקבות כך, הגישה המבקשת את התובענה לבית המשפט המחוזי בשנת 2011.

השאלות המשפטיות המרכזיות

בית המשפט בחן שתי שאלות משפטיות עיקריות:

• האם תביעתה של המבקשת. לדוגמה, הנסמכת על זכות שהומחתה לה בשנת 1994 בגין תביעות שהוגשו לממונה כבר בשנות ה-80. וה-90, התיישנה.

• האם המבקשת הוכיחה את יסודות העילה מכוח חוק הפיצויים, ובכלל זה את הזיקה הקניינית הקונקרטית בין סלים בידס לבין החלקות הספציפיות הנתבעות. על יסוד מסמכים היסטוריים ותרגומים נוטריוניים מלפני עשרות שנים.

הכרעת בית המשפט ונימוקיה

בית המשפט דחה את התובענה משני טעמים מרכזיים. ראשית, בית המשפט קבע כי התביעה התיישנה. כלומר, סעיף 4 לחוק נכסי נפקדים (פיצויים). התשל״ג-1973 קובע מסגרת זמן של 15 שנה להגשת תביעה לממונה, כלומר עד ליום 30.6.1988.

יתרה מכך, בית המשפט הבהיר כי חוק הפיצויים אינו קובע התיישנות מהותית של עילת התביעה עצמה. לפיכך, חלות הוראות חוק ההתיישנות, התשי״ח-1958 הכלליות, הקובעות תקופת התיישנות של 7 שנים. מרוץ ההתיישנות החל לכל המאוחר בתום התקופה להגשת תביעות לממונה, או לחלופין.

במועד החלטת הממונה מיום 5.2.1995 שבה הודיע הממונה כי לא ניתן לטפל בתביעות.

על כן, בית המשפט קבע כי התביעה שהוגשה רק בשנת 2011 התיישנה שנים רבות קודם לכן. בית המשפט גם דחה את טענת המבקשת לפיה הגשת התביעות המקוריות לממונה עצרה את מרוץ ההתיישנות. כמו כן, בית המשפט דחה את הטענה בדבר משא ומתן שהפסיק את ההתיישנות.

מאחר שהמבקשת לא הוכיחה משא ומתן ממשי מול הממונה.

שנית, בית המשפט קבע כי המבקשת לא הוכיחה כדבעי את הזיקה הקניינית בין סלים בידס לבין המקרקעין הספציפיים הנתבעים. נסחי הרישום ההיסטוריים, שחלקם נכתבו בערבית וחלקם באנגלית, כללו תוספות בכתב יד לא מזוהות. בנוסף, הם היו ללא מספרי זיהוי המקשרים את השם הרשום לסלים בידס באופן חד-משמעי.

העד היחיד מטעם המבקשת נמצא בלתי אמין. יחד עם זאת, הוא תיאר פגישה עם אדם שהוכח כי נפטר שנה וחצי קודם לכן. חוזה רכישת המקרקעין המקורי משנת 1948, שתורגם מערבית על ידי נוטריון. עורר סימני שאלה חמורים באשר לאותנטיות שלו.

לדוגמה, התאריך שלו לא התיישב עם המועד שבו עברה יפו לשליטה ישראלית.

בית המשפט הדגיש כי חלוף כשלושים שנה מאז הגשת התביעות המקוריות מנע גישה לעדים ולראיות ישירות. כמו כן, הכשל הראייתי לא נסתם באמצעות חוות דעת מומחה מתאימה. נוכח כל האמור, בית המשפט דחה את התובענה במלואה.

1. בירור מועד ההתיישנות: חישוב פרק הזמן שחלף ממועד היווצרות העילה או ממועד סירוב הרשות.

2. פנייה לערכאה תוך זמן סביר: הגשת תביעה לבית המשפט ולא הסתפקות בפנייה מנהלית בלבד.

3. ריכוז ראיות עדכניות: תיעוד, עדים וחוות דעת מומחה התומכים בזיקה הקניינית הנטענת.

4. ליווי משפטי צמוד: פנייה לעורך דין מקרקעין מוקדם ככל האפשר, במיוחד בתביעות היסטוריות.

משמעויות מעשיות להליכי תביעת פיצויים נכסי נפקדים

פסק הדין מדגיש שני עקרונות חשובים בהתדיינויות היסטוריות מול המדינה. ראשית, הגשת בקשה מנהלית לרשות, כגון הממונה על נכסי נפקדים. מצד שני, אינה נחשבת כשלעצמה ל״תובענה״ העוצרת את מרוץ ההתיישנות. על כן, יש לפנות לבית המשפט המוסמך בתוך פרק זמן סביר לאחר סירוב או שיהוי מצד הרשות.

שנית, ככל שחולף זמן רב יותר בין האירועים הנטענים לבין הבירור השיפוטי. לסיכום, כך גובר הנטל הראייתי על התובע להוכיח את עילתו במסמכים אמינים ובלתי-שנויים במחלוקת.

יתרה מכך, תעודות ציבוריות ישנות, כגון תרגומים נוטריוניים או נסחי רישום היסטוריים. אינן פוטרות את התובע מהוכחת הזיקה הקונקרטית בין הזכות הנתבעת לבין התובע. הפסיקה גם מחדדת כי דוקטרינת ההתיישנות היא כלל פורמלי נוקשה. היא חלה גם על המדינה, ואינה משתנה בשל מעמדה כרשות ציבורית. מי שמתמודד עם סוגיית התיישנות בתביעה אזרחית יכול להיעזר בעורך דין משפט אזרחי לחוזים ותביעות.

סיכום: התיישנות תביעת פיצויים נכסי נפקדים

המקרה שלפנינו ממחיש את החשיבות הקריטית של הגשת תביעות לפיצויים בגין נכסי נפקדים במועדן. ושל שמירה על תיעוד ראייתי מלא ואמין. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה של חברת סביוני רשל להשקעות ופיננסים בע״מ. הוא עשה זאת הן מחמת התיישנות התביעה.

והן עקב כשל ראייתי חמור בהוכחת הזיקה הקניינית למקרקעין. פסק הדין מדגיש כי נטל ההוכחה גובר ככל שחולף זמן רב יותר. והתיישנות חלה גם על תביעות מול המדינה. לפיכך, מומלץ לפעול בענייני מקרקעין ובמיוחד בתביעות פיצויים נכסי נפקדים בערנות ובמהירות, ובליווי משפטי צמוד.

כדי למנוע דחיית תביעות מחמת התיישנות או חסר ראייתי. לעיון נוסף: דחיית תביעה הטעיה התיישנות: לקחים מיזם נדל״ן.

שאלות ותשובות נפוצות על תביעת פיצויים בגין נכסי נפקדים