בית המשפט העליון קבע כי התנהלות זו מהווה עבירה על החוק. תאגיד בנקאי אינו רשאי להתנות מתן אשראי ברכישת שירות אחר כמו תוכנית חיסכון. בנוסף לכך, הבנק אינו יכול לחשב ריבית לפי שנה של 360 יום ללא גילוי מפורש מראש. לקוחות שחוו לחץ כזה זכאים לתבוע פיצוי גם לאחר חלוף שנים, שכן מרוץ ההתיישנות מתחיל רק עם תום הלחץ הכלכלי.
התנהלות מול מערכת בנקאית יוצרת לעיתים פערי כוחות משמעותיים. לקוחות רבים חשים כי עליהם להיכנע לדרישות הבנק כדי להבטיח את המשך פעילותם הכלכלית. איסור התניית שירות בשירות בבנק נועד בדיוק למנוע ניצול של פערי כוחות אלה. בפסק דין מכונן של בית המשפט העליון, הובהרו גבולות המותר והאסור בהתנהלות תאגידים בנקאיים מול לקוחותיהם, לרבות בסוגיית חישוב ימי הריבית.
הוראת סעיף 7(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ״א-1981 אוסרת על תאגיד בנקאי להתנות מתן שירות ברכישת שירות אחר. לפיכך, מטרת ההוראה היא להגן על הצרכן ועל בעל העסק מפני כוחו הכלכלי העדיף של הבנק. לפיכך, הבנק נדרש להראות קשר עסקי סביר בכל מקרה שבו מבוקש תנאי נלווה לשירות המקורי.
מעבר לכך, מערכת היחסים החוזית בין הבנק ללקוח מחייבת שקיפות מלאה והגינות. בנוסף, חובות אלו מתפרסות הן על אופן שיווק מוצרי החיסכון והן על אופן חישוב הריבית בחשבון. יתרה מכך, כאשר הבנק עושה שימוש לרעה בכוחו. החוק מעניק ללקוח עילות תביעה נזיקיות וחוזיות כאחד.
עובדות ההליך: ע״א 6505/97 בוני התיכון בע״מ נ' בנק הפועלים בע״מ
חברת בוני התיכון בע״מ ניהלה חשבון בנק בסניף נתיבות של בנק הפועלים החל משנת 1985. עם זאת, הבנק העמיד לחברה מסגרות אשראי, הלוואות וערבויות בנקאיות שונות לצורך פעילותה השוטפת. במהלך השנים פתחו מנהלי החברה תשע תוכניות חיסכון שונות, אשר שימשו כבטוחה לאשראי. תוכניות אלו מומנו ישירות מתוך חשבון הבנק של החברה, שהיה שרוי ביתרת חובה חריגה.
בשנת 1989 הידרדרו היחסים בין הצדדים. כתוצאה מכך, כאשר הבנק נטל כספי מקדמה שקיבלה החברה מחברת החשמל לשם פירעון מוקדם של הלוואות. החברה דרשה לשחרר את השעבוד השוטף ואת תוכניות החיסכון. הבנק שחרר את תוכניות החיסכון בלבד וסירב לבטל את השעבוד השוטף.
בעקבות זאת הגישה החברה תביעה כספית רחבה נגד הבנק לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
בית המשפט המחוזי, מפי השופט י' טימור, דחה את כל תביעותיה של החברה. בית המשפט קבע בין היתר כי עילת התביעה לגבי שתי תוכניות חיסכון התיישנה. כמו כן נקבע כי לא הוכחה התניית שירות בשירות בבנק, ונדחו טענות בדבר חישוב ריבית לפי שנה של 360 יום. החברה לא השלימה עם התוצאה והגישה ערעור לבית המשפט העליון.
טענות הצדדים בערעור מול בית המשפט העליון
החברה טענה כי הבנק אילץ אותה לפתוח את תוכניות החיסכון כתנאי לקבלת מסגרות אשראי שוטפות. לעומת זאת, לטענתה, לא היה כל היגיון כלכלי ברכישת תוכניות חיסכון בעת שהחשבון מצוי בריבית חריגה. נוסף על כך. החברה טענה נגד חישוב הריבית על בסיס שנה מקוצרת בת 360 יום במקום 365 יום.
החברה קבלה גם על הפרת הסכם ליווי פיננסי. לדוגמה, אי שחרור שעבוד שוטף וגביית ריבית מעבר לצו הריבית.
מנגד, הבנק טען כי לא הוכח קשר ישיר בין אשראי ספציפי לבין פתיחת תוכנית מסוימת. לדוגמא, לגישת הבנק, התביעה בגין חלק מהתוכניות התיישנה בחלוף שבע שנים ממועד פתיחתן. בנוגע לחישוב הריבית, טען הבנק כי מדובר בנוהג בנקאי מקובל שלא נסתר. הבנק הדגיש כי פעל כדין לשמירה על ביטחונותיו ולכיסוי חובותיה של החברה.
הכרעת בית המשפט העליון ונימוקי השופטים
הרכב השופטים, שכלל את השופט י' אנגלרד, השופטת ט' שטרסברג-כהן והשופט ח' אריאל, קיבל את הערעור בחלקו ביום 04.02.1999. השופט י' אנגלרד קבע כי התנהלות הבנק אכן עלתה כדי התניית שירות בשירות בבנק לגבי כל תשע תוכניות החיסכון. בית המשפט דחה את טענת ההתיישנות וקבע כלל תקדימי באשר למועד תחילת מרוץ ההתיישנות בעילות אלו.
בית המשפט פסק כי מרוץ ההתיישנות מתחיל רק כאשר הלחץ הכלכלי של הבנק נפסק בפועל. כלומר, נימוק זה נשען על דיני הכפייה ועל הוראות פקודת הנזיקין בדבר עוולה נמשכת. כמו כן, השופטים הבהירו. כי לצורך גיבוש האיסור די בלחץ עדין ואינטרס סמוי של פקידי הבנק.
ואין צורך באילוץ פיזי אלים.
בסוגיית חישוב הריבית, קיבל בית המשפט העליון את עמדת החברה. אולם, בהסתמך על תקדימים קודמים. נקבע כי הנוהל התקין מחייב חישוב ריבית לפי שנה בת 365 יום. בנק המבקש לקצר את השנה ל-360 יום מחויב לגלות זאת מראש ובמפורש ללקוח.
מכיוון שהבנק לא גילה זאת, החישוב שביצע היה בלתי תקין. אמנם, הדיון הוחזר לערכאה הדיונית לקביעת הסעדים הכספיים המדויקים. תוך חיוב הבנק בהוצאות משפט בסך 20,000 ש״ח.
שימו לב: בית המשפט דחה את טענות החברה בנוגע להפרת הסכם ליווי פיננסי, מכיוון שההסכמות לא עוגנו במסמך כתוב ומפורט. השופט ח' אריאל הסתייג מנימוק זה וציין כי היעדר כתב אינו צריך לפעול אוטומטית לרעת הלקוח, אך הצטרף לתוצאה מחוסר הוכחות.
מה עושים כאשר עולה חשד להתנהלות פסולה מצד הבנק
-
איסוף מסמכי הפתיחה. אספו את כל טופסי ההצטרפות לתוכניות החיסכון וההלוואות. בדקו מאיזה חשבון בוצעו ההפקדות.
-
השוואת שיעורי הריבית והתשואה. בחנו האם תוכניות החיסכון נפתחו במקביל לחריגה בחשבון העסקי. פער לרעתכם מהווה אינדיקציה משמעותית לכפייה.
-
בדיקת בסיס ימי הריבית. ודאו בהסכמי ההלוואה האם הבנק ציין בסיס של 360 יום או 365 יום. דרישת הגילוי המוקדם הינה תנאי מהותי לתוקף החישוב.
-
פנייה למומחה פיננסי ומשפטי. בצעו חוות דעת מקצועית לכימות הנזק שנגרם לכם לאורך השנים. פעולה זו נדרשת לפני נקיטת הליכים משפטיים.
אזהרה: שיהוי בהעלאת טענות מול הבנק עלול להקשות על הוכחת לחץ כלכלי. הקפידו לתעד בכתב כל הסתייגות מדרישות הבנק בזמן אמת.
שאלות ותשובות
מתי מתחילה תקופת ההתיישנות בתביעה על התניית שירות בשירות בבנק?
תקופת ההתיישנות אינה מתחילה במועד פתיחת החיסכון. ואולם, לפי פסיקת בית המשפט העליון. המרוץ מתחיל רק כאשר הלחץ הכלכלי של הבנק נפסק בפועל והלקוח משתחרר מהתלות בו.
האם מותר לבנק לחשב ריבית שנתית לפי 360 יום?
ככלל, הנוהל התקין מחייב חישוב לפי 365 יום בשנה קלנדרית. יחד עם זאת, בנק רשאי לחשב לפי 360 יום. אך ורק אם גילה זאת מראש ובמפורש ללקוח במסמכי ההתקשרות.
כיצד מוכיחים כי הבנק הפעיל לחץ לפתיחת תוכנית חיסכון?
הוכחת הלחץ מתבססת על נסיבות אובייקטיביות. לדוגמה, העובדה שהחשבון היה ביתרת חובה חריגה בעת פתיחת החיסכון. וכי לא היה כל היגיון כלכלי בצעד זה, מקימה חזקה לקיומו של לחץ.
האם ניתן לחייב בנק להעניק ליווי פיננסי לפרויקט ללא הסכם כתוב?
בתי המשפט דורשים הסדרה מפורשת בכתב של עסקאות ליווי פיננסי. ללא קביעת גבולות אשראי ובטוחות בהסכם מסודר. ציפיות הלקוח כשלעצמן אינן מטילות חיוב משפטי על הבנק.
