סחר בבני אדם לזנות: פסק דין עליון דוחה ערעור פלילי

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, בהליך ע״פ 371/06, דחה ערעור שפלוני נגד הגיש מדינת ישראל. פסק הדין המכונן מתמקד בהרשעה בעבירות חמורות של סחר בבני אדם לזנות, ניסיון לסחר, שימוש במסמך מזויף, הדחת עדות ושיבוש הליכי משפט. דחיית ערעור בעניין סחר בבני אדם לזנות דחיית ערעור זו מדגישה את עמדת המערכת המשפטית הנחושה באכיפת החוק נגד פשעים אלה. ניתן להעמיק בהקשר המשפטי הרלוונטי באמצעות קריאת דחיית ערעור עבירות מין בבית המשפט העליון: ניתוח משפטי.

המערער עמד בפני האתגר של דחיית הערעור על הרשעתו ועל העונש שהוטל עליו. לפיכך, פסק הדין מהווה מסר ברור לגבי חומרתן של עבירות אלה והצורך בהגנה על קורבנותיהן. הוא גם מציג את הרקע המשפטי והעובדתי שהוביל להכרעה. בנוסף, פסק הדין מדגיש את החשיבות של שמירה על יושרה בבתי המשפט ומפרט גם מקרים של שיבוש מהלכי משפט עורך דין: ניתוח פסק דין עקרוני ומחייב.

לרקע כללי על מהלך הליך פלילי בישראל, משלב החקירה ועד כתב האישום והמעצר, ראו עמוד עורך דין פלילי.

פרטי ההליך ורקע עובדתי

המקרה הנדון בפסק דין זה, ע״פ 371/06, עסק בפלוני. בנוסף, שהורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשורה של עבירות חמורות. הרשעה זו כללה סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, ניסיון לסחר בבני אדם לעיסוק בזנות. שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, הדחה בעדות, שיבוש הליכי משפט ואיומים. במקרים מורכבים מעין אלו, חשוב להיוועץ בעורך דין פלילי בעבירות מין: ליווי משפטי מקצועי והגנה בהליכים כדי להבין את חומרת ההרשעה והשלכותיה המשפטיות.

בית המשפט המחוזי גזר על פלוני עונש של 11 שנות מאסר ושלוש שנות מאסר על-תנאי.

כתב האישום תיאר שני אישומים מרכזיים. עם זאת, האישום הראשון פירט כי פלוני, יחד עם אחרים, הגיע לתחנת המשטרה בבת-ים ב-28.4.02. במקום הוחזקו ארבע נשים שוהות בלתי חוקיות, שהיו צפויות לגירוש. פלוני יצר רושם כוזב אצל השוטרים, לפיו הוא מכיר את אחת הנשים.

ובעקבות זאת שוחררו כל הארבע כנגד הפקדת ערובה בסך 20,000 ש״ח. כתוצאה מכך, למחרת, הציג פלוני, יחד עם חברו עאמר מסלוחי, טפסים מזויפים שנחזו כהוכחת הפקדת הערובה. והנשים שוחררו.

בהמשך, נסעו פלוני, מסלוחי ומרק יורגייב לים המלח. לעומת זאת, שם, הציגו שתיים מן הנשים בפני אדם שהביע עניין ב״קנייתן״. אך העסקה לא יצאה אל הפועל. לאחר מכן, מכר פלוני שתיים מהנשים לשלומי בן סימון בתמורה ל-4,000 ש״ח.

כאשר ניסיונות למכור את שתי הנשים הנותרות נכשלו. לדוגמה, הוא העבירן לבן-סימון ולאדם נוסף תמורת 2,500 ש״ח ורכב. לאחר מכירתן, הועסקו כל הנשים בזנות בתנאים קשים, כאשר רוב כספן נלקח על ידי ״בעליהן״. עד אשר הצליחו להימלט.

האישום השני עסק באירועים שהתרחשו לאחר מעצרו של פלוני. לדוגמא, בפברואר 2003, בעת שהיו במעצר, הדיח פלוני את יורגייב למסור עדות שקר. עדות השקר טענה. כי יורגייב ראה את פלוני משלם שוחד לקצין משטרה בשם וענונו בתמורה לשחרור הנשים.

פלוני הציג גרסה זו גם בחקירתו. כלומר, תחילה יורגייב תמך בגרסה זו, אך בהמשך חזר בו והודה שמסר גרסה שקרית. כאשר נודע הדבר לפלוני. הוא איים על יורגייב והנחה אותו לומר כי הודאתו נגבתה ממנו תחת לחץ.

השאלה המשפטית וטענות המערער

השאלה המשפטית המרכזית בפסק הדין הייתה האם יש לדחות את הערעור שפלוני הן הגיש על הרשעתו. אולם, והן על העונש שבית המשפט המחוזי גזר עליו. פלוני לא הכחיש את מעורבותו בשחרור הנשים מהמשטרה ובהעברתן לידי הרוכשים.

אף על פי כן, הוא טען כי מעשיו התאפשרו בשל התנהגות פסולה של המשטרה. אמנם, פלוני טען כי שילם שוחד לקצין המשטרה וענונו, או שלמצער, המשטרה גייסה אותו למסירת מידע. הוא ביקש להיבנות מ״הגנה מן הצדק״, בטענה שאנשי המשטרה, ובמיוחד וענונו, הניעו אותו למעשים. פלוני הוסיף כי חקירת תלונותיו נגד וענונו נפתחה בשיהוי ניכר.

התנהלה בעצלתיים והסתיימה מבלי בדיקה יסודית. ואולם, הוא טען כי גם בפגמים אלה יש כדי להקים לו הגנה מן הצדק. עוד טען פלוני לאפליה, מכיוון ששותפו מסלוחי לא הועמד לדין על חלקו.

באשר להרשעה בניסיון המכירה בים המלח, פלוני טען כי לא נכח במקום. יחד עם זאת, הוא גרס כי לא סחר בנשים אלא רק סייע להן למצוא עבודה. ולכל היותר שימש כמתווך במכירתן. פלוני טען גם.

כי הרשעתו הסתמכה על עדויות של עדי תביעה בעלי עניין: מסלוחי ויורגייב. בנוסף, הוא טען כי לא היה מקום להרשיעו בשימוש במסמך מזויף. מאידך, מכיוון שחשבון הבנק הרלוונטי לא נבדק, ולפיכך אי-ביצוע התשלום לא הוכח. לבסוף, הוא קבל על הרשעתו בעבירת ההדחה.

שלשיטתו התבססה על עדות יחידה של שותף שהפך לעד מדינה. מצד שני, ולא נמצא לה סיוע כנדרש בחוק.

הכרעת בית המשפט העליון ונימוקיו

השופט א' א' לוי, שנתן את פסק הדין. לסיכום, דחה את הערעור על שני חלקיו: הן על ההרשעה והן על העונש. הוא הדגיש את חומרת מעשיו של פלוני. בית המשפט העליון אישר את קביעות בית המשפט המחוזי.

כי פלוני נמצא אשם בשימוש במעמדו בתחנת המשטרה כדי לסחור בנשים, בזיוף מסמכים ובהדחת עדות. לאור, השופט ציין כי נסיבות המקרה חמורות במיוחד ופלוני ניצל את המערכת לטובתו האישית.

דחיית טענת ההגנה מן הצדק

בית המשפט העליון דחה את טענת פלוני להגנה מן הצדק. בהתאם, הוא קבע כי גרסת השוחד נדחתה. וכמוה גם הטענה שפלוני שימש רק מתווך בין וענונו לסוחרי הנשים. מתוך עדותו של פלוני עצמו.

עלה כי הוא פעל באופן אקטיבי בסחר מתוך כוונה להפיק רווח אישי. למעשה, ללא קשר למעורבות הנטענת של וענונו. בית המשפט גם קבע. כי אין כל ראיה להתנהגות פסולה של גורמי המשטרה במכירת הנשים לזנות.

קביעות אלה הסתמכו על עדויותיהם של וענונו, כוזרי, מידן, מסלוחי ויורגייב.

יתרה מכך, בית המשפט העליון קבע כי נוכח הסתירות הרבות בגרסתו של פלוני. ראשית, אין מקום ליתן בה אמון. השופט הוסיף כי הסחר בנשים התרחש רק לאחר שחרורן וממילא ללא ידיעת השוטרים. לכן, בית המשפט פסק כי לא ניתן לומר שהייתה לאלה יד בדבר.

בנוסף, הוא קבע כי לא הוכחו פגמים בחקירתו של וענונו במחלקה לחקירות שוטרים. שנית, ואף אם היו טענות כי החקירה עוכבה שלא לצורך. לא היה בכך כדי להקים הגנה לפלוני.

אישור הממצאים העובדתיים בעניין ניסיון לסחר ושימוש במסמך מזויף

בית המשפט העליון דחה את טענת פלוני כי לא השתתף בנסיעה לים המלח. שלישית, הוא העדיף את גרסאותיהם של העדים האחרים. באשר לזיוף, בית המשפט קבע כי די בעדויות המומחים כדי לאשש את החשד. הוא הוסיף כי נוכח הודאת פלוני בפני חוקר מח״ש ועדותו של מסלוחי.

אין מנוס מהמסקנה שפלוני היה מודע לזיוף כאשר עשה שימוש במסמכים לשחרור הנשים. מכאן, פלוני הודה מפורשות כי הכוונה הייתה ״לא לעשות הפקדה אלא רק לשים חותמת״.

דחיית טענת עד מדינה בעניין הדחת עדות

פלוני הורשע גם בביצוע העבירות שיוחסו לו במסגרת האישום השני. לכן, בית המשפט המחוזי התרשם כי עדותו של יורגייב הייתה כנה ואמיתית. וכי הוא מסר את ההודעה השקרית לאחר שפלוני הדיחו לכך. במחשבה שהדבר יחלץ את שניהם מהאישומים נגדם.

בית המשפט קבע כי בניגוד לטענת פלוני, אין לראות ביורגייב עד מדינה. משום כך, זאת משתי סיבות:

• יורגייב לא היה שותף לביצוע עבירת ההדחה, אלא היה קורבנה.

• הוא לא קיבל דבר בתמורה לעדותו. אלא נהפוך הוא: הוגש נגדו כתב אישום והוא הורשע ונדון למאסר.

השופט א' א' לוי הדגיש כי הלכה פסוקה קובעת. כי מי שהודח למסירת עדות שקר אינו שותפו של המדיח, אלא קורבנו. לפיכך, עדותו של יורגייב בעניין זה אינה טעונה סיוע ואף לא חיזוק.

המשמעות המעשית והשלכותיו של פסק הדין

פסק הדין המקיף של בית המשפט העליון מדגיש את הצורך באכיפה חזקה נגד עבירות של סחר בבני אדם לזנות. הוא מצביע על האחריות הכבדה המוטלת על גורמי אכיפת החוק למנוע פשעים כאלה. בנוסף לכך, פסק הדין מזכיר את חשיבות הטיפול היעיל והמהיר בתלונות המוגשות נגד קציני משטרה. על מנת לשמור על יושרת המערכת וטוהר המידות שלה.

השופט ח' מלצר, בהערותיו, הסכים לתוצאה ולעיקרי ההנמקה. עם זאת, הוא הוסיף שתי הערות חשובות. ראשית, הוא ציין כי ההגנה מן הצדק. המעוגנת בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי \[נוסח משולב\], התשמ״ב-1982, צפויה להתפתחויות נוספות בעתיד.

התפתחויות אלה יביאו לכך שערכי צדק והגינות משפטית ילוו את ניהול ההליך הפלילי. כך שלא תיווצר ״סתירה מהותית״ בין העקרונות לצורך בהעמדה לדין ובניהול המשפט.

שנית, השופט מלצר הדגיש כי התנהלות תחנת המשטרה בבת-ים, כפי שהתגלתה. אכן סיפקה את הרקע שאפשר את ביצוע העבירות. הוא ציין כי במסגרת שחרור נשים שהועסקו בזנות. אין זה ראוי למוסרן בידי מפקחים בעלי עבר פלילי. הוא ציין כי במסגרת שחרור נשים שהועסקו בזנות, נושאים מורכבים מעין אלו יכולים להשפיע על ההתנהלות המשפטית, כפי שעולה מהדיון המורחב על הסדרי טיעון בערעור פלילי: כל מה שצריך לדעת.

או שהם ״קרובים״ לתחומי הסחר בבני אדם, או ״מקורות״ פוטנציאליים של המשטרה. השופט קרא לוודא כי יוצאו פקודות מחייבות וברורות במשטרה כדי למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד. הוא הוסיף כי לולא הערותיו של בית המשפט המחוזי בהליך קודם. כנראה שהחקירה לא הייתה נפתחת כלל, וטיפול מח״ש לא היה ממצה.

לפיכך, השופט מלצר המליץ להביא את הערותיו, בצד פסק הדין, לעיון פרקליט המדינה.

סיכום

פסק הדין בע״פ 371/06, פלוני נ' מדינת ישראל. מדגיש את המחויבות הבלתי מתפשרת של מערכת המשפט למאבק בסחר בבני אדם לזנות. בית המשפט העליון דחה את הערעור שפלוני על הגיש הרשעתו ועל העונש שהוטל עליו. ואישר את ממצאי בית המשפט המחוזי.

המערער נמצא אשם בשורה של עבירות חמורות, כולל סחר בבני אדם, זיוף מסמכים והדחת עדות. בית המשפט ציין את חומרת מעשיו של פלוני, אשר ניצל את מעמדו והמערכת לטובתו האישית. המשמעות המעשית של פסק הדין היא חיזוק האכיפה נגד פשעים אלה. וחשיבות הטיפול בתלונות נגד גורמי אכיפת החוק כדי לשמור על יושרת המערכת.

שאלות ותשובות נפוצות בנושא פסק הדין בע״פ 371/06