בית המשפט לא יאשר זאת ללא הוכחה חד-משמעית לרצונו של הנפטר עצמו. השופטים דורשים ראיות מוצקות לקיומו של רצון ממשי להולדת ילדים לאחר המוות. רצון כללי להקמת משפחה במהלך החיים אינו מספיק כדי להתיר שימוש בזרע.
סוגיית השימוש במטענו הגנטי של אדם שנפטר מעוררת שאלות מוסריות, רפואיות ומשפטיות מורכבות ביותר. במרכז הדיון ניצבת הזכות לאוטונומיה של הפרט על גופו ורצונו החופשי. כאשר מוגשת בקשת הורים לשימוש בזרע של בנם שהלך לעולמו ללא בת זוג, מציב הדין רף ראייתי מחמיר במיוחד. במאמר זה נסקור את ההלכה המשפטית ואת שיקולי השופטים בסוגיה רגישה זו.
המשפט מכיר בכך שרצונו של אדם שומר על תוקפו גם לאחר פטירתו. לפיכך, זרעו של נפטר אינו מהווה נכס ממוני רגיל. לפיכך, גורמים שונים אינם יכולים לרשת מטען גנטי כחלק מעיזבון. בית המשפט רואה בהבאת ילד לעולם יצירת חיים חדשים.
מעשה כזה דורש את הסכמתו הברורה של בעל המטען הגנטי.
בנוסף לכך, הכלל המנחה הוא שאין לעשות שימוש בגופו של אדם ללא רצונו החופשי. בנוסף, כלל זה חל באופן שווה במהלך חייו של אדם וגם לאחר פטירתו. השופטים מדגישים כי זכות האדם על גופו נגזרת מעקרון כבוד האדם. משום כך, זכות זו אינה פוקעת ברגע המוות.
נסיבות ההליך: בע״מ 378/20 פלונית נ' בית החולים אסף הרופא
ההליך המשפטי החל בעקבות מותו הטרגי של גבר בן 36 בתאונת דרכים. עם זאת, המנוח לא היה נשוי בעת פטירתו, ולא הייתה לו בת זוג קבועה. לאחר האסון, הוריו חברו לאישה אחרת (פלונית 1) שלא הכירה את המנוח. יחד עמה, הם פנו לערכאות כדי להתיר את הפרייתה מזרעו.
בית המשפט לענייני משפחה דחה את התביעה על הסף. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה אף הוא את הערעור בעמ״ש 15896-04-19. בעקבות זאת, הגישו ההורים בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון בתיק בע״מ 378/20.
בהליך זה התייצבו מנגד בית החולים אסף הרופא, פוריות הגבר ובנק הזרע. כתוצאה מכך, וכן היועץ המשפטי לממשלה. בנוסף, ביקשו ההורים להגיש ראיה חדשה בדמות תצהיר של הפסיכולוגית שטיפלה במנוח. המבקשים טענו כי המנוח הביע בפניה רצון עז להורות.
טענות הצדדים: רצון עקרוני להורות מול היעדר הסכמה מפורשת
המבקשים טענו כי המנוח שאף בכל מאודו להקים משפחה ולהביא ילדים. לעומת זאת, לטענתם, רצון זה מבסס עילה משפטית להניח כי היה מסכים להולדת צאצאים גם לאחר מותו. בנוסף, טענו כי יש להקל בנטל ההוכחה במקרים שבהם לנפטר לא הייתה בת זוג קבועה.
לעומת זאת, נציג היועץ המשפטי לממשלה התנגד לבקשה בתוקף. לדוגמה, לטענתו, הלכת פלונית (בע״מ 7141/15) קובעת כי נדרש להוכיח רצון ממשי לשימוש בזרע לאחר המוות. רצון זה חייב להתייחס להולדת ילדים שהמנוח לא יגדל בעצמו. משכך, רצון כללי להורות בחייו אינו מלמד על רצון להולדה לאחר המוות מאם זרה.
הכרעת בית המשפט העליון: דחיית הבקשה
ביום 03.06.2020 פסק בית המשפט העליון בסוגיה. כבוד השופט נ' הנדל הוביל את פסק הדין, ושאליו הצטרפו השופטים מ' מזוז וי' וילנר. השופט נ' הנדל דחה את הבקשה להגשת ראיה חדשה. הוא הסתמך על תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ״ד-1984.
נקבע כי תצהיר המטפלת אינו משנה את התמונה העובדתית. שכן הוא מלמד רק על רצון להורות בחיים.
לגופו של עניין, השופט הנדל הבהיר כי המוקד הוא רצון הנפטר בלבד, ולא רצון קרוביו או הוריו. בית המשפט אינו יכול להחליף את הרצון האמיתי בהשערות תיאורטיות. על כן קבעו השופטים: אשר על כן, הבקשה נדחית כאמור בחוות דעתו של השופט נ' הנדל. השופטים לא הטילו צו להוצאות מתוך התחשבות באבלם של ההורים.
אזהרה: עריכת שימוש בזרעו של נפטר ללא הוכחה ברורה של רצונו המפורש או המשוער עלולה להוביל לדחיית התביעה בכל הערכאות ולעוגמת נפש כבדה למשפחה.
ההבחנה בין רצון להורות בחייהם לרצון להולדה לאחר המוות
פסק הדין חידד הבחנה מהותית בין שני סוגי רצונות נפרדים לחלוטין. מחד גיסא, עומד הרצון הטבעי והמקובל של אדם להקים משפחה ולגדל את ילדיו כהורה פעיל. מאידך גיסא, עומד הרצון יוצא הדופן להביא ילדים לעולם לאחר פטירתו. במצב כזה, הילד ייוולד כיתום מאביו הגנטי ומאם שלא נבחרה על ידו.
השופט מ' מזוז ציין כי מעמדה של בת זוג קבועה שונה ממעמדם של הורים. לבת הזוג יש מעמד מהותי וראייתי מיוחד. היא חלקה עם הנפטר את תוכניות החיים המשותפות. לעומת זאת, בהיעדר בת זוג, לא ניתן לייחס לנפטר רצון משוער ללא ראיות מוצקות ואיתנות.
כדי לעמוד ברף הראייתי הנדרש, בתי המשפט בוחנים שורה של מדדים ברורים:
-
קיומה של צוואה או מסמך רשמי המאשר שימוש בזרע לאחר המוות.
-
שיחות מתועדות וברורות שבהן התייחס המנוח מפורשות למצב של פטירה אפשרית.
-
מתן הסכמה מדעת לעניין שמירת הזרע והשימוש העתידי בו על פי חוק זכויות החולה.
-
הימנעות מהסתמכות על עדויות כלליות בדבר אהבת ילדים או רצון עמום להקים בית.
שימו לב: המונח ״רצון משוער״ אינו מאפשר לבית המשפט להמציא פיקציה משפטית, אלא מחייב התחקות אחר רצון אמיתי ומוכח שהתקיים בפועל אצל הנפטר.
השוואת מעמד מבקשי השימוש בזרע
השוואה בין מעמד בת זוג למעמד הורים בבקשות לשימוש בזרע המנוחהגורם המבקשבסיס ההנחה המשפטיתנטל ההוכחה הנדרשבת זוג קבועהקיימת הנחה טבעית כי בני הזוג תכננו המשכיות משותפתהנחה הניתנת לסתירה על בסיס אינדיקציות סותרותהורי המנוחאין הנחה מובנית להמשכיות לאחר המוות עם אישה זרהנטל הוכחה מוגבר לקיומו של רצון ממשי וקונקרטי
שלבים להבטחת רצון הנפטר מראש
-
עריכת מסמך הבעת רצון בכתב. כתיבת הנחיות ברורות לגבי השימוש במטען הגנטי במקרה של מוות פתאומי.
-
הפקדת צוואה אצל עורך דין. שילוב הוראות מפורשות על שימוש בזרע במסגרת צוואה מסודרת.
-
חתימה על טופסי בנק הזרע. מילוי טפסים רפואיים הכוללים הסכמה מדעת לשימוש לאחר הפטירה.
-
יידוע בני המשפחה הקרובים. שיתוף פתוח של בני המשפחה בעמדות וברצונות כדי למנוע מחלוקות בעתיד.
שאלות ותשובות
האם הורים רשאים לדרוש שימוש בזרע בנם שנפטר?
ההורים רשאים להגיש בקשה כזו לבית המשפט. עם זאת, עליהם להוכיח כי בנם רצה מפורשות בהולדת ילדים לאחר מותו. בית המשפט אינו בוחן את רצון ההורים לנכדים, אלא את רצון הנפטר בלבד.
מה ההבדל בין רצון מפורש לרצון משוער?
רצון מפורש עולה מתוך מסמך כתוב, כגון צוואה או טופס רפואי רשמי. לעומת זאת, רצון משוער נלמד מעדויות ואינדיקציות מוצקות על כוונתו האמיתית של הנפטר. לא מדובר בהשערה היפותטית על מה שהיה חושב אילו נשאל.
מדוע דחה בית המשפט את עדות הפסיכולוגית בהליך בע״מ 378/20?
בית המשפט דחה את הבקשה להגשת התצהיר מכיוון שהוא לא לימד על כוונה להביא ילדים לאחר המוות. התצהיר הראה רק רצון להקים משפחה בחייו. עובדה זו ממילא לא הייתה שנויה במחלוקת.
האם העובדה שלמנוח לא הייתה בת זוג מקלה על ההורים בבית המשפט?
היעדר בת זוג אינו מקל על הנטל הראייתי. להפך, בית המשפט העליון הבהיר כי בהיעדר בת זוג. הדרישה לראיות מוצקות בדבר רצון המנוח נותרת מחמירה ביותר.
לסיכום, סוגיית רביית פוסט-מורטם ממשיכה להציב אתגרים משפטיים ורגשיים עמוקים. עמדת השופטים מדגישה כי שמירה על כבוד המת מחייבת היצמדות לרצונו המוכח של האדם עצמו. כאשר מדובר על בקשת הורים לשימוש בזרע ללא הסכמה מתועדת, הדרך המשפטית הופכת לקשה במיוחד. במצבים אלו, ייעוץ משפטי מקצועי מסייע לבחון את התשתית הראייתית ולהיערך נכון לכל הליך.
