לא. מסירת צילומי אבטחה לאדם פרטי ללא צו שיפוטי מהווה פגיעה חמורה בפרטיות והפרת חובת סודיות. עם זאת, אם השולח הפיץ תוכן פוגעני, בית המשפט עשוי לייחס לו אשם תורם משמעותי ולהפחית את סכום הפיצוי.
סוגיית הזכות לאנונימיות עולה לעיתים קרובות כאשר אדם מבקש להעביר מסר ללא חשיפת שמו. לפיכך, במקרה שנדון בבית משפט השלום בטבריה. התבררה תביעה מורכבת שנגעה לגבולות הפרטיות מול חופש הפעולה של זכיינים. חשיפת שולח מכתב אנונימי באמצעות צפייה בתיעוד מצלמות אבטחה הובילה להליך משפטי תקדימי ורגיש.
חוק הגנת הפרטיות, תשמ״א-1981, מעגן את זכותו של כל אדם לצנעת חייו. בנוסף לכך, פסיקת בתי המשפט הכירה בכך שחופש הביטוי. בנוסף, והזכות לפרטיות כוללים גם את הזכות לאנונימיות. זכות זו מעניקה לאדם את האפשרות לפעול מבלי שיזהו אותו ומבלי שייחשף לציבור.
במקביל, סעיף 91 לחוק הדואר, תשמ״ו-1986. עם זאת, מטיל חובת סודיות מוחלטת על פקידי דואר לגבי כל מידע הנוגע לדבר דואר. יתרה מכך, סעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות אוסר על עובד לגלות מידע שהגיע אליו עקב תפקידו. גילוי מידע כזה מותר רק לפי צו שיפוטי או לצורך ביצוע התפקיד עצמו.
האיסור על מסירת מידע כולל מספר עקרונות יסוד:
-
שמירה על סודיות פרטי השולח והנמען של דבר הדואר.
-
שימוש במצלמות אבטחה למטרות ביטחון בלבד ולא לחקירות פרטיות.
-
איסור על העברת תיעוד מצולם לאנשים פרטיים ללא צו שיפוטי מתאים.
-
חובת פיקוח והדרכה מצד מעסיקים כלפי עובדיהם בנושאי פרטיות.
נסיבות המקרה: ת״א (טבריה) 24018-09-13 פנחס דיין נ' חברת דואר ישראל בע״מ ח.פ.
התובע, פנחס דיין, עבד במשך 35 שנים כקניין בחברת מודגל מתכת בע״מ. כתוצאה מכך, ביום 10.2.2013 הוא שלח דבר דואר אנונימי לאשת מנכ״ל החברה דרך סוכנות דואר שפעלה בתחנת דלק מנטה בחצור הגלילית. המכתב כלל השמצות קשות, ביטויים פוגעניים והאשמות חמורות כלפי המנכ״ל.
בעקבות קבלת המכתב, מנהל הביטחון של החברה פנה לתחנת הדלק. לעומת זאת, מנהל התחנה, יניב ברמי, איפשר לקב״ט לצפות בצילומי מצלמות האבטחה ולהעתיקם ללא צו שיפוטי. כתוצאה מכך, הקב״ט זיהה את התובע במעמד משלוח המכתב.
חשיפת שולח מכתב אנונימי הובילה לפתיחת חקירה פלילית נגד התובע במשטרה. לדוגמה, ולפיטוריו המיידיים לאחר הליך שימוע. תיק החקירה המשטרתי נסגר בהמשך בעילה שנסיבות העניין אינן מצדיקות המשך חקירה. התובע הגיש תביעת נזיקין נגד חברת דואר ישראל ונגד דלק מנטה קמעונאות דרכים בע״מ.
ואילו דלק מנטה שלחה הודעת צד שלישי נגד מנהל התחנה.
טענות הצדדים באשר לפגיעה בפרטיות
התובע טען כי הנתבעות הפרו את חובת הסודיות המעוגנת בחוק הדואר ובחוק הגנת הפרטיות. לדוגמא, לטענתו, המצלמות הותקנו לצורכי אבטחה בלבד, ומסירת התיעוד לגורם פרטי גרמה לפיטוריו. לפגיעה בפרנסתו ולמשבר נפשי עמוק.
חברת דואר ישראל טענה להעדר עילה. כלומר, החברה הסבירה כי דלק מנטה פעלה כזכיינית עצמאית. וכי מנהל התחנה לא היה עובד של הדואר. בנוסף, חברת הדואר טענה כי המצלמות כלל אינן שייכות לה ואינן מצויות בשליטתה.
חברת דלק מנטה טענה. אולם, כי מנהל התחנה פעל בניגוד לנהלים מפורשים שאסרו מסירת מידע ללא אישור. מנגד, מנהל התחנה טען כי קיבל אישור בעל פה מהממונים עליו. יתרה מכך, כל הנתבעים טענו כי התובע גרם לנזקיו בעצמו, מכיוון ששלח מכתב משמיץ ומאיים.
שימו לב: טענת הגנה שלפיה המעשה בוצע ברשות הרבים אינה מכשירה שימוש במצלמות אבטחה לצורך מעקב פרטי אחרי לקוחות.
הכרעת בית המשפט: קביעת אחריות שילוחית ודחיית התביעה נגד הדואר
כבוד השופטת אילונה אריאלי קבעה. אמנם, כי מסירת הצילומים היוותה פגיעה ברורה בפרטיות לפי סעיפים 2(7) ו-2(9) לחוק הגנת הפרטיות. מנהל התחנה השתמש במידע ממצלמות האבטחה שלא למטרה שלשמה נאסף. והפר את חובת הסודיות החלה עליו.
השופטת דחתה את גרסת המנהל שלפיה הוא קיבל אישור מממוניו למסירת הסרטים.
בית המשפט הטיל על דלק מנטה אחריות שילוחית כמעבידה לפי סעיף 13 לפקודת הנזיקין. ואולם, השופטת הסבירה כי העובד ביצע את הפעולה תוך כדי עבודתו. גם אם מדובר בביצוע לא נאות של הנהלים. לעומת זאת, בית המשפט דחה את התביעה נגד חברת הדואר.
מכיוון שמערכת המצלמות הופעלה על ידי תחנת הדלק ללא קשר לשירותי הדואר.
בנוסף לכך, בית המשפט דחה את טענת ״הסתכנות מרצון״ כלפי התובע. יחד עם זאת, השופטת הבהירה כי התובע לא ידע ולא העריך שזהותו תיחשף באמצעות צילומי האבטחה.
חלוקת האשם: ייחוס 50% אשם תורם לשולח המכתב
בית המשפט בחן את הדוקטרינה שלפיה מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה. מאידך, השופטת קבעה כי אין לשלול פיצוי באופן מוחלט. מכיוון שמעשי התובע אינם מצויים ברף הפלילי העליון. עם זאת, התנהגותו הפסולה של התובע במשלוח מכתב השמצות הצדיקה הפחתה משמעותית בסכום הנזק.
בית המשפט ייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 50%. מצד שני, השופטת שקלה את השיקולים הבאים:
-
התובע פעל במודע ובמטרה לפגוע במנהלו האישי.
-
משלוח מכתב משמיץ ומאיים מהווה התנהגות בלתי מוסרית בעליל.
-
התובע בחר במתחם ציבורי מצולם כדי לבצע את הפעולה.
-
הצורך לאזן בין ההגנה על הפרטיות לבין מניעת ניצול לרעה של האנונימיות.
התובע לא הוכיח את נזקיו הממוניים או הרפואיים באמצעות חוות דעת כדין. לפיכך, בית המשפט פסק לזכותו פיצוי לא ממוני בסך 40,000 ₪. לסיכום, והפחית אותו ל-20,000 ₪ עקב האשם התורם.
השוואת חלוקת האחריות והסכומים שנפסקו בהליך הגורם בהליך בסיס האחריות שנקבע שיעור חיוב או הפחת הסכום לתשלום בפועל פנחס דיין (התובע)אשם תורם ומשלוח מכתב משמיץ הפחתה של 50%זכאי לפיצוי מופחת של 20,000 ₪דלק מנטה (הנתבעת 2)אחריות שילוחית למעשי עובדה חיוב מלא מול התובע20,000 ₪ + הוצאות ושכ״ט 5,000 ₪יניב ברמי (הצד השלישי)מעוול ישיר, מסירת התיעוד ללא אישור שיפוי של 50% כלפי המעסיקה10,000 ₪ + הוצאות ושכ״ט 3,000 ₪חברת דואר ישראל (נתבעת 1)העדר שליטה במצלמות והעדר יחסי עבודה פטור מלא מאחריות0 ₪ (התביעה נגדה נדחתה)
אזהרה: חשיפת שולח מכתב אנונימי או שימוש במידע ממצלמות אבטחה ללא צו של בית משפט חושפים את העובד ואת המעסיק לתביעות נזיקין אישיות.
מה עושים במקרה של פגיעה בפרטיות מצלמות אבטחה
-
תיעוד הפנייה. רשמו את כל הפרטים הידועים על מועד הצפייה במצלמות וזהות הגורמים המעורבים.
-
איסוף ראיות ראשוני. שמרו העתקים ממכתבים, הודעות, תלונות במשטרה או פרוטוקולים משימועים בעבודה.
-
בירור מקור הדליפה. בדקו מי מחזיק במצלמות, האם מדובר בזכיין עצמאי, ומי אישר את העברת הצילומים.
-
פנייה לייעוץ משפטי מקצועי. התייעצו עם עורך דין כדי לבחון עילות תביעה לפי חוק הגנת הפרטיות ופקודת הנזיקין.
שאלות ותשובות
האם מותר למנהל עסק להראות צילומי אבטחה למי שמחפש עובד?
לא. לאור, חוק הגנת הפרטיות אוסר על מסירת צילומי אבטחה לכל גורם פרטי ללא צו שיפוטי. המצלמות נועדו לשמירה על ביטחון העסק בלבד. מסירת התיעוד לאדם פרטי מקימה עילת תביעה בנזיקין.
מדוע דחה בית המשפט את התביעה נגד דואר ישראל?
בית המשפט מצא כי המצלמות שייכות לתחנת הדלק ולא הותקנו על פי דרישת הדואר. בנוסף לכך, מנהל התחנה היה עובד של הזכיין ולא עובד של חברת הדואר. לפיכך, לא התקיימו יחסי שליחות בנוגע להפעלת המצלמות.
מה המשמעות של אשם תורם בתביעות פגיעה בפרטיות?
אשם תורם מאפשר לבית המשפט להפחית את סכום הפיצוי כאשר התובע תרם בהתנהגותו לקרות הנזק. בהתאם, במקרה זה, בית המשפט הפחית 50% מהסכום בשל אופיו הפוגעני של המכתב ששלח התובע.
האם מעסיק חב על מעשים של עובד שחרג מנהלים?
כן. סעיף 13 לפקודת הנזיקין מטיל על מעסיק אחריות שילוחית למעשי עובדיו שנעשו תוך כדי העבודה. גם כאשר העובד הפר נוהל פנימי. המעסיק יישא באחריות כל עוד לא הייתה חריגה מוחלטת מתפקידו.
סיכום פסק הדין והשלכותיו
פסק הדין ממחיש כי הזכות לפרטיות מגינה גם על מי שפועל באופן אנונימי. אפילו כאשר מדובר בהתנהגות מעוררת ביקורת. עם זאת, בתי המשפט מאזנים בין זכות זו לבין עקרונות הצדק והמוסר. התובע אמנם זכה לפיצוי, אך נשא במחצית מהאחריות לנזקיו.
התביעה נגד דלק מנטה התקבלה באופן חלקי. והיא חויבה לשלם לתובע פיצוי בסך 20,000 ₪ בתוספת הוצאות. ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪. התביעה נגד חברת הדואר נדחתה במלואה.
ההודעה לצד שלישי נגד מנהל התחנה התקבלה באופן חלקי. והוא חויב לשפות את דלק מנטה במחצית מהסכומים ובהוצאות משפט. במקרים של פגיעה בפרטיות. מומלץ לפנות לייעוץ משפטי פרטני כדי להעריך נכונה את סיכויי התביעה.
ואת חלוקת האחריות בין המעורבים.
