אחריות הפרה תורמת מתייחסת למצב בו אדם או גוף שאינם מפרים ישירות זכות יוצרים, אך תורמים באופן משמעותי וניכר להפרה, עשויים לשאת באחריות משפטית. בית המשפט העליון קבע שלושה תנאים מצטברים להחלתה: קיום הפרה ישירה בפועל, ידיעה ממשית של גורם הביניים על ההפרה, ותרומה מהותית לה. דוקטרינה זו נועדה להרחיב את ההגנה על זכויות יוצרים, במיוחד במקרים בהם קשה לאכוף את הזכויות מול המפרים הישירים המפוזרים.
פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון ע״א 5977/07, האוניברסיטה העברית בירושלים נ' בית שוקן להוצאת ספרים בע״מ, מפלגת העבודה הישראלית ויעקב כהן, שניתן ביום 20.06.2011 על ידי המשנה לנשיאה א' ריבלין והשופטים ס' ג'ובראן וי' דנציגר, הכיר לראשונה בדוקטרינת ה״הפרה התורמת״ בדיני זכויות יוצרים. פסק הדין קבע את התנאים להחלת אחריות הפרה תורמת בזכויות יוצרים. עם זאת, בשל התנאים המחמירים שנקבעו, בית המשפט קיבל בחלקו את ערעורה של האוניברסיטה העברית ופטר אותה מאחריות, אף שהיא נדרשה לאחריות בגין מכירת עותקים מצולמים של ספר בקמפוס שלה על ידי תא סטודנטים. המאמר יסביר את הרקע המשפטי לדוקטרינה, את תנאיה ואת השלכותיה.
הוצאת בית שוקן להוצאת ספרים בע״מ הוציאה לאור את הספר ״יפן המסורתית״. בנוסף, הספר הועתק בשלמותו, שוכפל ונמכר כחלק מ״מקראה״ בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית. יעקב כהן, יושב ראש תא ״אופק״, תא סטודנטים המזוהה עם מפלגת העבודה ונתמך על ידה. ביצע את המכירה.
כהן הודה בהליך פלילי וביצע שירות לתועלת הציבור.
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל חלקית את תביעתה האזרחית של שוקן. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי כהן אחראי באופן ישיר להפרה. וכי האוניברסיטה ומפלגת העבודה אחראיות באחריות הפרה תורמת ובגין הפרת חובה חקוקה. בית המשפט המחוזי פסק פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 20,000 ש״ח.
וחילק את האחריות כך שהאוניברסיטה והמפלגה תישאנה כל אחת ב-30% מהנזק, וכהן ב-40% הנותרים. כתוצאה מכך, האוניברסיטה הגישה ערעור על פסק הדין, וטענה, בין היתר. כי אין להכיר בדוקטרינת ההפרה התורמת החדשה. וכי לא היה בסיס לייחס לה ידיעה על ההפרה.
המפלגה הגישה השגות על הכרעתו של בית המשפט המחוזי בנוגע להחלת דוקטרינת אחריות הפרה תורמת. לעומת זאת, והפרת חובה חקוקה. היא הצטרפה לעמדת האוניברסיטה בעניינים אלה. המפלגה גם התנגדה לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי לגביה.
וטענה כי לא הוכח שהספר צולם באמצעות מכונות הצילום שלה או במימונה. לעומת זאת, בית שוקן תמכה בהכרעת בית המשפט המחוזי וטענה. לדוגמה, כי אין מניעה להחיל אחריות הפרה תורמת בזכויות יוצרים. וכי האוניברסיטה הייתה צריכה לפקח על הנעשה בתחומה.
שוקן הוסיפה כי העתקת ספר שלם אינה יכולה להיחשב כשימוש הוגן.
המסגרת המשפטית: דוקטרינת אחריות הפרה תורמת
הפרה תורמת (Contributory Infringement) בדיני זכויות יוצרים מתייחסת למצב שבו אדם או גוף שאינם מפרים באופן ישיר זכות יוצרים, נושאים באחריות בשל מעורבותם בפעילות המפרה. גורם הביניים מאפשר, מתיר, מסייע או מעודד את פעולת ההפרה של גורם אחר. בעבר, המשפט הישראלי הכיר באחריות תורמת באופן מוגבל בלבד. סעיף 2(3) לחוק זכות יוצרים, 1911 (החוק הקודם), הטיל אחריות על מי שהרשה, לתועלתו הפרטית, שימוש ביצירה לשם הצגתה בציבור ללא הסכמת בעל זכות היוצרים. הוראה דומה קיימת גם בסעיף 49 לחוק זכות יוצרים, התשס״ח-2007 (החוק החדש). הוראות אלו חייבו ידיעה של המפר-התורם על ההפרה. אולם, טרם פסק הדין בעניין ע״א 5977/07, לא הוכרה האפשרות העקרונית להטיל אחריות הפרה תורמת על בסיס רחב יותר.
בית המשפט העליון הכיר בדוקטרינת אחריות הפרה תורמת. לדוגמא, בהתבסס על מספר תכליות של דיני זכויות יוצרים. ראשית, קיים רצון לגמול ליוצר על המאמץ והמשאבים שהשקיע ביצירה, ולהגן על האינטרסים הקנייניים שלו. כאשר פעולתם של גורמי ביניים פוגעת באינטרסים אלו, מוצדק לאפשר ליוצר להיפרע מהם.
שנית, הדוקטרינה פותרת את בעיית ה״פעולה המשותפת״. כלומר, המקשה על בעלי זכויות יוצרים לאכוף את זכויותיהם מול מספר רב של מפרים ישירים ״קטנים״. ומפוזרים, במיוחד בעידן האינטרנט. הטלת אחריות על גורם הביניים משפרת את האכיפה ומספקת תמריצים להפקת יצירות חדשות.
שלישית, גורם הביניים הוא לעיתים ״מונע הנזק הזול״ – מי שיכול למנוע את ההפרה בצורה החסכונית. אולם, והפשוטה ביותר.
אחריות משתף ומשדל לפי פקודת הנזיקין
המשנה לנשיאה ריבלין קבע. אמנם, כי הכרה באחריות הפרה תורמת עולה בקנה אחד עם סעיף 12 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. העוסק באחריותו של משתף ומשדל. סעיף זה קובע כי מי שמשתף עצמו, מסייע, מייעץ, מפתה, מצווה.
מרשה או מאשר מעשה או מחדל עוולתיים שנעשו או שעומדים להיעשות על ידי זולתו. ואולם, יחוב עליהם. סעיף 52 לחוק זכות יוצרים, התשס״ח-2007, מאמץ את הוראות פקודת הנזיקין לגבי הפרת זכויות יוצרים. וקובע כי הפרה של זכות יוצרים היא עוולה אזרחית.
הפסיקה קבעה כי פקודת הנזיקין חלה גם על עוולות שאינן קבועות בה, כל עוד ההחלה מתיישבת עם מהות העוולה. סעיף 12 מתאים לבחינת אחריות הפרה תורמת, מאחר שאחריותו של התורם או המסייע היא עקיפה ונגזרת מפעולתו הישירה של המעוול העיקרי. השופט י' דנציגר ציין בע״א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי את חשיבות השימוש בסעיף 12 במקרים המתאימים, והדגיש את גמישותו של הסעיף ויכולתו לספק פתרון במצבים מורכבים.
תנאים מצטברים להכרה באחריות הפרה תורמת
בית המשפט העליון קבע שלושה תנאים מצטברים להכרה באחריות הפרה תורמת בזכויות יוצרים:
-
קיומה בפועל של הפרה ישירה: הטלת אחריות על גורם הביניים מוצדקת רק כאשר התרחשה פגיעה בפועל בזכות היוצרים. על התובע להוכיח שאכן בוצעה לפחות הפרה ישירה אחת. יובהר כי תנאי זה יכול להתמלא גם אם פעולתם של משתמשי הקצה חוסה תחת הגנות מסוימות, כגון שימוש הוגן, אם צירוף הפגיעות גורם לבעל הזכות נזק משמעותי.
-
ידיעה ממשית של המפר-התורם על ההפרה הישירה: נדרשת ידיעה בפועל על השימוש המפר שנעשה ביצירה המוגנת, ולא די בידיעה קונסטרוקטיבית בלבד. יחד עם זאת, אין הכרח כי תהיה ידיעה קונקרטית לגבי כל עותק מפר, אלא די בידיעה כללית על קיומה של הפעילות המפרה. ידיעה בדיעבד, לאחר מעשה, לא תקים חבות אם אין אפשרות למנוע את ההפרה בשלב זה.
-
תרומה משמעותית, ניכרת וממשית לביצוע ההפרה: התרומה יכולה להתבטא בדרכים מגוונות, לרבות פעולות לעידוד ההפרה, מידת המעורבות בשרשרת האירועים שהובילה לה, ויכולת למנוע את ההפרה תוך נקיטת אמצעים סבירים. אין הכרח לקשר סיבתי במובן הצר של ״תנאי בלעדיו אין״, אלא מספיק שיהיה לגורם הביניים חלק אינטגרלי ומשמעותי בשרשרת האירועים.
ההכרעה ונימוקי בית המשפט בעניין האוניברסיטה העברית והמפלגה
בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של האוניברסיטה העברית בחלקו ופטר אותה מאחריות להפרה תורמת. יחד עם זאת, תוך שקיבל את דעתם של השופטים ס' ג'ובראן. וי' דנציגר בנוסף לדעתו של המשנה לנשיאה א' ריבלין. בית המשפט אישר כי התקיים התנאי הראשון של קיום הפרה ישירה בפועל.
בנוגע לידיעה הממשית של האוניברסיטה. מאידך, בית המשפט המחוזי קבע כי האוניברסיטה הייתה מודעת לנורמה כללית של הפרת זכויות יוצרים בקמפוס. אם כי קיים ספק לגבי ידיעתה הספציפית על הפרת זכויות בית שוקן או העתקת ספר שלם. עם זאת, המשנה לנשיאה ריבלין קבע כי המחלוקת העובדתית בעניין זה אינה מכרעת לעניין התוצאה.
הקושי העיקרי באחריות האוניברסיטה התמקד בתנאי השלישי – תרומה משמעותית לביצוע ההפרה. מצד שני, בית המשפט העליון קבע כי האוניברסיטה לא פעלה באופן אקטיבי לעידוד או לקידום ההפרה. היא לא יצרה תשתית לביצוע ההפרה, בניגוד למקרים אחרים שנדונו בפסיקה. תרומתה הייתה במחדל, כלומר, בכך שלא מנעה את הפרת הזכות.
אולם, בית המשפט קבע כי לאוניברסיטה, בה פועלים תאים סטודנטיאלים רבים וסטודנטים פרטניים. לסיכום, אין יכולת אפקטיבית לפקח באופן הדוק על כל הפעילות המפרה. הטלת חובת פיקוח כזו הייתה גוררת עלויות גבוהות מדי. והופכת את האוניברסיטה למונע נזק לא יעיל.
האוניברסיטה לא עודדה את ההפרה בכך שהחזיקה מספר מועט של ספרים. לאור, שכן לא הוכח כי מוטלת עליה חובה לספק ספרי לימוד לכל סטודנט. לפיכך, בית המשפט פטר את האוניברסיטה מאחריות.
לעומת זאת, אחריותה של מפלגת העבודה נותרה בעינה. בהתאם, בית המשפט העליון לא מצא עילה להתערב בהכרעתו של בית המשפט המחוזי בנוגע לאחריות המפלגה. הן מכיוון שהמפלגה לא הגישה ערעור עצמאי. והן משום שתמיכתה הפעילה בתא הסטודנטים ״אופק״ הצביעה על כך שהמפלגה ידעה על ההפרה.
ותמכה בה באופן אקטיבי, בין היתר באמצעות מכונות צילום. למעשה, בית המשפט העליון קבע כי המפלגה יכלה למנוע את ההפרה באופן פשוט וזול יחסית. ולכן אין הצדקה לפטור אותה מאחריות בגין תרומתה הניכרת להפרה. לפיכך, המפלגה וכהן יישאו יחד ולחוד באחריות לפיצוי.
כאשר סכום הפיצוי ללא הוכחת נזק נותר 20,000 ש״ח, והמפלגה תישא ביתרת הנזק לצד כהן. ראשית, שוקן חויבה בתשלום הוצאות האוניברסיטה בסך 10,000 ש״ח.
השלכות פסק הדין על גורמי ביניים ומוסדות אקדמיים
פסק הדין של בית המשפט העליון מהווה תקדים חשוב בדיני זכויות יוצרים. בית המשפט הכיר בדוקטרינת אחריות הפרה תורמת. ובכך הרחיב את מעגל הגורמים שעשויים לשאת באחריות להפרת זכויות יוצרים. גם אם אינם המפרים הישירים.
הרחבה זו מחזקת את ההגנה על יצירות ומעניקה לבעלי זכויות כלים נוספים לאכיפה. במיוחד בעידן הדיגיטלי שבו הפרות רבות מתרחשות באמצעות גורמי ביניים. ההכרה בדוקטרינה משרתת את הצורך בגמול ליוצרים ומספקת תמריצים להפקת יצירות חדשות.
עם זאת, פסק הדין מצמצם את תחולת הדוקטרינה למקרים חריגים בהם גורם הביניים ידע בפועל על ההפרה. ותרם לה תרומה משמעותית וניכרת. במקרה של האוניברסיטה העברית, בית המשפט העליון קבע כי היעדר פעולה אקטיבית לעידוד ההפרה. יחד עם העלות הגבוהה שבהטלת חובת פיקוח הדוק על כל פעילויות הסטודנטים.
אינם מצדיקים הטלת אחריות תורמת. מכאן, שמוסדות אקדמיים אינם נדרשים לפקח באופן כולל על כל פעילויות הסטודנטים בקמפוס. אלא אם כן הם פועלים באופן אקטיבי לעידוד או לקידום ההפרה.
פסק הדין מדגיש את החשיבות בהבחנה בין תרומה אקטיבית ומשמעותית לביצוע הפרה. לבין מחדל שנובע מקושי בלתי סביר למנוע את ההפרה. גופים התומכים ומממנים באופן פעיל פעילות מפרה עלולים לשאת באחריות הפרה תורמת. לפסק הדין יש השלכה גם על פעילות ברשת האינטרנט ועל גורמי ביניים נוספים.
כגון ספקי שירותי אינטרנט או בעלי פלטפורמות מקוונות, כשהוא מתווה קווים מנחים לאחריותם.
שאלות ותשובות
מה ההבדל בין הפרה ישירה להפרה תורמת בזכויות יוצרים?
הפרה ישירה מתרחשת כאשר אדם מבצע בעצמו פעולה המפרה זכות יוצרים. כמו העתקה או הפצה של יצירה מוגנת ללא אישור. לעומת זאת, אחריות הפרה תורמת בזכויות יוצרים מיוחסת למי שאינו המפר הישיר. אך תורם באופן משמעותי, בידיעה, לביצוע ההפרה על ידי גורם אחר.
דוגמה לכך היא מתן פלטפורמה או סיוע אקטיבי למפר.
האם מוסדות חינוך תמיד יהיו פטורים מאחריות להפרות המתרחשות בתחומם?
לא בהכרח. בית המשפט העליון פטר את האוניברסיטה העברית במקרה הספציפי מכיוון שלא הוכח. כי האוניברסיטה תרמה תרומה משמעותית ואקטיבית להפרה. וכי הטלת חובת פיקוח הדוקה הייתה גוררת עלויות גבוהות באופן בלתי סביר.
עם זאת, אם מוסד חינוכי יידע בפועל על הפרה ותרם לה תרומה משמעותית ופעילה. הוא עשוי לשאת באחריות.
מהי המשמעות של ״ידיעה ממשית״ בתנאי אחריות הפרה תורמת?
״ידיעה ממשית״ פירושה שגורם הביניים ידע בפועל על קיומה של הפעילות המפרה. אין די בידיעה בכוח או בחשד כללי. יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי אין צורך בידיעה ספציפית לגבי כל עותק מפר. אלא די בידיעה כללית על אופי הפעילות המפרה.
ידיעה בדיעבד לא תספיק אם לא הייתה אפשרות למנוע את ההפרה.
האם דוקטרינת אחריות הפרה תורמת רלוונטית גם לאינטרנט?
בהחלט. פסק הדין ציין מפורשות. כי לדוקטרינה יש השלכות גם על פעילות ברשת האינטרנט ועל גורמי ביניים אחרים. כגון ספקי שירותי אינטרנט או מפעילי פלטפורמות מקוונות.
הכללים שנקבעו מספקים מסגרת לבחינת אחריותם של גורמים אלה כאשר מתרחשות הפרות זכויות יוצרים דרך שירותיהם.
מה עושים במקרה של חשש להפרה תורמת?
-
זיהוי הפרה ישירה. ודאו כי קיימת הפרה ישירה בפועל של זכויות יוצרים, שכן זהו תנאי בסיסי להחלת אחריות הפרה תורמת.
-
איסוף ראיות על ידיעה ותרומה. אספו ראיות המוכיחות כי גורם הביניים ידע בפועל על ההפרה ותרם לה תרומה משמעותית וניכרת. יש להוכיח מעורבות אקטיבית או מחדל שניתן למנוע בקלות.
-
בחינת הגנות. בדקו אם קיימות הגנות אפשריות, כמו ״שימוש הוגן״, שיכולות להשפיע על הטלת אחריות.
-
פנייה לייעוץ משפטי. פנו לעורך דין המתמחה בזכויות יוצרים. עורך הדין יוכל לבחון את פרטי המקרה, להעריך את סיכויי התביעה או ההגנה, ולייעץ לגבי הצעדים המשפטיים המתאימים ביותר.
שימו לב: הטלת אחריות הפרה תורמת אינה קלה ודורשת עמידה בתנאים מחמירים של ידיעה ותרומה ממשית. אין די בחשד כללי או במחדל שאינו סביר למניעה.
סיכום
בית המשפט העליון הכיר באופן פורמלי בדוקטרינת אחריות הפרה תורמת בזכויות יוצרים, והדבר מהווה הרחבה משמעותית של ההגנה על יוצרים. בית המשפט קבע שלושה תנאים מצטברים להחלתה: קיומה של הפרה ישירה, ידיעה ממשית של גורם הביניים על ההפרה, ותרומה משמעותית וניכרת לביצועה. על אף ההכרה בדוקטרינה, במקרה של ע״א 5977/07 בית המשפט פטר את האוניברסיטה העברית מאחריות, מכיוון שלא מצא שתרומתה עמדה בתנאים המחמירים שנקבעו. לעומת זאת, אחריותה של מפלגת העבודה נותרה בעינה בשל תמיכתה הפעילה והיכולת שלה למנוע את ההפרה. פסק הדין מחייב גורמי ביניים, לרבות גופים המקיימים פעילות אקטיבית התומכת בהפרה, לגלות ערנות ולהימנע מפעולות שעלולות להוביל להפרת זכויות יוצרים, ובמיוחד אחריות הפרה תורמת בזכויות יוצרים. כדי להבטיח את זכויותיכם או למנוע אחריות, מומלץ תמיד לפנות לייעוץ משפטי פרטני.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. בהתאם, הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
