לשון הרע נגד איש ציבור: ניתוח פסק הדין נודלמן שרנסקי

העליון: נודלמן ישלם 500 אלף ש״ח לשרנסקי על לשון הרע הוא נושא מרכזי בתחום זה. לפיכך, בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים קיבל באופן חלקי את הערעור בעניין ע״א 89/04. ד״ר יולי נודלמן נ' 1. נתן שרנסקי 2. מפלגת ישראל בעלייה, אשר ניתן ביום 4.8.2008. להרחבה ראו: לשון הרע פרסום: מתי הוא הופך לעבירה משפטית?.

פסק הדין המכונן קובע. בנוסף, כי העליון: נודלמן ישלם 500 אלף ש״ח לשרנסקי על לשון הרע בספרו ״שרנסקי בלי מסכה״. המקרה המשפטי מדגיש את האיזון העדין בין חופש הביטוי, זכות יסוד בכל חברה דמוקרטית. לבין הזכות לשם טוב, שהיא זכות אדם בסיסית לא פחות. נושא קשור: לשון הרע ברשתות חברתיות: מתי עוברים את הגבול?.

פסק הדין חשוב במיוחד בנוגע לקביעת גבולות הביקורת הפוליטית כלפי אנשי ציבור. עם זאת, ובבחינת ההתחשבות במעמדו הכלכלי של הנתבע בקביעת גובה הפיצוי בעוולת לשון הרע. קוראים המעוניינים להבין את מורכבות דיני לשון הרע, במיוחד בהקשר של אישי ציבור. ימצאו במאמר זה ניתוח מקיף ופרקטי.

רקע ועובדות המקרה: נודלמן נגד שרנסקי

ד״ר יולי נודלמן חיבר ופרסם ספר בשם ״שרנסקי בלי מסכה״, בעברית וברוסית. כתוצאה מכך, אשר ייחס לנתן שרנסקי, איש ציבור מוכר ו״אסיר ציון״ לשעבר, פעולות חמורות. בין היתר, הספר טען ששרנסקי היה סוכן שירותי מודיעין זרים, ייצג אינטרסים ערביים-פלסטיניים בחשאי. היה בקשר עם פושעים ואף שיתף פעולה עם שלטונות הכלא הסובייטי.

בנוסף, הספר קשר את שרנסקי למאפיה הרוסית, דרכה, לכאורה. לעומת זאת, הוחדרו אנשים למפלגת ״ישראל בעלייה״ ששרנסקי עמד בראשה. הספר פורסם בשנת 1999, בסמוך למועד בחירות, עובדה שהעצימה את הפגיעה.

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את תביעת לשון הרע שהגישו נתן שרנסקי ומפלגת ״ישראל בעלייה״. לדוגמה, בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בלשון הרע. וחייב את נודלמן בפיצוי בסך 900,000 ש״ח לשרנסקי ו-75,000 ש״ח למפלגה. בנוסף, בית המשפט המחוזי אסר על הפצת הספר.

וחייב את נודלמן בפרסום הודעה על תוכן פסק הדין. לדוגמא, על קביעות אלו ערער ד״ר נודלמן לבית המשפט העליון. הן בנוגע לקביעת האחריות והן בנוגע לגובה הסעדים.

המסגרת המשפטית: לשון הרע וחופש הביטוי

חוק איסור לשון הרע, התשכ״ה-1965. כלומר, מנסה ליצור איזון בין שתי זכויות יסוד חשובות: הזכות לשם טוב והזכות לחופש הביטוי. זכויות אלה נגזרות מכבוד האדם והן חיוניות במשטר דמוקרטי. חופש הביטוי חיוני להבטחת תקינותו של ההליך הדמוקרטי, אך הוא אינו בלתי מוגבל. חוק איסור לשון הרע, התשכ״ה-1965, מנסה ליצור איזון בין שתי זכויות יסוד חשובות, כאשר גם במקרים של לשון הרע ביוטיוב יש להתייחס לחוק זה.

לעומת זאת, הזכות לשם טוב מגנה על כבודו של אדם מפני השפלה, ביזוי ושנאה. אולם, והיא בעלת חשיבות רבה במיוחד בהקשר של אישי ציבור. בית המשפט קובע כי האיזון בין שתי זכויות אלו הוא איזון אופקי. ומדגיש כי גם בשיח ציבורי, חופש הביטוי אינו נטול גבולות.

הגדרת לשון הרע

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע מגדיר לשון הרע כדבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות. אמנם, לעשותו מטרה לשנאה. לבוז או ללעג, לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו. או לפגוע בו במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.

ההגדרה רחבה ונבחנת לפי סטנדרט אובייקטיבי של האדם הסביר. ואולם, המערער, ד״ר יולי נודלמן, בספרו, ייחס לשרנסקי פעולות חמורות ופוגעניות. בית המשפט העליון מצא כי דברים אלו עולים כדי לשון הרע חמורה.

הגנות מפני לשון הרע

החוק מכיר בשלוש קבוצות של הגנות: הגנות מוחלטות (סעיף 13), הגנת ״אמת הפרסום״ (סעיף 14). יחד עם זאת, והגנות תום לב (סעיף 15). הגנת ״אמת הפרסום״ דורשת שהפרסום יהיה אמת ושיש עניין ציבורי בפרסומו. הגנת תום הלב חלה כאשר המפרסם פעל בתום לב. הגנת תום הלב חלה כאשר המפרסם פעל בתום לב, כפי שמוסבר בהרחבה במאמר הגנת תום הלב בלשון הרע עיתונאית – כל מה שצריך לדעת.

והפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד ציבורי. מאידך, בית המשפט קובע כי נטל ההוכחה לקיום ההגנות מוטל על הנתבע.

טענות הצדדים ופסיקת בית המשפט העליון

ד״ר נודלמן, המערער, טען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק לחופש הביטוי. מצד שני, וכי דבריו חוסים תחת הגנת הבעת דעה בתום לב. הוא טען שהדברים התבססו על עובדות, על אמונתו הכנה באמיתותם, ועל בדיקה שערך. בנוסף, המערער קבל על גובה הפיצויים שנפסקו.

מנגד, נתן שרנסקי ומפלגת ״ישראל בעלייה״, המשיבים, טענו כי יש לדחות את הערעור. לסיכום, הם הדגישו את ממצאי בית המשפט המחוזי בדבר חוסר האמת בפרסומים. וחוסר תום ליבו של המערער.

בית המשפט העליון, בראשות השופטת א' פרוקצ'יה, דחה את הערעור בעניין האחריות. לאור, בית המשפט קבע כי דברי המערער בספרו הם בגדר לשון הרע חמורה במיוחד. הגנת ״אמת הפרסום״ נדחתה, מכיוון שנודלמן לא הציג ראיות לאמיתות דבריו. בנוסף, הגנת ״הבעת דעה בתום לב״ נדחתה גם היא.

משום שבית המשפט קבע. בהתאם, כי המערער לא האמין באמיתות רוב הדברים שפרסם ולא ערך בדיקה סבירה לאימותם. בית המשפט העליון קבע. כי ספרו של המערער הוא ״כתב שטנה״ שמטרתו להרוס את שמו הטוב של שרנסקי.

וכי הוא חרג מכל אמת מידה סבירה של ביקורת.

הכרעה בעניין הסעדים וגובה הפיצוי על לשון הרע

בית המשפט העליון קיבל את הערעור בחלקו בנוגע לסעדים. למעשה, הוא הפחית את הפיצוי שנודלמן חויב לשלם לשרנסקי מ-900,000 ש״ח ל-500,000 ש״ח. ההוצאות לשרנסקי הופחתו אף הן, מ-300,000 ש״ח ל-150,000 ש״ח. הפחתה זו נבעה, בין היתר.

מהתחשבות במעמדו הכלכלי המוגבל של ד״ר נודלמן כאדם פרטי בגיל מתקדם. ראשית, שיקול זה, שיש לו אחיזה גם במשפט המשווה (בארה״ב, קנדה, בריטניה ופינלנד). מאפשר התחשבות ביכולת הכלכלית של המזיק בקביעת פיצויים, בעיקר עונשיים.

הפיצוי למפלגת ״ישראל בעלייה״ נותר בעינו ועמד על 75,000 ש״ח. וכן הצו האוסר על הפצת הספר נשאר בתוקפו. יחד עם זאת. השופטת מ' נאור הצטרפה לתוצאה.

אך השאירה ב״צריך עיון״ את שאלת ההתחשבות במצבו הכלכלי של המזיק כעניין עקרוני. מה שמדגיש את מורכבות הסוגייה.

המשמעות המעשית של פסק הדין

פסק הדין מבסס מספר עקרונות חשובים בתחום דיני לשון הרע. ראשית, הוא מבהיר כי ביקורת פוליטית על אנשי ציבור, גם אם היא חריפה. אינה חסינה מתביעת לשון הרע כאשר היא חורגת מהבעת דעה סבירה. והופכת לטענות עובדתיות חסרות בסיס.

שנית, בית המשפט מדגיש. כי הגנת תום הלב על הבעת דעה מותנית באמונה כנה של המפרסם באמיתות דבריו. ובבדיקה סבירה של העובדות לפני הפרסום.

יתרה מכך, פסק הדין תורם לפיתוח ההלכה בנוגע לשיקולים בקביעת שיעור הפיצוי בעוולת לשון הרע. הוא מכיר באפשרות להתחשב במצבו הכלכלי של הנתבע לצד חומרת הפגיעה ומעמד הניזוק. אם כי מדובר בסוגיה שעדיין נבחנת בזהירות ובמחלוקת חלקית בין השופטות. פסיקה זו מספקת כלי חשוב להגנה על שמו הטוב של איש ציבור.

תוך שמירה על איזון עם חופש הביטוי ועל התחשבות בנסיבותיו האישיות של המפרסם.

הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.