לא, בית המשפט העליון קבע כי אין לבסס בקשת פסלות שופט על שרשרת החלטות דיוניות שלא הושג בגינן ערעור בעיתו. טענת פסלות שופט חייבת להתבסס על חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים, ולא על אי-שביעות רצון מהחלטות שיפוטיות. כמו כן, יש להעלות טענת פסלות בהזדמנות הראשונה, ולא בשיהוי.
פסק דין מרכזי של בית המשפט העליון מציב גבולות ברורים לבקשות לפסילת שופטים. הוא קובע כי אין לבסס פסלות שופט על החלטות דיוניות, בייחוד כאשר החלטות אלו לא עורערו בעיתן. המקרה מדגיש את ההבחנה הקריטית בין טענה לגיטימית לפסילת שופט, הנובעת מחשש אמיתי למשוא פנים, לבין חוסר שביעות רצון מניהול ההליך המשפטי. המאמר הבא יפרט את הרקע, ההכרעה והמשמעויות המעשיות של פסק דין חשוב זה.
הליכי פסלות שופט נועדו להבטיח את טוהר ההליכים השיפוטיים ואת אי-תלותו של השופט. בנוסף, הדין קובע עילות ברורות לבקשת פסלות, שהעיקרית שבהן היא חשש ממשי למשוא פנים. חשש זה חייב להיות אובייקטיבי, כלומר. מבוסס על נתונים שיקימו אצל האדם הסביר חשש כן וממשי.
כי השופט אינו יכול לדון בעניין באובייקטיביות. עם זאת, ההלכה הפסוקה מדגישה כי טעמים סובייקטיביים של בעל דין, כמו אי-שביעות רצון מהחלטות, אינם מספיקים. בנוסף, כלל דיוני חשוב קובע. כי יש להעלות בקשה לפסלות שופט בהזדמנות הראשונה שבה נודעת עילת הפסלות, ולא בשיהוי.
כללים אלו נועדו למנוע שימוש לרעה בהליכים אלו ככלי טקטי.
ההליך והעובדות: המקרה של שלמה וסוזן מלול
המקרה הנדון בפסק דין ע״א 7186/98, שלמה מלול וסוזן מלול נ' ג'אן אלברט ואחרים. כתוצאה מכך, עוסק בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בני הזוג מלול, שהיו בעלי דירה, התקשרו בהסכם מכירה עם המשיבים 1-2. אך בהמשך ביטלו את העסקה בטענה להפרתה.
לאחר מכן, גילו המערערים. לעומת זאת, כי נרשמה הערת אזהרה על הדירה לטובת המשיבים 3-5 ולטובת בנק ״טפחות״. בהסתמך על עסקת מכר נוספת. המערערים טענו כי מסמכים אלה מזויפים וכי לא הסכימו לרישום משכנתא.
המערערים הגישו תביעה בבית המשפט המחוזי (ת.א. לדוגמה, 877/95), והבנק הגיש תביעה שכנגד. במהלך ניהול ההליך. השופטת אסתר קובו קיבלה מספר החלטות דיוניות אשר לא היו לרוחם של המערערים.
החלטות אלו כללו עניינים כמו מועדי הוכחות, חיוב בהוצאות בגין איחור בהגשת סיכומים. לדוגמא, וקבילות תצהירים והתנגדויות לשאלות בחקירות עדים. המערערים ביקשו לבסוף כי השופטת תפסול עצמה מלהמשיך ולדון בתיק. הם טענו כי ההחלטות הדיוניות מעידות על עוינות וגיבוש דעה מוקדמת נגדם.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשתם, ועל החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון.
השאלה המשפטית והכרעת בית המשפט העליון
השאלה המשפטית המרכזית שעמדה בפני בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, בהרכב הנשיא אהרן ברק, הייתה האם שרשרת של החלטות דיוניות, שחלקן ניתנו זמן רב לפני הגשת בקשת הפסלות, יוצרת עילת פסלות שופט על החלטות דיוניות מחמת חשש ממשי למשוא פנים. או שמא מדובר בהחלטות שניתן לתקוף אותן רק בדרך הערעור הרגילה. הנשיא ברק דחה את הערעור משני טעמים עיקריים ומוסברים היטב.
שיהוי בהגשת בקשת פסלות שופט
ראשית, הנשיא ברק קבע. כלומר, כי חלק ניכר מטענות המערערים התייחסו להחלטות ולאירועים שהתרחשו חודשים. ואף שנים לפני הגשת בקשת הפסלות. הוא הדגיש את ההלכה המחייבת להעלות טענת פסלות ״בהזדמנות הראשונה הנקרית״.
כלל זה מחייב את הצד המבקש לפסול שופט לעשות כן בישיבה הראשונה המתקיימת לאחר שנודע לו על עילת הפסלות. אולם, הנשיא ברק הבהיר כי טענת פסלות אינה ״נשק סודי״ שניתן לשמור למועד נוח, וכפועל יוצא. המערערים אינם יכולים להישמע בטענות אלו בשל השיהוי הרב בהגשתן.
החלטות דיוניות אינן עילת פסלות
שנית, ולגופו של עניין. אמנם, הנשיא ברק קבע כי עיקר טענות המערערים כוונו כלפי החלטות דיוניות רגילות. בית המשפט הבהיר כי אין די בכך שבעל דין אינו שבע רצון מהחלטה. או אפילו משרשרת החלטות, כדי להקים עילת פסלות.
הדרך התקינה לתקיפת החלטות דיוניות שאינן לשביעות רצונו של צד להליך היא באמצעות ערעור. ואולם, ולא דרך בקשת פסלות. הנשיא ברק קבע. כי המערערים לא הצביעו על כל ראיה של ממש לחשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים.
ואף אם הייתה להם תחושה סובייקטיבית כזו, אין בכך די. לפיכך, בית המשפט העליון דחה את הערעור. יחד עם זאת, ובעקבות זאת גם נדחתה הבקשה לעיכוב ההליכים בבית המשפט המחוזי.
המשמעות המעשית וקריאה לפעולה
פסק הדין המכונן הזה מחדד את ההבחנה החשובה בין אי-שביעות רצון מהחלטות דיוניות לבין עילת פסלות שופט אמיתית. מאידך, הוא מחזק את העיקרון כי הדרך לתקוף החלטות שגויות לכאורה היא באמצעות הליך ערעור מסודר. ולא על ידי שימוש בבקשת פסלות ככלי עקיף או טקטי. פסק הדין מדגיש את החשיבות הקריטית של העלאת בקשת פסלות בהזדמנות הראשונה.
מיד עם היוודע עילתה, כדי למנוע ניצול לרעה של הליך זה.
עורכי דין השוקלים הגשת בקשת פסלות שופט על החלטות דיוניות נדרשים להבין היטב את הפסיקה הזו. עליהם להקפיד שלא להגיש בקשות המבוססות על צבר החלטות דיוניות שאינן מקימות ראיה קונקרטית לחשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים. בקשות כאלה צפויות להידחות, הן בשל שיהוי והן לגופן. לפיכך, חשוב ביותר לפעול בזהירות ובהתאם לכללים המחמירים שנקבעו בפסיקה.
שאלות ותשובות
מהי עילת פסלות שופט על החלטות דיוניות?
עילת פסלות שופט מתקיימת כאשר קיים חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים. מצד שני, בית המשפט העליון קבע. כי אי-שביעות רצון משרשרת החלטות דיוניות רגילות אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות.
מתי יש להגיש בקשה לפסלות שופט?
יש להגיש בקשה לפסלות שופט ״בהזדמנות הראשונה הנקרית״, כלומר, מיד עם היוודע העילה לפסילה. לסיכום, שיהוי בהגשת הבקשה עלול להביא לדחייתה.
מה ההבדל בין בקשת פסלות לבין ערעור על החלטה?
בקשת פסלות עוסקת בכשירותו של השופט לדון בתיק בשל חשש למשוא פנים. לאור, ערעור על החלטה, לעומת זאת, מתייחס לטענה כי ההחלטה עצמה שגויה מבחינה משפטית או עובדתית. והוא הדרך התקינה לתקיפת החלטות דיוניות.
האם תחושה סובייקטיבית של בעל דין יכולה להוות עילה לפסלות?
לא, בית המשפט העליון קבע. בהתאם, כי תחושה סובייקטיבית של בעל דין בדבר עוינות או משוא פנים אינה מספיקה. יש להצביע על ראיה של ממש לחשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים.
מה קרה במקרה ״מלול״ כאשר המערערים טענו לעוינות השופטת?
במקרה ״מלול״ דחה בית המשפט העליון את ערעורם של המערערים. הוא קבע כי טענותיהם התייחסו בעיקר להחלטות דיוניות שלא עורערו בעיתן. וכי לא הוצגה ראיה אובייקטיבית לחשש ממשוא פנים.
מהן ההשלכות של דחיית בקשת פסלות שופט?
דחיית בקשת פסלות שופט משמעותה כי השופט ימשיך לדון בתיק. במקרה ״מלול״, דחיית הערעור גררה גם דחייה של הבקשה לעיכוב הליכים בבית המשפט המחוזי.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
