אשם תורם על שוטרים: מתי המשטרה תישא באחריות לתאונה?

סוגיית האחריות בתאונות דרכים שבהן מעורבים רכבי ביטחון מעוררת שאלות משפטיות כבדות משקל. לפיכך, מצד אחד, החוק מעניק לשוטרים סמכויות נרחבות לאכיפת החוק ולעצירת עבריינים בכביש. מצד שני, כוחות המשטרה חבים בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי כלל משתמשי הדרך. לרבות כלפי נהגים החשודים בביצוע עבירות.

כאשר מתרחשת התנגשות במהלך ניסיון לעצור רכב. בנוסף, בית המשפט בוחן בקפידה האם הופעל שיקול דעת סביר. בדיקה זו כוללת בחינה של מדרג האמצעים שבו נקטו השוטרים בשטח.

בפסק דין שניתן בהליך תא״מ (נצרת) 15113-12-11 מדינת ישראל נ' מוחמד עתאמנה, נדונה תביעה כספית שהגישה המדינה נגד נהג שפגע בניידת משטרה. בית משפט השלום בנצרת קבע כי הנהג אכן התרשל בניסיונו לחמוק. עם זאת, השופטת הטילה אשם תורם של שוטרים בשיעור ניכר של 35%. החלטה זו ממחישה היטב כי גם סמכות האכיפה כפופה למבחני סבירות, זהירות ומידתיות בנזיקין.

האירוע התרחש ביום 26 באפריל 2011, במהלך סיור שגרתי של פיקוח תנועה בבאקה אל גרבייה. עם זאת, צוות שוטרים שנסע בניידת הבחין ברכב פרטי שנסע ממולם ללא טמבון קדמי וללא לוחית רישוי. השוטר שנהג בניידת החליט לסמן לנהג הרכב לעצור את נסיעתו. בעקבות כך, החל הרכב החשוד לזגזג על פני הכביש.

בתגובה לתנועת הרכב, הסיט נהג הניידת את הרכב המשטרתי שמאלה. כתוצאה מכך, ישירות לתוך נתיב נסיעתו של הרכב החשוד. השוטר חסם חלקית את הנתיב במטרה לכפות על הנהג עצירה מיידית. במקום לעצור, נהג הרכב הפרטי האיץ את מהירות נסיעתו.

הוא שבר את ההגה וניסה לעקוף את הניידת דרך השול הימני. לעומת זאת, כתוצאה ממהלך זה, התנגש הרכב בעוצמה בצידה הימני של הניידת המשטרתית.

מיד לאחר ההתנגשות, עצר הרכב והנתבע נמלט בריצה מהזירה. לדוגמה, השוטרים רדפו אחריו ועצרו אותו כעבור מרחק קצר. בירור מהיר העלה כי הנהג החזיק ברישיון נהיגה שנפסל קודם לכן בהליך שיפוטי אחר. בעקבות התאונה, נגרמו לניידת נזקי רכוש כבדים שהובילו לתביעת פיצויים מטעם המדינה.

טענות הצדדים בפני בית המשפט

המדינה טענה כי הנתבע אחראי באופן בלעדי לקרות התאונה ולנזקים שנגרמו לניידת. לדוגמא, לטענתה, הנתבע נהג בפזיזות, ניסה להתחמק מהמשטרה ביודעו שהוא פסול לנהיגה, וגרם במודע לפגיעה. המדינה תבעה סכום כולל של 56,069 ש״ח על בסיס חוות דעת שמאי. אשר העריכה את הנזק הישיר וירידת הערך בסך 54,664 ש״ח.

הנתבע העלה שורה של טענות הגנה מנגד:

• חסימת נתיב פתאומית: הניידת חסמה את נתיב נסיעתו לפתע וגרמה לתאונה בלתי נמנעת.

• חוסר זיהוי: הנתבע טען כי לא ידע שמדובר בניידת מאחר שהשוטרים לא הפעילו מערכת כריזה או סירנה.

• תוקף הרישיון: הנתבע כפר בכך שנהג בפסילה וטען כי מועד הפקדת רישיונו טרם חלף.

• היעדר כוונת בריחה: לטענתו, הוא לא ברח מהמקום אלא יצא מהרכב מתוך חשש להתלקחות בשל עשן שעלה מהמנוע.

• הכחשת גובה הנזק: הנתבע טען כי המדינה לא הוכיחה את עלויות התיקון באמצעות חשבוניות מס כדין.

ההכרעה השיפוטית וניתוח הראיות

השופטת עינב גולומב בחנה את מכלול הראיות והעדיפה את עדויות השוטרים על פני גרסת הנתבע. כלומר, בית המשפט ביסס את קביעתו על ממצאיו של בוחן תנועה משטרתי שהגיע לזירה מיד לאחר התאונה. דוח הבוחן הבהיר כי רכב הנתבע לא היה במצב בלימה בעת ההתנגשות. אלא במצב האצה ברור.

יתרה מכך, סימני הדחיפה באורך של 8.5 מטרים לימדו. אולם, כי לנהג עמד מרחק מספק לבלום את רכבו.

בית המשפט דחה מכל וכל את טענת הנתבע לפיה לא זיהה את הניידת. אמנם, שדה הראייה במקום עמד על 70 מטרים באור יום מלא. הניידת הייתה רכב טנדר גדול הנושא סמלי משטרה בולטים ואורות מהבהבים על הגג. כמו כן, בית המשפט מצא סתירות מהותיות בגרסאות הנתבע בנוגע לפסילת רישיונו.

המסמכים לימדו כי הנתבע נכח בדיון שבו נפסל רישיונו. ואולם, ובריחתו הרגלית מהזירה העידה על מודעותו המלאה למעשיו.

שימו לב: סתירות בעדות הנהג לגבי מצב רישיונו ובריחה פיזית מזירת התאונה מהוות ראיות כבדות משקל הפוגעות במהימנות גרסתו בבית המשפט.

ייחוס אשם תורם של שוטרים ומשמעותו

למרות רשלנותו המובהקת של הנהג, בית המשפט בחן האם יש להטיל אשם תורם של שוטרים על התנהלות הניידת. אף שהנתבע לא טען במפורש לאשם תורם בסיכומיו, ההלכה הפסוקה מאפשרת לבית המשפט לדון בכך מיוזמתו כאשר נטענת טענה גורפת לאחריות התובע. בית המשפט קבע כי השוטרים חרגו מרמת הזהירות הנדרשת.

השופטת קבעה כי חסימת נתיב נסיעה נגדי מהווה אמצעי חריף ביותר שיצר סיכון ממשי לשני כלי הרכב. יחד עם זאת, השוטרים לא השתמשו בכריזה קולית, לא נסעו אחרי הרכב כדי לדרוש ממנו לעצור. ולא הזעיקו סיוע בקשר. בנוסף, המדינה לא הציגה נהלים משטרתיים המפרטים את מדרג האמצעים לעצירת רכב נוסע.

מחדל זה פעל לחובתה הראייתית של המדינה. לפיכך, בית המשפט ייחס לשוטרים אשם תורם בשיעור של 35%.

אזהרה: חסימת נתיב נסיעה באמצעות רכב לצורך אכיפה, ללא נוהל מוסדר ובנסיבות שאינן מצב חירום קיצוני, עלולה להוביל לשלילת חלק ניכר מהפיצויים הנזיקיים עקב אשם תורם.

להלן השוואה בין התנהלות הנהג להתנהלות צוות הניידת כפי שנותחה בהכרעת הדין:

השוואת התנהלות הנהג מול התנהלות השוטרים באירועהגורם המעורבהפעולות שבוצעו בשטחההשלכה המשפטית שנקבעההנהג הפוגעהאיץ, ניסה לעקוף מימין וברח רגליתאחריות עיקרית לנזקי התאונה (65%)צוות הניידתסטייה לנתיב נגדי ללא כריזה או נהליםייחוס אשם תורם של שוטרים בשיעור 35%

הוכחת גובה הנזק והתוצאה הכספית

סוגיה מרכזית נוספת נגעה להוכחת גובה הנזק שנגרם לניידת המשטרתית. מאידך, המדינה תמכה את תביעתה בחוות דעת שמאי רכב. אשר העיד כי פיקח אישית על ביצוע התיקונים במוסך. הנתבע התנגד לקבלת הדוח בהיעדר חשבוניות מס מקוריות המעידות על תשלום בפועל עבור שעות העבודה.

בית המשפט דחה את התנגדות הנתבע ואימץ את חוות דעת השמאי במלואה. מצד שני, השופטת קבעה כי כאשר מדובר בתביעת נזק ישירה של בעל הרכב. די בחוות דעת אמינה ובאישור ספקי החלפים כדי לבסס את שיעור ההפסד. בית המשפט אישר את מלוא הנזק בסך 54,664 ש״ח.

וניכה ממנו 35% בגין תרומת השוטרים לאירוע.

בסופו של יום, בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי. לסיכום, השופטת חייבה את הנתבע לשלם למדינה סך של 35,532 ש״ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, חויב הנתבע בתשלום הוצאות משפט בסך 1,200 ש״ח. ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש״ח.

מה עושים במקרה של תאונה מול רכב משטרתי

מעורבות בתאונת דרכים שבה נוטלת חלק ניידת משטרה מחייבת התנהלות זהירה. לאור, ומדויקת להגנה על הזכויות המשפטיות:

1. תיעוד מיידי של הזירה. צלמו את מיקום כלי הרכב, תוואי הכביש, סימני בלימה ותנאי התאורה והראות.

2. איסוף פרטי עדים. רשמו שמות וטלפונים של עוברי אורח שראו האם הופעלו אורות מהבהבים, כריזה או סירנה.

3. בחינת אופן פעולת השוטרים. בדקו האם השוטרים פעלו בהתאם לנהלי המשטרה לעצירת רכבים או נקטו אמצעי מסוכן.

4. שמירה על זכות השתיקה וייעוץ. הימנעו ממסירת גרסאות סותרות בחקירה ופנו להתייעצות משפטית מוקדמת.

5. בדיקת שאלת האשם התורם. דרשו לבחון האם קיים אשם תורם של שוטרים אשר מפחית את החבות הכספית.

שאלות ותשובות