ביטול הגבלת ערעור בתקנון ההתאחדות לכדורגל: פסק הדין

הליכי משמעת בגופי ספורט, ובפרט בהתאחדות לכדורגל. בנוסף, משפיעים באופן מהותי על קריירות ופרנסתם של אלפי ספורטאים ובעלי תפקידים. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בתיק ה״פ (תל-אביב-יפו) 38811-11-10. אשר ניתן ביום 14.12.2010 על ידי כב' השופט איתן אורנשטיין בעניינו של אייל ברקוביץ נגד ההתאחדות לכדורגל בישראל.

מהווה אבן דרך חשובה בהגנה על זכויות הפרט במסגרת זו. עם זאת, פסק הדין עוסק בביטול הגבלת ערעור בתקנון ההתאחדות לכדורגל ומבטיח את עקרונות הצדק וההגינות.

בפסק הדין נבחנה השאלה העקרונית האם תקנוני משמעת פנימיים של גופים כגון ההתאחדות לכדורגל יכולים לשלול או להגביל זכויות יסוד. כתוצאה מכך, ובפרט את זכות הערעור. בית המשפט קבע כי הוראות אלה בתקנון המשמעת אינן תקפות. בהיותן נוגדות חוקי יסוד ועקרונות יסוד של השיטה המשפטית.

הכרעה זו מעצבת מחדש את יחסי הכוחות בין גופי הספורט לבין הפרטים הפועלים במסגרתם.

המבקש, אייל ברקוביץ, שימש כמנהל מקצועי בקבוצת נוער ונרשם לקורס מאמנים מקצועי מטעם ההתאחדות לכדורגל. לעומת זאת, הוא הורשע בעבירות משמעת שונות, כולל ביזוי מערכת שיפוטית בעקבות ראיון לתקשורת. בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל גזר עליו עונש הרחקה מכלל פעילות ההתאחדות עד ליום 1.5.2011. לרבות הרחקה מקורס המאמנים.

לפי תקנון המשמעת של ההתאחדות. לדוגמה, פרט שהורשע והורחק מעל לשלושה חודשים רשאי היה לערער בזכות רק לאחר שירצה בפועל שלושה חודשי הרחקה. הוראה זו עמדה בניגוד למצב של קבוצה, לה הוקנה ערעור בזכות ללא הגבלה. בית הדין העליון של ההתאחדות דחה את ערעור המבקש על הסף.

בטענה שהוגש בטרם חלפו שלושה חודשי ההרחקה, וללא קיום דיון במעמד הצדדים.

המבקש פנה אל בית המשפט המחוזי וטען כי הוראות תקנון המשמעת. לדוגמא, השוללות את זכותו לערער בזכות, אינן חוקיות. בנוסף, הוא טען. כי החלטת בית הדין העליון לדחות את ערעורו על הסף ללא דיון פגעה בעיקרי הצדק הטבעי.

העניין הגיע לדיון מהותי בבית המשפט, אשר ביקש לבחון את מעמדן של הוראות אלה.

המסגרת המשפטית: תקנון המשמעת מול חוקי יסוד

בית המשפט המחוזי בחן את מעמדו של תקנון המשמעת של ההתאחדות לכדורגל אל מול החוק החרות. כלומר, וחוקי היסוד. בית המשפט הדגיש כי מעמדו של תקנון ההתאחדות נמוך מזה של תקנה. ובוודאי שאינו יכול לסתור חוקי יסוד.

זהו עיקרון יסוד בדיני ספורט.

הוראות תקנון המשמעת קבעו מגבלות שונות על זכות הערעור לפרט:

• לפרט שהורשע בהרחקה למשך חודש ימים – לא הוקנתה כלל זכות ערעור.

• הרשעה מעבר לחודש – אפשרה ערעור רק ברשות.

• הרשעה מעבר לשלושה חודשים – אפשרה ערעור בזכות. אולם, ובלבד שהפרט ריצה בפועל שלושה חודשים מתקופת הענישה.

בית המשפט קבע כי הוראות אלה עומדות בסתירה לסעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה. אמנם, הקובע כי פסק דין של בית משפט בערכאה ראשונה ניתן לערעור בזכות. בנוסף, הוא התייחס לסעיף 11 לחוק הספורט, תשמ״ח-1988. אשר מסמיך את ההתאחדות להקים מוסדות שיפוט פנימיים.

סעיף זה פורש ככזה המקים זכות ערעור בין הערכאות הפנימיות. ואולם, ואינו מאפשר את שלילתה או הגבלתה באופן גורף.

הכרעת בית המשפט ונימוקיו

בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתו של אייל ברקוביץ וקבע. יחד עם זאת, כי הוראות תקנון המשמעת של ההתאחדות לכדורגל, אשר שללו את זכות הערעור בזכות מפרט שהורשע, בטלות. בית המשפט נימק את החלטתו על בסיס מספר עקרונות מרכזיים:

1. סתירה לחוקי יסוד: בית המשפט מצא כי הוראות התקנון מגבילות את זכות הערעור בזכות במידה שאינה עולה על הנדרש, ואינן עומדות בתנאי פסקת ההגבלה שבחוקי היסוד, בפרט חוק יסוד: השפיטה וחוק יסוד: חופש העיסוק. מעמדו של תקנון המשמעת נמוך מזה של תקנה, ולכן הוא אינו יכול לגבור על הוראת חוק יסוד.

2. אפליה פסולה: בית המשפט קבע כי ההבחנה בתקנון בין פרט לקבוצה, כאשר לקבוצה הוקנתה זכות ערעור בזכות ללא הגבלה לעומת הפרט, מהווה אפליה פסולה ובלתי עניינית. נימוק ההתאחדות בדבר עומס צפוי על מוסדות השיפוט לא התקבל כהצדקה לפגיעה כה משמעותית בזכות יסוד.

3. פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי: בית המשפט מצא פגמים חמורים בהחלטת בית הדין העליון של ההתאחדות מיום 18.11.10. נרשמה פגיעה בציפייה הלגיטימית של המבקש, אשר התבססה על מכתב של היועץ המשפטי של ההתאחדות ועל החלטה קודמת של בית הדין עצמו. בנוסף, שלילת זכות הטיעון של המבקש, בכך שערעורו נדחה על הסף ללא קיום דיון שנקבע מראש, מהווה פגיעה מהותית בעקרונות הצדק.

בית המשפט קיבל את התביעה והורה כי החלטת בית הדין העליון מיום 18.11.10 בטלה. מאידך, הוא הורה לבית הדין העליון לדון בערעורו של המבקש לגופו. בנוסף, בית המשפט קבע כי ההוראות בתקנון המשמעת השוללות את זכות הערעור, בטלות. לפיכך, על ההתאחדות לכדורגל לפעול לתיקון תקנון המשמעת.

התיקון יקנה ערעור בזכות לפרט שהורשע ונגזר עליו עונש הרחקה מעל חודש. מצד שני, גם אם הוא לא ריצה שלושה חודשים מכלל עונש ההרחקה. בית המשפט אף המליץ להתאחדות לשקול תיקונים נוספים הנוגעים לשלילת זכות ערעור מפרט שהורשע בעונש הרחקה עד חודש ימים. בית המשפט נתן צו עשה לפיו המבקש רשאי להשתתף בקורס מאמני ״פרו״ עד להכרעת בית הדין העליון בערעורו.

ופסק הוצאות בסך 20,000 ש״ח לטובת המבקש.

המשמעות המעשית של פסק הדין על זכות ערעור בתקנון ההתאחדות לכדורגל

פסק הדין בעניין אייל ברקוביץ קובע תקדים משפטי חשוב. לסיכום, ומעצב מחדש את אופן התנהלותם של הליכי משמעת בגופי ספורט. הוא מחזק את עקרונות הצדק וההגינות כלפי פרטים המעורבים בהליכים אלה. המשמעות המעשית של פסק הדין רחבה ונוגעת למספר היבטים:

• ביקורת שיפוטית על תקנונים פנימיים: פסק הדין מדגיש כי גם תקנונים פנימיים של גופים וולונטריים, הפועלים מכוח הסמכה בחוק, כפופים לביקורת שיפוטית מהותית. הביקורת תתקיים הן מטעמי חריגה מסמכות והן מטעמי פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, וזאת חרף הוראה בחוק השוללת ערעור על החלטותיהם בפני בית המשפט.

• הגנה על זכויות יסוד: הפסיקה מחזקת את זכויות היסוד של הפרט, ובפרט את זכות הגישה לערכאות ואת חופש העיסוק, מול גופים וולונטריים בעלי כוח משמעותי. היא מבטיחה כי הגבלות על זכויות אלה ייעשו רק במקרים חריגים ועל פי אמות מידה חוקתיות מחמירות.

• תיקון תקנוני משמעת: הפסיקה מחייבת את ההתאחדות לכדורגל לתקן את תקנון המשמעת שלה כך שתובטח זכות ערעור בזכות לפרט שהורחק מעל לחודש. תיקון זה יבטיח הוגנות רבה יותר בהליכי הערעור וימנע מצבים אבסורדיים של ריצוי עונש משמעותי ללא דיון בערעור.

• תקדים לכלל התאחדויות הספורט: פסק הדין מהווה תקדים רלוונטי לכלל התאחדויות הספורט וגופי שיפוט משמעתי פנימיים אחרים. הם נדרשים לבחון את תקנוניהם ולהתאימם לעקרונות שנקבעו בפסק הדין, במיוחד בכל הנוגע לעיצוב הליכי ערעור וכיבוד זכויות יסוד.

לסיכום, פסק הדין בעניין ביטול הגבלת ערעור תקנון ההתאחדות לכדורגל הוא אבן יסוד בהגנה על זכויות הפרט במסגרת הליכי משמעת בגופי ספורט. לאור, הוא מבטיח כי כללים פנימיים לא יחתרו תחת עקרונות הצדק וההגינות. ומחזק את הביקורת השיפוטית על גופים אלה.

שאלות ותשובות

צעדים לתיקון תקנון המשמעת בהתאחדות לכדורגל

1. הבטחת זכות ערעור בזכות: על ההתאחדות להבטיח כי לפרט שהורשע ונגזר עליו עונש הרחקה לתקופה העולה על חודש ימים, תוקנה זכות ערעור בזכות, ללא דרישה לריצוי חלק מהעונש טרם הגשת הערעור.

2. ביטול האפליה בין פרט לקבוצה: יש לבטל את ההבחנה המפלה בתקנון בין פרט לקבוצה, ולאפשר גם לפרטים לערער בזכות על החלטות בית הדין המשמעתי, בדומה לזכות המוקנית לקבוצות.

3. קיום דיונים הוגנים: על מוסדות השיפוט של ההתאחדות לכבד את זכות הטיעון ואת הציפייה הלגיטימית של הנאשמים, ולקיים דיונים בנוכחות הצדדים בטרם מתן החלטה סופית, בפרט בעניינים מהותיים כגון דחיית ערעורים על הסף.

4. בחינה מחודשת של כלל סעיפי התקנון: ההתאחדות נדרשת לבצע בחינה מקיפה של תקנון המשמעת, ובפרט של סעיפים הנוגעים לשלילת זכויות ערעור, כדי לוודא עמידה מלאה בחוקי היסוד ובעקרונות הצדק הטבעי.

שימו לב: פסק הדין עוסק בביטול הגבלות ספציפיות על זכות הערעור. הוא אינו מבטל את סמכותם של בתי הדין המשמעתיים של ההתאחדות, אלא מתווה את הדרך שבה עליהם לפעול כדי להבטיח הליכים הוגנים ותקינים.

הליכים משפטיים בפני בתי הדין של התאחדויות ספורט יכולים להיות מורכבים. ובעלי השלכות מרחיקות לכת על הקריירה והפרנסה של הספורטאים ובעלי התפקידים. פסק הדין שדן בביטול הגבלת ערעור תקנון התאחדות לכדורגל מדגיש את החשיבות של התנהלות מקצועית. והוגנת מצד גופי השיפוט.

הוא גם מחייב אותם לכבד את זכויות היסוד של הפרטים המעורבים בהליכים אלה. ליווי משפטי מקצועי הוא חיוני בכל שלבי ההליך. החל מהגשת כתב אישום ועד לערעור בפני בית המשפט המחוזי. כדי לוודא שזכויותיכם נשמרות באופן מלא.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בתיק ה״פ (תל-אביב-יפו) 38811-11-10. קיבל את התביעה והורה על ביטול הגבלות הערעור בתקנון.

הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.