לא באופן אוטומטי. בית המשפט העליון קבע בע"פ 1361/10 שמחדלי תיעוד בחקירת עד מדינה, גם כשהם חמורים וראויים לגינוי, אינם מספיקים כשלעצמם כדי לפסול את העדות. מה שכן קורה בפועל: בית המשפט מעלה את רף ראיות הסיוע החיצוניות הנדרשות כדי להרשיע על בסיס אותה עדות. וכאשר המחדל גרם להתארכות ההליך ולעינוי דין, הוא מהווה שיקול להקלה בעונש. בתיק שנדון בעליון קוצרו בעקבות זאת עונשי המאסר של חמישה נאשמים.
עד מדינה הוא שותף לעבירה שמעיד נגד יתר המעורבים בתמורה להטבה. מכיוון שכך, הדרך שבה המשטרה מגיעה אליו, מה הובטח לו, ומתי בדיוק נאמרו הדברים, הם לב ההגנה. כשהתיעוד של אותם מפגשים חסר או נמסר להגנה באיחור, נשאלת השאלה מה בית המשפט עושה עם זה. הפסיקה נותנת תשובה מפורטת, והיא לא "הכל או כלום". להלן מה בדיוק הוכרע, מה זה אומר בתיק אמיתי, ואילו צעדים עומדים לרשות נאשם שמגלה פערי תיעוד בתיק שלו.
הפרשה שבה נבחנה הסוגיה
בשנים 2006-2007 התרחשה בבאר-שבע סדרת עבירות אלימות חמורות: זריקת רימון לביתו של עיתונאי, הנחת רימון בפתח ביתו של קצין שירות בתי הסוהר, והצתת קיוסק. על פי כתב האישום, יניב זגורי עמד מאחורי המעשים ואחרים ביצעו אותם לפי הוראותיו. עמוד התווך של התביעה היה עדותו של טל קורקוס, שנטל חלק בעבירות ושיתף פעולה כעד מדינה.
בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הרשיע את הנאשמים ברוב האישומים וגזר עונשי מאסר בפועל בטווח של שנתיים עד שבע וחצי שנים, אך זיכה את זגורי מהאישום הראשון. כל הצדדים ערערו לבית המשפט העליון, כולל המדינה על הזיכוי.
מדינת ישראל נ' יניב זגורי ואחרים, מפי השופטים רובינשטיין, ג'ובראן ודנציגר. הערעורים על הכרעת הדין נדחו. נקבע שמחדלי התיעוד בחקירת עד המדינה חמורים וראויים לגינוי, אך אינם מגיעים לכדי פסילת העדות. הערעורים התקבלו באופן חלקי בשלב העונש, ועונשי המאסר קוצרו.
מה בדיוק היה פגום בחקירה
השופט רובינשטיין תיאר שלושה כשלים נפרדים, ודווקא הצירוף ביניהם הוא שיצר את הבעיה.
הראשון: המפגשים והשיחות עם קורקוס לפני חתימת הסכם עד המדינה, ביום 4.4.2008, תועדו באופן חלקי בלבד. המעט שתועד הועבר להגנה רק במהלך המשפט עצמו. כדי לגשר על הפער, בית המשפט חייב את החוקרים ואת קציני המודיעין לכתוב בדיעבד זכרונות דברים שמשחזרים את אותם מפגשים, וזאת כשהליך שמיעת הראיות כבר היה בעיצומו. התוצאה הייתה שרוב החוקרים נאלצו להעיד מחדש.
השני: התברר שביום 17.3.2008, כשלושה שבועות לפני הסכם עד המדינה, חתמו החוקרים עם קורקוס על "הסכם מקדמי" שהבטיח לו שדבריו בחקירות לא ישמשו נגדו בהליך משפטי עתידי. ההסכם נחתם בניגוד להוראות פרקליטת מחוז הדרום.
השלישי: קיומו של אותו הסכם הוסתר. הוא ותוכנו נחשפו רק בעיצומו של ההליך, ובתחילה הגורמים המעורבים וקורקוס עצמו התכחשו לקיומו.
למה העדות לא נפסלה
ההגנה ביקשה לפסול את עדות קורקוס מכוח דוקטרינת הפסילה הפסיקתית שנקבעה בהלכת יששכרוב. הדוקטרינה מתנה פסילת ראיה בשני תנאים מצטברים: חומרת אי-החוקיות שבה הושגה הראיה, ופגיעה ממשית בזכויות הנחקר.
בית המשפט קבע שבמקרה הזה לא מתקיים הרף הנדרש. לאחר חתימת הסכם עד המדינה התיעוד היה תקין, החוקרים השלימו זכרונות דברים בדיעבד, ובית המשפט המחוזי הגביר בעצמו את רף הסיוע הנדרש לעדות. שלושת אלה יחד סיפקו מענה דיוני לפגמים, ולכן לא היה מקום לפסול את העדות כליל.
העיקרון שנגזר מכאן חשוב מעבר לתיק הספציפי: קיים יחס הפוך בין אמינות עדות עד המדינה לבין עוצמת הסיוע הנדרש. ככל שהעדות פחות אמינה, נדרשות ראיות חיצוניות חזקות יותר כדי לבסס עליה הרשעה.
איך המחדלים השפיעו על העונש
כאן נמצא החידוש המעשי של פסק הדין. בית המשפט קבע שמחדלי התיעוד גרמו להתארכות מיותרת של ההליכים: ההגנה נאלצה לחקור עדים מחדש, לאתר חומרים שהוסתרו ולנהל מאבק לחשיפתם. התמשכות זו מהווה "עינוי דין מסוים" שמצדיק הקלה בעונש.
בית המשפט הדגיש שאין מדובר במרשם הקלה אוטומטי בכל מקרה של מחדל חקירה. ההקלה ניתנה בשל ההשפעה המוכחת של המחדל על אורך ההליך בתיק הזה. ברקע עמדה קביעה עקרונית: האינטרס הציבורי בהתנהלות תקינה של חקירה חשוב לא פחות מהאינטרס בהרשעת עבריינים.
| נאשם | עונש בבית המשפט המחוזי | עונש לאחר הערעור |
|---|---|---|
| זגורי | 7.5 שנים | 6 שנים ו-9 חודשים |
| אלמקייס | 7 שנים | 6 שנים |
| בוחבוט | 4.5 שנים | 3 שנים ו-10 חודשים |
| וממן | 2.5 שנים | שנתיים וחודשיים |
| חנוכוב | 2.5 שנים | שנתיים וחודשיים |
ערעור המדינה על זיכויו של זגורי מהאישום הראשון נדחה. בית המשפט הסביר שאף שקיימים חשדות כבדים, המארג הראייתי אינו מספיק להרשעה, ושקריו ושתיקותיו של זגורי בחקירה אינם ממלאים את הדרישה לראיה חיצונית ואובייקטיבית. גם ערעור המדינה על קולת עונשו של בוחבוט נדחה.
ערעורו של בוחבוט עצמו נדחה מסיבה הפוכה: עדות קורקוס לגביו הייתה ממוקדת, והצטרפו אליה ראיות סיוע חיצוניות מהימנות, בהן עדויות סטודנטים שראו רכב מזדה עובר ברמזור אדום לאחר הפיצוץ, איכוני טלפון נייד ושקרים שלו בחקירה. זו ההמחשה המדויקת של הכלל: מחדל התיעוד לא הציל נאשם שנגדו הצטברו ראיות חיצוניות.
מה עושים כשמתגלים פערי תיעוד בתיק
- דורשים את החומר במלואו. הנקודה הראשונה היא לוודא שקיבלתם את רשימת חומר החקירה כולה, ולא רק את המסמכים שהתביעה בחרה להגיש.
- בונים ציר זמן. מסמנים את מועד חתימת הסכם עד המדינה, ובודקים מה תועד לפניו. הפער בין מועד המפגש הראשון למועד ההסכם הוא בדיוק המקום שבו נוצרות ההבטחות הלא מתועדות.
- מחפשים הסכמים והבטחות מוקדמים. בתיק הזה היה הסכם מקדמי כתוב. במקרים אחרים מדובר בהבטחה בעל פה. שתי האפשרויות רלוונטיות לחקירה הנגדית.
- מבקשים לחקור מחדש את החוקרים. זכרון דברים שנכתב בדיעבד הוא מסמך שנערך אחרי שנודעה חשיבותו, וניתן לתקוף אותו ככזה.
- טוענים בשתי רמות. טענה ראשית לפסילת הראיה לפי הלכת יששכרוב, וטענה חלופית לרף סיוע מוגבר. הניסיון מלמד שהטענה החלופית היא זו שמתקבלת לרוב.
- שומרים את הטענה גם לשלב הענישה. גם אם העדות נותרה על כנה, ההתארכות שנגרמה בגלל המחדל היא שיקול עצמאי לקולה בגזר הדין.
הטענות האלה אינן ייחודיות לתיקי אלימות חמורים. חקירה שאינה מתועדת כנדרש עולה גם בתיקים שמנוהלים מול בית משפט לתעבורה, שבהם תיעוד בדיקת שכרות או מדידת מהירות הוא לב הראיה, וגם שם עורך דין תעבורה יבחן קודם כל את שלמות התיעוד.
ההבדל בין תיק שנפתח בו פער תיעוד לבין תיק שמסתיים בהרשעה מלאה נמצא לרוב בעיתוי: ככל שהפער מתגלה מוקדם יותר, כך גדל הסיכוי להשפיע על רף הראיות הנדרש ועל העונש.
שאלות נפוצות על מחדלי תיעוד בחקירת עד מדינה
אם החקירה לא הוקלטה, העדות נפסלת?
לא אוטומטית. פסילת ראיה לפי הלכת יששכרוב מותנית בחומרת אי-החוקיות ובפגיעה ממשית בזכויות הנחקר. בע"פ 1361/10 נקבע שתיעוד חלקי, גם כשהוא ראוי לגינוי, לא הגיע לרף הזה. ההשפעה המעשית היא על עוצמת הסיוע שנדרש כדי להרשיע.
מה זה הסכם מקדמי עם עד מדינה?
הסכם ביניים שנחתם עם המועמד לשמש עד מדינה לפני הסכם עד המדינה עצמו, ובו מובטח לו שדבריו לא ישמשו נגדו. בתיק שנדון בעליון נחתם הסכם כזה ביום 17.3.2008 בניגוד להוראות פרקליטת המחוז, והוסתר. הסתרה כזו אינה מקנה לעד חסינות, אלא רק מגדילה את הנזק הדיוני לתיק.
אפשר להרשיע רק על סמך עדות של עד מדינה?
לא. סעיף 54א(א) לפקודת הראיות דורש ראיית סיוע לעדות של שותף לעבירה. כשמתגלים פגמים בחקירה או בעדות, בית המשפט רשאי להעלות את הרף ולדרוש סיוע מוגבר, כלומר ראיות חיצוניות ואובייקטיביות משמעותיות יותר.
מתי אמור להימסר לי חומר החקירה?
זכות העיון בחומר החקירה קמה לנאשם עם הגשת כתב האישום, והתכלית שלה היא לאפשר הכנת הגנה לפני שהראיות נשמעות. מסירה בשלב מאוחר, בעיצומו של המשפט, היא בדיוק המחדל שבית המשפט מתח עליו ביקורת בתיק הזה.
מחדל של המשטרה יכול להקל בעונש שלי?
כן, בתנאי שתוכיחו קשר בין המחדל לבין הפגיעה בכם. בע"פ 1361/10 ההקלה ניתנה משום שהמחדל האריך את ההליך והצריך חקירות חוזרות ומאבק לחשיפת חומרים. בית המשפט הדגיש שזה אינו מרשם הקלה אוטומטי בכל תיק שבו הייתה תקלה בחקירה.
מה ההבדל בין פסילת ראיה לבין הקלה בעונש?
פסילת ראיה מוציאה את הראיה מהתיק ויכולה להוביל לזיכוי. הקלה בעונש משאירה את ההרשעה על כנה ומקצרת את המאסר. במחדלי תיעוד, התוצאה הרווחת היא השנייה, ולכן כדאי לטעון את שתי הטענות ולא להסתמך רק על בקשת הפסילה.
עד מדינה שנתפס בסתירות, זה מספיק כדי לזכות?
לא בהכרח. בית המשפט קבע שבחקירה נגדית ארוכה סתירות הן טבעיות, ושגם כשהן מכרסמות באמינות, יכול להיוותר גרעין אמת. השאלה המכריעה היא אם קיימות ראיות חיצוניות שמאמתות את גרעין העדות דווקא לגביכם.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
