הפרת זכות סירוב במכירת מניות: השלכות משפטיות ואחריות

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו דן במקרה של מושב שיתופי אשר הפר בחוסר תום לב את זכות הסירוב של שותפתו בקניון, תוך ניסיון להעלות את מחיר המניות. פסק הדין עסק במחלוקת בין שתי שותפות בחברה שהפעילה קניון. המחלוקת נסובה סביב מימוש זכות סירוב ראשונה, שהוקנתה לכל אחת מהן לרכישת מניות האחרת. לאורך תקופה ארוכה הוצגו לתובעת מספר מחירים שונים ומשתנים עבור המניות. התקשרויות עוקבות עם רוכשים פוטנציאליים שונים הובילו להתדיינות משפטית מורכבת בשאלת המחיר האמיתי שבו קמה זכות הסירוב. מקרה זה מדגיש את החשיבות של עקרון תום הלב בדיני חוזים. הוא גם מעלה שאלות חשובות בנוגע להפרת זכות סירוב והשלכותיה המשפטיות.

התובעת, דנקנר השקעות בע״מ, והנתבעת 1, המושב השיתופי בני דרור, החזיקו במשותף, מחצית כל אחת. בנוסף, במניות חברה שהפעילה קניון וחלקים מתחנת דלק במושב. תקנון החברה העניק לכל שותף זכות סירוב ראשונה לרכישת מניות האחר. התנאים היו זהים לאלה שהוצעו לרוכש צד שלישי.

המושב ביקש למכור את מניותיו. עם זאת, בעקבות כך הוצגו בפני דנקנר מספר הסכמים ומחירים שונים, בזה אחר זה.

זכרון דברים נחתם עם חברת נועה נדל״ן במחיר של 3.2 מיליון ש״ח. לאחר מכן הוצעה הצעה למחיר של 3.4 עד 8 מיליון ש״ח. כתוצאה מכך, הסכם שני עם נועה נדל״ן נחתם במחיר של 6 מיליון ש״ח. לבסוף, נחתם הסכם עם חברת אלדן טק במחיר של 7.15 מיליון ש״ח.

דנקנר הודיעה כי היא מממשת את זכות הסירוב הנתונה לה. לעומת זאת, היא הפקידה בהדרגה בנאמנות אצל בא כוחה סכומים שהצטברו לכדי מלוא הסכום של 7.15 מיליון ש״ח. הסכום הזה שולם בסופו של דבר למושב תחת מחאה. דנקנר טענה כי הנתבעים, ובהם המושב, נושאי תפקידים בו, נועה נדל״ן ואלדן טק.

חברו יחד במזימה להעלות את המחיר שעליה לשלם.

מהותה של זכות סירוב ראשונה

זכות סירוב ראשונה היא דרך לגיטימית להגביל את יכולתו של בעל מניות להעביר את מניותיו. לדוגמה, היא מופיעה בתקנון חברה. המשמעות היא שבעל מניות המעוניין למכור את מניותיו חייב להציען תחילה לבעלי המניות האחרים בחברה. ההצעה צריכה להיות באותו מחיר שהצליח לקבל בשוק החופשי, ובכך נשמרת זכות הסירוב.

תכליתה העיקרית של זכות זו היא למנוע כניסה של שותף עסקי חדש. לדוגמא, אשר אינו מקובל על שאר השותפים במיזם. המנגנון מאפשר למציע לפנות לשוק החופשי ולהציע את מניותיו למכירה. מנגד, הוא מחייב את המציע להציע לבעל זכות הסירוב לרכוש אותן באותו מחיר.

כך, בעל זכות הסירוב אינו נפגע, והמציע מקבל את המחיר שביקש.

התחייבויות בהפעלת זכות סירוב

כאשר בעל מניות המציע מתקשר בהסכם עם צד שלישי למכירת מניותיו. כלומר, עליו להציע את המניות לבעל זכות הסירוב במחיר המוסכם. אם הניצע מסכים לרכוש את המניות במחיר זה, המציע אינו יכול לחזור בו מההצעה. הצדדים יוצרים חוזה תקף ומחייב ביניהם.

כך מוגשם הרציונל של זכות הסירוב.

הכרעת בית המשפט ונימוקיה

בית המשפט המחוזי, בת״א (תל-אביב-יפו) 1518-05. אולם, דנקנר השקעות בע״מ נ' בני דרור מושב שיתופי להתיישבות בע״מ ואח'. שניתן על ידי כב' השופטת ענת ברון ביום 20.03.2012, הכריע במספר סוגיות:

• תוקף זיכרון הדברים: בית המשפט קבע כי זיכרון הדברים, אף שהיו בו אינדיקציות לגמירות דעת ומסוימות, היה כפוף לתנאי מתלה של אישור האסיפה הכללית של המושב. תנאי זה לא התקיים, משום שהאסיפה אישרה עקרונית מחיר שונה (כ-3.5 מיליון ש״ח) ולא את זיכרון הדברים עצמו. לפיכך, זיכרון הדברים התבטל ולא הקים לדנקנר זכות סירוב במחיר הנקוב בו.

• הסכם שני עם נועה נדל״ן: בית המשפט קבע כי דנקנר הודיעה כדין על מימוש זכות הסירוב. היא עשתה זאת גם לאחר שהאסיפה הכללית שינתה את תנאי התשלום. נועה נדל״ן לא הודיעה כי השינוי אינו מקובל עליה, אלא הפנתה את הבירור לדנקנר. דנקנר הסכימה לשינוי, ועל כן השתכלל חוזה מחייב שלפיו רכשה את המניות במחיר של 6 מיליון ש״ח. טענת המושב שההסכם בטל, בשל אי הפקדת הכספים בידי הנאמן המוסכם, נגועה בחוסר תום לב בוטה. היא מהווה ניסיון לכפות על דנקנר סיום התקשרות ממניעים פסולים, בניגוד לחובת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל״ג-1973.

• הסכם עם אלדן טק: אלדן טק ידעה על הסכסוך התלוי ועומד, אך בחרה להסתמך על מצג המושב בלבד, מבלי לברר עם דנקנר או לבצע בדיקה עצמאית. התנהלות זו, בבחינת ״עצימת עיניים״, מקימה אחריות בעוולת גרם הפרת חוזה לפי סעיף 62 לפקודת הנזיקין.

אחריות וחובת תום הלב

בית המשפט חייב את המושב ואת אלדן טק, ביחד ולחוד. אמנם, לשלם לדנקנר את ההפרש של 1.15 מיליון ש״ח. סכום זה מייצג את ההבדל בין הסכום ששולם בפועל (7.15 מיליון ש״ח) לבין המחיר האמיתי שנקבע (6 מיליון ש״ח). התביעה האישית נגד נושאי המשרה במושב ונגד נועה נדל״ן ומנהלה נדחתה.

הסיבה לכך הייתה היעדר תשתית ראייתית מספקת להטלת אחריות אישית.

בית המשפט קבע כי המושב הפר את חובת תום הלב בקיום חוזה. ואולם, המעוגנת בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל״ג-1973. חובה זו חלה גם על סיום חד צדדי של יחסים חוזיים. המושב ניסה למנוע את מימוש זכות הסירוב של דנקנר.

בכך הוא פעל בניגוד לעקרון שיתוף הפעולה הנדרש מצדדים לחוזה. יחד עם זאת, שופט בית המשפט העליון אהרון ברק הדגיש. כי על כל הצדדים לחוזה לשתף פעולה ולפעול תוך התחשבות באינטרס המשותף. מטרתם היא הגשמת הכוונה המשותפת, בנאמנות ובמסירות, ובעקביות בציפייה המשותפת הסבירה.

גרם הפרת חוזה ועצימת עיניים

סעיף 62(א) לפקודת הנזיקין קובע. מאידך, כי מי שביודעין ובלא צידוק מספיק גורם לאדם להפר חוזה מחייב. עושה עוולה כלפי הצד השלישי. אלדן טק הייתה מודעת לסכסוך המתנהל בין דנקנר למושב.

היא ידעה כי דנקנר טוענת שהפעילה את זכות הסירוב. מצד שני, למרות זאת, אלדן טק הסתמכה על מצג המושב בלבד, ולא פנתה לדנקנר לברר את טענותיה. היא גם לא ביצעה בדיקה עצמאית. התנהלות זו מהווה ״עצימת עיניים״ שמובילה לאחריות בעוולת גרם הפרת חוזה.

אזהרה: הסתמכות עיוורת על מצגי צד אחד לחוזה, כאשר קיימות אינדיקציות לסכסוך או לטענות של צד שלישי, עלולה להקים אחריות משפטית. יש חובה לבצע בדיקה עצמאית ולברר את כלל הנסיבות.

שאלות ותשובות