השאלה האם נאשם שזוכה זכאי לפיצוי על מעצרו היא סוגייה משפטית מורכבת ורגישה. פיצוי למערער על מעצרו הלא מוצדק מהווה סעד חשוב עבור מי שנפגע מהליכים פליליים שהסתיימו בזיכוי או בביטול אישום. במאמר זה, נבחן מקרה שהגיע לפתחו של בית המשפט העליון, נתעמק במסגרת המשפטית הרלוונטית וננתח את השיקולים שהנחו את בית המשפט בהכרעתו, במטרה לספק לציבור הרחב מידע מקיף וברור על זכויות אלה. בנושא זה קראו גם: התערבות בערעור על עונש קל מדי: פסיקת העליון.
המסגרת המשפטית: סעיף 80 לחוק העונשין
פיצוי למערער על מעצרו הלא מוצדק הוא נושא מרכזי בתחום זה. לפיכך, הבסיס המשפטי לבקשת פיצוי על מעצר או מאסר שלא כדין נמצא בסעיף 80 לחוק העונשין, התשל״ז-1977. סעיף זה קובע. כי בית המשפט רשאי לצוות על אוצר המדינה לשלם לנאשם הוצאות הגנתו. ופיצוי על מעצרו או מאסרו. להרחבה ראו: גלגול שלישי בהליך פלילי: מתי תתקבל רשות ערעור?.
זאת, אם בית המשפט ראה שלא היה יסוד להאשמה או שמצא נסיבות אחרות המצדיקות זאת. נושא קשור: צו סגירת תיק פלילי: הליך ומגישי בקשה.
סעיף 80 מציע למעשה שני מסלולים עיקריים לפסיקת פיצוי. בנוסף, המסלול הראשון עוסק במקרים שבהם לא היה יסוד להגשת כתב האישום מלכתחילה. המסלול השני מתייחס ל״נסיבות אחרות המצדיקות זאת״. נסיבות אלו מאפשרות לבית המשפט הפעלת שיקול דעת רחב יותר.
בית המשפט העליון קבע כי אין מדובר בזכות אוטומטית לפיצוי בעקבות זיכוי. למעשה, קיימים שיקולים שונים המשפיעים על קבלת ההחלטה. עם זאת, אלה כוללים את הצורך לשמור על אינטרס הציבור ביעילות אכיפת החוק. ולמנוע ״אפקט מצנן״ שימנע הגשת תלונות או כתבי אישום.
פרטי המקרה: ע״פ 4818/18 דוד הריסון נ' מדינת ישראל
המקרה הנדון בפסק הדין ע״פ 4818/18, דוד הריסון נ' מדינת ישראל. כתוצאה מכך, ניתן ביום 05.08.2019 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים. המקרה עסק בבקשת פיצוי של המערער, דוד הריסון. לאחר שכתב אישום שהוגש נגדו בגין עבירות מין חמורות בוטל.
מר הריסון נעצר לתקופה של 34 ימים. לאחר מכן, הוא שהה במעצר בית למשך כעשרה חודשים נוספים. לעומת זאת, פרטי הפרשה, כולל שמו ותמונתו, פורסמו באופן נרחב בתקשורת. המדינה הגישה נגדו כתב אישום.
בשלב מאוחר יותר, סמוך למועד שמיעת הראיות, הודיעה הפרקליטות על חזרתה מכתב האישום. לדוגמה, ההחלטה התקבלה בעקבות התפתחות ראייתית משמעותית. בדיקה נוספת העלתה כי המתלוננת סבלה מבעיות נפשיות מורכבות. וכי היא חזרה בה מהתיאור הראשוני שמסרה בחקירה.
בעקבות ביטול כתב האישום. לדוגמא, מר הריסון פנה לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה לפיצוי על הוצאות הגנתו ועל מעצרו. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו. בית המשפט המחוזי קבע כי היה יסוד להאשמה ולא נמצאו נסיבות אחרות המצדיקות מתן פיצוי.
על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון. לעיון נוסף: ערעור פלילי לעליון: רשות ערעור ועילות הצלחה.
השאלה המשפטית והקריטריונים לפיצוי על מעצר
השאלה המרכזית שניצבה בפני בית המשפט העליון הייתה האם יש להעניק לדוד הריסון פיצוי על פי סעיף 80 לחוק העונשין. כלומר, בית המשפט בחן זאת בהתחשב בזיכוי ובמצבה הנפשי של המתלוננת. ההכרעה דרשה בחינה מעמיקה של הקריטריונים ל״נסיבות אחרות המצדיקות זאת״.
בפסק הדין, השופט נ' הנדל התייחס להלכה שנקבעה בעניין דבש. אולם, המפרטת שלושה סוגים של נסיבות שיש לבחון לצורך פסיקת פיצוי: נסיבות הקשורות להליכי המשפט בכללותם. אופי זיכויו של הנאשם, ונסיבותיו האישיות של הנאשם. בית המשפט העליון הדגיש כי בנסיבות אישיות יש מקום לשקול גם שיקולים של חסד ורחמים.
ולא רק שיקולים המבוססים על דין יבש.
עם זאת, בית המשפט הבהיר כי זיכוי כשלעצמו. אמנם, גם כאשר הנאשם ישב במעצר ושילם הוצאות הגנה, אינו מוביל בהכרח לפיצוי. למעשה, גישה זו אינה תואמת את תכלית החוק. סעיף 80 מכיר בכך שהמשפט הפלילי הוא מערכת מורכבת.
וקשיי ההוכחה העומדים בפני התביעה הם חלק בלתי נפרד מההליך.
הכרעת בית המשפט העליון ונימוקיה
בית המשפט העליון, בהרכב השופטים נ' הנדל, ג' קרא וא' שטיין. ואולם, קיבל באופן חלקי את ערעורו של דוד הריסון. השופט נ' הנדל קבע כי על אף שהמקרה גבולי, קיימות נסיבות אישיות שמצדיקות מתן פיצוי. פסק הדין הורה למדינה לשלם למערער הוצאות הגנה, בדמות שכר טרחת עו״ד, בהתאם לתקנות.
בית המשפט ציין מספר שיקולים שהכריעו את הכף לטובת הריסון. ראשית, נסיבותיו האישיות של המערער. יחד עם זאת, בית המשפט מצא כי המקרה פגע במערער באופן חריג ולא שגרתי. ובכך הוא נכלל בגדר החריג המצדיק תשלום מאוצר המדינה.
אלה נסיבות שמצדיקות פיצוי על מעצר לא מוצדק.
שנית, אופי הזיכוי של הריסון היה משמעותי. מאידך, המדינה חזרה בה מכתב האישום עוד לפני שמיעת הראיות. המשפט נעצר בראשית דרכו, ובית המשפט לא נדרש להכריע בשאלת האשמה. אופי זיכוי זה, אשר אינו כרוך בהכרעת דין בגין ספק סביר, תרם לקבלת הבקשה.
שלישית, שיתוף הפעולה המלא של המערער עם רשויות החקירה. מצד שני, הוא מסר גרסה מלאה במהלך כל שלבי החקירה. השופט נ' הנדל ציין כי אי שיתוף פעולה. מסירת עובדות לא נכונות או זיכוי מחמת הספק היו יכולים להוביל לדחיית הבקשה.
האיזון הנכון, לדעת בית המשפט, הגיע לידי ביטוי בקבלת הבקשה לפיצוי באופן חלקי.
המשמעות המעשית של פסק הדין
פסק הדין בעניין הריסון מדגיש את החשיבות של מציאת איזון עדין בין אינטרס הציבור ביעילות אכיפת החוק לבין זכויותיו היסודיות של הנאשם. לסיכום, הוא משמש כמגדלור למקרים שבהם אדם עומד בפני אישומים חמורים. אך בסופו של דבר מתברר כי אין בסיס מספק להרשעתו.
הלכה זו קובעת כי גם כאשר לא ניתן לקבוע שלא היה יסוד להאשמה מלכתחילה. לאור, עדיין יש מקום לבחון את הנסיבות האישיות של הנאשם. כמו כן, בוחנים את אופי הזיכוי ואת מידת שיתוף הפעולה שלו. פסק הדין מסייע להנחות את בתי המשפט בבואם לדון בבקשות דומות.
הוא מעניק חשיבות למצבים גבוליים ויוצר סעד חלקי למקרים של פגיעה אישית קשה.
יתרה מכך, פסק הדין מחזק את העיקרון לפיו יש לתקן עוול שנגרם לאדם כתוצאה מהליכים משפטיים. בהתאם, במיוחד כאשר מעצרו פגע בו באופן משמעותי. הוא מעביר מסר חשוב לרשויות התביעה. המסר הוא כי עליהן לבחון בקפידה את הראיות.
בנוסף, עליהן לגלות גמישות והגינות כאשר מתבררים פרטים חדשים המערערים את התשתית הראייתית.
סיכום: פיצוי למערער על מעצר לא מוצדק והאיזון המשפטי
הדיון בעניין ע״פ 4818/18 דוד הריסון נ' מדינת ישראל מספק הצצה מרתקת אל מורכבות המערכת המשפטית הפלילית. הוא מציג כיצד בית המשפט שואף לאזן בין אינטרסים נוגדים. פסק הדין קבע שעל המדינה לשלם למערער הוצאות הגנה. זאת, על אף שלא התקיימה עילה מלאה לפיצוי.
ההכרעה הדגישה את החשיבות של נסיבותיו האישיות של המערער. את אופי הזיכוי ואת שיתוף הפעולה שלו.
לפיכך, כל מי שעובר חוויה דומה, של מעצר וזיכוי. זכאי לבחון את זכאותו לפיצוי על מעצר לא מוצדק. עורך דין המתמחה בתחום הפלילי יוכל לסייע בהערכת המקרה. הוא יבנה אסטרטגיה משפטית מתאימה להגשת בקשה לפיצוי על בסיס סעיף 80 לחוק העונשין.
ייעוץ משפטי מקצועי יבטיח מיצוי זכויות. הוא יסייע גם בניווט במבוכי ההליך המשפטי המורכב.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
