בית הדין הרבני: הערכת שווי עסק בעת גירושין והתערבות

סוגיית הערכת שווי עסק בבית הדין הרבני מעוררת לא פעם מחלוקות עזות בין בני זוג בהליכי גירושין. כאשר מדובר בעסק משפחתי, הערכת השווי מכריעה את גובה התשלום שצד אחד יעביר למשנהו. בני זוג רבים תוהים כיצד לפעול כאשר חוות דעת מומחה נראית להם שגויה או מקפחת. מאמר זה מנתח את פסיקת בג״ץ בנושא ואת חובת שיתוף הפעולה עם מומחים מטעם הערכאה השיפוטית.

איזון משאבים בין בני זוג נשען על הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל״ג-1973. לפיכך, החוק קובע כי בעת פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית משווי כלל נכסי המשפחה. נכסים אלה כוללים גם עסקים מסחריים, חברות ומוניטין עסקי שנצברו לאורך החיים המשותפים.

לפיכך, לשם ביצוע חלוקה הוגנת, דייני בית הדין נוהגים למנות רואה חשבון או אקטואר מוסמך. בנוסף, המומחה מקבל סמכות לבחון את ספרי החשבונות, הדוחות הכספיים והרווחיות של הפעילות העסקית. המטרה היא לקבוע תמונת מצב אובייקטיבית למועד הקרע בין בני הזוג.

עם זאת, כדי לאפשר קביעה מדויקת, בעלי הדין מחויבים בגילוי מלא ובשקיפות מרבית. עם זאת, כאשר אחד הצדדים בוחר להסתיר מסמכים, ההליך משתבש לחלוטין. במצב זה, מומחה בית הדין נאלץ לפעול בדרכים חלופיות כדי לאמוד את היקף הפעילות.

פרטי ההליך: בג״צ 3793/21 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי

ההליך המשפטי בתיק בג״צ 3793/21 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים הגיע לפתחו של בית המשפט העליון ביום 16.06.2021. כתוצאה מכך, ההרכב כלל את השופטים כבוד השופט י' עמית. כבוד השופט ע' גרוסקופף וכבוד השופט א' שטיין, כאשר השופט גרוסקופף כתב את ההכרעה.

העותר והמשיבה נישאו כדת משה וישראל בשנת 1978. לעומת זאת, בית הדין הרבני האזורי בירושלים קבע את מועד הקרע בין בני הזוג לתאריך 12.4.2006. המחלוקת המרכזית בין הצדדים נסבה סביב שוויו של עסק בשם ״שירן תעשיות״. מפעל מתקדם בענף העץ.

בשל מחלוקת זו, מינה בית הדין האזורי מומחה מקצועי, רואה חשבון, לשם בדיקת שווי הנכסים. לדוגמה, המומחה הגיש חוות דעת חלקית בשנת 2012. ובה העריך את שווי העסק בסך של 2,737,004 ש״ח. הוא ביסס את הסכום על מחזור ההכנסות השנתי במכפיל של שנה אחת.

בנוסף, הבהיר המומחה כי העותר נמנע מלהציג לפניו אסמכתאות מהימנות ומלאות. לדוגמא, בית הדין האזורי קבע כי חלקה של האישה יעמוד על מחצית מסכום זה. בהמשך ההליכים, בשנת 2016. הגיש המומחה חוות דעת משלימה ועדכן את המחזור השנתי לסך של 3,987,150 ש״ח.

לאחר מכן, ביום 6.9.2020. כלומר, בית הדין הרבני הגדול פסק כי חלקה של המשיבה בעסק עומד על 1,993,575 ש״ח. הדיינים ציינו כי הסכסוך נמשך כבר 14 שנים וכי הגיעה העת לסיים את הפרשה. פסק הדין הסופי של בית הדין הגדול ניתן ביום 19.1.2021.

טענות העותר נגד חוות דעת המומחה שמינה בית הדין

העותר סירב להשלים עם תוצאת פסק הדין ופנה לעתור לבית המשפט העליון. אולם, במסגרת עתירתו, העלה העותר מספר טענות כבדות משקל כלפי התנהלות בתי הדין הרבניים:

• שיטת הערכה שגויה: העותר טען כי שיטת מכפיל המחזור אינה מתאימה למאפייני העסק שלו.

• פסילת המומחה: העותר דרש לפסול את חוות הדעת של רואה החשבון ולמנות מומחה חלופי תחתיו.

• התייעצות חיצונית חסויה: העותר הלין על כך שבית הדין הגדול התייעץ עם רואה חשבון חיצוני שזהותו לא נחשפה, בלא לאפשר חקירה נגדית.

• בקשה לצו ביניים: העותר עתר למתן צו ביניים שיעכב את ביצוע חלוקת הרכוש.

אזהרה: הימנעות מהמצאת דוחות ומסמכים כספיים למומחה שמינה בית הדין עלולה להוביל לשימוש בשיטות אומדן מחמירות, אשר יפעלו לרעת הצד המסרב.

הכרעת בג״ץ: דחיית העתירה על הסף ונימוקי השופטים

בית המשפט העליון, מפי השופט ע' גרוסקופף ובהסכמת השופטים י' עמית וא' שטיין. אמנם, דחה את העתירה על הסף ללא צו להוצאות. השופטים שבו והדגישו את ההלכה הוותיקה בנוגע להיקף הביקורת השיפוטית על בתי הדין הרבניים.

ראשית, בית המשפט הבהיר כי בג״ץ אינו פועל כערכאת ערעור על בתי דין דתיים. ואולם, התערבות שיפוטית שמורה למקרים קיצוניים בלבד של חריגה מסמכות. פגיעה בכללי הצדק הטבעי או סטייה מהוראות חוק. השופטים מצאו כי העתירה לוקה בניסוח בלתי מוקפד, שגיאות בנספחים ושיהוי של למעלה מארבעה חודשים.

שנית, לגופם של דברים, השופטים ביקרו בחריפות את התנהלות העותר לאורך שנות ההתדיינות. המומחה נאלץ להשתמש בשיטת חישוב פחות מיטבית. אך ורק בשל חוסר שיתוף הפעולה המתמשך מצד הבעל. בתי הדין הרבניים הזהירו את העותר פעמים רבות, אך הוא בחר להסתיר נתונים.

לפיכך, נקבע כי אין לעותר להלין אלא על עצמו. מי שנמנע מהצגת ראיה המצויה בהישג ידו, חזקה עליו כי הראיה פועלת לחובתו. כמו כן, בית המשפט דחה את הטענה בדבר ההתייעצות החיצונית. לאחר שהתברר כי העותר עצמו הסכים למתכונת זו בבית הדין הגדול.

השוואת שיטות במסגרת הערכת שווי עסק בבית הדין הרבני

הטבלה הבאה מציגה את ההבדלים בין שיטות אומדן מקובלות במקרים של שיתוף פעולה מלא לעומת מקרים של היעדר מסמכים:

השוואת דרכי הערכת שווי עסק בהליכי פירוד מאפיין ההליך שיתוף פעולה מלא וגילוי מסמכים סירוב להעברת נתונים ואסמכתאות שיטת החישוב הנבחרת היוון תזרימי מזומנים (DCF) או שווי נכסי מחזור הכנסות, מכפיל מחזור או שווי גלובלי דיוק חוות הדעת רמת דיוק גבוהה הנסמכת על דוחות מבוקרים קביעת רצפה ותקרה על בסיס הערכות כלליות עמדת הערכאה השיפוטית אימוץ ממצאי המומחה לאחר שאלות הבהרה הפעלת חזקה ראייתית לרעת הצד המסרב סיכויי התערבות בערעור נמוכים מאוד, בהתאם לשיקול דעת הערכת האפסיים, עקב חוסר תום לב דיוני והשתק

שימו לב: טענות ערעוריות הנוגעות למתודולוגיה החשבונאית של המומחה אינן מקימות עילת התערבות בבג״ץ, אם ניתנה לבעל הדין האפשרות להעלותן בפני בתי הדין עצמם.

מה עושים בעת הערכת שווי עסק בבית הדין הרבני?

כדי להימנע מקביעות שרירותיות או מתוצאות כספיות קשות, מומלץ לפעול לפי הצעדים הבאים:

1. איסוף מסמכים יזום. רכזו את כל הדוחות הכספיים, המאזנים, דוחות המע״מ ודפי הבנק של העסק טרם פנייה למומחה.

2. שיתוף פעולה מלא. העבירו למומחה מטעם בית הדין כל מסמך שנדרש במועד שנקבע ללא עיכובים.

3. משלוח שאלות הבהרה. נצלו את הזכות הדיונית להפנות למומחה שאלות הבהרה ממוקדות בכתב כדי להבין את הנחות העבודה שלו.

4. חקירת המומחה בדיון. בקשו מבית הדין לחקור את המומחה על חוות דעתו כדי להצביע על כשלים כלכליים באופן ישיר.

5. הגשת חוות דעת נגדית. הציגו חוות דעת של מומחה מטעמכם המנמקת מדוע שיטת החישוב שנבחרה אינה מתאימה לנסיבות העסק.

שאלות ותשובות

סיכום: חשיבות ההתנהלות המקצועית בהליכי פירוד

פסק הדין בתיק בג״צ 3793/21 מחדד את גבולות הביקורת השיפוטית על בתי הדין הרבניים בענייני רכוש. הערכאה העליונה דחתה את העתירה והבהירה. כי בעל דין שמסכל את עבודת המומחה יישא בתוצאות מחדליו. התנהלות לא שקופה עלולה להוביל לחיובים כספיים ניכרים שאינם ניתנים לביטול.

ניהול סכסוך רכושי מורכב דורש ליווי משפטי צמוד, זהיר ואחראי לכל אורך הדרך. שיתוף פעולה מקצועי ועמידה בזמנים הם המפתח להשגת תוצאה צודקת ומאוזנת.