זילות בית המשפט: מתי ביקורת על שופטים מובילה לאישום?

סוגיית הגבול בין חופש הביטוי לבין שמירה על מעמד השפיטה מעוררת מתח מתמיד. לפיכך, האם מותר לאיש ציבור לתקוף פסיקה שיפוטית במילים חריפות מבלי לתת על כך את הדין הפלילי. במאמר זה נבחן את האיזון החוקתי ואת ההלכה השיפוטית המובילה בעניין עבירת זילות בית המשפט.

עבירת זילות בית המשפט מעוגנת בסעיף 255 לחוק העונשין, התשל״ז-1977. בנוסף, החוק קובע איסור על אמירת דברים או פרסומם בכוונה לפגוע במעמדו של שופט או לבזות את דרכי השפיטה. מטרת הסעיף היא להגן על אמון הציבור ברשות השופטת.

עם זאת, רשויות התביעה אינן מגישות כתב אישום בכל מקרה של התבטאות פוגענית. עם זאת, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ״ב-1982. התובע בוחן האם קיים עניין לציבור בהעמדה לדין. שיקול דעת זה מעניק לתביעה מרחב תמרון רחב ומאפשר לה להימנע מנקיטת הליכים פליליים מיותרים.

שימו לב: חופש הביטוי מגן גם על התבטאויות מקוממות וצורמות. לפיכך, התביעה דורשת יסוד נפשי מובהק ומחמיר לצורך גיבוש אישום פלילי.

ההליך בבג״ץ: ידידיה בארי נגד רשויות התביעה

בפסק הדין בתיק בג״ץ 506/89 ידידיה בארי נ' אמירה כוכבא-שבתי, דורית בייניש וד״ר מתתיהו פלד. כתוצאה מכך, נדונה מחלוקת ציבורית עקרונית. העותר, עו״ד ידידיה בארי. דרש לחייב את פרקליטת המדינה לפתוח בחקירה ולהעמיד לדין את חבר הכנסת ד״ר מתתיהו פלד.

הרקע לעתירה היה התבטאות חריפה ברחבת בית המשפט.

לאחר שבית המשפט העליון פסל רשימה פוליטית שבה נכלל. לעומת זאת, חבר הכנסת פלד תקף את השופטים פומבית. בין היתר טען כי מדובר בבושה ששני שופטים פסלו רשימה על סמך קטעי עיתונות. משטרת ישראל החליטה לסגור את התיק.

בעקבות זאת, פרקליטת המדינה, דורית בייניש, דחתה ערר שהגיש העותר.

העותר טען כי חבר הכנסת ביצע עבירה של זילות בית המשפט שפגעה באמון הציבור. לעומת זאת, פרקליטת המדינה סברה כי קיים ספק בנוגע לקיום כוונה מיוחדת לפגוע. בנוסף, הפרקליטות ציינה את האפשרות שחלה על הדברים חסינות מהותית מכוח חוק חסינות חברי הכנסת (זכויותיהם. לדוגמה, וחובותיהם), התשי״א-1951.

הרכב השופטים כלל את הנשיא מ' שמגר, השופט א' ברק והשופט ש' אלוני. לדוגמא, בית המשפט נדרש להכריע האם יש מקום להתערב בהחלטת התביעה שלא לפתוח בהליך פלילי.

הכרעת בית המשפט העליון ואיזון הערכים

הנשיא שמגר דחה את העתירה. כלומר, בית המשפט קבע כי אין למהר בנקיטת צעדים פליליים בעקבות ביקורת על פסיקה שיפוטית. התערבות בהחלטת רשויות התביעה תתרחש רק במקרים נדירים וקיצוניים. מערכת המשפט חייבת לשמור במידה מרבית על חופש הביטוי של האזרחים ונבחרי הציבור.

השופט א' ברק הסכים עם פסק הדין והרחיב אודות המתח בין הערכים. אולם, אמון הציבור בשפיטה הוא הנכס היקר ביותר של המערכת המשפטית. עם זאת, הרשות השופטת אינה חסינה מביקורת ציבורית. השופט ברק הדגיש כי חופש הביטוי שומר על הרשות השופטת.

והרשות השופטת שומרת על חופש הביטוי.

בית המשפט הציב אמות מידה מחמירות להעמדה לדין:

• קיומה של פגיעה קשה, רצינית וחמורה באמון הציבור ברשות השופטת.

• התקיימות מבחן הוודאות הקרובה להתרחשות הפגיעה הממשית.

• הכרה בכך שחופש הביטוי חל גם על דברים שיש בהם משום ביקורת בוטה.

• העדפת התמודדות באמצעות הסברה וחשיפת האמת על פני דיכוי פלילי.

בסופו של יום, בית המשפט העליון קבע כי החלטת פרקליטת המדינה נותרה בתוך מתחם הסבירות. אמנם, השופטים הותירו בצריך עיון את שאלת היקף החסינות המהותית ואת הגדרת המחשבה הפלילית המדויקת. כפועל יוצא, בית המשפט דחה את העתירה במלואה.

ההבדל בין עבירת זילות בית המשפט לסוביודיצה

חשוב להבחין בין שני איסורים פליליים שונים הנוגעים להגנה על ההליך השיפוטי. ואולם, הטבלה הבאה מציגה את ההבדלים המרכזיים בין הסעיפים השונים בחוק:

השוואה בין עבירת זילות לבין איסור פגיעה בהליך תלוי ועומד מאפיין השוואה זילות בית המשפט (סעיף 255)סוביודיצה (סעיף 71 לחוק בתי המשפט)מועד הפרסום בדרך כלל לאחר סיום הדיון המשפט יבעת שההליך תלוי ועומד בבית המשפט הערך המוגן המרכזי אמון הציבור במוסדות השפיטה טוהר ההליך ומניעת השפעה על שופטים מבחן הפגיעה הנדרש ודאות קרובה לפגיעה קשה וחמורה השפעה אסורה על מהלך המשפט הפעיל רמת ההתערבות בפועל ריסון מרבי של רשויות התביעה אכיפה מוגבלת וממוקדת בהשפעה ממשית

אזהרה: למרות ההגנה הרחבה על חופש הביטוי, התבטאות ישירה המייחסת שחיתות או זדון אישי לשופט עלולה להוביל לחקירה פלילית או לתביעת לשון הרע אזרחית.

מה עושים במקרה של ביקורת על החלטה שיפוטית?

אזרחים ועורכי דין רבים חשים תסכול נוכח פסקי דין שאינם לרוחם. יחד עם זאת, כדי לבטא ביקורת מבלי להסתבך בחשד של זילות בית המשפט, מומלץ לפעול לפי השלבים הבאים:

1. מיצוי דרכי הערעור. בעל הדין יגיש ערעור או בקשת רשות ערעור לערכאה המוסמכת בהתאם למועדים הקבועים בדין.

2. ניתוח ענייני ומנומק. המבקר יתמקד בנימוקים המשפטיים, בסתירות בעדויות או בטעויות פרשניות שנפלו בהחלטה.

3. הימנעות מהתקפות אישיות. הכותב יקפיד שלא להטיח עלבונות אישיים בשופט ולא לייחס לו מניעים זרים.

4. פנייה לגופים המוסמכים. במקרים של התנהגות בלתי הולמת באולם, המתדיין יגיש תלונה לנציבות תלונות הציבור על שופטים.

שאלות ותשובות

חשיבות האיפוק בהפעלת המשפט הפלילי

פסיקת בית המשפט העליון מלמדת כי ההגנה על כבוד השפיטה אינה נעשית באמצעות סתימת פיות. מערכת משפט חזקה ועצמאית שואבת את כוחה מאמון הציבור ומאיכות פסיקותיה. ולא מהטלת סנקציות פליליות על מבקריה. האיזון הנכון דורש מנבחרי ציבור ומאזרחים לנהוג בריסון.