בית המשפט מוסמך להתיר הבאת ראיות נוספות גם לאחר הכרעת הדין לפי סעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי. עם זאת, מדובר בסמכות חריגה ונדירה מאוד. בית המשפט ישתמש בה רק למניעת עיוות דין ממשי הפוגע בהגנת הנאשם.
סוגיית הבאת ראיות לאחר הכרעת הדין מהווה צומת מורכב בין עקרון סופיות הדיון לבין השאיפה לעשיית צדק. לפיכך, מאמר זה בוחן את פסק דינו של בית המשפט העליון בתיק ע״פ 5874/00 ארנלדו לזרובסקי נ' מדינת ישראל. הקוראים ילמדו כיצד בתי המשפט מתמודדים עם בקשות חריגות בשלבים מאוחרים של המשפט הפלילי.
נוסף על כך, נבחן את המשקל הראייתי של כבישת עדות בעבירות מין בקטינים.
סעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ״ב-1982 מסדיר את סמכות הערכאה הדיונית לגבות ראיות נוספות. בנוסף, החוק מעניק לשופט שיקול דעת רחב לשמוע עדים נוספים גם לאחר סיום פרשת ההוכחות. עם זאת, השופט (כתוארו אז) אהרן ברק התווה גבולות ברורים להפעלת סמכות זו בעניין ע״פ 951/80 קנור נ' מדינת ישראל.
בית המשפט קבע כי הצדדים צריכים להביא את ראיותיהם בסדר הרגיל והקבוע בחוק. עם זאת, ככל שהמשפט מתקרב לשלב גזר הדין, שימוש בסמכות זו נעשה נדיר יותר. לפיכך, בית המשפט ייעתר לבקשה רק כאשר אי-הבאת הראיה תגרום עיוות דין ממשי לנאשם. עיוות דין מוגדר בפסיקה כפגיעה מהותית ביכולתו של הנאשם להתגונן כראוי מול האישומים.
בנוסף, סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי מסמיך את ערכאת הערעור לגבות ראיות חדשות. כתוצאה מכך, בית המשפט מפעיל סמכות זו לפי שלושה מבחנים מצטברים שנקבעו בע״פ 1742/91 פופר נ' מדינת ישראל:
-
האם הראיה עמדה לרשות המבקש במהלך הדיון בערכאה הראשונה.
-
משקלו של עקרון סופיות הדיון בנסיבות העניין.
-
טיב הראיה והסיכוי כי הצגתה תוביל לשינוי תוצאת המשפט.
עובדות המקרה: ע״פ 5874/00 ארנלדו לזרובסקי נ' מדינת ישראל
המערער, ארנלדו לזרובסקי, יליד 1934, עבד כעובד ניקיון במועדון ספורט בכפר סבא. לעומת זאת, המתלונן, יליד 1979, נהג לבקר במועדון מספר פעמים בשבוע. המדינה הגישה נגד המערער כתב אישום מתוקן בעקבות תלונה שנמסרה בשנת 1997. כתב האישום ייחס למערער ביצוע עבירות מין ממושכות בין השנים 1991 עד 1993.
כאשר המתלונן היה כבן 11 עד 13.
לפי עובדות האישום, המערער נגע באיבר מינו של המתלונן במקלחות המועדון. לדוגמה, בהמשך, הוביל המערער את המתלונן לתא שירותים נעול וביצע בו מעשים מגונים ומעשי סדום חוזרים. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הרשיע את המערער בעבירות לפי סעיפים 348(א). ו-347(ב) לחוק העונשין התשל״ז-1977, בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין.
שופטי הרוב גזרו עליו ארבע שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 7,500 ש״ח.
שימו לב: שופטת המיעוט בבית המשפט המחוזי, השופטת עדנה קפלן-הגלר, סברה כי נכון להסתפק בשנה אחת של מאסר בפועל לאור מצבו הרפואי של המערער.
טענות הצדדים בערעור מול בקשת הבאת ראיות לאחר הכרעת הדין
המערער החליף את ייצוגו המשפטי לאחר מתן הכרעת הדין. לדוגמא, בא כוחו החדש הגיש בקשה דחופה לביטול הכרעת הדין לצורך הבאת ראיות חדשות. המערער טען כי בא כוחו הקודם העניק לו ייצוג לקוי. במסגרת הבקשה, ביקש המערער להעיד ידידה של המתלונן ולהעמיד את המתלונן לבדיקה פסיכיאטרית.
כמו כן, ביקש להעיד את מנהל האחזקה במועדון.
לעומת זאת, המדינה התנגדה לבקשה וטענה כי אין הצדקה לחרוג מסדרי הדין. כלומר, המדינה הדגישה כי גרסת המתלונן נמצאה מהימנה ועקבית לאורך כל הדרך. בנוסף, המדינה טענה כי חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות אינו שולל את משקל העדות. יתרה מכך, המדינה טענה כי חומרת המעשים מצדיקה ענישה מחמירה כדי להגן על שלום הציבור.
הכרעת בית המשפט העליון: דחיית הבקשה לראיות ואישור ההרשעה
השופטת א' פרוקצ'יה, בהסכמת השופטים ת' אור וא' א' לוי. אולם, דחתה את הערעור על כל חלקיו. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי שלא להתיר הבאת ראיות נוספות. בית המשפט קבע כי עדות הידידה לא סתרה את גרסת המתלונן.
אדרבה, העדות הראתה כי המתלונן סיפר לה על הפגיעה עוד בהיותו נער. אמנם, ללא כל מניע מניפולטיבי.
בנוסף לכך, בית המשפט דחה את הדרישה לבדיקה פסיכיאטרית למתלונן. ואולם, עדותה המקצועית של הפסיכולוגית הקלינית שללה לחלוטין זיכרון שקרי או בדותה. כמו כן, בית המשפט דחה בקשה להגשת קטעי פרוטוקול מהליך מקביל. המערער הגיש מסמכים חלקיים בלבד, ולפיכך לא הוכחה פגיעה בהגנתו.
בית המשפט קבע כי לא נגרם כל עיוות דין למערער.
התמודדות עם כבישת עדות וסתירות בעבירות מין בקטינים
השופטת פרוקצ'יה ניתחה בהרחבה את משמעותה של כבישת עדות בקרב נפגעי עבירה. אמנם, שתיקה ממושכת עשויה לעורר חשד, אך הסבר סביר מפיג חשש זה. יחד עם זאת, קורבנות של מעשים מיניים חווים לעיתים קרובות בושה, פחד ואשמה כבדה. רגשות אלה מסבירים מדוע חשיפת המעשים נעשית בשלבים ובהדרגה לאורך זמן.
יתרה מכך, חוק סדר הדין הפלילי ופקודת הראיות (נוסח חדש) תשל״א-1971 מכירים במורכבות זו. מאידך, סעיף 54א(ב) לפקודת הראיות דורש פירוט מיוחד להרשעה על בסיס עדות יחידה של נפגע עבירת מין. בית המשפט המחוזי נימק היטב מדוע נתן אמון מלא במתלונן. תוך הסתמכות על חיזוקים ראייתיים רבים.
סתירות קלות בפרטים שוליים נבעו מסערת רגשות ומחלוף הזמן, ואינן פוגעות בליבת העדות.
אזהרה: ניסיון לטעון לחוסר מהימנות בשל גילוי מאוחר של פגיעה מינית נתקל ברף שיפוטי גבוה, שכן המערכת המשפטית מודעת היטב לחסמים הנפשיים המאפיינים נפגעים.
האיזון בענישה: חומרת המעשים מול נסיבות אישיות
בית המשפט העליון בחן את שיקולי הענישה ולא מצא עילה להתערב בארבע שנות המאסר. כבוד השופטת פרוקצ'יה הדגישה כי ביצוע מעשים מיניים חוזרים בילד רך מחייב תגובה עונשית קשה. מעשים אלה הותירו בקרבן צלקות נפשיות עמוקות ומתמשכות. לפיכך, שיקולי הגמול וההרתעה גוברים במקרה זה על נסיבותיו האישיות של הנאשם.
בית המשפט שקל לקולא את גילו של המערער, את עברו הנקי ואת מצבו הרפואי הירוד. עם זאת, שופטי הרוב בבית המשפט המחוזי ערכו איזון ראוי ולא החמירו יתר על המידה. בית המשפט הורה לשירות בתי הסוהר לפקח בקפידה על בריאותו הגופנית. והנפשית של המערער במהלך מאסרו.
השוואת עמדות השופטים בעניין גזר הדין בערכאה הדיונית עמדה שיפוטית עונש מאסר בפועל נימוקים מרכזיים דעת הרוב (השופטים טל ועמית)4 שנות מאסר בפועל חומרת המעשים, פגיעה מתמשכת בקטין, נזק נפשי עמוק דעת המיעוט (השופטת קפלן-הגלר)שנה אחת מאסר בפועל גיל מבוגר, הידרדרות רפואית ונפשית קשה, חשש אובדני
מה עושים במקרה של גילוי ראיות חדשות: שלבי פעולה
-
בחינת הראיה ומקורה. עורך הדין בודק האם הראיה הייתה בהישג יד במהלך המשפט ומדוע לא הוצגה בזמן.
-
הערכת הפוטנציאל לשינוי התוצאה. הסניגור מעריך האם הראיה החדשה עשויה להפריך את יסודות האשמה או לעורר ספק סביר.
-
הגשת בקשה מנומקת בדחיפות. הצוות המשפטי מגיש בקשה מפורטת לפי סעיף 167 או סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי.
-
הוכחת עיוות דין. המבקש מתמקד בשכנוע בית המשפט כי דחיית הראיה תפגע באופן בלתי הפיך בהגנתו.
שאלות ותשובות
מתי בית המשפט יאשר הבאת ראיות לאחר הכרעת הדין?
בית המשפט יאשר זאת במקרים חריגים בלבד. המבקש חייב להוכיח כי הראיה חיונית למניעת עיוות דין ממשי. וכי יש בכוחה לשנות את תוצאת המשפט.
האם כבישת עדות פוסלת את תלונת הנפגע בעבירות מין?
לא, כבישת עדות אינה פוסלת את התלונה. בתי המשפט מכירים בבושה ובפחד המונעים מנפגעים להתלונן מיד, במיוחד כאשר מדובר בקטינים.
האם החלפת עורך דין מצדיקה פתיחה מחדש של שלב ההוכחות?
החלפת ייצוג אינה מהווה עילה אוטומטית להבאת ראיות חדשות. בית המשפט בוחן את מהות הראיה ולא את זהות עורך הדין המייצג.
כיצד משפיע מצב רפואי קשה על עונש מאסר בעבירות חמורות?
בית המשפט מתחשב במצב רפואי כשיקול מקל. עם זאת, בעבירות מין קשות וחמורות, שיקולי ההרתעה והגמול גוברים. ושירות בתי הסוהר מעניק את הטיפול הרפואי הנדרש.
פסק הדין בעניין ארנלדו לזרובסקי ממחיש את המדיניות השיפוטית הברורה בנוגע לסדרי הדין הפליליים. בית המשפט העליון הבהיר כי שמירה על עקרון סופיות הדיון חיונית לתפקוד המערכת. בקשות חריגות ממין זה ייבחנו תמיד דרך הפריזמה המחמירה של עיוות דין.
