האם בית המשפט רשאי להפחית מעונש המינימום של שנתיים פסילה בעבירת שכרות?
כן, סעיף 39(א) לפקודת התעבורה מסמיך את בית המשפט לסטות מעונש המינימום. לפיכך, סטייה זו אפשרית במקרים של טעמים מיוחדים. לדוגמה, כאשר מודדים רמת אלכוהול נמוכה יחסית. בנוסף, הנאשם מחזיק בעבר תעבורתי תקין.
במצב כזה, השופט עשוי לקצר את הפסילה. בנוסף, בית המשפט לתעבורה בירושלים הפחית את הפסילה לשישה חודשים. בנוסף, הוא המיר את יתרת העונש בעבודות שירות לתועלת הציבור (של"ץ). פסיקה זו ממחישה את החשיבות של בחינה אינדיבידואלית בעבירות תעבורה.
ענישת נהיגה בשכרות מעוררת דילמות משפטיות ומוסריות רבות בבתי המשפט לתעבורה. לפיכך, החוק קובע עונש פסילה נוקשה של שנתיים ימים לכל נהג שחרג מהרף. עונש זה חל ללא הבחנה בין שתייה קלה לבין שכרות כבדה ומסוכנת. מאמר זה מנתח החלטה תקדימית. בית המשפט מתח בה ביקורת על היעדר מדרג ענישה.
הקוראים ילמדו כיצד נסיבות אישיות ורמת שכרות עשויות להוביל להקלה משמעותית בעונש.
סעיף 64ב לפקודת התעבורה התשכ״א-1961 מגדיר מיהו נהג שיכור. בנוסף, החוק מונה מספר חלופות להגדרה זו. עם זאת, החלופה המרכזית מתייחסת לריכוז אלכוהול הגבוה מהסף שקבע שר התחבורה. תקנה 169א לתקנות התעבורה קובעת את הרף המרבי.
הרף עומד על 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף.
בנוסף לכך, חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 35), התשנ״ה-1995 הוסיף את סעיף 39(א) לפקודה. עם זאת, סעיף זה קובע עונש מינימום של פסילת רישיון. תקופת הפסילה לא תפחת משנתיים ימים. המחוקק ביקש להילחם בתאונות הדרכים באמצעות ענישה מרתיעה ובלתי מתפשרת.
יחד עם זאת, הסעיף כולל חריג חשוב המאפשר שיקול דעת שיפוטי.
בית המשפט רשאי להורות על פסילה קצרה יותר. זאת, בנסיבות מיוחדות שיפרט בפסק הדין.
לפיכך, יש מתח מתמיד בין הצורך בהרתעה כללית לבין עקרון הענישה האינדיבידואלית. כתוצאה מכך, השופטים מאזנים בין לשון החוק הנוקשה לבין מידת האשם של הנהג. ענישת נהיגה בשכרות מעמידה אתגר מיוחד, במיוחד כאשר מודדים רמת שכרות גבולית בלבד.
נסיבות ההליך: מדינת ישראל נ' שויש השאש
בית משפט לתעבורה ירושלים דן בהליך המשפטי במסגרת תיק ת 016231/08. לעומת זאת, השופט אברהם טננבוים דן בעניינו של הנאשם שויש השאש. ביום 22.8.2008 נהג הנאשם ברחוב האומן בירושלים. שוטרים עצרו את רכבו וערכו לו בדיקת נשיפה במכשיר הינשוף.
הבדיקה הצביעה על ריכוז של 355 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף.
כתוצאה מכך, המאשימה ייחסה לנאשם עבירה של נהיגה בשכרות. לדוגמה, הנאשם הודה בעובדות וטען כי שתה משקה אחד בלבד. הוא סבר לתומו כי כוסית בודדת אינה פוגעת בכושרו לנהוג. הנאשם תיאר את תחושת הביטחון המלאה שהייתה לו בעת שנהג ברכבו.
יתרה מכך, תסקיר שירות המבחן הציג תמונה חיובית ביותר לגבי אישיותו של הנאשם. לדוגמא, קצין המבחן תיאר אדם נורמטיבי ושומר חוק אשר עמד להינשא בתקופה הקרובה. רשמו את הרשעת התעבורה הקודמת שלו עוד בשנת 2003. בנוסף, הוא מעולם לא היה מעורב בתאונה.
שירות המבחן המליץ על שילובו בתוכנית שירות לתועלת הציבור במתנ״ס קהילתי.
עמדות הצדדים בנוגע לענישת נהיגה בשכרות
התביעה עמדה בתוקף על דרישתה להטיל את מלוא עונש המינימום. לטענתה, המחוקק ביקש למגר את תופעת השכרות. הוא עשה זאת באמצעות פסילה של שנתיים לפחות. המאשימה טענה כי יש לאפשר סטייה מעונש המינימום רק במקרים נדירים ויוצאי דופן.
לגישתה, נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן מצדיקות חריגה מעונש החובה.
לעומת זאת, ההגנה ביקשה להפעיל את שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בסעיף 39(א) לפקודה. אולם, בא כוח הנאשם הדגיש את הנתונים הבאים לטובת מרשו:
- רמת האלכוהול שמדדו הייתה נמוכה יחסית לסוג העבירה.
- הנאשם מחזיק בעבר תעבורתי תקין ללא מעורבות בתאונות דרכים.
- שירות המבחן הגיש תסקיר חיובי המלמד על תפקוד נורמטיבי.
- הנאשם נטל אחריות מלאה על מעשיו והפיק את הלקחים הנדרשים.
משכך, ביקשה ההגנה להסתפק בתקופת פסילה קצרה. בנוסף, היא ביקשה הסתפקות בביצוע עבודות לתועלת הציבור. אמנם, לטענתה, שליחה של אדם נורמטיבי לפסילה ממושכת תפגע בו. פגיעה זו תהיה בלתי מידתית בפרנסתו ובמשפחתו.
נימוקי בית המשפט והביקורת על מדרג ענישת נהיגה בשכרות
השופט אברהם טננבוים ניתח בהרחבה את הקשיים הנובעים מקביעת עונש מינימום אחיד. ואולם, השופט ציין כי החוק מתייחס בצורה זהה למקרים שונים לחלוטין במהותם. נהג ששתה כמות מזערית מקבל עונש זהה לנהג שאינו מסוגל לעמוד על רגליו. הכללה גורפת זו אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות הצדק וההיגיון.
בנוסף, פסק הדין כלל סקירה של מחקרים מדעיים. מחקרים אלה בדקו את השפעת האלכוהול על תפקודי הנהיגה. יחד עם זאת, השופט הדגיש ממצאי מחקרים. ממצאים אלו מראים כי רמת אלכוהול נמוכה מסוכנת.
למעשה, רמת אלכוהול כזו דומה לשיחה בטלפון נייד עם דיבורית. החוק אוסר דיבור ללא דיבורית, אך אינו פוסל את הרישיון לשנתיים בשל שיחה כזו. פער זה ממחיש את חוסר המידתיות שבענישה הנוכחית.
מעבר לכך, השופט טננבוים הצביע על פגמים נוספים שיוצרים עונשי המינימום במערכת המשפט:
- הסטת שיקול הדעת השיפוטי מבית המשפט אל רשויות התביעה.
- פגיעה בנאשמים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך שאינם יכולים לממן ייצוג משפטי יקר.
- העמסת יתר על בתי המשפט בשל ריבוי דיוני הוכחות מורכבים וממושכים.
- חוסר עקביות מצד התביעה, אשר אינה אוכפת עונשי מינימום בעבירות תעבורה אחרות.
לפיכך, בית המשפט קרא למחוקק ליצור מדרג ענישה בהיר. מדרג זה יתאים לכמות האלכוהול שמדדו בגוף. מאידך, מדרגים עבירות מהירות מופרזת לפי עוצמת החריגה. על כן, כך ראוי לנהוג גם בעבירות שכרות.
ההכרעה השיפוטית: סטייה מעונש המינימום
בגזר הדין מיום 9.8.2009, השופט טננבוים קבע שבעניינו של הנאשם קיימות נסיבות מיוחדות. מצד שני, שילוב בין רמת שכרות נמוכה יחסית. עבר תעבורתי קל ותסקיר מבחן חיובי מצדיק הקלה בעונש. בית המשפט החליט לסטות מחובת הפסילה לשנתיים ימים וגזר ענישה מותאמת אישית.
בית המשפט גזר על הנאשם פסילת רישיון בפועל לתקופה של שישה חודשים בלבד. לסיכום, מתקופה זו ניכו חודש פסילה מנהלית שהנאשם כבר ריצה. כמו כן, השופט הטיל על הנאשם 250 שעות שירות לתועלת הציבור במתנ״ס לב העיר. עונש השל״ץ מיועד להעניק פיצוי לחברה.
הוא נעשה תחת פיקוחו של שירות המבחן.
לבסוף, בית המשפט הזהיר את הנאשם מפני ביצוע עבירה חוזרת של נהיגה תחת השפעת משקאות. השופט הבהיר כי במקרה של הרשעה נוספת, יטילו עליו מאסר בפועל. בית המשפט הורה להעביר העתק מגזר הדין ליועץ המשפטי של הכנסת לצורך בחינת שינוי החקיקה.
שימו לב: סטייה מעונש המינימום אינה מתרחשת באופן אוטומטי. על הנהג להציג תשתית ראייתית מוצקה. תשתית זו כוללת בדיקת מאפיינים תקינה, עבר נקי ונסיבות אישיות כבדות משקל.
השוואת עמדות הצדדים והכרעת בית המשפט
להלן סיכום המחלוקות העיקריות שהצדדים העלו בהליך. סיכום זה מציגים אל מול פסיקתו הסופית של בית המשפט לתעבורה:
| סוגיה לבחינה | עמדת המאשימה (מדינת ישראל) | עמדת הנאשם (שויש השאש) | הכרעת השופט אברהם טננבוים |
|---|---|---|---|
| תקופת פסילת הרישיון | שנתיים ימים לפי עונש המינימום בחוק | קיצור משמעותי בשל חריגה שולית מהסף | פסילה של שישה חודשים בלבד (בניכוי חודש מנהלי) |
| עונש חינוכי מומר | התנגדות להמרת הפסילה בכל עונש אחר | השתלבות בתוכנית של״ץ לטובת הקהילה | הטלת 250 שעות שירות לתועלת הציבור במתנ״ס |
| התייחסות למדרג הענישה | החוק אחיד ואינו מבחין בין רמות שכרות | יש להתחשב בכך שהנאשם שתה משקה בודד | קריאה למחוקק לקבוע מדרג ענישה לפי רמת האלכוהול |
מה עושים לאחר עיכוב בגין נהיגה בשכרות?
התנהלות מושכלת ברגעים הראשונים שלאחר הבדיקה עשויה להשפיע באופן דרמטי על תוצאות ההליך המשפטי:
- שמירה על קור רוח ושיתוף פעולה. יש לציית להוראות השוטרים בשטח, שכן סירוב לבדיקה יגרור חזקת שכרות אוטומטית.
- בדיקת תקינות הבדיקה וכיול המכשיר. דרשו לעיין בפרטי דוח הנשיפה. ודאו כי השוטרים המתינו את פרק הזמן הנדרש לפני הבדיקה.
- איסוף מסמכים ונסיבות אישיות. אספו אישורים המעידים על עבר תעבורתי נקי, מקום עבודה, צרכים משפחתיים ותפקוד נורמטיבי.
- פנייה לייעוץ משפטי מקצועי. פנו בהקדם לעורך דין המתמחה בדיני תעבורה כדי לגבש קו הגנה מותאם.
אזהרה: סירוב לביצוע בדיקת נשיפה או בדיקת דם מהווה עבירה חמורה בפני עצמה. בנוסף, הוא עלול להוביל להרשעה בשכרות גם ללא מדידת כמות אלכוהול.
שאלות ותשובות בנושא ענישת נהיגה בשכרות
מהו עונש המינימום הקבוע בחוק על נהיגה בשכרות?
פקודת התעבורה קובעת בסעיף 39(א) עונש פסילת רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים ימים לפחות. אם הרשיעו את הנהג בעבירה דומה בשנה שקדמה לאירוע. עונש המינימום עומד על ארבע שנות פסילה.
מתי בית המשפט יסכים לסטות מעונש המינימום?
בית המשפט ישתמש בסמכות זו כאשר יתקיימו נסיבות מיוחדות. בין השיקולים המרכזיים נכללות רמת אלכוהול נמוכה יחסית והיעדר עבר תעבורתי. כמו כן, תסקיר שירות מבחן חיובי ופגיעה קשה בפרנסה יילקחו בחשבון.
כיצד משפיעה כמות האלכוהול שמדדו על ההליך?
כמות האלכוהול מלמדת על מידת המסוכנות של הנהג. אף שהחוק טרם יצר מדרג ענישה רשמי. בתי המשפט נוטים להקל בעונשם של נהגים שחרגו במעט מהרף החוקי. זאת, לעומת נהגים שיכורים כבדים.
האם אפשר להמיר חלק מתקופת הפסילה בשעות של״ץ?
כן, שופטים רשאים לשלב עונש של שירות לתועלת הציבור לצד קיצור תקופת הפסילה. השל״ץ מעניק מענה שיקומי וחינוכי ומאפשר לנהג להמשיך באורח חייו תוך תרומה לקהילה.
מה היתרון בקביעת מדרג ענישה בעבירות שכרות?
מדרג ענישה מאפשר ענישה מידתית ההולמת את חומרת המעשה. בנוסף, הוא מעודד נאשמים לקחת אחריות. כמו כן, הוא חוסך זמן שיפוטי יקר. זמן זה היה מתבזבז על ניהול משפטי הוכחות ממושכים.
לסיכום, גזר הדין בעניין שויש השאש מבטא שימוש אמיץ וראוי. הוא הפעיל שיקול דעת שיפוטי מול עונשי מינימום קשיחים. השופט טננבוים הציב מראה מול המחוקק והדגיש את החשיבות שבקביעת מדרג ענישה הוגן. כאשר נהג נורמטיבי שוגה באופן קל, ענישת נהיגה בשכרות חייבת להיות מידתית ומאוזנת.
נהגים הניצבים בפני אישום דומה צריכים לפעול בזהירות. עליהם להיוועץ באנשי מקצוע כדי להגן על רישיונם.


