מעצר עד תום הליך: מדריך מקיף, פרשת גולן דנה

הערר והאישום

ההחלטה ניתנה בבית המשפט העליון בידי השופט מ' מזוז ביום 21.4.2015, בערר שהגישה מדינת ישראל נגד גולן דנה. הערר הופנה נגד החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ד' עטר) מיום 2.4.2015 במ״ת 61164-02-15, שלפיה שוחרר המשיב ממעצר בתנאים מגבילים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום (ת״פ 61133-02-15) בעבירה של ייבוא סם מסוכן, לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל״ג-1973. יחד עם כתב האישום ביקשה המדינה לעצור אותו עד תום ההליכים, והמשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה.

מה נטען בכתב האישום

לפי כתב האישום, המשיב יזם וסיכם עם שני בעלי חנויות למשחקי מחשב כי ייבא עבורם 66 קונסולות משחק בשתי עסקאות: 38 קונסולות מהולנד ו-28 מאנגליה. בתמורה היה אמור לקבל 10 מהקונסולות ו-9,900 ₪.

המשיב נסע עם חבר לאמסטרדם, רכש שם את 38 הקונסולות והשאיר אותן במחסן. בנסיעה שנייה לאמסטרדם, כך נטען, הטמין בעצמו או באמצעות אחר, בתוך חמש מהקונסולות, סם מסוכן מסוג אקסטזי גבישי במשקל כולל של 4,920.5 גרם. משם נסעו השניים ללונדון והעבירו את 38 הקונסולות לביתו של חבר נוסף, לואיס. לאחר מכן הזמין המשיב את 28 הקונסולות מאנגליה, ולואיס שלח את כל הקונסולות במשלוח אחד שמוען לאחד מבעלי החנויות.

בבדיקת שיקוף של המכס באנגליה התגלה הסם בחמש הקונסולות. כשהגיע המשלוח לארץ החליפה משטרת ישראל את הסם בחומר דמה בארבע מהן. שחרור המשלוח התעכב במכס, והמשיב הורה להחליף את חברת עמילות המכס והפציר פעמים רבות לזרז את השחרור. ביום 4.2.2015 הגיע לחנות ומסר שראה באינטרנט שאפשר לשחרר את המשלוח. הוא שב לחנות מיד עם הגעת המשלוח, ונעצר בזמן הטיפול בקונסולות.

החלטת בית המשפט המחוזי

בית המשפט המחוזי קבע כי אין מחלוקת על רוב העובדות: יוזמת העסקאות, הנסיעות להולנד ולאנגליה, אחסון הקונסולות והעברתן בידי המשיב עצמו. המחלוקת נגעה לראיות לביצוע עבירת הסמים, שהן נסיבתיות. לחובת המשיב עמדו המעורבות החריגה, העובדה שהסם נמצא דווקא בקונסולות מהולנד, והעלויות הגבוהות שלא התיישבו עם תמורה של כ-18,000 ₪, כשהמשיב נתון בחובות כבדים ושווי הסם כחצי מיליון ₪. המשיב שתק כשנשאל על כדאיות העסקה. ברשימת חובות בכתב ידו נכתבה המילה ״אבנים״, שלטענת המדינה היא שם קוד לסם, בהיותו במצב גבישי.

לצד זאת הצביע בית המשפט על חולשות. לואיס, שהחזיק בקונסולות באנגליה עד למשלוחן, לא נחקר. המשיב לא נשאל במפורש על פירוש המילה ״אבנים״, והנושים שברשימה לא נחקרו. עוד צוין כי בחנות מיהרו המשיב ובעל החנות להוציא החוצה דווקא את האריזה שהכילה סם, מתוך סברה שיש בה מטען חבלה בשל משקלה החריג. בסיכום נקבע כי יש תשתית לכאורית בעלת פוטנציאל להרשעה, אך בשל התהיות והחולשות הורה בית המשפט על הכנת תסקיר מעצר.

שירות המבחן לא שלל סיכון לפנייה לפתרונות בעייתיים, אך המליץ על מעצר בית מלא בבית אמו של המשיב בפיקוח אמו, אחיו ובן דודו, בצירוף צו פיקוח. ביום 2.4.2015 שוחרר המשיב למעצר בית מלא בראשון לציון, עם עיכוב יציאה מהארץ, הפקדת דרכון, התחייבות עצמית של 200,000 ₪, הפקדה של 50,000 ₪, ערבות צד ג' של 100,000 ₪ ואיזוק אלקטרוני. בית המשפט נימק זאת בכך שהתשתית ״אינה בעוצמתה המרבית״, שלמשיב אין עבר פלילי ושהחלופה מצמצמת את הסיכון. מי ששוקל לבקש חלופה כזו יכול לקרוא על שחרור ממעצר תחת פיקוח ביתי בעבירות סמים: מדריך ופסיקה.

טענות הצדדים בערר

המדינה טענה כי החולשות אינן מכרסמות בעוצמת הראיות, וכי החלופה אינה מאיינת את המסוכנות. לדבריה, חוסר הכדאיות של העסקאות מוסבר בשווי הסם, שיכול היה לפתור את חובותיו הכבדים של המשיב. לגבי לואיס, שהוא אזרח בריטי, נמסר כי הוגשה בקשה לסיוע משפטי בין מדינות כדי לחקור אותו. המדינה טענה עוד כי חזקת המסוכנות בעבירות של ייבוא וסחר בסמים לא נסתרה, וכי חובותיו של המשיב הם גורם סיכון נמשך.

בא כוח המשיב טען כי הראיות חלשות וכי סיכויי הזיכוי גבוהים. לטענתו אין ראיה ישירה שהמשיב הטמין את הסם, ואין ראיה שהסם הוטמן בהולנד ולא באנגליה. לואיס לא נחקר ולא נערך חיפוש בביתו, אף שהקונסולות הוחזקו שם שבועיים. עוד נטען כי השוטרים באנגליה לא תפסו את הסם בעצמם אלא קיבלו דיווח ממפעיל מכונת השיקוף, וכי העסקה הייתה כדאית.

המבחן: פוטנציאל להרשעה גם בראיות נסיבתיות

בשלב המעצר בית המשפט אינו מכריע במשקל הראיות ובמהימנות העדים, שכן בחינה זו שמורה להליך העיקרי. הוא בוחן אם יש בראיות פוטנציאל להרשעה, כלומר סיכוי סביר שעיבוד הראיות הגולמיות במשפט יבסס את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר (אברמוב נ' מדינת ישראל, 19.12.2013).

גם ראיות נסיבתיות יכולות לבסס תשתית לכאורית למעצר עד תום ההליכים, כשהן מצטברות למסכת ראייתית רצופה, והסברי הנאשם אינם מחלישים את ״התרחיש המפליל״ העולה ממנה (מדינת ישראל נ' חיימוב, 22.5.2014; בש״פ 898/15 אלי עזיז נ' מדינת ישראל, 19.2.2015; בש״פ 2639/10 אלי פחימה נ' מדינת ישראל, 14.4.2010). מנגד, כשיש בחומר פרכות מהותיות הגלויות על פני הדברים, בית המשפט ישקול להימנע ממעצר או להסתפק בחלופת מעצר (ברי נ' מדינת ישראל, 25.1.2011).

למה הערר התקבל

השופט מזוז קבע כי הראיות אינן ״קלושות״, והטיל ספק אם הן אכן חלשות. המשיב יזם והוביל את העסקאות, פיצל את הרכישה בין שתי מדינות אף שמדובר באותן קונסולות, טס להולנד לרכוש אותן במקום להזמין מהארץ, וטס שוב כדי להעבירן בעצמו לאנגליה. צעדים אלה אינם מתיישבים עם ייבוא תמים של קונסולות משחק, והמשיב לא הסביר אותם. לכך הצטרפו להיטותו לזרז את שחרור המשלוח, היותו הראשון לבשר שהמשלוח שוחרר, והעובדה שנטל לעצמו קונסולה שזוהתה כשונה מהאחרות.

המשיב גם שתק ולא הסביר מדוע בחר לטוס פעמיים, כשהוא נתון בחובות כבדים, ולפי מסמך שהגיש הכנסתו מהעסקאות עמדה על כ-26,000 ₪. ברוב הודעותיו במשטרה שתק, ובהודעה היחידה שבה מסר גרסה טען שהחנות בהולנד אינה מורשית להוציא סחורה מהמדינה ״משום בעיה טכנית״. גרסה זו לא הפריכה את התמונה הראייתית, אף שאין ראיה ישירה להטמנת הסם.

לגבי לואיס נקבע כי חקירת אזרח של מדינה זרה אינה נתונה בידי משטרת ישראל, ומחייבת בקשה לעזרה משפטית מרשויות המדינה הזרה (״חיקור דין״). המדינה הצהירה שרשויות החקירה פועלות לאשר חיקור דין כזה. לגבי תפיסת הסם באנגליה נקבע שבבדיקת השיקוף נכח שוטר שראה את התכולה החשודה, בדק אותה ומצא שמדובר בסם. כשבית המשפט אינו מוצא חלופה מתאימה, כדאי להכיר גם את דחיית בקשת רשות ערר על מעצר: הכללים והמשמעויות המשפטיות.

עילת המעצר בעבירות סמים

השופט הוסיף כי עבירות סחר בסמים מקימות עילת מעצר סטטוטורית לפי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ״ו-1996, ומחייבות, ככלל, מעצר עד תום ההליכים, למעט מקרים חריגים. הסיבה היא הקושי לתת אמון בסוחרי סמים בשל הפיתוי ל״כסף קל״, והסיכון הגבוה לחברה מהפצת הסמים. בחוק עצמו, סעיף 21(א)(1)(ג) מונה עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים, למעט עבירה הנוגעת לשימוש בסם או להחזקת סם לשימוש עצמי, וקובע לגביה חזקה שמתקיימת עילת המסוכנות שבסעיף 21(א)(1)(ב).

במקרה הזה דובר בייבוא סם מסוכן מחו״ל בהיקף גדול ובערך כספי גבוה, לפי תוכנית ובסיוע גורמים בחו״ל, כשברקע חובות גדולים. שירות המבחן התרשם ממחויבות המפקחים, אך לא שלל סיכון. לכן נקבע שהמקרה אינו נמנה על המקרים החריגים, והערר התקבל: המשיב ייוותר במעצר עד תום ההליכים. בית המשפט הוסיף שהמשיב יוכל לשוב על בקשתו בהמשך, עם התקדמות שמיעת הראיות, אם תקום לו עילה מתאימה.

מה אפשר ללמוד מההחלטה

סעיף 5 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו מגן על החירות מפני מאסר ומעצר, ולכן מעצר עד תום ההליכים מחייב עילה ותשתית ראייתית. ההחלטה מראה שבתיקי ייבוא סמים, היעדר עבר פלילי והמלצה של שירות המבחן אינם מבטיחים שחרור. שתיקה בחקירה בשאלות שמתבקש להן הסבר עלולה לחזק את התשתית הנסיבתית, ועד בחו״ל שטרם נחקר לא יכרסם בה כשיתר הראיות משתלבות זו בזו. מי שנמצא עדיין בשלב החקירה ימצא מידע במדריך מעצר לחקירה: מדריך מקיף לזכויות חשוד ולפעולות נכונות. נושא קשור: דחיית ערעור על הרשעה בהחזקת סמים: ניתוח משפטי חשוב.

שאלות ותשובות