ירושת משק חקלאי בצוואה: פיצוי יורשים וכללי מינוי

האם בעל זכויות במשק חקלאי יכול לצוות את המשק ליורש באמצעות צוואה, שעה שהמשק מוגדר כנכס שאינו חלק מהעיזבון? ואם כן – האם אותו זוכה חייב לפצות את שאר היורשים על פי דין? שתי שאלות אלה, המצויות בלב המתח שבין דיני הירושה להסדר המיוחד של המשקים החקלאיים, הוכרעו בפסק דין מנומק שיש בו כדי לעצב את הפרקטיקה במקרים רבים של ירושת משק חקלאי בצוואה. לעיון נוסף: בן ממשיך משק חקלאי: האם נכד יכול לתפוס את מקום אביו?.

הרקע המשפטי והצדדים למחלוקת

המנוחה ש. לפיכך, ח. הייתה בעלת זכויות בר-רשות במשק 8 במושב כ' בירושלים. לפני פטירתה, היא ציוותה בצוואה את כל רכושה, לרבות המשק, לבתה ע'.

ע' הייתה אחת מחמישה ילדיה של המנוחה, וטיפלה בה וגרה עמה.

לאחר שניתן צו לקיום הצוואה. בנוסף, שלוש בנות אחרות של המנוחה פנו לבית משפט לענייני משפחה בירושלים. הן טענו כי ע' חייבת לפצות אותן בגין חלקן בעיזבון. מכוח סיפא סעיף 114(א) לחוק הירושה.

לחלופין, הבנות ביקשו מבית המשפט לבטל את הצוואה בשל פגמים ביצירתה.

השאלה המשפטית המרכזית בתיק

בית המשפט התבקש להכריע בשאלה האם ניתן לקבוע יורש של משק חקלאי, המוגדר כנכס חוץ-עזבוני. עם זאת, באמצעות צוואה. כפועל יוצא מכך. עלתה השאלה האם הזוכה לפי הצוואה חייב לפצות את היורשים על פי דין שלא נקבעו בה.

הכרעת בית המשפט ונימוקיו

בית משפט לענייני משפחה בירושלים, בפני השופט דניאל טפרברג. כתוצאה מכך, דחה את התביעה על כל חלקיה ביום 23 בנובמבר 2011, בהליך ת״ע 4338-01-11, ב. א. ואחרות נ' צ.

ח. לעומת זאת, ואחרים.

דחיית טענות לביטול הצוואה

ראשית, השופט טפרברג פסל על הסף את הטענות לביטול הצוואה. לדוגמה, הוא קבע כי הבקשה הוגשה שלא בפני הגורם שנתן את הצו לקיומה. שהוא הרשם לענייני ירושה. הדבר עמד בניגוד להסדר הקבוע בסעיף 72 לחוק הירושה. להרחבה ראו: ירושה וצוואה: המדריך המלא לתכנון עתיד משפחתך.

ולכן בית המשפט לא דן בטענות אלה לגופן.

ירושת משק חקלאי בצוואה והפיצוי ליורשים

לגופו של עניין, בית המשפט אימץ את הכיוון שסלל השופט ג'יוסי בפסק דינו בת״ע 1180/08. לדוגמא, השופט טפרברג הציב נימוק עצמאי וקבע כי העובדה שהמשק אינו חלק מהעיזבון. כפי שנקבע בהסכם המשולש, אינה שוללת את האפשרות לקבוע את היורש בצוואה.

בית המשפט ערך הבחנה מקבילה למינוי מוטב בקופת גמל. כלומר, גם קופת גמל אינה חלק מהעיזבון, ובכל זאת אדם יכול לקבוע בצוואה מי יקבל אותה. אותו מוטב אינו נחשב ״יורש״ לצורך חובת פיצוי.

מכאן הסיק השופט טפרברג כי הזוכה לפי הצוואה אינו בא בתורת יורש במובן הקלאסי. אולם, אלא כעין ״בן ממשיך״. לפיכך, הוא אינו כפוף לחובת הפיצוי שבסיפא סעיף 114(א) לחוק הירושה.

הגבלת סוג היורשים האפשריים במשק חקלאי

עם זאת, פסק הדין הגביל את המסקנה הזו באופן משמעותי. אמנם, הצוואה יכולה לקבוע רק מי שעונה על הגדרת ״בן ממשיך״ כפי שזו מופיעה בתקנות האגודות השיתופיות. הגדרה זו כוללת בן, בן מאומץ או נכד בלבד.

לפיכך, אדם שאינו עונה על הגדרה זו לא יוכל לרשת את המשק מכוח הצוואה. ואולם, במקרים כאלה, חלוקת הזכויות תיעשה לפי כללי סעיף 114 לחוק הירושה.

המשמעות המעשית של פסק הדין

פסק הדין מחדד שלושה כללים מעשיים חשובים לעורכי דין העוסקים בצוואות של חברי מושבים:.

• מוריש שיש לו זכויות במשק חקלאי יכול לציין בצוואה מי יקבל את המשק. יחד עם זאת, תנאי לכך הוא שמדובר בבן, בת, בן מאומץ או נכד.

• הזוכה לפי אותה צוואה אינו חייב לפצות את אחיו ואחיותיו שנותרו מחוץ לצוואה.

• מי שמבקש לתקוף צוואה שניתן לה צו קיום חייב לפנות לגורם שנתן את הצו. עליו לפנות לרשם לענייני ירושה ולא לבית המשפט לענייני משפחה. אחרת, התביעה תידחה על הסף מטעמים פרוצדורליים בלבד.

המסגרת הנורמטיבית להעברת זכויות במשק

על מנת להבין את ההכרעה, יש לבחון את מעמדה וזכויותיה של המנוחה במשק. וכן את האפשרות המשפטית להוריש את המשק. ההסדר המשפטי של משקים חקלאיים במושבים אינו אחיד. בהתאם לכך, זכויות חברי המושבים משתנות.

על מנת לעמוד על אופי הזכות הספציפית של המתיישב. עלינו לפנות להסכם שיצר את הזכות מלכתחילה – ההסכם המשולש. הסכם זה נחתם בין מנהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית. הוא מורה כי הקרקע, שבעליה הרשום הוא המנהל, תימסר לסוכנות.

הסוכנות משכירה את הקרקע לאגודה השיתופית. האגודה מעניקה רשות לחבריה – בני המושב – לגור בתחום הנחלה ולעבד את הקרקע. מעמדה המשפטי של האגודה מסווג כבר רשות מטעם הסוכנות. ואילו המתיישב הוא בר רשות מטעם האגודה.

זכויות בר רשות ודרך הורשתן

זכותו של המתיישב סווגה כבר רשות. לפיכך, יש לעיין בהוראות ההסכם שיצר את הזכות. כדי לבחון מהי הדרך להעברתה – ובכלל זה להורשתה – לאדם אחר. בניגוד לזכויות קנייניות אחרות, העברת זכויות מסוג זה כפופה להוראות ההסכם.

ההסכם המשולש הוא המגדיר את האפשרות להוריש את המשק. כמו גם את יתר הפרוצדורות הנוגעות לפטירת חבר אגודה. סעיף 20(ה) להסכם קובע כי במקרה של פטירת חבר אגודה. זכויותיו בנחלה יועברו לבן/בת הזוג שנותר/ה בחיים.

באין בן/בת זוג, יועברו הזכויות לבן ממשיך שההורים ואושר קבע על ידי המיישבת.

אם אין בן ממשיך, יועברו כל הזכויות בנחלה בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה. המסקנה העולה מהוראות ההסכם היא שהזכויות במשק אינן חלק מעזבונו של המתיישב. עם זאת, ההסכם מפנה להסדר הקבוע בסעיף 114 לחוק הירושה. ולכן מחיל על המשק אלמנטים מדיני הירושה. בנושא זה קראו גם: מינוי בן ממשיך בנחלה במושב: האם זכות ההורים מוחלטת?.

סיכום והמלצות מעשיות

לסיכום, בית המשפט קבע כי אף אם המשק מוגדר כנכס חוץ-עזבוני. ניתן לקבוע את היורש באמצעות צוואה. זאת, בתנאי שההסכם המשולש אינו מגביל זאת במפורש. מכיוון שאותו זוכה אינו בא בתורת יורש במובן הקלאסי, אלא כעין ״בן ממשיך״.

לא חלה עליו החובה לפצות את יתר היורשים על פי דין.

במקרה הנדון, בית המשפט דחה את התביעה על כל חלקיה. בית המשפט קבע כי מכיוון שקוימה צוואת המנוחה, והנתבעת 5 נקבעה כיורשת בלעדית של המשק, היא זכאית לקבל את זכויות המנוחה במשק. הנתבעת 5, כבתם של המנוחים, אינה חייבת לפצות את יתר היורשים על פי דין כדי חלקם במשק, אילו היו יורשים על פי דין. פסק הדין מחזק את עקרון כיבוד רצון המוריש גם בהקשר של ירושת משק חקלאי בצוואה.

הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.