הגנת הכורח בעבירות סמים: מתי איומים יפטרו מאחריות

האם איומים על חיי משפחה מעניקים פטור פלילי לבלדרי סמים?

האם הגנת הכורח בעבירות סמים מעניקה פטור לבלדרים המאויימים? בית המשפט העליון קבע כי האיומים אינם מהווים הגנה כאשר הנאשם פועל מרצון חופשי. בנוסף, הגנת הכורח אינה חלה למי שהסכים להבריח סמים תמורת תשלום. עם זאת, אי פנייה למשטרה בעת הנחיתה שוללת את טענת חוסר הברירה, ולכן בתי המשפט מטילים עונשי מאסר ממושכים גם על בלדרים שפעלו תחת לחץ.

סוחרי סמים בינלאומיים מנצלים לעיתים קרובות מצוקה כלכלית של אזרחים תמימים, ולכן מציעים תשלום גבוה לבלדרים. לפיכך, אנשים אלו מסכימים לשמש כבלדרים תמורת תשלום כספי. כאשר הבלדרים מנסים לסגת, ארגוני הפשיעה מפעילים כלפיהם איומים חמורים. במצבים אלה עולה השאלה האם תעמוד להם הגנת הכורח בעבירות סמים בעת העמדתם לדין.

מאמר זה מנתח את גבולות הפטור הפלילי לאור פסיקה עקרונית של בית המשפט העליון. לפיכך, והוא כולל דוגמאות, ניתוחים והמלצות פרקטיות.

החוק והסייגים של הגנת הכורח בעבירות סמים

סעיף 34יב לחוק העונשין, תשל״ז-1977, מעגן את סייג הכורח. בנוסף, לפי סעיף זה. אדם אינו נושא באחריות פלילית כאשר פעל תחת איום מוחשי הכולל סכנה חמורה לגוף. לחיים או לרכוש, ובתנאי שהוכיח חוסר ברירה מוחלט.

לעומת זאת, סעיף 34יד(א) קובע כי מי שיצר את המצב מרצון חופשי מאבד את ההגנה. בנוסף, חריג הצלת אינטרס הזולת (סעיף 34יד(א) סיפא) מאפשר פטור רק. עם זאת, אם המעשה נועד להצלת אחרים מלכתחילה.

ההליך המשפטי: מקרה בלדריות מקולומביה

במקרה ע״פ 3920/00 ו-3964/00, שתי נשים מקולומביה, אם למספר ילדים. כתוצאה מכך, קיבלו הלוואה מהמלווה בתמורה לבליעת קקאווין. לאחר שהן ביקשו לסגת, המלווה איים לפגוע בילדיהן. עם זאת, האיום לא נרשם כמסוכנות מוחשית לפי החוק.

בנוסף, הייתה אפשרות לפנות למשטרת ישראל עם הגעתן לנמל תעופה בן גוריון – אלטרנטיבה שלישית שלכאורה שוללת את חוסר הבחירה.

הן נלכדו, נעצרו ונדונו בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. שם נידונו לשש שנות מאסר בפועל בעבירות של קשירת קשר לפשע. ייבוא סם מסוכן והחזקת סם שלא לצריכה עצמית.

טענות הצדדים סביב הגנת הכורח בעבירות סמים

המערערות טענו כי האיום על ילדיהן יוצר חוסר ברירה מוחלט ולכן זכאיות להגנת הכורח. הן גם טענו שהחריג של הצלת אינטרס הזולת חל עליהן. כי המשיכו בפעולה במטרה להגן על משפחתן.

המדינה טענה כי ההסכמה הראשונית של המערערות להעברת סמים ניתנה מרצון חופשי, ולפני האיום. בנוסף, המדינה הצביעה על האפשרות לפנות למשטרה, מה שמונע קיום רכיב האונס הנדרש בחוק.

הכרעת בית המשפט העליון והדחייה של הגנת הכורח בעבירות סמים

בית המשפט העליון. בפסק דין של השופטת ט׳ שטרסברג-כהן ובשיתוף המשנה לנשיא ש׳ לוין והשופט א׳ ריבלין. דחה את ערעורן של המערערות. שלושה רכיבים מרכזיים חייבים להתקיים:

• איום מוחשי וממשי לסכנה חמורה.
• פגיעה צפויה בחיים, בגוף או בחירות.
• חוסר ברירה ואונס מוחלט לביצוע המעשה.

ראשית, בית המשפט קבע כי האיום על הילדים אינו עומד בתנאי האיום המוחשי. בנוסף, הוא ציין כי קיימה אפשרות פנייה למשטרה, ולכן לא מתקיים חוסר ברירה מוחלט. לעומת זאת, החריג של הצלת אינטרס הזולת חל רק כאשר האדם נכנס למצב למען הזולת מלכתחילה; במקרה זה. הכניסה למצב נבעה מרצון רווחי, ולכן החריג לא חל.

שאלות ותשובות

צעדים מומלצים במצב של איומים או מעורבות בעבירה

• הימנעות מוחלטת מהתקשרות עם גורמים עברייניים.
• פנייה מיידית לרשויות האכיפה עם קבלת איום.
• גילוי מידי של המידע לכל גורמי הביטחון במעבר גבול.
• קבלת ייעוץ משפטי מקצועי מעורך דין פלילי.

סיכום

הפסקה בע״פ 3920/00 מדגישה את העמדה הקפדנית של בית המשפט כלפי עבירות ייבוא סמים. הגנת הכורח בעבירות סמים איננה חלה למי שהחל בפעילות פלילית מרצון חופשי, ולא ניצל את האפשרות הפנייה למשטרה. ליווי משפטי מקצועי מאפשר להציג את המקרה במלואו ולהגן על זכויות הנאשם.