בית המשפט יתערב רק במקרים של פגם מהותי בשיקול דעת הוועדה הבוחנת, כגון חריגה מסמכות או אי-סבירות קיצונית, אך לא ישמש ערכאת ערעור על נכונות השאלות עצמן. עליו להוכיח פגם ממשי, ולא רק תשובה חלופית סבירה.
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה חמש עתירות מנהליות של עשרות מתמחים שנבחנו בבחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין במאי 2016. לפיכך, המתמחים ביקשו לפסול כרבע מהשאלות בשאלון הרב-ברירה. השופט נועם קבע כי לא נפל פגם המצדיק התערבות שיפוטית בשיקול דעתה של הוועדה הבוחנת. מאמר זה יבחן את פסק הדין ואת גבולות ההתערבות השיפוטית בבחינות הלשכה.
הבנת עקרונות פסק הדין חשובה מאוד למתמחים. בנוסף, היא מסייעת להם להבין את הכללים החלים על בחינות ההסמכה. יתרה מכך, היא מבהירה את הסיכויים והסיכונים בהגשת עתירות עתידיות נגד לשכת עורכי הדין.
ההליך המשפטי התנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. עם זאת, השופט י' נועם דן בחמש עתירות שאוחדו יחד. העתירות הוגשו על ידי עאמר ותד ואח', אביגיל אבו ואח', הילה סבג ואח', עופר חיימוף. וחן לביא ואח'.
לשכת עורכי הדין בישראל והוועדה הבוחנת הופיעו כמשיבות.
העותרים, 77 מתמחים בסך הכל, ביקשו לפסול 23 שאלות מתוך 100 בשאלון הרב-ברירה. כתוצאה מכך, לחלופין, הם ביקשו לקבל תשובות נוספות כנכונות. הם טענו כי חלק מהשאלות חרגו מחומר הבחינה, נוסחו בחוסר סבירות קיצוני. וכי הוועדה לא נימקה את דחיית השגותיהם.
בנוסף, חלק מהעותרים ביקשו ״נקודה רוחבית״ בשל פגמים נטענים בשאלות וזמן קצר מדי שהוקצה לבחינה. לעומת זאת, בית המשפט דחה את כל העתירות וחייב כל עותר בתשלום הוצאות בסך 1,200 ש״ח ללשכה.
המסגרת הנורמטיבית של בחינות ההסמכה
ההסמכה למקצוע עריכת הדין כוללת בחינות המנוהלות על ידי לשכת עורכי הדין. לדוגמה, סעיף 38 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ״א-1961. קובע כי מועמד לחברות בלשכה חייב לעבור בחינות במקצועות מעשיים. תקנות לשכת עורכי הדין (סדרי בחינות בדיני מדינת ישראל ובמקצועות מעשיים), התשכ״ג-1962.
מפרטות את תוכנית הבחינות וסדריהן.
בחינות ההסמכה נועדו לבחון את הידע המשפטי הבסיסי של הנבחנים. לדוגמא, הן שמות דגש על היבטים מעשיים של מקצוע עריכת הדין. תכליתן העיקרית היא שמירת הרמה המקצועית של עורכי הדין בישראל. הוועדה הבוחנת היא גוף אובייקטיבי ומקצועי המורכב משופטים ועורכי דין.
הוועדה מוסמכת לנסח שאלות, לקבוע תשובות נכונות ולדון בהשגות. כלומר, היא עורכת התייעצויות ראשוניות ופרסמת פתרונות בחינה מנומקים.
גבולות התערבות שיפוטית בבחינות לשכת עורכי הדין
בית המשפט מפעיל ביקורת שיפוטית על החלטות הוועדה הבוחנת. עם זאת, היקף התערבותו מוגבל ביותר. אולם, בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור מקצועית. הוא אינו ממיר את שיקול דעתה של הוועדה בשיקול דעתו.
לפיכך, התערבות שיפוטית תתקיים רק במקרים חריגים של פגם מנהלי מהותי. אמנם, אלה כוללים חריגה מסמכות, אפליה פסולה, שיקולים זרים, שרירות לב או אי-סבירות קיצונית. בנוסף, הוא יתערב בפגמים היורדים לשורש שיקול הדעת המנהלי. יתרה מכך, במקרים נדירים וקיצוניים במיוחד, ייתכן שיתערב בית המשפט כדי למנוע עיוות דין.
כאשר מדובר בטענות על חריגה מסמכות, בית המשפט מבצע ביקורת דווקנית. ואולם, הוא מקפיד שרק שאלות הכלולות בתקנה 18 לתקנות לשכת עורכי הדין ייכללו בשאלון. מנגד, על נושאים שבהם הוועדה מוסמכת לשאול, הביקורת השיפוטית מצומצמת.
עוד קבע בית המשפט העליון, כי על הנבחן לבחור את התשובה הנכונה ביותר מבין החלופות. יחד עם זאת, העובדה שאף תשובה אינה מושלמת אינה עילה לפסילת שאלה. הנבחן חייב לבחור את התשובה הקרובה ביותר לאמת. תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ״ד-1984, ותקנות נוספות מסדירות את הליכי הבחינה.
מכאן עולה, כי יש לפרש את הוראות הדין בהרמוניה חקיקתית.
התמודדות עם טענות על חוסר סמכות בניסוח השאלות
העותרים העלו טענות רבות בדבר חוסר סמכות הוועדה לכלול שאלות מסוימות בבחינה. מאידך, הם טענו כי שאלות 4 ו-14, העוסקות בסדרי דין בענייני משפחה, חורגות מחומר הלימוד. בית המשפט דחה טענות אלו. הוא קבע כי הביטוי ״סדרי הדין האזרחי״ בתקנה 18 כולל דיני משפחה.
זוהי פרשנות סבירה התואמת את לשון התקנה ותכלית הבחינה.
אחדים מן העותרים טענו גם כי שאלה 72, הנוגעת להארכת מאסר על תנאי. מצד שני, עוסקת בדיני העונשין המהותיים. לטענתם, היא אינה נושא הקשור לסדרי דין. בית המשפט לא קיבל טענה זו.
הוא קבע כי הפעלת מאסר על תנאי היא נורמה דיונית. לסיכום, פרשנות זו סבירה ומתיישבת עם לשון תקנה 18 ותכלית בחינות ההסמכה.
לגבי שאלות 94 ו-98, המתייחסות למשפט משמעתי חוזר ומינוי דיינים, העותרים טענו לחוסר סמכות. לאור, הוועדה הסבירה כי תקנה 18(10) מפרידה בין שלושה נושאים: אתיקה מקצועית, חוק לשכת עורכי הדין. והכללים שהותקנו מכוחו. בית המשפט קיבל את פרשנות הוועדה.
פרשנות זו הולמת את לשון התקנה ותכלית הבחינות.
ההכרעה השיפוטית בנושא נכונות השאלות והתשובות
בית המשפט קבע כי טענות המתמחים לגבי נכונות השאלות והתשובות היו במהותן טענות ״ערעוריות״. בהתאם, הוא הדגיש כי בית המשפט אינו אמור לדון בהן לגופן ללא נסיבות חריגות. השופט נועם בחן את הטענות שהועלו ביחס לכל אחת מהשאלות הספציפיות. הוא קבע כי לא הוכחה אי-סבירות קיצונית בניסוח השאלות או בבחירת התשובות.
לדוגמה, ביחס לשאלה 5 בעניין תיקון כתב תביעה. למעשה, בית המשפט סבר כי החלטת הוועדה הייתה סבירה. זאת למרות אי-הוודאות בפסיקה לגבי תחולת תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ״ד-1984. כמו כן, הטענות בעניין שאלות על מכרזים (שאלה 28).
גביית עדות בבית חולים פסיכיאטרי (שאלה 33), הליכי פשיטת רגל (שאלה 47). ראשית, וצו עיכוב יציאה מהארץ (שאלה 48) נדחו. גם טענות על שאלות בנושאי איחוד עניינים (שאלה 20), בחירת נשיא המדינה (שאלה 29). עדות ילדים (שאלה 53), והודעה על בקשה למאסר בפועל (שאלה 69) נדחו.
בית המשפט דחה גם את הבקשה לקבלת ״נקודה רוחבית״. שנית, הדחייה התרחשה כיוון שהפגמים הנטענים בשאלות ובזמן שהוקצה לבחינה לא הוכחו. נוסף על כך, בית המשפט דחה בקשה לקבלת מסמכים מהמשיבות, שהוגשה בשלב מאוחר של ההליך. הוא לא מצא טעם שמצדיק את היענות לבקשה.
על כן, כל חמש העתירות נדחו.
המשמעות המעשית למתמחים
פסק הדין מבהיר את היקף הביקורת השיפוטית על בחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין. שלישית, הוא מדגיש כי בית המשפט המנהלי אינו משמש ערכאת ערעור על תוכן השאלות והתשובות. התערבות שיפוטית תתרחש רק כאשר ישנו פגם מהותי בשיקול דעתה של הוועדה הבוחנת. פגמים אלו כוללים אי-סבירות קיצונית או חריגה מסמכות.
על מתמחים המבקשים לתקוף שאלות בבחינות להציג פגם ממשי וברור. עליהם להציג פגם כזה ולא רק תשובה חלופית סבירה. מכאן החשיבות בהכנה יסודית לבחינות ההסמכה. היא כוללת לימוד מעמיק של החומר המוגדר בתקנה 18 לתקנות לשכת עורכי הדין.
בנוסף, עליהם להכיר את כללי סדר הדין, דיני העונשין המקצועית.
שאלות ותשובות
כיצד מגדיר בית המשפט את גבולות התערבותו בבחינות לשכת עורכי הדין?
בית המשפט יתערב רק במקרים של פגם מהותי בשיקול דעת הוועדה הבוחנת. כגון חריגה מסמכות או אי-סבירות קיצונית. הוא אינו משמש ערכאת ערעור על נכונות השאלות. הוא גם לא יחליף את שיקול דעתה המקצועי של הוועדה בשיקול דעתו.
האם הוועדה הבוחנת מחויבת לנמק את דחיית ההשגות?
בית המשפט קבע כי הוועדה הבוחנת אינה כפופה לחוק לתיקון סדרי המנהל (החלטות והנמקות), התשי״ט-1958. על כן, היא אינה מחויבת לנמק כל דחיית השגה באופן פרטני. ההחלטה מנומקת באופן כללי, על בסיס פרסום פתרון הבחינה והפניה לסימוכין המשפטיים.
האם שאלות בנושאי דיני משפחה או דיני עונשין מהותיים נכללות בחומר הבחינה?
לפיכך, בית המשפט אישר כי שאלות אלו נכללות במסגרת חומר הבחינה. הוא קבע כי הביטוי ״סדרי הדין האזרחי״ בתקנה 18 כולל דיני משפחה. בנוסף, הוועדה יכולה לפרש סוגיות מסוימות בדיני עונשין כנורמות דיוניות הרלוונטיות לבחינה.
מהי המשמעות של הצורך לבחור את ״התשובה הנכונה ביותר״?
על הנבחנים לבחור את התשובה הקרובה ביותר לאמת, גם אם אף אחת מהחלופות אינה מושלמת. העובדה שקיימת אי-וודאות משפטית מסוימת לגבי סוגיה אינה עילה לפסול את השאלה או להכיר בתשובות חלופיות כנכונות. אלא אם מדובר בחוסר סבירות קיצוני.
מה עושים כאשר שוקלים הגשת עתירה נגד בחינת הלשכה?
-
בחינת עילות ההתערבות. יש לבחון היטב האם קיימת עילה משפטית מוצקה לעתירה. עליה להיות מבוססת על פגם מהותי בשיקול דעת הוועדה, ולא רק על חוסר הסכמה עם התשובה הנכונה.
-
איסוף ראיות. על העותרים לאסוף ראיות חותכות התומכות בטענתם בדבר פגם בבחינה. יש להציג פגם ממשי כגון חריגה מסמכות או אי-סבירות קיצונית.
-
ייעוץ משפטי מקצועי. יש לפנות לעורך דין המתמחה במשפט מנהלי ובייצוג מתמחים. הוא יכול להעריך את סיכויי ההצלחה ולהכין את העתירה באופן מקצועי.
-
עמידה בלוחות זמנים. יש להגיש את העתירה במועד הקבוע בחוק ובתקנות. הגשת בקשות בשלבים מאוחרים של ההליך עלולה להידחות.
-
היערכות להוצאות. חשוב להיות מודעים לכך שהגשת עתירה כרוכה בהוצאות משפטיות. במקרה של דחייה, בית המשפט יכול לחייב את העותרים בהוצאות לטובת לשכת עורכי הדין.
אזהרה: הגשת עתירה נגד בחינות לשכת עורכי הדין ללא עילה משפטית מבוססת וייעוץ מתאים, עלולה להוביל לדחיית העתירה ולחיוב בהוצאות משפט, מבלי להשיג את המטרה הרצויה.
שימו לב: בית המשפט אינו מהווה ״ערכאת ערעור״ עליונה על שיקול הדעת המקצועי של הוועדה הבוחנת, אלא בוחן פגמים מהותיים מנהליים בלבד. משכך, טענות ״ערעוריות״ על נכונות השאלות עצמן אינן מספיקות להתערבות שיפוטית.
