התפתחות של זיהום לאחר הליך כירורגי אינה מעידה כשלעצמה על רשלנות של הצוות המטפל. בתי המשפט מבהירים כי זיהום חיידקי מהווה לעיתים סיבוך רפואי מוכר ובלתי נמנע. על התובע להוכיח סטייה ממשית מסטנדרט הזהירות המקובל או כשל תברואתי קונקרטי. בפסק דין ת״א (ירושלים) 1816-01 דחה בית המשפט תביעה של שלושה מנותחים, לאחר שחוות דעת המומחים שללו התרשלות.
התמודדות עם זיהום לאחר ניתוח בקע מעוררת חששות כבדים בקרב מטופלים ובני משפחותיהם. לפיכך, אירוע כזה גורר סבל פיזי ממושך, ניתוחים חוזרים ופגיעה באיכות החיים. עם זאת, הרפואה אינה יכולה להבטיח תוצאה מושלמת בכל טיפול. לפיכך, בתי המשפט בוחנים האם הצוות הרפואי פעל במיומנות סבירה.
מאמר זה סוקר את עקרונות הוכחת הרשלנות, נטל הראיה ומסקנות פסיקת בית המשפט.
ניתוח לתיקון בקע מפשעתי נחשב להליך כירורגי שכיח ומתוכנן. בנוסף, ברוב המקרים, הרופאים מגדירים אותו כניתוח נקי ללא פתיחת איברים מזוהמים. בשל כך, הפרוטוקולים הרפואיים המקובלים אינם דורשים מתן אנטיביוטיקה מניעתית באופן גורף.
עם זאת, חדירת מזהמים לאזור החתך עלולה לחולל פגיעה קשה. עם זאת, במצבים חריגים, חיידקים אלימים כגון סטרפטוקוקוס מסוג A תוקפים את הרקמות הרכות. כתוצאה מכך, המטופל עלול לסבול מהרס רקמות ומנזק גופני משמעותי.
האם כל זיהום ניתוחי נחשב מחדל רפואי?
המשפט מבחין בין רשלנות רפואית לבין סיבוך טבעי ומוכר. כתוצאה מכך, פגיעה פיזית אינה מקימה לכשעצמה זכות אוטומטית לקבלת פיצויים. על הנפגע להוכיח כי הרופאים סטו מנורמת התנהגות סבירה.
בנוסף, על התובע להוכיח קשר סיבתי ישיר בין המחדל לבין הנזק. לעומת זאת, כאשר הזיהום נובע מגורם פנימי או אקראי, לא תוטל אחריות נזיקית על הרופא. בתי המשפט נמנעים מהטלת אחריות מוחלטת על כתפי המטפלים.
נסיבות התביעה בת״א 1816-01: התפתחות זיהום לאחר ניתוח בקע
פסק הדין בתיק ת״א (ירושלים) 1816-01 עסק באירוע מורכב ורגיש. לדוגמה, כב' הסגן נשיאה כרמי מוסק בחן את תביעתם של שלושה גברים. התובעים נותחו באותו היום, 4.11.1994, במרכז הרפואי א.ג.מ בבאר שבע לצורך תיקון בקע מפשעתי.
התובעים תבעו את המרכז הרפואי, את הרופא המנתח ד״ר לוי יצחק ואת שירותי בריאות כללית. לדוגמא, זמן קצר לאחר שחרורם לביתם, חלו שלושת התובעים בזיהום קשה באזור הניתוח. הממצאים המעבדתיים זיהו בחלק מהמקרים חיידק מסוג סטרפטוקוקוס A.
הזיהום הסב לתובעים פגיעות גופניות כבדות ביותר:
-
התובע 1: פיתח כאבים עזים ונפיחות, פונה לבית החולים סורוקה ועבר ניתוח בשק האשכים.
-
התובע 2: איבד את הכרתו, עבר פתיחת דופן בטן וכריתת רקמות נמקיות בכיס האשכים.
-
התובע 3: סבל מהצטברות נוזלים ופצע מזוהם שטופל בניקוז ובמתן אנטיביוטיקה.
טענות התובעים בדבר תנאי תברואה והיעדר הסכמה מדעת
התובעים טענו כי המרכז הרפואי פעל בסביבה מלוכלכת ובלתי סטרילית. כלומר, לדבריהם, הצוות לא חיטא כראוי את עורם לפני ביצוע החתכים הכירורגיים. בנוסף, הם טענו כי הטיפול שניתן להם לאחר התפרצות הזיהום היה לקוי ומאוחר.
בשלב מאוחר של ההליך, העלו התובעים טענה בדבר היעדר הסכמה מדעת. אולם, הם גרסו כי הרופאים לא פירטו בפניהם את הסיכון להידבקות בחיידק אלים. לטענתם, מתן הסבר הולם היה מונע מהם לעבור את הניתוח.
עמדת הנתבעים וממצאי הבדיקות התברואתיות
הנתבעים הכחישו מנגד כל התרשלות מצדם במהלך הניתוחים או לאחריהם. אמנם, הם הציגו נתון מרכזי: באותו יום נותחו 15 מטופלים בסך הכל. 12 המנותחים האחרים לא פיתחו כל סיבוך זיהומי והחלימו בצורה מלאה.
בנוסף, הנהלת המרכז הרפואי הקימה ועדת בדיקה שנטלה תרביות מחדרי הניתוח ומהצוות. כל הבדיקות שללו נוכחות מזהמים בחללי הטיפול ובציוד. כמו כן, הרופא הבהיר כי שמר על חיטוי מלא בחומר פולידין כמקובל.
סעיף 41 לפקודת הנזיקין והכלל ״הדבר מדבר בעד עצמו״
מרכז המחלוקת המשפטית נגע לשאלת העברת נטל השכנוע בהליך האזרחי. בדרך כלל, הכלל הבסיסי קובע כי המוציא מחברו עליו הראיה. עם זאת, סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מעניק חריג חשוב.
הסעיף מורה כי בהתקיים שלושה תנאים מצטברים, הנתבע יידרש להוכיח העדר התרשלות:
-
לתובע לא הייתה ידיעה או יכולת לדעת מהן הנסיבות שגרמו לנזק.
-
הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו.
-
אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר עם המסקנה שנקט זהירות.
מדוע נדחתה העברת הנטל במקרה של זיהום לאחר ניתוח בקע?
בית המשפט מצא כי שני התנאים הראשונים אכן התקיימו במלואם. התובעים היו מורדמים ולא ידעו מה התרחש בחדר הניתוח. כמו כן, בית החולים שלט שליטה מלאה בציוד ובמתקנים.
אולם, בית המשפט קבע כי התנאי השלישי לא התקיים בעניינם של התובעים. נסיבות המקרה לא הצביעו על עודף הסתברות לקיומה של רשלנות רפואית. העובדה ש-12 מנותחים אחרים לא חלו שללה את ההנחה של זיהום כללי בחדר הניתוח.
הכרעת בית המשפט ומשקל חוות דעת המומחים
בית משפט השלום בירושלים דחה את התביעה במלואה. השופט ביסס את פסק דינו על חוות דעתם של מומחים אובייקטיביים שמינה. פרופ' דורסט ופרופ' מני שללו קיומה של סטייה מפרקטיקה רפואית סבירה.
פרופ' דורסט הסביר כי זיהום מקומי הוא סיבוך מוכר בספרות הרפואית. מנתחים אינם נוהגים לתת אנטיביוטיקה מניעתית בניתוחי בקע שגרתיים. לפיכך, אי מתן הטיפול התרופתי המקדים אינו מהווה מחדל.
משקל חוות הדעת הרפואית לגבי זיהום בניתוח בקע
בנוסף, פרופ' יונה מני קבע כי המנתח פעל במקצועיות רבה. הוא לא מצא כל דופי בהכנת המנותחים או בטיפול שניתן להם בדיעבד. האבחון של הסיבוכים היה מהיר והטיפולים התרופתיים והכירורגיים ניתנו בזמן.
בית המשפט אימץ גם את חוות דעתו של פרופ' אדר מטעם ההגנה. השופט פסק כי הרופא הסביר אינו יכול למנוע כל הדבקה אקראית. לבסוף, לנוכח מצבם הרפואי של התובעים, בית המשפט קבע כי כל צד יישא בהוצאותיו.
השוואת טענות הצדדים להכרעת בית המשפט
להלן ריכוז המחלוקות העובדתיות והמשפטיות שהוכרעו בפסק הדין:
| הסוגייה המשפטית | טענת התובעים | טענת הנתבעים | הכרעת בית המשפט |
|---|---|---|---|
| תנאי ההיגיינה והחיטוי | חדר הניתוח היה מלוכלך ולא בוצע חיטוי מספק. | נשמרה סטריליות מלאה ונעשה חיטוי לפי כל הכללים. | הוכח כי ננקטו אמצעי זהירות תקינים; בדיקות המעבדה היו תקינות. |
| העברת נטל הראיה (סעיף 41) | החיידק מוכיח כשל חמור ולכן הנטל עובר לנתבע. | אין עודף הסתברות לרשלנות כאשר מדובר בסיבוך מוכר. | הנטל לא עבר; התנאי השלישי לא התקיים לאור נתוני יתר המנותחים. |
| הטיפול לאחר הניתוח | הצוות התעלם מהתלונות ואיחר באבחון הזיהום. | האבחון נעשה בזמן והחולים הופנו לטיפול דחוף. | הטיפול הבתר-ניתוחי היה סביר, מהיר ומקצועי ללא שיהוי רשלני. |
| הסכמה מדעת לניתוח | הרופאים לא הסבירו על הסיכון לחיידק טורף. | התובעים חתמו על טפסים כדין לאחר הסבר מפורט. | הטענה נדחתה עקב שינוי חזית, ומשום שהתובעים חתמו על טפסי הסכמה. |
מה עושים במקרה של סיבוך או זיהום בניתוח בקע?
מטופלים שחווים התדרדרות בריאותית לאחר ניתוח נדרשים לפעול בזהירות וביסודיות. ניהול נכון של המקרה מבטיח הגנה רפואית ומשפטית כאחד:
-
פנייה דחופה לטיפול רפואי. יש לדווח מיד על כל עליית חום, אודם או כאב חריג באזור הניתוח.
-
תיעוד רפואי מלא. דרשו העתק מכל סיכומי המחלה, דוחות הניתוח, תוצאות תרביות המעבדה ובדיקות הדם.
-
רישום כרונולוגי של האירועים. כתבו בפירוט את מועדי הביקורות, שמות הרופאים הבודקים והתלונות שהעליתם בפניהם.
-
הימנעות משיהוי בהגשת תביעה. מומלץ שלא להמתין לסף תקופת ההתיישנות כדי למנוע אובדן ראיות חיוניות.
-
התייעצות עם מומחה כירורגי. יש לבחון באמצעות חוות דעת מומחה האם הייתה חריגה מסטנדרט הרפואה הסביר.
שאלות ותשובות
האם זיהום לאחר ניתוח בקע מוכיח כשל בסטריליות?
לא. חיידקים עלולים לחדור לפצע הניתוחי גם בסביבה סטרילית לחלוטין. מקור הזיהום יכול להיות נשאות טבעית על עור המטופל או גורם ביולוגי בלתי נשלט. כדי לבסס עילה, יש להוכיח חריגה ספציפית מנוהלי החיטוי והעיקור המקובלים.
כיצד משפיע קיומם של מנותחים אחרים שלא נדבקו באותו היום?
נתון זה מחליש באופן משמעותי את טענת הרשלנות הכללית בחדר הניתוח. כאשר עשרות חולים מנותחים באותם תנאים מבלי לפתח זיהומים, קשה לייחס את המקרה למחדל מערכתי. הדבר תומך במסקנה כי מדובר בצירוף מקרים מצער ולא בהזנחה.
מה הדין כאשר טענת הסכמה מדעת מועלית בשלב מאוחר?
בתי המשפט אוסרים על שינוי חזית ללא אישור מפורש ותיקון כתב התביעה. טענה שהועלתה רק בתצהירי עדות ראשית לאחר שנים רבות תידחה בדרך כלל על הסף. בנוסף, חתימה על טופס הסכמה סטנדרטי מקשה על סתירת עמדת הרופאים.
כיצד בית המשפט מעריך עדות של מומחה רפואי שמונה מטעמו?
חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט נהנית ממעמד עצמאי ומשקל ראייתי גבוה. השופטים נוטים לאמץ את ממצאיו, אלא אם התגלתה בהם שגיאה בולטת. מומחה זה נתפס כגורם מקצועי חסר פניות בהשוואה למומחי הצדדים.
האם סיבוך זיהומי בבקע מקנה זכות לפיצוי ללא הוכחת אשם?
דיני הנזיקין המסורתיים דורשים הוכחת אשם ואינם מטילים אחריות מוחלטת על רופאים. לכן, סיבוך נדיר ובלתי צפוי שאינו נובע מהתרשלות אינו מזכה בפיצוי כספי. רק הוכחת רשלנות בביצוע הניתוח או באבחון המאוחר עשויה להוביל לחיוב בנזיקין.


