בית המשפט העליון קבע כי בדין המקומי אין חסינות סניגור מפני תביעת רשלנות, בניגוד למשפט האנגלי המקובל. פקודת הנזיקין מעניקה חסינות רק לשופטים ובוררים, ולכן עורכי דין אינם מוגנים מפני תביעות נזיקין. יחד עם זאת, בית המשפט הבהיר כי טעות כנה בשיקול דעת מקצועי אינה מהווה התרשלות. בנוסף, עצם ההרשעה הפלילית של הלקוח אינה נחשבת כנזק בר־תביעה כלפי הסניגור.
פסק הדין המכונן בהליך ע״א 735/75 מרדכי רויטמן נ' יצחק אדרת. לפיכך, ואליהו גיצלטר עסק בגבולות האחריות של עורכי דין. סוגיית חסינות סניגור מפני תביעת רשלנות מעוררת שאלות מורכבות על היחסים העדינים שבין פרקליט ללקוחו. מורכבות זו מתעצמת כאשר ההליך הפלילי מסתיים בהרשעה ובמאסר.
לקוחות מאוכזבים מבקשים לעיתים קרובות להטיל את האשם בתוצאה העונשית על כתפי מייצגיהם.
במאמר זה ננתח את ההכרעה העקרונית של בית המשפט העליון. בנוסף, נבחן את ההבדל בין שיקול דעת מקצועי לבין התרשלות ממשית. כמו כן, נסביר מדוע תוצאותיו של פסק דין אינן מקימות עילת פיצוי בנזיקין נגד עורך הדין.
במשפט האנגלי המקובל נהנתה קהילת עורכי הדין מחסינות רחבה מפני תביעות נזיקין על אופן ניהול משפט. עם זאת, כלל זה נשען על שיקולים של תקנת הציבור ומניעת פתיחה מחדש של הליכים. לעומת זאת, שיטת המשפט המקומית מושתתת על דיני נזיקין חקוקים. השופטים אינם מוסמכים ליצור הגנות גורפות משיקולי מדיניות ללא עיגון מפורש בחוק.
סעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מעניק חסינות מפורשת. כתוצאה מכך, אך ורק לשופטים ולבוררים במילוי תפקידם השיפוטי. המחוקק בחר שלא לכלול עורכי דין במסגרת הגנה זו. יתרה מכך, כאשר המחוקק רצה להגן על מייצגים, הוא עשה זאת במפורש.
כגון בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ״ה-1965. מכאן למדו השופטים כי חסינות סניגור מפני תביעת רשלנות אינה קיימת בספר החוקים.
בשל כך, מעמדו של עורך הדין שווה למעמדו של כל בעל מקצוע אחר הנבחן לפי עוולת הרשלנות. לעומת זאת, סעיף 35 לפקודת הנזיקין מחייב כל בעל מקצוע לפעול במיומנות סבירה. היעדר הגנה מוחלטת חושף את הפרקליט לתביעות. אך במקביל מחייב את בית המשפט להגדיר בזהירות את מהות החובה המוטלת עליו.
רקע עובדתי: תביעת הפיצויים של הלקוח המורשע
המערער, עורך דין במקצועו, עמד לדין בהליך פלילי שבו הורשע ונגזר עונשו. לדוגמה, בעקבות זאת, הגיש המערער תביעת נזיקין כספית בסך 250,000 לירות נגד שני עורכי הדין שייצגו אותו במשפט. כתב התביעה ייחס לסניגורים שורה ארוכה של מחדלים ומעשי רשלנות חמורים בניהול קו ההגנה.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מחק את התביעה על הסף וחייב את המערער בהוצאות משפט. לדוגמא, השופט המחוזי אימץ את ההלכה האנגלית המסורתית המעניקה חסינות מוחלטת לפרקליטים בבית המשפט. בעקבות החלטה זו, הגיש המערער ערעור לבית המשפט העליון. שם טען כי ההלכה הזרה אינה ישימה.
בכתב תביעתו פירט המערער טענות רבות כלפי דרך ניהול המשפט על ידי סניגוריו, ובהן:
-
הימנעות מהצגת שאלות מהותיות לעדים בחקירה הנגדית לפי רשימה שהכין מראש.
-
סירוב להטיח האשמות קשות בעדים ולהשפילם במהלך מתן העדות.
-
אי־הזמנת עדים מסוימים שלדעת המערער היו חיוניים להוכחת חפותו.
-
העלאת טענות מקדמיות וסיכומים שלטענת הלקוח היו חסרי היגיון ובלתי מבוססים.
-
חוסר קריאה מעמיקה של מוצגים מרכזיים והפגנת יחס של זלזול וחוסר הקשבה במשרד.
חובת הסניגור: הפעלת שיקול דעת עצמאי ללא כפיפות להוראות הלקוח
בית המשפט העליון ניתח את מהות חובת הזהירות המוטלת על עורך דין פלילי. כלומר, השופט חיים כהן הבהיר כי חובת המיומנות אינה מבטיחה תוצאה מוצלחת. אלא דורשת הפעלת שיקול דעת מושכל. ניהול המשפט והשליטה על המהלכים הדיוניים נתונים באופן בלעדי לשיקול דעתו המקצועי של הפרקליט.
יתרה מכך, חל איסור מקצועי על הסניגור להכפיף את שיקול דעתו לדרישות הלקוח. אולם, אם הן מנוגדות להערכתו. לקוח אינו יכול להכתיב אילו שאלות יוצגו בחקירה נגדית ואילו טענות יושמעו. סירובו של עורך הדין להשפיל עד או לטעון טענות סרק אינו מהווה התרשלות.
אלא ביטוי לחובתו החוקית והאתית.
השופטים הדגישו כי גם פרקליט מנוסה ונבון עשוי לטעות בשיקול דעת במהלך דיון סוער. אמנם, טעות בשיקול דעת, להבדיל מחוסר מיומנות יסודי או התעלמות מוחלטת מן החוק. אינה מקימה עוולה אזרחית. הלקוח זכאי לשיקול דעת ענייני ומסור, אך אינו זכאי להגנה חסינה מטעויות טקטיות.
שימו לב: עורך דין מחויב לפעול לפי החוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים), תשי״ח-1958. דרישת לקוח לבזות עד או להשפילו אינה מחייבת את הסניגור, וציות לה עלול להוות עבירה אתית.
הכרעת בית המשפט העליון: הרשעה פלילית אינה מהווה נזק נזיקי
בית המשפט העליון דחה את הערעור פה אחד, תוך תיקון נימוקיו של בית המשפט המחוזי. ואולם, השופטים קבעו כי אף שאין חסינות סניגור מפני תביעת רשלנות, התביעה דנן אינה מגלה עילה. הטענות שהועלו בכתב התביעה נגעו כולן להפעלת שיקול דעת דיוני, שאינו מהווה התרשלות.
בנוסף לכך, השופט חיים כהן קבע קביעה עקרונית ביחס לרכיב הנזק בעוולת הרשלנות. יחד עם זאת, על פי הכלל הידוע, פסק דין שיפוטי אינו מהווה נזק כמשמעותו בפקודת הנזיקין. האחריות להכרעת הדין ולעונש מוטלת על השופטים שישבו בדין, ולא על באי כוחם של הצדדים.
מבחינה משפטית, החלטת בית המשפט מהווה גורם מתערב המנתק את הקשר הסיבתי בין הייצוג לבין ההרשעה. מאידך, פסק הדין המרשיע עומד בתוקפו כל עוד לא בוטל בערעור כדין. לפיכך, מורשע אינו יכול להפוך תביעה אזרחית נגד סניגורו לערעור עקיף על פסק דין פלילי חלוט.
אזהרה: תשלום שכר טרחה לסניגור אינו מותנה בתוצאות המשפט הפלילי. סעיפים 84(א) ו-86 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ״א-1961, אוסרים על התניית שכר בתוצאות זיכוי, ולכן תשלום שכר אינו נזק בר־השבה.
הבחנה בין שיקול דעת מקצועי לבין התרשלות סניגור
פסיקת העליון יצרה קו גבול ברור בין טעויות טקטיות לבין רשלנות מקצועית היורדת לשורש העניין. מצד שני, הבחנה זו נועדה למנוע תביעות סרק של נאשמים מאוכזבים, לצד שמירה על סטנדרט מקצועי נאות.
השוואה בין טעות לגיטימית בשיקול דעת לבין התרשלות מקצועית של סניגורמאפיין ההתנהגותשיקול דעת מקצועי (אינו מקים אחריות)התרשלות מקצועית (עשויה להקים אחריות)ניהול חקירה נגדיתבחירה מושכלת אילו שאלות להציג לעדאי־התייצבות לדיון חקירה ללא הסברזימון עדיםהחלטה טקטית לוותר על עד בעייתיאי־הגשת בקשה טכנית במועד הקבוע בחוקבחינת חומר הראיותגיבוש קו הגנה שונה מציפיות הלקוחאי־ידיעת החוק או התעלמות מוחלטת מראיההתנהלות מול בית המשפטשמירה על כבוד העדים וכללי האתיקההחמצת מועד ערעור שגרמה לפקיעת זכות
מה עושים כאשר עולה חשש לרשלנות בייצוג פלילי?
אם לקוח חש כי סניגורו אינו מעניק לו ייצוג הולם, עליו לפעול באופן שקול ומיידי. לסיכום, להלן השלבים הנכונים להתמודדות עם מצב מורכב זה:
-
קיום שיחת הבהרה ותיאום ציפיות. הלקוח צריך לפנות לסניגור ולבקש הסבר מנומק לקו ההגנה שנבחר בתיק.
-
תיעוד בכתב של כלל ההשגות. יש להעלות על הכתב פניות ענייניות בנוגע לעדים או מסמכים שטרם נבדקו.
-
בחינת החלפת ייצוג בעיצומו של ההליך. כאשר קיים משבר אמון עמוק, מוטב לשקול החלפת עורך דין לפני מתן הכרעת הדין.
-
פנייה לייעוץ משפטי חיצוני בלתי תלוי. מומלץ להיוועץ בעורך דין נוסף כדי לבחון אם מדובר ברשלנות או בשיקול דעת סביר.
-
מיצוי ערכאת הערעור הפלילית. הדרך הראשית לתקוף טעויות משפטיות שפגעו בהגנה היא באמצעות ערעור על עצם ההרשעה.
שאלות ותשובות
האם ניתן לתבוע סניגור שהפסיד במשפט פלילי?
עצם ההפסד או ההרשעה במשפט אינם מהווים עילה לתביעה. לאור, עורך דין אינו ערב לתוצאות ההליך, אלא מחויב להפעיל מיומנות סבירה ושיקול דעת מקצועי עצמאי.
מדוע אין חסינות סניגור מפני תביעת רשלנות כמו באנגליה?
דיני הנזיקין בישראל מעוגנים בחקיקה ראשית שאינה כוללת חסינות לעורכי דין. בהתאם, סעיף 8 לפקודת הנזיקין מעניק הגנה שיפוטית לשופטים ובוררים בלבד. ולכן בתי המשפט אינם רשאים להרחיבה משיקולי מדיניות כלליים.
האם אי־שאילת שאלות שביקש הנאשם נחשבת להתרשלות?
הסניגור הוא האדון על ניהול המשפט הדיוני. למעשה, ואסור לו להכפיף את שיקול דעתו המקצועי להוראות הלקוח. החלטה אילו שאלות להציג נתונה לבחירתו הטקטית ואינה מקימה עילת תביעה.
האם נאשם יכול לתבוע החזר שכר טרחה לאחר שהורשע?
שכר טרחה בייצוג פלילי אינו תלוי בתוצאות המשפט. ראשית, חוק לשכת עורכי הדין, תשכ״א-1961, אף אוסר על התניית שכר בתוצאות זיכוי. ולכן תשלום שכר שסוכם מראש אינו מהווה נזק בר־תביעה.
מה ההבדל בין טעות בשיקול דעת לבין רשלנות ממשית?
טעות בשיקול דעת נוגעת לבחירה בין מספר דרכי פעולה לגיטימיות במהלך ניהול המשפט. לעומת זאת, רשלנות מתבטאת במחדלים טכניים ברורים. כגון החמצת מועדי ערעור או אי־הכרת סעיפי חוק בסיסיים.
סיכום פסק הדין והשלכותיו המעשיות
פסק הדין בהליך ע״א 735/75 שמר על איזון עדין במערכת המשפט. בית המשפט העליון הבהיר כי אין בדין הישראלי חסינות סניגור מפני תביעת רשלנות. ובכך השווה את מעמדו של עורך הדין למעמדם של בעלי מקצוע אחרים. יחד עם זאת.
בית המשפט הציב משוכה ראייתית גבוהה במיוחד בפני לקוחות המבקשים לתבוע את פרקליטיהם.
השופטים קבעו באופן חד־משמעי. כי פסק דין פלילי אינו מהווה נזק המאפשר תביעת פיצויים נגד הסניגור. ניהול המשפט מחייב שיקול דעת עצמאי, ואף טעות כנה אינה הופכת לעוולה נזיקית. בסופו של יום, בית המשפט העליון דחה את הערעור במלואו, וחייב את המערער בהוצאות המשיבים.
