בקצרה: בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט דניאל טפרברג, ת״ע 4338-01-11, 23.11.2011) נקבע כי בעל זכויות במשק חקלאי יכול לצוות את המשק ליורש בצוואה, אף שהמשק מוגדר כנכס חוץ-עזבוני, ובלבד שהזוכה עונה על הגדרת ״בן ממשיך״ (בן, בן מאומץ או נכד). זוכה כזה אינו בא בתורת יורש קלאסי, ולכן אינו חייב לפצות את יתר היורשים לפי סיפא סעיף 114(א) לחוק הירושה. בנוסף נקבע כי תקיפת צוואה שניתן לה צו קיום צריכה להיעשות בפני הרשם לענייני ירושה ולא בבית המשפט לענייני משפחה.
האם בעל זכויות במשק חקלאי יכול לצוות את המשק ליורש באמצעות צוואה, שעה שהמשק מוגדר כנכס שאינו חלק מהעיזבון? ואם כן, האם אותו זוכה חייב לפצות את שאר היורשים על פי דין? שתי שאלות אלה, המצויות בלב המתח שבין דיני הירושה להסדר המיוחד של המשקים החקלאיים, הוכרעו בפסק דין מנומק שיש בו כדי לעצב את הפרקטיקה במקרים רבים של ירושת משק חקלאי בצוואה. לעיון נוסף: בן ממשיך משק חקלאי: האם נכד יכול לתפוס את מקום אביו?.
הרקע המשפטי והצדדים למחלוקת
המנוחה ש. ח. הייתה בעלת זכויות בר-רשות במשק 8 במושב כ' בירושלים. לפני פטירתה, היא ציוותה בצוואה את כל רכושה, לרבות המשק, לבתה ע'. ע' הייתה אחת מחמישה ילדיה של המנוחה, וטיפלה בה וגרה עמה.
לאחר שניתן צו לקיום הצוואה, שלוש בנות אחרות של המנוחה פנו לבית משפט לענייני משפחה בירושלים. הן טענו כי ע' חייבת לפצות אותן בגין חלקן בעיזבון, מכוח סיפא סעיף 114(א) לחוק הירושה. לחלופין, הבנות ביקשו מבית המשפט לבטל את הצוואה בשל פגמים ביצירתה.
השאלה המשפטית המרכזית בתיק
בית המשפט התבקש להכריע בשאלה האם ניתן לקבוע יורש של משק חקלאי, המוגדר כנכס חוץ-עזבוני, באמצעות צוואה. כפועל יוצא מכך עלתה השאלה האם הזוכה לפי הצוואה חייב לפצות את היורשים על פי דין שלא נקבעו בה.
הכרעת בית המשפט ונימוקיו
בית משפט לענייני משפחה בירושלים, בפני השופט דניאל טפרברג, דחה את התביעה על כל חלקיה ביום 23 בנובמבר 2011, בהליך ת״ע 4338-01-11, ב. א. ואחרות נ' צ. ח. ואחרים.
דחיית טענות לביטול הצוואה
ראשית, השופט טפרברג פסל על הסף את הטענות לביטול הצוואה. הוא קבע כי הבקשה הוגשה שלא בפני הגורם שנתן את הצו לקיומה, שהוא הרשם לענייני ירושה. הדבר עמד בניגוד להסדר הקבוע בסעיף 72 לחוק הירושה, ולכן בית המשפט לא דן בטענות אלה לגופן. להרחבה ראו: ירושה וצוואה: המדריך המלא לתכנון עתיד משפחתך.
ירושת משק חקלאי בצוואה והפיצוי ליורשים
לגופו של עניין, בית המשפט אימץ את הכיוון שסלל השופט ג'יוסי בפסק דינו בת״ע 1180/08. השופט טפרברג הציב נימוק עצמאי וקבע כי העובדה שהמשק אינו חלק מהעיזבון, כפי שנקבע בהסכם המשולש, אינה שוללת את האפשרות לקבוע את היורש בצוואה.
בית המשפט ערך הבחנה מקבילה למינוי מוטב בקופת גמל: גם קופת גמל אינה חלק מהעיזבון, ובכל זאת אדם יכול לקבוע בצוואה מי יקבל אותה, ואותו מוטב אינו נחשב ״יורש״ לצורך חובת פיצוי. מכאן הסיק השופט טפרברג כי הזוכה לפי הצוואה אינו בא בתורת יורש במובן הקלאסי, אלא כעין ״בן ממשיך״, ולפיכך אינו כפוף לחובת הפיצוי שבסיפא סעיף 114(א) לחוק הירושה.
הגבלת סוג היורשים האפשריים במשק חקלאי
עם זאת, פסק הדין הגביל את המסקנה הזו באופן משמעותי: הצוואה יכולה לקבוע רק מי שעונה על הגדרת ״בן ממשיך״ כפי שזו מופיעה בתקנות האגודות השיתופיות. הגדרה זו כוללת בן, בן מאומץ או נכד בלבד. לפיכך, אדם שאינו עונה על הגדרה זו לא יוכל לרשת את המשק מכוח הצוואה, ובמקרים כאלה חלוקת הזכויות תיעשה לפי כללי סעיף 114 לחוק הירושה.
המשמעות המעשית של פסק הדין
פסק הדין מחדד שלושה כללים מעשיים חשובים לעורכי דין העוסקים בצוואות של חברי מושבים:
- מוריש שיש לו זכויות במשק חקלאי יכול לציין בצוואה מי יקבל את המשק, בתנאי שמדובר בבן, בת, בן מאומץ או נכד.
- הזוכה לפי אותה צוואה אינו חייב לפצות את אחיו ואחיותיו שנותרו מחוץ לצוואה.
- מי שמבקש לתקוף צוואה שניתן לה צו קיום חייב לפנות לגורם שנתן את הצו, קרי לרשם לענייני ירושה ולא לבית המשפט לענייני משפחה, אחרת התביעה תידחה על הסף מטעמים פרוצדורליים בלבד.
| סוגיה | מה נקבע |
|---|---|
| הורשת המשק בצוואה | מותרת אף שהמשק חוץ-עזבוני, בכפוף להסכם המשולש |
| מיהו יורש אפשרי | רק ״בן ממשיך״: בן, בן מאומץ או נכד |
| חובת פיצוי ליורשים | לא חלה; הזוכה אינו יורש קלאסי אלא כעין ״בן ממשיך״ |
| תקיפת צוואה שקוימה | בפני הרשם לענייני ירושה, לא בבית המשפט לענייני משפחה |
המסגרת הנורמטיבית להעברת זכויות במשק
על מנת להבין את ההכרעה, יש לבחון את מעמדה וזכויותיה של המנוחה במשק, וכן את האפשרות המשפטית להוריש את המשק. ההסדר המשפטי של משקים חקלאיים במושבים אינו אחיד, ובהתאם לכך זכויות חברי המושבים משתנות. על מנת לעמוד על אופי הזכות הספציפית של המתיישב, יש לפנות להסכם שיצר את הזכות מלכתחילה, ההסכם המשולש. הסכם זה נחתם בין מנהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית. הוא מורה כי הקרקע, שבעליה הרשום הוא המנהל, תימסר לסוכנות.
הסוכנות משכירה את הקרקע לאגודה השיתופית, והאגודה מעניקה רשות לחבריה, בני המושב, לגור בתחום הנחלה ולעבד את הקרקע. מעמדה המשפטי של האגודה מסווג כבר רשות מטעם הסוכנות, ואילו המתיישב הוא בר רשות מטעם האגודה.
זכויות בר רשות ודרך הורשתן
זכותו של המתיישב סווגה כבר רשות, ולפיכך יש לעיין בהוראות ההסכם שיצר את הזכות כדי לבחון מהי הדרך להעברתה, ובכלל זה להורשתה, לאדם אחר. בניגוד לזכויות קנייניות אחרות, העברת זכויות מסוג זה כפופה להוראות ההסכם. ההסכם המשולש הוא המגדיר את האפשרות להוריש את המשק, כמו גם את יתר הפרוצדורות הנוגעות לפטירת חבר אגודה. סעיף 20(ה) להסכם קובע כי במקרה של פטירת חבר אגודה, זכויותיו בנחלה יועברו לבן/בת הזוג שנותר/ה בחיים.
באין בן/בת זוג, יועברו הזכויות לבן ממשיך שההורים מינו ואושר על ידי המיישבת. אם אין בן ממשיך, יועברו כל הזכויות בנחלה בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה. המסקנה העולה מהוראות ההסכם היא שהזכויות במשק אינן חלק מעזבונו של המתיישב, אך ההסכם מפנה להסדר הקבוע בסעיף 114 לחוק הירושה, ולכן מחיל על המשק אלמנטים מדיני הירושה. בנושא זה קראו גם: מינוי בן ממשיך בנחלה במושב: האם זכות ההורים מוחלטת?.
לתשומת לב: פסק הדין ניתן בשנת 2011 ומשקף את הדין שחל באותה עת. בכל שאלה של תכנון צוואה או ירושת משק חקלאי כדאי להיוועץ בעורך דין דיני משפחה ולבחון את הוראות ההסכם המשולש הרלוונטי ואת הדין המעודכן.
סיכום והמלצות מעשיות
לסיכום, בית המשפט קבע כי אף שהמשק מוגדר כנכס חוץ-עזבוני, ניתן לקבוע את היורש באמצעות צוואה, ובלבד שההסכם המשולש אינו מגביל זאת במפורש. מכיוון שאותו זוכה אינו בא בתורת יורש במובן הקלאסי, אלא כעין ״בן ממשיך״, לא חלה עליו החובה לפצות את יתר היורשים על פי דין.
במקרה הנדון בית המשפט דחה את התביעה על כל חלקיה, וקבע כי מכיוון שקוימה צוואת המנוחה והנתבעת 5 נקבעה כיורשת בלעדית של המשק, היא זכאית לקבל את זכויות המנוחה במשק, ואינה חייבת לפצות את יתר היורשים על פי דין כדי חלקם במשק אילו היו יורשים על פי דין. פסק הדין מחזק את עקרון כיבוד רצון המוריש גם בהקשר של ירושת משק חקלאי בצוואה.
תכנון צוואה למשק חקלאי או מחלוקת בין יורשים על נחלה במושב דורשים ליווי מדויק. לבחינת זכויותיכם ולתכנון נכון של העברת המשק, פנו לייעוץ משפטי בטלפון 1-700-555-996.
שאלות ותשובות נפוצות על ירושת משק חקלאי בצוואה
האם ניתן להוריש משק חקלאי בצוואה אם הוא אינו חלק מהעיזבון?
לפי פסק הדין, כן. בית המשפט קבע כי העובדה שהמשק מוגדר כנכס חוץ-עזבוני, כפי שנקבע בהסכם המשולש, אינה שוללת את האפשרות לקבוע את היורש בצוואה, בדומה למינוי מוטב בקופת גמל שגם היא אינה חלק מהעיזבון.
מי יכול לרשת משק חקלאי מכוח צוואה?
רק מי שעונה על הגדרת ״בן ממשיך״ שבתקנות האגודות השיתופיות, קרי בן, בן מאומץ או נכד. אדם שאינו עונה על ההגדרה לא יוכל לרשת את המשק מכוח הצוואה, ובמקרה כזה חלוקת הזכויות תיעשה לפי כללי סעיף 114 לחוק הירושה.
האם הזוכה במשק חייב לפצות את שאר היורשים?
לפי פסק הדין, לא. מכיוון שהזוכה אינו בא בתורת יורש במובן הקלאסי אלא כעין ״בן ממשיך״, לא חלה עליו חובת הפיצוי שבסיפא סעיף 114(א) לחוק הירושה כלפי היורשים שנותרו מחוץ לצוואה.
לאן פונים כדי לתקוף צוואה שכבר ניתן לה צו קיום?
יש לפנות לגורם שנתן את הצו, קרי לרשם לענייני ירושה, ולא לבית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לסעיף 72 לחוק הירושה. בפסק הדין נדחו על הסף הטענות לביטול הצוואה מטעם זה.
מהו ההסכם המשולש וכיצד הוא משפיע על הורשת המשק?
ההסכם המשולש נחתם בין מנהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית, והוא מגדיר את זכויות המתיישב כבר רשות ואת דרך העברתן. סעיף 20(ה) קובע את סדר העברת הזכויות במקרה פטירה, ולכן ההסכם הוא שמכתיב אם וכיצד ניתן להוריש את המשק.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
