פסק הדין ברע״א 371/89 דן בשאלה יסודית בדיני קניין רוחני ומסחר: האם מפיץ בלעדי של מוצר רשאי למנוע יבוא מקביל מפיץ בלעדי של אותו מוצר? המבקש היה סוחר עצמאי שרכש את המוצר מחוץ לישראל. יבוא מקביל מפיץ בלעדי נחשב לשיטה שמפחיתה מחירי המוצרים לצרכן. בית המשפט העליון, בחסות הנשיא מ׳ שמגר, קבע הלכה מכוננת על זכויות היבוא המקביל בישראל. פסק הדין ברע״א 371/89 דן בשאלה יסודית בדיני קניין רוחני ומסחר, נושא המפורט בהרחבה במדריך שלנו: קניין רוחני: המדריך המלא להגנה על המותג והרעיון שלכם.
ההליך, הצדדים והרקע המשפטי
יבוא מקביל מפיץ בלעדי הוא נושא מרכזי בתחום זה. ההליך נערך בבית המשפט העליון בירושלים. בתיק רע״א 371/89, אילן ליבוביץ נ׳ א. את י. (אליהו בע״מ ואח').
השופטים ג׳ בך וי׳ קדמי הצטרפו למנחה שמגר. המשיבות פעלו כמפיצות בלעדיות של עטי PARKER ו‑CROSS. הן חתמו על חוזי הפצה עם היצרן.
במקביל, המבקש התחיל לייבא את העטים מארה״ב ולמכור אותם בישראל במחירים נמוכים יותר. בעקבות זאת, המשיבות פנו לבית המשפט וקיבלו צווי מניעה זמניים. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של המבקש לביטול הצווים. לבסוף הוגשה בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון.
השאלות המשפטיות שעמדו למבחן
האם מפיץ בלעדי זכאי למנוע יבוא מתחרה של המוצר שנמצא תחת זכות הפצה בלעדית? המשיבות הציגו שלוש עילות משפטיות חלופיות:
- זכות קניינית במוניטין שטיפחו.
- עילת עשיית עושר ולא במשפט.
- עוולת גרם הפרת חוזה.
מוניטין כעילה קניינית
המשיבות טענו שהן בנו מוניטין חזק למוצר. עם זאת, המוניטין שייך ליצרן. לכן, רוכש את המוצר, כולל יבוא מקביל מפיץ בלעדי. מקבל גם את הזכות ליהנות מהמוניטין הקיים.
המשיבות לא הוכיחו בעלות על המוניטין. לפיכך, בית המשפט קבע שאין להם עילה קניינית למנוע את היבוא.
עילת עשיית עושר ולא במשפט
לפיכך, המשיבות טענו שהיבואן הרוויח על חשבונן. בנוסף, הן טענו שההפצה הבלעדית היא זכות חוזית. עם זאת, הזכות חלה רק כלפי היצרן. היא אינה חלה על צדדים שלישיים שאינם חתומים על החוזה. עם זאת, היבואן טען כי הבלעדיות אינה חלה עליו, בדומה לאופן שבו זכויות חוזיות אינן חלות על צדדים שלישיים, כפי שמודגם בהשוואה בין שכירות מסחרית למגורים.
בית המשפט דחה את הטענה, וציין שתחרות הוגנת אינה מהווה עשיית עושר לא חוקית.
עוולת גרם הפרת חוזה
להוכיח עוולת גרם הפרת חוזה, נדרש הוכיח שהחוזה הפר. המשיבות טענו שהיצרן עלול להפר את ההסכם. עם זאת, היצרן לא הפר את ההתחייבות למכור רק למפיצות. בנוסף, חשש לעתיד אינו מספק ראיה. בנוסף, טענות בדבר חששות לעתיד אינן מספיקות להוכחת עוולת גרם הפרת חוזה, ונדרשת הוכחה שהחוזה אכן הופר, כפי שגם עולה מהחשיבה על פרשנות חוזה עבודה מתמשך: פסק דין והשלכותיו.
לכן, בית המשפט ביטל את הצו וקבע שאין עילה לעוולה.
המשמעות המעשית וההשלכות של פסק הדין
פסק הדין קבע שסכמי הפצה בלעדית אינם מעניקים הגנה קניינית נגד צדדים שלישיים. בנוסף, יבוא מקביל מפיץ בלעדי מותר כל עוד אינו מפר זכויות קניין רוחני. לפיכך, השוק נהיה תחרותי והצרכן נהנה ממחירים נמוכים יותר. עם זאת, המפיצים יכולים לכלול תנאים בחוזה עם היצרן שימנעו מכירה לגורמים אחרים. בנוסף, יבוא מקביל של מפיץ בלעדי מותר כל עוד אינו מפר זכויות קניין רוחני, כפי שמוסבר בהרחבה במאמר על הפרת זכויות יוצרים ישירה ועקיפה: אחריות בעלי אתרים.
על המפיצים לוודא שהחוזים כוללים סעיפים ברורים למניעת מכירות חיצוניות. בנוסף, הם צריכים לעקוב אחרי חקיקה בתחום קניין הרוחני והתחרות. כך יימנעו סכסוכים משפטיים בעתיד.
סיכום
פסק הדין ברע״א 371/89 הוא אבן יסוד בתחום היבוא המקביל. הוא מבהיר שמפיץ בלעדי אינו יכול למנוע יבוא מקביל של מוצר. המוניטין שייך ליצרן, והחוזה אינו מחולל חובת ביצוע כלפי צד שלישי. בנוסף, התחרות החופשית נשמרת והצרכן מרוויח.
להתייעצות משפטית פרטנית, מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בדיני תחרות וקניין רוחני.
