כן. בית המשפט המחוזי קבע כי תעריף מוגבר בגין חריגה מהקצאת מים מהווה במהותו תשלום מיוחד לפי חוק המים. כאשר נציב המים אינו מטיל בפועל תשלום מיוחד על הספק, קמה לחקלאים זכות להשבה מלאה. לפיכך, בית המשפט חייב את חברת מקורות להשיב לקיבוצים כ-6.6 מיליון ש״ח.
חקלאים רבים מתמודדים מדי שנה עם דרישות כספיות כבדות בגין תשלומי חריגה ממכסת מים בעונות יובש. לפיכך, מצוקת המים מובילה לעיתים קרובות לצריכה מעבר להקצאה כדי למנוע השמדת יבולים. עם זאת, רשויות המים וספקי המים אינם רשאים להטיל קנסות כספיים ללא הסמכה ברורה בחוק. פסק דין תקדימי העניק מענה מקיף לסוגיה עקרונית זו.
בפסק הדין בהליך ת״א 6555-11-10, קיבוץ אור הנר ואח' נ' מקורות חברת מים בע״מ ואח'. בנוסף, הכריע השופט יונה אטדגי בסכסוך עקרוני. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו קיבל את תביעתם של יישובי הנגב. השופט הורה לחברת מקורות להשיב לחקלאים מיליוני שקלים.
במאמר זה נסקור את פרטי ההליך, את הנימוקים המשפטיים ואת השלכות הרוחב של ההכרעה.
התובעים בתיק זה היו שבעה גופים חקלאיים הפועלים בנגב. עם זאת, רשימת התובעים כללה את היישובים הבאים:
-
קיבוץ אור הנר.
-
קיבוץ ניר עוז.
-
לפיכך, קיבוץ עין השלושה.
-
בנוסף, קיבוץ מגן.
-
עם זאת, קיבוץ ניר עם.
-
כתוצאה מכך, קיבוץ עלומים, קבוצת בני עקיבא להתיישבות חקלאית בע״מ.
-
מושבי הנגב, חברה לפיתוח מיסודן של המועצות שלחים בע״מ.
בנוסף לכך, הנתבעים בהליך היו חברת מקורות מים בע״מ, הרשות הממשלתית למים וביוב, ושר החקלאות. כתוצאה מכך, התובעים השקו את שדותיהם במי קולחין מטוהרים משפכי גוש דן (שפד״ן). בשנת 2003 חרגו החקלאים ממכסת המים שהקצה להם נציב המים. לטענתם, הם ביצעו חריגה זו בלית ברירה כדי להציל את שדותיהם מהתייבשות מוחלטת.
בעקבות אותה חריגה, דרשה מקורות תשלום לפי תעריף מוגבר ומיוחד. לעומת זאת, החקלאים שילמו עבור המים בתעריף הרגיל בלבד. לפיכך, איימה מקורות לנתק באופן מיידי את אספקת המים ליישובים.
כתוצאה מכך, פנו החקלאים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בבקשה לצו מניעה. לדוגמה, השופט יוסף אלון דחה את הבקשה בהליך ת.א. 4144/05. החקלאים נאלצו לשלם את מלוא החוב תחת מחאה כדי למנוע את ייבוש שדותיהם.
סכום החוב עמד במקור על כ-4.9 מיליון ש״ח. יחד עם זאת, הגישו החקלאים ערעור לבית המשפט העליון בע״א 2800/06.
בדיון בערעור הגיעו הצדדים להסכמה. לדוגמא, המערערים משכו את הערעור לצורך הגשת הליך חדש, תוך התחייבות מקורות שלא להעלות טענות מקדמיות. בהמשך לכך, הגישו החקלאים תביעה כספית להשבת הכספים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.
המסגרת הנורמטיבית: תעריף רגיל לעומת תשלום מיוחד בחוק המים
חוק המים, תשי״ט-1959, מסדיר את כללי השימוש במים ואת תעריפיהם. כלומר, המחוקק יצר הבחנה ברורה בין שני מסלולים עיקריים לגביית תשלומים:
-
תעריפי מים רגילים: נקבעים לפי סעיף 112 לחוק המים על ידי השר המוסמך, ומשקפים את עלות האספקה הרגילה.
-
תשלום מיוחד: מוסדר בסעיפים 124א עד 124ז לחוק המים, ומהווה סנקציה הרתעתית ועונשית על חריגה מהקצאה.
חוק המים קובע מנגנוני הגנה ברורים בטרם הטלת תשלום מיוחד. ראשית, נציב המים רשאי להטיל תשלום מיוחד על הספק בלבד. שנית, הספק רשאי לגלגל את התשלום על הצרכן רק באישור הנציב. שלישית, החוק מחייב מתן זכות טיעון ושימוע לצרכן בטרם מתן האישור.
לבסוף, שמורה לצרכן זכות ערר לפני בית הדין למים.
בנוסף, תקנות המים (תשלום מיוחד), תשל״ט-1978, קובעות הסדר קיזוז מפורט בתקנה 6. אולם, אם הספק גבה מהצרכן תשלום מיוחד מראש, אך הנציב לא חייב את הספק בתשלום מיוחד. חלה חובת השבה הדדית. במקרה זה, על הספק להשיב לצרכן את מלוא הסכום שגבה ביתר.
שימו לב: גביית תשלום הרתעתי במסווה של תעריף רגיל אינה שוללת מהצרכן את זכויות השימוע וההשבה הקבועות בחוק המים.
טענות הצדדים בעניין תשלומי חריגה ממכסת מים
התובעים טענו כי התעריף המוגבר שגבתה מקורות בגין מי השפד״ן הוא למעשה ״תשלום מיוחד״. תקנות המים (תעריפי מים המסופקים מאת מקורות), התשמ״ז-1987. שילבו רכיב עונשי של 0.96 ש״ח לכל מ״ק חריגה. סכום זה זהה בדיוק לשיעור התשלום המיוחד שנקבע בתקנות תשלום מיוחד.
יתרה מכך, נציב המים מעולם לא חייב את חברת מקורות בתשלום מיוחד בגין אותה חריגה. לפיכך, על פי תקנה 6(ב) לתקנות תשלום מיוחד, חייבת מקורות להשיב את מלוא התשלום לחקלאים. התובעים טענו גם כי הקיצוץ במכסה בשנת 2003 נעשה שלא כדין.
לעומת זאת, מקורות טענה כי מדובר בתעריף מים רגיל שאושר כדין בתקנות התעריפים. מקורות טענה כי התעריף נקבע מראש מכוח סעיף 112 לחוק, ולכן אינו מהווה תשלום מיוחד. בנוסף, העלתה מקורות שורה של טענות מקדמיות:
-
פסק הדין בעליון התיר הגשת ״עתירה״ לבג״ץ בלבד, ולא תביעה כספית רגילה.
-
קיים מעשה בית דין בעקבות פסק הדין הקודם בבאר שבע.
-
התביעה התיישנה לפי סעיף 114(ב) לחוק המים, הקובע תקופת התיישנות של שנה לתשלום מעבר לתעריף.
-
חוק ההתיישנות, התשי״ח-1958, חוסם את התביעה עקב שיהוי בהגשתה.
הכרעת בית המשפט: מהות כלכלית גוברת על כותרת פורמלית
השופט יונה אטדגי דחה תחילה את כל הטענות המקדמיות שהעלתה מקורות. בית המשפט קבע. כי המונח ״עתירה חדשה״ בפסק הדין של בית המשפט העליון כולל גם תביעה אזרחית רגילה. לאחר שהחקלאים שילמו את החוב, הסעד היחיד שעמד לרשותם היה תביעת השבה כספית.
לגופו של עניין, קיבל בית המשפט את עמדת הקיבוצים. השופט פסק כי התוספת שנגבתה עבור חריגה ממי השפד״ן היא תשלום מיוחד לכל דבר. בית המשפט ביסס מסקנה זו על מספר נימוקים כבדי משקל:
-
זהות מוחלטת בהגדרות: הגדרת ״כמות מים נחרגת״ בתקנות התעריפים זהה להגדרה בתקנות תשלום מיוחד.
-
זהות בשיעור התשלום: התוספת של 0.96 ש״ח למ״ק זהה לשיעור התשלום המיוחד שנקבע בתקנות.
-
דברי ההסבר לתקנות: דברי ההסבר משנת 1997 ציינו מפורשות כי התעריף כולל את שיעור התשלום המיוחד לצורכי הרתעה.
-
עדויות מומחים ובכירים: נציב המים לשעבר שמעון טל ונציג התאחדות חקלאי ישראל יורם תמרי אישרו כי התשלום הושתל בתעריף למטרות ענישה.
מכיוון שנציב המים לא חייב את מקורות בתשלום מיוחד כלשהו, החיוב שלה שקול לאפס. כפועל יוצא מכך, חלה על מקורות חובת השבה מלאה לפי תקנה 6(ב) לתקנות תשלום מיוחד. בית המשפט דחה גם את טענת ההתיישנות. השופט הבהיר כי סעיף 114(ב) לחוק המים עוסק בתשלום מעבר לתעריף.
בעוד שכאן התעריף עצמו כלל רכיב בלתי חוקי. לפיכך, חל חוק ההתיישנות, התשי״ח-1958, המאפשר תביעה עד שבע שנים.
באשר לתוצאה האופרטיבית, בית המשפט קיבל את התביעה נגד מקורות. השופט חייב את מקורות להשיב לתובעים סך של 6,644,647 ש״ח בצירוף ריבית והצמדה. לעומת זאת, התביעה כלפי הנתבעים 2 ו-3 נדחית, מכיוון שלא התבקש נגדם סעד כספי ישיר.
אזהרה: תשלום חוב מים תחת מחאה דורש תיעוד קפדני ושמירה על זכויות משפטיות, אחרת עלולה הרשות לטעון לוויתור על זכות התביעה.
מה עושים כאשר נדרשים לשלם תעריפי חריגה בלתי מוצדקים?
כאשר גוף חקלאי או צרכן מים עומד בפני דרישת חיוב מופרזת. עליו לפעול באופן מושכל ומהיר. להלן הצעדים המומלצים להגנה על הזכויות:
-
בדיקת בסיס החיוב והמכסה. יש לוודא האם החיוב נובע מתעריף רגיל או מתוספת הרתעתית בגין כמות מים נחרגת.
-
תשלום תחת מחאה מפורשת. במקרים של איום בניתוק אספקה, יש להעביר את התשלום בצירוף מכתב רשמי המבהיר כי התשלום נעשה תחת מחאה בלבד.
-
פנייה לרשות המים לקבלת נתונים. יש לדרוש מידע האם נציב המים הטיל תשלום מיוחד על הספק והאם התקיים שימוע כדין.
-
בחינת תקופת ההתיישנות. יש לוודא כי עילת התביעה נבחנת בהתאם להוראות חוק ההתיישנות, התשי״ח-1958, כדי למנוע אובדן זכויות.
-
הגשת הליך משפטי מתאים. במקרים המתאימים, יש להגיש תביעת השבה כספית או פנייה לערכאות המוסמכות בליווי ייעוץ משפטי מקצועי.
שאלות ותשובות
האם ספק מים רשאי להעלות תעריף כדי להעניש חקלאי שחרג מהמכסה?
ספק מים אינו רשאי לקבוע עונשים כספיים על דעת עצמו. חוק המים קובע כי רק נציב המים מוסמך להטיל תשלום מיוחד בגין חריגה. כל תשלום הרתעתי חייב לעמוד בתנאי החוק, לרבות מתן זכות טיעון לצרכן.
מה הדין כאשר חקלאי שילם חוב מחשש לניתוק אספקת המים?
תשלום שנכפה על צרכן עקב איום בניתוק מים אינו מהווה וויתור על זכויותיו. אם הצרכן הודיע כי התשלום מבוצע תחת מחאה. הוא רשאי להגיש תביעת השבה כספית לאחר מכן.
מתי קמה לחקלאים זכות לקבל השבת תשלומי חריגה במים?
הזכות להשבה קמה כאשר הספק גבה מהצרכן תשלום מיוחד בתוך התעריף. אך נציב המים לא חייב את הספק עצמו באותו תשלום. תקנה 6(ב) לתקנות תשלום מיוחד מחייבת את הספק להשיב לצרכן את מלוא ההפרש.
האם תביעה להשבת תשלומי חריגה מתיישנת לאחר שנה אחת בלבד?
בית המשפט פסק. כי תקופת ההתיישנות בת שנה לפי סעיף 114(ב) לחוק המים חלה רק על גבייה מעבר לתעריף המאושר. כאשר התביעה עוסקת ברכיב תעריפי בלתי חוקי או בתשלום מיוחד. חלה תקופת ההתיישנות הרגילה של שבע שנים לפי חוק ההתיישנות, התשי״ח-1958.
מדוע בית המשפט דחה את התביעה נגד רשות המים ושר החקלאות?
התביעה נגד המדינה נדחתה מכיוון שהסעד האופרטיבי המבוקש היה השבת כספים בלבד. כספי החריגה שולמו בפועל לחברת מקורות ולא למדינה. משקבע בית המשפט כי מקורות מחויבת בהשבה, התייתר הצורך בהכרעה בעילות המנהליות נגד המדינה.
