לא, בית המשפט העליון קבע כי לא ניתן לפתוח או לנהל הליך משפטי מבלי לחשוף את זהות בעל הדין, גם לא בפני בית המשפט והצד שכנגד. הכלל הבסיסי הוא עקרון פומביות הדיון, וחריגים לו קבועים בחקיקה במקרים מובהקים בלבד. חסיונות כמו חיסיון עורך דין-לקוח או חיסיון מפני הפללה עצמית אינם חלים על עצם זהות בעל הדין.
פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון. לפיכך, שניתן ביום 15.10.2018 בהליך ע״א 5739/18 מפעילי האתרים www.oligarchescorts.com, www.oligarchmodels.com ו-portal777.com נ' מדינת ישראל. עסק בשאלה עקרונית: האם ניתן לנהל הליך משפטי בשמו של בעל דין ״אלמוני״ שזהותו אינה נחשפת אף לבית המשפט או לצד שכנגד. פסק הדין, שניתן על ידי כבוד השופטת ד' ברק-ארז.
דחה ערעור שהגישו מפעילי אתרי אינטרנט שהציעו שירותי ליווי. בנוסף, ונחסמו מכוח חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, התשע״ז-2017.
מפעילי האתרים סירבו לחשוף את זהותם וביקשו שעורך דינם ייצג אותם באנונימיות מוחלטת. עם זאת, בית המשפט העליון קבע באופן חד משמעי כי לא ניתן להתדיין בבית המשפט בעילום שם. פסק דין זה מבהיר את גבולותיהם של חסיונות שונים. ומחזק את מעמדו של עקרון פומביות הדיון.
חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט. כתוצאה מכך, התשע״ז-2017 (להלן: חוק חסימת אתרים) הוא חוק חדש יחסית. הוא נועד להעניק למדינה סמכויות לחסום גישה לאתרי אינטרנט המשמשים לכאורה לביצוע עבירות. החוק קובע כי בית המשפט המחוזי מוסמך לתת צווים המגבילים גישה לאתרים כאלה.
הוא רשאי גם להגביל את איתורם בשרתי חיפוש או להורות על הסרתם. לעומת זאת, וכל זאת בהתקיים תנאים מסוימים.
בית המשפט מקבל סמכות לתת צו הגבלת גישה אם הוא משתכנע. לדוגמה, כי הדבר חיוני למניעת המשך ביצוע העבירה באמצעות פעילות האתר. אפשרות נוספת היא. אם הגבלת הגישה חיונית למניעת חשיפה של המשתמש בישראל לפעילות שאם הייתה נעשית בישראל הייתה עבירה.
ויש זיקה של פעילות האתר לישראל. לדוגמא, עוד מצב הוא כאשר אתר האינטרנט הוא של ארגון טרור. והגבלת הגישה חיונית למניעת המשך הפעילות באמצעותו.
בעת מתן צו לפי חוק חסימת אתרים, בית המשפט המחוזי שוקל, בין השאר. כלומר, את מידת הפגיעה בציבור כתוצאה מהמשך פעילות האתר. הוא גם בוחן את מידת הסיכון לפגיעה בתוכן אחר שאינו קשור לביצוע העבירה. לבסוף, הוא בודק את מידת הפגיעה בפרטיות של משתמשי האינטרנט.
הודעות בדבר מתן צווים אלה מתפרסמות באתרי האינטרנט של משרד המשפטים ושל משטרת ישראל.
המחוקק קבע כי לדיון בבקשה למתן צו לחסימת אתר יוזמנו הבעלים או המפעיל של אתר האינטרנט. אולם, אם ניתן לאתרם בשקידה סבירה. הדיון יתקיים במעמד הצדדים. עם זאת, בית המשפט רשאי לתת צו להגבלת גישה במעמד צד אחד.
אם הוא סבור שהמשיבים הוזמנו כדין ולא התייצבו לדיון. אמנם, תכליתו העיקרית של חוק חסימת אתרים היא להגן על הציבור מפני הזמינות ההולכת. וגוברת של צריכת שירותים ומוצרים בלתי חוקיים בזירת האינטרנט.
ההליך, הצדדים והמקרה: ערעור אנונימי בעליון
מקורו של ההליך בבית המשפט העליון בבקשות שהגישה מדינת ישראל לפי חוק חסימת אתרים. ואולם, מטרת הבקשות הייתה להגביל את הגישה לאתרי אינטרנט המפרסמים פרסומים בדבר נשים בזנות. פרסומים אלה עומדים בניגוד לסעיף 205ג לחוק העונשין, התשל״ז-1977.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נענה לבקשות המדינה. יחד עם זאת, הוא הורה לספקיות האינטרנט להגביל את הגישה לאתר www.oligarchescorts.com. כמו כן, הוגבלה הגישה לאתר sex777.net. לאחר מכן, התברר למדינה כי האתרים המשיכו לפעול תחת כתובות מתחם חדשות.
האתר www.oligarchescorts.com חזר לפעול מכתובת www.oligarchmodels.com. מאידך, האתר www.sex777.net חזר לפעול מכתובת www.portal777.com.
בשל כך, מדינת ישראל פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן צווים מתוקנים. מצד שני, בדיון שהתקיים, עו״ד יעקב שקלאר התייצב וטען כי הוא מייצג את מפעילי האתרים. הוא ביקש שזהות לקוחותיו תישאר חסויה. הסיבה לכך הייתה חשש מפני הפללה עצמית וחשיפה להליכי חקירה ומעצר.
הוא הסתמך על סעיפים 47 ו-48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א-1971.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לחיסיון זהות וקבע. לסיכום, כי אין להתיר לבעל דין לפנות לבית המשפט מבלי לחשוף את זהותו. עם זאת, הוא נעתר לבקשת המדינה למתן צווים מתוקנים. על החלטה זו, ועל סירוב בית המשפט לאפשר למפעילים לטעון בעילום שם.
הוגש הערעור לבית המשפט העליון. לאור, בית המשפט העליון נדרש להכריע בשאלה האם רשאי בעל דין לפנות ולנהל הליך משפטי. לרבות ערעור, מבלי לחשוף את זהותו אף בפני בית המשפט ובעל הדין שכנגד. ההכרעה הזו נדרשה גם בהסתמך על החיסיון מפני הפללה עצמית וחיסיון עורך דין-לקוח.
הכרעת בית המשפט העליון ונימוקיה: לא ניתן להתדיין בבית המשפט בעילום שם
כבוד השופטת ד' ברק-ארז דחתה את הערעור על הסף. בהתאם, בית המשפט קבע כי לא ניתן לנהל הליך משפטי ללא בעל דין מזוהה. עוד נקבע כי חוק חסימת אתרים אינו מכיר באפשרות שעורך דין יתייצב בשם מפעילים אנונימיים.
השופטת ברק-ארז התייחסה לטענות בדבר החסיונות:
-
חיסיון מפני הפללה עצמית (סעיף 47 לפקודת הראיות): בית המשפט פסק כי חיסיון זה חל על תוכן הדברים הנמסרים, ולא על זהות המוסר. השימוש המקובל בזכות להימנע מהפללה נוגע למעשים הצופים פני עבר, ואילו במקרה זה, תכלית ניהול ההליך הייתה לאפשר גם פעילות עתידית.
-
חיסיון עורך דין-לקוח (סעיף 48 לפקודת הראיות): בית המשפט קבע כי חיסיון זה אינו חל על זהות הלקוח, אלא על תוכן ההתקשרות עמו. זכותו של צד להליך היא לדעת את שמו של יריבו, ולא להיאבק ״בחושך כנגד כוחות בלתי ידועים״.
בית המשפט אבחן את המקרה מעניין קוטלר. למעשה, שבו הותר לעורך דין שלא לחשוף זמנית את זהות מוסרי מידע. שם נקבע כי הזהות תיחשף בסופו של הליך ולא ניתנה כל חסינות פלילית. ואילו כאן מפעילי האתרים ביקשו אנונימיות מתמשכת שנועדה להגן מפני הליכי אכיפה.
לפיכך, בית המשפט קבע כי מדובר בסיטואציה שונה לחלוטין.
עקרון פומביות הדיון ושיקולים מעשיים
עוד נקבע כי עקרון פומביות הדיון, המעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה. ראשית, מחייב שזהות בעלי הדין תהיה ידועה לפחות ל״מעגל הפנימי״, כלומר לבית המשפט ולצד שכנגד. גם כאשר מוטלת חשאיות כלפי הציבור הרחב, אין הדבר פוטר מחשיפת זהות בפני הצדדים המעורבים.
בית המשפט הוסיף שיקולים מעשיים וחשובים שחיזקו את ההכרעה. שנית, קשה לדעת אם קיים בעל דין אמיתי מאחורי ההליך, ומי יישא בהוצאות המשפט. יתרה מכך, קשה לצד שכנגד לנהל את זכויותיו הדיוניות מול יריב עלום. במובן זה, מתן אפשרות לצדדים להתדיין בעילום שם פוגע בהגינות הדיונית.
לכן, הליך כזה נדון להיות פגום. לבסוף, בית המשפט קבע. שלישית, כי מפתח ניהול הליך אדברסרי תקין נותר בידי מפעילי האתרים – אם יבחרו להזדהות ולהתייצב. יוכלו לטעון את מלוא טענותיהם.
המשמעות המעשית של פסק הדין
פסק הדין קובע הלכה עקרונית. מכאן, וברורה: לא ניתן לפנות לבית המשפט או לנהל בו הליך משפטי מבלי לחשוף את זהות בעל הדין. חובה זו חלה לפחות בפני בית המשפט והצד שכנגד. חריגים מובהקים לכך חייבים להיות מעוגנים בחקיקה, כגון דיון בדלתיים סגורות במקרים מסוימים.
הלכה זו חשובה גם מעבר להקשר הספציפי של חוק חסימת אתרים. לכן, היא מבהירה את היקפם המצומצם של חיסיון עורך דין-לקוח. וחיסיון מפני הפללה עצמית ביחס לזהות בעלי דין. בנוסף, היא מדגישה את מעמדו החוקתי של עקרון פומביות הדיון כתנאי בסיסי לניהול הליך אדברסרי והוגן.
בית המשפט הבהיר. משום כך, כי הוא לא יהפוך ל״שותף לדבר עבירה״ באמצעות מתן חסינות לזהותם של גורמים החשודים בפעילות פלילית.
שאלות ותשובות
מהו עקרון פומביות הדיון?
עקרון פומביות הדיון הוא יסוד חוקתי הקבוע בחוק יסוד: השפיטה. כן, ומחייב שדיונים בבתי המשפט יתנהלו בפומבי. משמעות הדבר היא שכל הפרטים הנוגעים לניהול ההליך, כולל זהות בעלי הדין. אמורים להיות גלויים לציבור, אלא אם נקבע חריג מפורש בחוק.
האם חיסיון עורך דין-לקוח מאפשר אנונימיות?
לא. בית המשפט העליון קבע כי חיסיון עורך דין-לקוח, הקבוע בסעיף 48 לפקודת הראיות. חל על תוכן ההתקשרות בין עורך הדין ללקוחו, ולא על זהות הלקוח עצמו. זכותו של הצד שכנגד לדעת מי עומד מולו היא עקרון יסוד בהליך משפטי.
האם החיסיון מפני הפללה עצמית מאפשר לא לחשוף זהות?
החיסיון מפני הפללה עצמית, הקבוע בסעיף 47 לפקודת הראיות. חל על תוכן הדברים שמוסר אדם אשר עלולים להפלילו. הוא אינו חל על זהותו של בעל הדין או העד. במקרה זה, בית המשפט קבע.
כי החיסיון אינו מיועד להגן מפני חשיפת זהות בנסיבות של פעילות מסחרית. וחשש מפעולות אכיפה עתידיות.
מדוע לא נכונה הטענה כי אתרים הם אישיות משפטית?
אתרי אינטרנט אינם מהווים אישיות משפטית נפרדת. ״כתובת״ האתר היא רק שם המתחם (Domain) שלו. והיא נרשמת על שם אדם פרטי או אישיות משפטית כלשהי, כמו חברה או עמותה. לכן, בעלי הדין בהליך משפטי הם מפעילי האתרים, ולא האתרים עצמם.
מהם השיקולים המעשיים שבית המשפט העלה נגד התדיינות בעילום שם?
בית המשפט ציין מספר קשיים מעשיים: קושי לדעת. אם קיים בעל דין אמיתי מאחורי ההליך; מי יישא בהוצאות המשפט; וכיצד ינהל הצד שכנגד את זכויותיו הדיוניות מול יריב עלום. כל אלה עלולים לפגוע בהגינות הדיונית וביכולת לנהל הליך משפטי תקין.
מהי החשיבות של פסק הדין בהקשר הרחב?
פסק הדין מחזק את עקרונות השקיפות והפומביות בניהול הליכים משפטיים, גם בעידן הדיגיטלי. הוא מבהיר כי האנונימיות שמספק האינטרנט אינה מהווה מטריית הגנה מפני חשיפת זהות בעת התדיינות בבית המשפט. וכי יש איזון עדין בין זכויות הפרט לבין האינטרס הציבורי באכיפת החוק. ובניהול הוגן של משפט.
מה עושים במקרה של הליך משפטי וחשש מחשיפת זהות?
-
בחנו את הסיבות לחשש. הסיבות לבקשת אנונימיות יכולות להיות מגוונות. חשוב להבין אם החשש אמיתי או נתון לפרשנות.
-
התייעצו עם עורך דין. עורך דין המתמחה בתחום יכול להעריך את הסיכונים המשפטיים ואת האפשרויות העומדות בפניכם. הוא גם יכול להבהיר את היקף החסיונות הרלוונטיים.
-
שקלו את חשיפת הזהות. כפי שפסק בית המשפט העליון, המפתח לניהול הליך אדברסרי תקין הוא חשיפת זהות. ניתן לשקול חשיפה חלקית או במועד מאוחר יותר, בכפוף לאישור בית המשפט ובמקרים חריגים בלבד.
-
חקרו חלופות משפטיות. ייתכן שקיימות חלופות משפטיות אחרות שיאפשרו לכם להגן על זכויותיכם מבלי להתדיין בעילום שם. למשל, תקיפת ההחלטה באמצעות ערוצים אחרים או התייצבות לדיון עם ייצוג משפטי הולם.
-
הימנעו מהפרת צווים. במקרים בהם ניתנים צווים חוקיים, יש להימנע מהפרתם. הפרת צו שיפוטי עלולה להוביל לסנקציות חמורות נוספות ולהחליש את עמדתכם המשפטית.
העולה מן המקובץ הוא שהערעור, שמפעילי האתרים הגיש www.oligarchescorts.com, www.oligarchmodels.com ו-portal777.com נ' מדינת ישראל. נדחה על הסף. בית המשפט העליון, מפי כבוד השופטת ד' ברק-ארז. קבע ביום 15.10.2018 כי לא ניתן לנהל הליך משפטי ללא בעל דין מזוהה.
לכן, דין הערעור להידחות על הסף, כפי שעשה בית המשפט המחוזי. ודיון בכל טענה אחרת התייתר.
