תובע בהליך אזרחי אינו יכול להשתמש בזכות לפרטיות כחרב כדי למנוע מהנתבע להתגונן כראוי. כאשר כתב התביעה מעלה טענות הנוגעות למצבו הבריאותי או הנפשי של התובע, בית המשפט עשוי לחייבו לחשוף מסמכים רפואיים רלוונטיים. יחד עם זאת, בשל רגישות המידע, השופטים יגבילו את צו הגילוי רק למועדים ולעניינים החיוניים להגנת אמת בפרסום.
סוגיית גילוי חומר רפואי בלשון הרע מציבה התנגשות חזיתית בין שני ערכים כבדי משקל. לפיכך, מן העבר האחד עומדת הזכות היסודית של התובע לסודיות רפואית ולכבוד. מן העבר השני ניצבת זכותו של הנתבע להליך הוגן ולהוכחת הגנתו.
בשל כך, בתי המשפט נדרשים לאזן בזהירות בין הצדדים. בנוסף, מאמר זה מנתח את ההלכה המנחה בנושא. בנוסף, נבחן כיצד בתי המשפט מיישמים את מבחני הרלוונטיות וההכבדה הלכה למעשה.
הליכי גילוי ועיון נועדו להבטיח ניהול משפט בקלפים גלויים. עם זאת, בית המשפט פועל מתוך שאיפה לחקר האמת ועשיית צדק. תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ״ד-1984 קובעות את הכללים למסירת שאלונים וגילוי מסמכים.
בהתאם לכך, תקנה 120(ב) לתקנות מסמיכה את השופט להורות על גילוי. כתוצאה מכך, השופט יעשה זאת רק אם ראה צורך בכך לקיום דיון הוגן. לעומת זאת, סעיף 7(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מגן על פרטיות הפרט.
בנוסף, חוק הגנת הפרטיות, התשכ״א-1981 מגן במפורש על צנעת חייו האישיים של אדם. לעומת זאת, סעיף 2(11) לחוק מגדיר פרסום מידע על מצב בריאותו של אדם כפגיעה בפרטיות. יחד עם זאת, סעיף 49 לפקודת הראיות נוסח חדש, התשל״א-1972 מסדיר את החיסיון הרפואי היחסי.
שימו לב: חיסיון רפואי אינו מוחלט. בית המשפט רשאי להסיר אותו כאשר הצורך בעשיית צדק עדיף על פני שמירת הסודיות.
פרטי ההליך ורקע עובדתי: רע״א 8019/06 ידיעות אחרונות בע״מ נ' מירב לוין
בית המשפט העליון דן בשתי בקשות רשות ערעור הדדיות במסגרת רע״א 8019/06 ורע״א 8082/06. לדוגמה, הפרשה החלה כאשר מירב לוין הגישה תביעת דיבה נגד קבוצת ידיעות אחרונות ועיתונאים. התביעה התבססה על שתי כתבות שפורסמו בשנת 1997 בעיתון ידיעות אחרונות ובמקומונים.
הכתבות תיארו אירוע שבו שוטרים מצאו את התובעת בצומת רעננה. על פי הפרסומים, התובעת שהתה במצב של ערפול חושים וחוסר קשר למציאות. התובעת טענה בכתב תביעתה כי התיאורים היו שקריים ומבזים.
לפיכך, הנתבעים ביקשו להוכיח את אמיתות הפרסום. לשם כך, הנתבעים דרשו מהתובעת חתימה על טופס וויתור על סודיות רפואית. הנתבעים ביקשו מסמכים רפואיים שונים כדי להוכיח את מצבה הבריאותי באותו מועד.
ההליך התגלגל דרך הערכאות השונות:
-
בית משפט השלום: קיבל את עמדת הנתבעים במלואה והורה על חשיפה רחבה של החומר.
-
בית המשפט המחוזי: צמצם את הגילוי אך ורק למועד האירוע וליום-יומיים שלאחריו.
-
בית המשפט העליון: דן בערעורי שני הצדדים על היקף החשיפה המותרת.
טענות הצדדים בשאלת גילוי מסמכים רפואיים
העיתון ועורכיו טענו כי התובעת מעלה טענות רפואיות בעצמה. לטענתם, סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, התשכ״א-1965 מעניק להם הגנת אמת בפרסום. כדי להוכיח הגנה זו, הנתבעים זקוקים לרשומות רפואיות מהימנות.
בנוסף, הנתבעים הדגישו כי התובעת השתהתה שנים רבות בהגשת תביעתה. כתוצאה מכך, תיעוד משטרתי רב אבד עם חלוף הזמן. לכן, התיעוד הרפואי הפך לראיה קריטית להגנתם מפני התביעה הכספית.
לעומת זאת, התובעת התנגדה נחרצות לכל חשיפה של תיקה הרפואי. התובעת טענה כי חשיפת מידע פסיכיאטרי תפגע קשות בכבודה ובזכויות היסוד שלה. יתרה מכך, התובעת תיקנה את תביעתה ומחקה דרישות לפיצוי בגין נזק נפשי.
משכך, התובעת טענה כי על הנתבעים להביא עדים ישירים ולא לבצע דיג ראיות. ארגון האגודה לזכויות החולה בישראל הצטרף אף הוא להליך. הארגון הדגיש את החשיבות של מניעת פגיעה בפרטיות מטופלים.
פסיקת בית המשפט העליון: איזון עדין בין רלוונטיות להכבדה
הרכב השופטים כלל את השופט ס' ג'ובראן, השופט א' רובינשטיין והמשנה לנשיאה א' ריבלין. בית המשפט העליון דחה את שתי בקשות רשות הערעור. השופטים הותירו את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה.
השופט ס' ג'ובראן קבע כי יש לבחון שתי אמות מידה שלובות:
-
מבחן הרלוונטיות: האם לחומר המבוקש קיים פוטנציאל אמיתי לסייע להגנת הנתבע.
-
מבחן ההכבדה: מהי מידת הפגיעה שתיגרם לצד שממנו דורשים את המידע הרגיש.
בית המשפט הבהיר כי תובע אינו יכול להשתמש בפרטיות כחרב. כאשר אדם יוזם תביעה כספית, הוא נוטל על עצמו חשיפה מסוימת. עם זאת, מידע רפואי ונפשי מצוי בליבת הפרטיות ומטיל הכבדה קיצונית.
לפיכך, בית המשפט אישר גילוי חומר רפואי בלשון הרע באופן מדוד ומוגבל. החשיפה צומצמה אך ורק למועד האירוע וליום-יומיים שלאחריו. גילוי זה כלל סיכומי מחלה ובדיקות בסמוך לאשפוז בלבד.
השופט א' רובינשטיין ציין בחוות דעתו כי ראוי להשתמש בתקנה 119. תקנה זו מאפשרת לשופט לעיין במסמכים בעצמו טרם העברתם. דרך זו מונעת פגיעה מיותרת בזכויות היסוד של בעלי הדין.
אזהרה: סירוב למסור מסמכים שבית המשפט הורה על גילויים עלול להוביל למחיקת כתב התביעה כולו.
השוואת מעמד התובע לעומת צד שלישי בדרישות גילוי
הפסיקה מבחינה באופן חד בין בעל דין לבין עד זר. הטבלה הבאה מציגה את השוני המהותי בגישת בתי המשפט בעת בחינת בקשות גילוי.
השוואה בין מעמד תובע למעמד צד שלישי בבקשות גילוי מידע רפואי ואישיקריטריון לבחינהתובע בהליך (יוזם התביעה)צד שלישי (זר להליך)עוצמת הזכות לפרטיותמוחלשת; אינו יכול להשתמש בה כחרבגבוהה מאוד; זוכה להגנה מרביתדרישת הרלוונטיותרלוונטיות פוטנציאלית לביסוס ההגנהחיוניות גבוהה והוכחת היעדר חלופותברירת מחדל של בית המשפטהתרת גילוי תוך גידור וצמצוםסירוב לגילוי אלא בנסיבות חריגותחלופת יציאה מההליךיכול למחוק את תביעתו להגנת פרטיותואינו שולט בהליך המשפטי
מה עושים כאשר נתבע דורש גילוי תיק רפואי
-
בדיקת כתבי הטענות. התובע יבחן האם התביעה מייחסת נזק נפשי או שמא מתמקדת אך ורק בפגיעה בשם הטוב.
-
צמצום עילות הנזק. במידת הצורך, בעל הדין יגיש בקשה למחיקת רכיבי נזק בריאותיים כדי למזער את הפגיעה בפרטיות.
-
התנגדות מנומקת בערכאה הדיונית. עורך הדין יגיש תשובה מפורטת המבליטה את הפגיעה הבלתי מידתית בחיסיון הרפואי.
-
דרישה לעיון שיפוטי מקדים. הצדדים יבקשו מבית המשפט לעיין במסמכים בעצמו לפי תקנה 119 לפני מסירתם לצד שכנגד.
-
הגבלת השימוש בחומר. בעלי הדין ידרשו צו איסור פרסום והתחייבות כי המסמכים ישמשו לצורכי המשפט בלבד.
שאלות ותשובות
האם נתבע יכול לדרוש תיק פסיכיאטרי מלא של התובע?
בית המשפט לא יאשר דרישה גורפת כזו בדרך כלל. השופטים יבחנו את מידת הרלוונטיות של המסמכים לפרסום הספציפי. אם הנתבע לא הוכיח קשר ישיר. בית המשפט ידחה את הבקשה או יצמצם אותה למועדים מוגדרים בלבד.
מה קורה אם תובע מסרב לחתום על כתב וויתור סודיות רפואית?
בית המשפט רשאי להורות לתובע לחתום על הטופס אם המידע אכן חיוני להגנת הנתבע. אם התובע ימשיך לעמוד בסירובו. השופט עשוי למחוק את תביעתו או להטיל עליו הוצאות משפט כבדות.
האם מחיקת טענות לנזק נפשי מונעת חשיפת מסמכים רפואיים?
פעולה זו עשויה לסייע מאוד, אך אינה מעניקה חסינות אוטומטית. אם תוכן הפרסום עצמו עסק במצב בריאותו של התובע. הנתבע עדיין יהיה רשאי לדרוש מסמכים לצורך הגנת אמת בפרסום.
כיצד בית המשפט מגן על פרטיות המידע שנחשף במהלך המשפט?
בית המשפט קובע בדרך כלל סייגים מחמירים על השימוש בחומרים שנמסרו. המסמכים ישמשו לצורכי ההליך המשפטי בלבד ולא יועברו לגורמים חיצוניים. בנוסף, בעלי הדין רשאים לבקש דיון בדלתיים סגורות או צו איסור פרסום.
האם הלכה זו חלה גם על תביעות נזיקין כלליות?
עקרונות הפסיקה חלים בכל תביעה אזרחית שבה עולה התנגשות בין פרטיות לגילוי ראיות. עם זאת, בתביעות נזקי גוף שגרתיות חובת החשיפה רחבה בהרבה מאשר בתביעות לשון הרע.
