מינוי שופטים וסמכות בתי המשפט: ניתוח פסק דין עקרוני

ההליך: בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לענינים מנהליים, עת״מ (ירושלים) 1191/06; איריס זנה נ' לשכת עורכי הדין בישראל ואח'.

הצדדים: איריס זנה (העותרת), לשכת עורכי הדין בישראל ואח' (המשיבים).

פתיח

הליכי ההסמכה למקצוע עריכת הדין מחייבים עמידה בבחינות קפדניות, המכסות חומר לימודי מגוון. לפיכך, כאשר עולה ספק לגבי תקינותן של שאלות בבחינה, או לגבי התאמתן לחומר הלימוד המוגדר. בית המשפט לעניינים מנהליים נדרש להכריע. פסק דין תקדימי זה, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים. לעיון נוסף: ערעור על החלטות מנהליות: זכויות והליכים משפטיים.

עסק בסכסוך הנוגע לפסילתה של שאלה ספציפית בבחינת לשכת עורכי הדין. בנוסף, המחלוקת העיקרית נסובה סביב פרשנות תקנות הבחינות והגדרת התחומים המותרים לשאילת שאלות. תוך התייחסות לסוגיית סמכות בתי המשפט ובפרט, למינוי שופטים. בנושא זה קראו גם: ועדת ערר עירונית: סמכות, הליך וזכויות המערער. תיקים מנהליים מסוג זה נדונים במסגרת הרחבה של עורך דין מנהלי – עתירות, ארנונה והיתרי בנייה.

רקע ועובדות המקרה

בחודש אוקטובר 2006. עם זאת, נכשלו איריס זנה וחמישה עורכי דין נוספים בבחינה הכתובה לקראת הסמכתם למקצוע עריכת דין. בעקבות כישלונם, הגישו העותרים השגות על ציוניהם, ובכלל זה על שאלה 38. אשר לטענתם עסקה בחומר שלא נכלל ברשימת הלימוד המוגדרת בתקנות לשכת עורכי הדין (סדרי בחינות בדיני מדינת ישראל.

ובמקצועות המעשיים) תשכ״ג-1962 (להלן: ״תקנה 18״).

העותרים היו זקוקים לציון של נקודה אחת בלבד על מנת לעבור את הבחינה, ולהתקדם לשלבים הבאים של ההסמכה. מאחר ושוויה של כל שאלה עמד על נקודה אחת. די היה בפסילתה של שאלה אחת מתוך אלו שהועלו במחלוקת, כדי לאפשר להם להמשיך בתהליך. להרחבה ראו: ערעור על שלילת רישיון רפואי: כל מה שחשוב לדעת על ההליך.

במצב זה, הוגשו עתירות לבית המשפט לעניינים מנהליים.

המסגרת המשפטית: תקנה 18 ותכלית הבחינות

תקנה 18 לתקנות לשכת עורכי הדין מפרטת את נושאי הבחינה. לעומת זאת, סעיף 18(2) קובע כי הנבחנים יישאלו שאלות הנוגעות ל״סמכויות בתי המשפט. לרבות בתי דין דתיים ובתי הדין לעבודה״. פרשנות סעיף זה, כמו גם התכלית הכללית של הבחינות, עמדו במרכז הדיון המשפטי. נושא קשור: הוצאת רישיון עסק – המדריך המשפטי המלא, שלב אחר שלב.

בית המשפט העליון, בפסיקות קודמות כדוגמת בג״ץ אמיר ובג״ץ לוי. לדוגמה, הדגיש את הצורך בפרשנות דווקנית ומצמצמת של נושאי הבחינה. זאת, על מנת לאפשר לנבחנים להתכונן כראוי לחומר המוגדר. ולמנוע מהלשכה להציג שאלות החורגות מהגדרות התקנה.

תכלית הבחינה, כפי שהודגשה בפסיקות אלו, היא לבדוק את הידע הבסיסי של הנבחנים במשפטים. לדוגמא, תוך דגש על היבטים פרקטיים הרלוונטיים לעיסוקם כעורכי דין.

השאלה המשפטית המרכזית

האם שאלה 38, העוסקת במינוי שופטים. כלומר, נכללת בתחום ״סמכויות בתי המשפט״ כפי שהוא מוגדר בתקנה 18. שאלה זו הייתה ליבת המחלוקת, שכן אם השאלה אינה עומדת בדרישות התקנה. הרי שפסילתה היא הכרחית.

טענות הצדדים

טענות העותרים:

העותרים טענו כי סעיף 10א' לחוק בתי המשפט, עליו התבססה שאלה 38. אולם, נמצא בפרק העוסק ב״שופטים״ ומסדיר את כשירותם ומינויים. לדידם, נושאים אלו אינם נכללים בגדר ״סמכויות בתי המשפט״ לפי תקנה 18. לטענתם, המונח ״סמכויות בתי המשפט״ מתייחס לסוגי העניינים הנדונים בבתי המשפט.

ולא לתנאי כשירותם או מינויים של השופטים עצמם. אמנם, העותרים נסמכו על כך שההוראות הנוגעות לסמכויות בתי המשפט מופיעות בפרק אחר בחוק. ולא בפרק העוסק בשופטים. עוד הדגישו כי פרשנות דווקנית של התקנה הכרחית לאור הפגיעה בזכויות היסוד של הנבחנים.

ובפרט חופש העיסוק.

בנוסף, טענו העותרים כי תכלית הבחינות היא לבחון ידע בסיסי ופרקטי, ושאלת מינוי שופטים היא ״איזוטרית״ ואינה רלוונטית לעיסוק היום-יומי של עורך דין. גם אם ניתן לפרש אותה באופן מרחיב כקשורה לסמכויות.

טענות לשכת עורכי הדין:

הלשכה טענה כי לא ניתן להפריד באופן מלאכותי בין סמכותו של שופט לבין הסמכות למנותו. יחד עם זאת, היא הציגה דוגמה, כי שאלה הנוגעת לתוקפו של פסק דין שנתן שופט עמית. הייתה בוודאי נכללת בגדר ״סמכויות בית המשפט״. הלשכה סברה כי מאז בג״ץ אמיר.

בית המשפט העליון הרחיב את שיקול הדעת המוקנה לה בפרשנות נושאי הבחינה.

יתרה מכך, טענה הלשכה כי החוק עליו התבססה השאלה (חוק בתי המשפט) מופיע ברשימת החיקוקים המומלצים לבחינה. וכי סמכות שר המשפטים למנות שופט עמית היא חידוש חקיקתי. המצדיק הכללתה במסגרת תקנה 18(9) העוסקת בשינויים בחקיקה.

ההכרעה השיפוטית: פרשנות תכליתית לגבולות הסמכות

בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. מצד שני, קיבל את עתירות העותרים וקבע. כי שאלה 38 אכן חורגת מסמכותה של לשכת עורכי הדין להציגה בבחינה. השופטת יהודית צור, סגנית נשיא.

הדגישה כי בית המשפט נוטה שלא להתערב בשיקול דעתם של הגופים המקצועיים. לסיכום, אלא אם נמצא פגם מהותי. עם זאת, התערבות תהיה נחוצה כאשר הגוף חורג מסמכותו.

בית המשפט אימץ את עמדת העותרים כי יש לפרש את תקנה 18 באופן דווקני ומצמצם. לאור, הוא קבע כי ״סמכויות בתי המשפט״ מתייחסות בעיקר לסוגי העניינים הנדונים בפני בתי המשפט. ולא לתנאי מינוי השופטים. פרשנות מרחיבה, כפי שניסתה הלשכה לטעון, אינה מתיישבת עם תכלית הבחינה.

שהיא לבדוק את הידע הבסיסי והמעשי של הנבחנים, ולא נושאים מורכבים או אזוטריים.

השופטת צור הדגישה את דבריה של השופטת דורנר בבג״ץ אמיר. בהתאם, אשר ציינה כי מתכונת הבחינה מחייבת הגדרה ברורה של נושאי הבחינה. ופירוש דווקני של נושאים עמומים. כמו כן, צוטטו דברי השופטת פרוקצ'יה בבג״ץ לוי.

שקבעו כי הבחינה נועדה לבדוק ידע בסיסי הכרחי להשתלבות בשורות עורכי הדין.

בית המשפט דחה את טענת הלשכה כי הרחבת שיקול הדעת נובעת מבג״ץ אמיר. למעשה, שכן בג״ץ לוי, שניתן מאוחר יותר, שב ואימץ את הגישה של פרשנות דווקנית. בנוסף, נדחתה הטענה כי עצם הימצאות החוק ברשימת חיקוקים מומלצים מצדיקה הכללת השאלה. שכן סמכות הלשכה מוגבלת אך ורק לנושאים המנויים בתקנה 18.

לבסוף, נקבע כי שאלה 38 אינה עוסקת בסמכותם של בתי המשפט להפעיל את סמכויותיהם. ראשית, אלא בסמכותו של שר המשפטים למנות שופט עמית – נושא החורג מגדרי תקנה 18(2). ומכאן דינה להיפסל.

המשמעות המעשית והשלכות פסק הדין

פסק הדין קבע כי שאלה 38 פסולה ואינה חוקית במסגרת הבחינה. כתוצאה מכך, הוענק לעותרים את הזכות לעבור את הבחינה, בכפוף לפסילתה של שאלה זו בלבד. שנית, החלטה זו מדגישה את החשיבות העליונה של פרשנות תכליתית של חוקים ותקנות. במיוחד כאשר אלה משפיעים על זכויותיהם של אזרחים.

ועל גבולות הסמכות המנהלית של גופים כדוגמת לשכת עורכי הדין.

פסיקה זו מחזקת את העיקרון. שלישית, כי כל שאלה בבחינת הסמכה מקצועית חייבת להיות מבוססת באופן ברור. וחד משמעי על החומר המוגדר בתקנות. תוך הקפדה על תכלית הבחינה שהיא בדיקת ידע בסיסי ורלוונטי.

היא מהווה תזכורת לגופים מנהליים כי עליהם לפעול במסגרת הסמכויות שהוענקו להם בחוק. מכאן, ולשמור על הגינות ושקיפות בהליכי בחינה והסמכה.

1. אתרו את החומר המוגדר בתקנות: בררו מהו החומר הרשמי לבחינה לפי תקנה 18 לתקנות לשכת עורכי הדין, לפני שאתם טוענים לחריגה.

2. הגישו השגה מנומקת בכתב: יש לפרט מדוע השאלה חורגת מהחומר המוגדר, ולצרף אסמכתאות רלוונטיות.

3. עקבו אחר מועדי ההשגה: איחור בהגשת ההשגה עלול לפגוע בזכות לערער על הציון.

4. היוועצו בעורך דין המתמחה במשפט מנהלי: אם ההשגה נדחית, ייתכן שתידרש עתירה מנהלית – הליך שדורש ליווי מקצועי.

מסקנות והמלצות

פסק הדין בעניין איריס זנה מדגיש את הצורך בבהירות. לכן, ובדיוק בהגדרת חומרי הלימוד לבחינות הסמכה מקצועיות. הוא מבהיר כי פרשנות מרחיבה של נושאי הבחינה, גם אם נסמכת על הליכים חקיקתיים נלווים. אינה יכולה לגבור על הגדרות מפורשות בתקנות.

לשכות מקצועיות, כגון לשכת עורכי הדין, נדרשות לבחון בקפידה את התאמת השאלות לחומר הלימוד המוגדר. משום כך, ולוודא כי כל שאלה נוגעת לידע בסיסי ורלוונטי לעיסוק במקצוע.

עבור עורכי דין בתחילת דרכם. כן, חשוב להבין את גבולות הפרשנות של התקנות. ואת הזכויות העומדות להם במקרה של מחלוקת לגבי תקינות הבחינה. במצבים דומים, בו נראה כי שאלה חורגת מחומר הלימוד המותר.

מומלץ לפנות לייעוץ משפטי על מנת לבחון את האפשרויות המשפטיות העומדות לרשותם.

שאלות ותשובות נפוצות