ההבחנה נגזרת מסוג ההליך. בתביעות נזיקין רגילות, שבהן הטענה היא לנזק גוף כתוצאה מרשלנות, נהוג שכל צד מצרף לכתב טענותיו חוות דעת רפואית מטעמו, ובית המשפט מכריע בין הגישות. לעומת זאת, בהליכים שבהם קיים מנגנון ייעודי, ובראשם תביעות בגין תאונות דרכים, בית המשפט הוא שממנה מומחה, ולצדדים אין חוות דעת משלהם. הבחירה במסלול אינה נתונה לצדדים אלא נקבעת לפי אופי ההליך והדין החל עליו.
אחת השאלות הראשונות שעולות אצל מי ששוקל תביעת נזק גוף היא מי קובע מה מצבו הרפואי. התשובה משנה כמעט הכל: את העלות, את לוח הזמנים, את מידת השליטה בתיק ואת אופן ניהול המשא ומתן. ובכל זאת, רוב המידע הזמין ברשת מסביר מה זו חוות דעת רפואית באופן כללי, ולא מתי צריך כל אחד משני המסלולים.
המאמר הזה משווה בין שני המסלולים מהזווית המעשית. הוא מתאר את ההבדל בסדר הפעולות, בעלות ובמשמעות של סתירה בין חוות דעת, וגם מה קורה כשהמסלולים משתלבים. ליווי של עורך דין נזיקין נדרש כאן כבר בשלב מוקדם, מפני שהבחירה במומחה ובמועד ההזמנה מקדימה את הגשת התביעה עצמה.
שני המסלולים: מה ההבדל המהותי
חוות דעת מטעם הצד
במסלול זה, בעל הדין פונה למומחה רפואי בתחום הרלוונטי, מעביר לו את החומר הרפואי המלא, והמומחה בודק אותו וכותב חוות דעת. החוות דעת מצורפת לכתב הטענות. הצד שכנגד רשאי להגיש חוות דעת נגדית מטעמו, ובהמשך שני המומחים עשויים להיחקר.
היתרון המרכזי הוא שליטה. אתם בוחרים את המומחה, אתם מחליטים מתי להזמין את חוות הדעת, ואתם יודעים מה היא אומרת לפני שהתביעה מוגשת. אם המסקנה אינה תומכת בתביעה, ניתן לשקול מחדש לפני שנכנסים להליך יקר.
החיסרון הוא משקל ועלות. חוות דעת ממומנת בידי צד נבחנת בעין ביקורתית, וכשמולה עומדת חוות דעת נגדית, בית המשפט צריך להכריע בין השתיים. בנוסף, העלות מוטלת על הצד שהזמין אותה, מראש ובמלואה.
מומחה מטעם בית המשפט
במסלול זה בית המשפט ממנה מומחה שאינו קשור לאף אחד מהצדדים. המומחה בודק את הנפגע, מעיין בחומר הרפואי שהועבר אליו ומגיש את חוות דעתו לבית המשפט. הצדדים רשאים לשלוח לו שאלות הבהרה, ובנסיבות מסוימות לבקש לחקור אותו.
היתרון הוא משקל. חוות דעת של מומחה שמונה בידי בית המשפט נתפסת כניטרלית, ובפועל היא לרוב מכריעה את השאלה הרפואית בתיק. גם העלות נחסכת בשלב הראשוני, שכן אין צורך לממן מומחה פרטי לפני הגשת התביעה.
החיסרון הוא היעדר שליטה וחוסר ודאות. אינכם יודעים מה תהיה המסקנה עד שהיא מגיעה, ואינכם בוחרים מי יבדוק אתכם. אם חוות הדעת אינה תומכת בעמדתכם, קשה מאוד לשנות זאת, וכלי התגובה מוגבלים.
| היבט | חוות דעת מטעם הצד | מומחה מטעם בית המשפט |
|---|---|---|
| מי בוחר את המומחה | בעל הדין, לפי שיקול דעתו ובהתייעצות עם בא כוחו | בית המשפט, לעיתים לאחר שהצדדים הציעו שמות |
| מתי נוצרת | לפני הגשת ההליך, כתנאי לצירוף לכתב הטענות | לאחר פתיחת ההליך ולאחר החלטת מינוי |
| מי נושא בעלות | הצד שהזמין, מראש ובמלואה | לרוב מוטלת בשלב הראשון על צד אחד או מתחלקת, בהתאם להחלטת בית המשפט |
| אפשרות לדעת מראש את המסקנה | כן. ניתן לשקול מחדש לפני הגשה | לא. המסקנה מתבררת רק לאחר שהוגשה |
| המשקל שניתן לה | נבחנת מול חוות דעת נגדית ומול חקירה | לרוב מהווה בסיס מרכזי להכרעה בשאלה הרפואית |
| דרך ההתמודדות עם מסקנה לא מקובלת | הגשת חוות דעת נגדית וחקירת המומחה שכנגד | שאלות הבהרה, ובנסיבות מתאימות בקשה לחקירה או למינוי נוסף |
| שליטה על היקף החומר שנבדק | גבוהה. הצד מרכיב את הערכה שמועברת | מוגבלת. החומר מועבר בהתאם להסדר בין הצדדים ולהחלטה |
באילו הליכים נדרשת חוות דעת מצורפת
הכלל הפרוצדורלי המרכזי הוא שצד שמבקש להוכיח עניין שברפואה נדרש לתמוך את טענתו בחוות דעת ערוכה כדין, ולצרפה לכתב טענותיו. תביעת נזק גוף בגין רשלנות שהוגשה בלי חוות דעת חשופה לטענה שאין בה תשתית להוכחת הנזק הרפואי.
לעומת זאת, בהליכים שבהם הדין קבע מנגנון של מינוי מומחה בידי בית המשפט, הצדדים אינם מצרפים חוות דעת משלהם, ולעיתים אף אינם רשאים להגישן. הבולט שבהם הוא ההליך בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים, שבו קיים מסלול ייעודי בדין.
יש גם מצבי ביניים. במקרים מסוימים ניתן לפנות לבית המשפט בבקשה למינוי מומחה עוד לפני שנקבעת המסגרת הסופית, ובמקרים אחרים בית המשפט ממנה מומחה נוסף מטעמו גם כאשר לפניו כבר מונחות שתי חוות דעת סותרות. משום כך, השאלה איזה מסלול חל צריכה להיבדק לגבי כל תיק בנפרד, בהתאם לדין ולנסיבות.
כשקיימת גם קביעה של גורם אחר
נפגע רבים עוברים בדיקות גם במסגרות אחרות. פגיעה שהוכרה כתאונת עבודה נבדקת בפני ועדה רפואית במסגרת המוסד לביטוח לאומי, ובמסגרות נוספות מתקיימות בדיקות משלהן. הקביעות האלה אינן זהות לקביעה בתיק הנזיקי, אבל הן משפיעות עליו בפועל: הן חלק מהחומר הרפואי, והן מציגות תמונה שקשה לסתור בהמשך. מי שמנהל במקביל הליך מול המוסד לביטוח לאומי צריך לתאם בין ההליכים ולוודא שאין סתירה בין הגרסאות.
- בררו תחילה איזה מסלול חל. אופי האירוע קובע אם נדרשת חוות דעת מצורפת או שבית המשפט ימנה מומחה.
- השלימו את החומר הרפואי לפני הכל. מומחה שמקבל תיק חלקי כותב מסקנה שעלולה להתערער בהמשך.
- ודאו יציבות של המצב הרפואי. בדיקה שנעשית בעודכם בעיצומו של טיפול פעיל עלולה שלא לשקף את התמונה הסופית.
- בחרו מומחה רפואי בתחום המדויק. ההתמחות צריכה להתאים לסוג הפגיעה, ולא רק להיות רפואית באופן כללי.
- הכינו את הבדיקה. רכזו את המסמכים, וכתבו מראש תיאור מסודר של ההגבלות בחיי היומיום.
- קראו את חוות הדעת בעיון לפני שהיא מוגשת. בדקו שהעובדות בה תואמות את המסמכים ואת מה שמסרתם.
- שקלו שאלות הבהרה כשמדובר במומחה בית המשפט. זהו הכלי המרכזי לתגובה, ויש להשתמש בו במדויק.
- גבשו אסטרטגיה כשיש סתירה. סתירה בין חוות דעת אינה סוף הדרך, אבל היא מחייבת החלטה מודעת על אופן ההתמודדות.
בירור מוקדם של סוג ההליך חוסך הזמנת חוות דעת מיותרת או איחור בהגשה.
מה קורה כששתי חוות דעת סותרות
כאשר כל צד מגיש חוות דעת מטעמו, סתירה היא המצב הרגיל ולא החריג. בית המשפט אינו כבול לחוות דעת המומחה, והוא בוחן כמה שיקולים.
הראשון הוא איכות התשתית. חוות דעת שנשענה על חומר רפואי מלא, ומתייחסת גם לממצאים שאינם נוחים לה, אמינה יותר מחוות דעת שדילגה על מסמכים.
השני הוא ההנמקה. מסקנה שמוסברת שלב אחר שלב, מהממצא אל הקשר הסיבתי, משכנעת יותר ממסקנה שנטענת בלי בסיס גלוי.
השלישי הוא ההתמודדות בחקירה. מומחה שנשאל על נקודות התורפה של חוות דעתו ומשיב באופן ענייני מחזק אותה, ואילו מי שנצמד לעמדה בלי הסבר מחליש אותה.
לעיתים בית המשפט אינו מאמץ אף אחת מהעמדות במלואה, וממנה מומחה נוסף מטעמו כדי להכריע. במקרים אחרים הוא מאמץ חלקים משתי חוות הדעת. משום כך, איכות ההכנה של חוות הדעת שלכם, ובראשה שלמות החומר שהועבר למומחה, חשובה לא פחות מזהות המומחה עצמו.
שאלות ותשובות
אפשר לבחור לוותר על חוות דעת מטעמי ולבקש מומחה מטעם בית המשפט?
לא באופן חופשי. המסלול נקבע לפי סוג ההליך והדין החל עליו, ולא לפי העדפת הצדדים. בהליכים שבהם נדרשת חוות דעת מצורפת, ויתור עליה מותיר את התביעה בלי תשתית לעניין הרפואי. בהליכים שבהם קיים מנגנון מינוי, ממילא לא מגישים חוות דעת מטעם צד.
מה קורה אם המומחה מטעם בית המשפט מגיע למסקנה שאינה מקובלת עליי?
הכלי הראשון והמרכזי הוא שאלות הבהרה, שמאפשרות להצביע על מסמך שלא נשקל או על סתירה פנימית. בנסיבות מתאימות אפשר לבקש לחקור את המומחה, ובמקרים חריגים לבקש מינוי נוסף. חשוב לדעת שבקשה למינוי מומחה אחר רק משום שהמסקנה אינה נוחה מתקבלת לעיתים רחוקות.
מי נושא בעלות המומחה שמינה בית המשפט?
בית המשפט קובע בהחלטת המינוי כיצד תחולק העלות בשלב הראשון, ולעיתים הוא מטיל אותה על צד אחד או מחלק אותה בין הצדדים. בסיום ההליך, שאלת נשיאה סופית בהוצאות נבחנת מחדש בהתאם לתוצאה ולנסיבות. את התמונה המדויקת בעניינכם יש לברר בהתאם לדין ולנסיבות.
המומחה בדק אותי כמה דקות בלבד. זה תקין?
משך הבדיקה הגופנית אינו כשלעצמו מדד לאיכות חוות הדעת, מכיוון שעיקר העבודה מתבצע בעיון בחומר הרפואי. עם זאת, אם הבדיקה לא כללה כלל התייחסות לאזור הפגוע, או שלא ניתנה לכם הזדמנות לתאר את התלונות, זו נקודה שראוי להעלות באמצעות שאלת הבהרה.
האם אפשר להסתיר חוות דעת שהזמנתי ולא אהבתי?
אינכם חייבים להגיש כל מסמך שהזמנתם, אבל אין להניח שהעניין יישאר סמוי. עצם קיומה של בדיקה עשוי להתגלות מהרשומה הרפואית או מהתשובות בהליך, וגילוי מאוחר של גרסה סותרת פוגע באמינות. עדיף לגבש אסטרטגיה מסודרת מאשר להסתמך על כך שלא יתגלה.
מתי הזמן הנכון להזמין חוות דעת?
ככלל, לאחר שהמצב הרפואי התייצב והחומר הרפואי נאסף במלואו. הזמנה מוקדמת מדי משקפת תמונה חלקית, והמתנה ארוכה מדי עלולה להתנגש במועדים שקבועים בדין להגשת ההליך. איזון בין שני השיקולים נעשה לפי נסיבות המקרה, ורצוי בליווי מקצועי.
