בפסק הדין של בית המשפט העליון נקבע כי זניחת הליכי בוררות אינה מתרחשת כאשר מגישים בקשה לפירוק חברה, ולכן הפנייה לבית המשפט אינה מהווה ויתור על תניית הבוררות. בנוסף, הליך הפירוק מתבצע במעמד של בית המשפט ולכן אינו יכול להתברר בפני בורר.
סכסוכים פנימיים בין שותפים עסקיים מציבים אתגרים משפטיים ורגשיים משמעותיים עבור כל הצדדים המעורבים. לפיכך, כאשר החברה המשותפת נקלעת למשבר תזרימי, בעלי המניות מוצאים עצמם בצומת דרכים מורכב. לפיכך, מצד אחד, הסכם המייסדים מחייב הליך בוררות מוסכם; מצד שני. קריסת העסק מחייבת נקיטת צעדי חירום דחופים, כולל פנייה לבית המשפט המחוזי בבקשה לפירוק החברה.
במקביל, רבים חוששים כי פנייה לערכאות תתפרש כוויתור על זכויותיהם החוזיות. עם זאת, פסק הדין המרכזי של בית המשפט העליון (רע״א 1644/10) מבהיר את היחס המורכב שבין הליכי חדלות פירעון לתניות בוררות.
הבסיס החוקי של תניית בוררות
מוסד הבוררות נשען על הסכמת הצדדים להוציא את הסכסוך מכותלי בית המשפט. חוק הבוררות, התשכ״ח-1968, מעניק תוקף רחב להסכמות אלו. עם זאת, התנהגות בעלי הדין עלולה להוביל למסקנה שהסכם הבוררות פקע בפועל. דוקטרינת זניחת הליכי בוררות מוגדרת כמצב שבו צדדים נוטשים את ההליך בהתנהגותם, גם ללא הצהרה פורמלית. שיהוי ממושך או פנייה לערכאות עלולים להעיד על חוסר נכונות לקיים את מנגנון הבוררות המוסכם.
פירוק חברה מול הליך בוררות
דיני החברות קובעים מסלולים ייחודיים לניהול נכסי חברה חדלת פירעון. בנוסף, פקודת החברות, תשמ״ג-1983, והחוק, תשנ״ט-1999, כוללים הוראות המגנות על קופת הפירוק ועל צדדים שלישיים. לדוגמה, סעיף 205 לחוק החברות קובע. כי בעל מניות אינו רשאי להגיש תביעה נגזרת בשם חברה שמונה לה מפרק.
זאת במטרה למנוע פגיעה בסדרי הנשייה של הנושים הזרים.
ההליך של פירוק חברה הוא הליך בעל מעמד חפצי (in rem) המשפיע על צדדים שלישיים. עם זאת, ולכן הסמכות נתונה באופן בלעדי לבית המשפט המחוזי.
ההליך ברע״א 1644/10: מאבק שליטה בחברת ציפויים
בפסק הדין בתיק רע״א 1644/10, אוריאל רחין נ' אורי זמלר, הוחלט על מינוי בורר בתחילה. לאחר מכן, המשיבים פנו לבית המשפט בבקשה לפירוק החברה בשל אובדן אמון וחדלות פירעון. בית המשפט מינה מפרק זמני, עצר הליכי בוררות והוציא צו פירוק קבוע.
במהלך הפירוק, המפרק גיבש פשרה עם נושאי החברה, שילם דיבידנד מלא לכל הנושים הזרים. והגיש בקשה לביטול עיכוב הבוררות. המשיבים חיברו טיוטת תביעה נגד המבקש על הפרת הסכם המייסדים ונזקים ישירים.
טענות הצדדים: זניחת הליכי בוררות ותביעה נגזרת
- טענת נטישה: המשיבים זנחו את מסלול הבוררות כאשר בחרו להגיש בקשת פירוק.
- שיהוי פסול: חלפו למעלה משנתיים מתחילת הפירוק ועד לבקשה לחידוש הבוררות.
- תחולת סעיף 205: התביעה מהווה תביעה נגזרת, ולכן החוק אוסר על הגשתה כאשר מונה מפרק.
- זכויות קוגנטיות: תביעות הנוגעות להפרת חובות אמון אינן ניתנות לבירור במסגרת בוררות.
העמדה של המשיבים והמפרק
- עיכוב יזום: בית המשפט יזם את עיכוב הבוררות, ולכן לא נוצר ויתור.
- דחייה מוסכמת: הצדדים הסכימו להמתין עד פירעון חובות הנושים לפני בירור המחלוקות.
- היעדר פגיעה בנושים: כל הנושים קיבלו 100 % מתביעותיהם, ולכן אין נזק לקופת הנשייה.
- עילות תביעה אישיות: הטענות נובעות מהפרת הסכם המייסדים והפרת חובות האמון.
הכרעת בית המשפט העליון: מדוע לא הוכחה זניחת הליכי בוררות?
בית המשפט העליון, מפי השופט י' דנציגר ובשיתוף המשנה לנשיאה א' ריבלין. דחה את הערעור וקבע כי המשיבים לא זנחו את הבוררות. ראשית, הליך פירוק חברה אינו יכול להתברר בבוררות; לפיכך. פנייה להליך פירוק אינה מסלול משפטי מקביל לתביעה חוזית בין השותפים.
שנית, הצדדים הסכימו במפורש להמתין עם בירור המחלוקות עד שהמפרק יפזר את חוביהם של הנושים. לכן, אין לשקול את חלוף הזמן כשיעור של נטישה או שיהוי.
בנוגע לסעיף 205. השופט דנציגר הבהיר. כי אין צורך לקבוע מסמרות; טיוטת התביעה כוללת עילות אישיות שנובעות מהסכם המייסדים. מאחר שהנושים נפרעו במלואם, אין חשש לפגיעה בקופת הנשייה.
הבית המשפט דחה את טענת הזכויות הקוגנטיות, מאחר שהטענה הועלתה באיחור ניכר. לבסוף, החזיר למבקש את ההוצאות של המשיבים בסך 30,000 ש״ח והוצאות המפרק בסך 5,000 ש״ח.
השוואה: פירוק חברה לעומת הליך בוררות בין בעלי מניות
| מאפיין | הליך פירוק חברה (בית משפט) | הליך בוררות בין בעלי מניות |
|---|---|---|
| מקור הסמכות | סמכות חפצית לפי דיני חדלות פירעון | הסכמת הצדדים בהסכם המייסדים |
| מטרת ההליך | כינוס נכסים, הגנה על נושים, חיסול החברה | הכרעה בסכסוכים כספיים ואישיים בין השותפים |
| זהות הצדדים | החברה, כלל הנושים ובעלי המניות | בעלי הדין החתומים על תניית הבוררות בלבד |
| השפעה על תביעות הדדיות | עיכוב זמני של תביעות נגד החברה וקופתה | בירור מעמיק של עילות אישיות ונזקים כספיים |
מה עושים כאשר סכסוך שותפים מגיע לפירוק חברה?
- בדיקת הסכם המייסדים: יש לבחון את ניסוח תניית הבוררות והיקף סמכויות הבורר.
- הפרדת עילות תביעה: מומלץ למפות אילו נזקים נגרמו לחברה ואילו נזקים שייכים לבעל המניות באופן אישי.
- הצהרה בפרוטוקול: בכל דיון במסגרת הפירוק, הצהירו במפורש שלא ויתרתם על בירור הטענות בבוררות.
- מעקב אחרי נשיית החברה: שיתוף פעולה עם המפרק לפירעון חובות הנושים עשוי לסלול את הדרך לבוררות.
- פנייה לחידוש ההליך: ברגע שהקופה מתבהרת, הגישו בקשה מנומקת לביטול עיכוב הבוררות.
שאלות ותשובות
האם כל פנייה לבית המשפט נחשבת כמקרה של זניחת הליכי בוררות?
לא. פנייה לבית המשפט בעניין שאינו בטווח הסמכות של הבורר אינה מהווה זניחה. בקשת פירוק, סעדים זמניים או מינוי בעלי תפקיד אינם שוללים את תוקף תניית הבוררות.
מתי שיהוי בהליך בוררות עלול להוביל לפקיעת ההסכם?
שיהוי עלול להעיד על פקיעת ההסכם כאשר צד אינו מקדם את ההליך ללא הצדקה עניינית. לעומת זאת, כאשר הצדדים מסכימים להמתין לאירוע חיצוני, חלוף הזמן אינו נחשב לשיהוי פסול.
האם בעל מניות יכול לתבוע בבוררות בגין עילות של החברה בפירוק?
סעיף 205 לחוק החברות אוסר על תביעה נגזרת בשם החברה בפירוק. עם זאת, בעל מניות רשאי לתבוע בעילות אישיות ונזקים ישירים שנגרמו לו על ידי שותפו.
האם ניתן לברר טענות של קיפוח או הפרת חובות אמון במסגרת בוררות?
במקרים רבים ניתן להכריע בטענות אלו בפני בורר, במיוחד בחברה פרטית שהיא מעין שותפות. יש להעלות טענות של זכויות קוגנטיות במועד הראשון ולא בשלבים מאוחרים.
סיכום והמלצות לבעלי מניות
פסק הדין ברע״א 1644/10 מעניק ודאות משפטית משמעותית. בית המשפט העליון הבהיר כי הפירוק אינו מחייב ויתור על תניית הבוררות. בעלי דין יכולים לנהל את הליך חדלות הפירעון מבלי לחשוש מאיבוד זכויות חוזיות. עם זאת, ניהול מקביל של הליכי פירוק ובוררות דורש זהירות מקצועית.
הפרדה ברורה בין עילות החברה לעילות האישיות, ותיעוד מוקפד של הסכמות.
