מקרה ספיר בוקשטיין, שנדון בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, מציג בפנינו דיון מהותי בסוגיות של אחריות פלילית, ענישה ושיקום. ההחלטה על עונש על תקיפה והתעללות בפעוט מדגישה את מחויבות מערכת המשפט להגן על חסרי ישע, וכן את הדילמות הכרוכות בשקלול נסיבות אישיות של נאשמים מול הצורך בהרתעה והוקעה חברתית. פסק דין זה, שניתן ביום 21.01.2019, בוחן את ההשלכות הן על המערערת והן על החברה בכללותה, ומספק הבנה עמוקה למדיניות הענישה. פסק דין זה, שניתן ביום 21.01.2019, בוחן את ההשלכות הן על המערערת והן על החברה בכללותה, ומספק הבנה עמוקה למדיניות הענישה, בדומה לדיונים שהתקיימו גם במסגרת התערבות בערעור על עונש קל מדי: פסיקת העליון.
עונש על תקיפה והתעללות בפעוט הוא נושא מרכזי בתחום זה. לפיכך, האירוע המדובר עורר הדים רבים בשל חומרתו ובשל מעמדה של המערערת כמטפלת. בית המשפט המחוזי גזר עליה עונש מאסר. חרף, ובפני בית המשפט העליון עמד הערעור על גזר הדין. במאמר זה, נצלול לעומק פרטי ההליך.
ננתח את טענות הצדדים ונבחן את המשמעות הרחבה של הכרעת בית המשפט.
פרטי ההליך: ע״פ 4302/18 – ספיר בוקשטיין נ' מדינת ישראל
ההליך המשפטי המדובר הוא ערעור פלילי שהוגש לבית המשפט העליון. בנוסף, מספר ההליך הוא ע״פ 4302/18. המערערת בתיק זה היא ספיר בוקשטיין, והמשיבה היא מדינת ישראל. על אף, בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים דן בערעור, ופסק הדין ניתן ביום 21.01.2019. לעיון נוסף: ערעור פלילי לעליון: רשות ערעור ועילות הצלחה.
פאנל השופטים אשר הכריע בערעור כלל את כבוד השופטים ע' פוגלמן, י' אלרון וע' גרוסקופף. עם זאת, המערערת ערערה על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע. שניתן על ידי כבוד סגן הנשיאה א' ביתן בת״פ 1465-07-17 מיום 3.5.2018. השופט ע' פוגלמן הוא שכתב את פסק הדין בערעור.
רקע העובדות: מעשי התעללות ותקיפה כלפי פעוט
ספיר בוקשטיין, ילידת 1992, עבדה בין החודשים פברואר ליוני 2017 כמטפלת בפעוט בן שנה. כתוצאה מכך, כתב האישום המתוקן פירט שורה של מעשים אלימים. ומתעללים שביצעה המערערת כלפי הפעוט בזמן שהיה תחת השגחתה. מעשים אלה כללו.
בין מעשי המערערת בפעוט בלטו השלכת צעצוע פלסטיק קשיח על אפו של הפעוט. לעומת זאת, שהוביל לדימום; הפלת עגלת התינוק שבה ישב הפעוט קשור. באופן שהותיר אותו תלוי במאונך; ודחיפת אצבעותיה בכוח לעומק גרונו של הפעוט. באחת הפעמים היא גרמה לו חבלה ופצע בקשר הלשון, ובאחרת היא גרמה לזוב דם.
כמו כן, המערערת הניפה את הפעוט, הטיחה אותו בעגלה. לדוגמה, לחצה על גופו וריתקה אותו בכוח לספה.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע את המערערת ביום 26.12.2017. לדוגמא, הוא עשה זאת על יסוד הודאתה בהסדר טיעון. המערערת הורשעה בעבירות התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי, לפי סעיף 368ג לחוק העונשין. ובתקיפת קטין חסר ישע על ידי אחראי שגרמה לחבלה של ממש.
לפי סעיף 368ב(ב) לחוק העונשין. כלומר, בית המשפט המחוזי השית עליה עונש של 15 חודשי מאסר בפועל. 12 חודשי מאסר על תנאי ופיצויים בסך 20,000 ש״ח לנפגע העבירה.
תסקירים ושיקולי גזר הדין המחוזי
לצורך גזר הדין, הורה בית המשפט המחוזי להכין תסקיר שירות מבחן ותסקיר נפגעי עבירה. אולם, תסקיר המבחן ציין כי המערערת חוותה בעבר התנהגות אלימה מצד בן זוג. מה שהותיר בה משקעים רגשיים. היא הביעה חרטה וביישה על מעשיה ודאגה למצבו של הפעוט.
שירות המבחן ציין כי המערערת החלה בתהליך טיפולי, הכירה בדפוסי ההתנהגות התוקפניים שלה. אמנם, והבינה שלא תוכל לשוב לטפל בילדים. המערערת שיתפה פעולה באופן מיטבי עם הטיפול. לפיכך, שירות המבחן המליץ להימנע ממאסר בפועל, מחשש לפגיעה בהליך השיקום. שירות המבחן המליץ להימנע ממאסר בפועל, מחשש לפגיעה בהליך השיקום, שכן המערערת שיתפה פעולה באופן מיטבי עם הטיפול, תוך שהיא מכירה בדפוסי ההתנהגות התוקפניים שלה, בדומה למקרים שבהם נבחנות סוגיות פרוצדורליות כמו גלגול שלישי בהליך פלילי: מתי תתקבל רשות ערעור?.
והמליץ על עונש שיקום הכולל עבודות שירות וצו מבחן.
מתסקיר נפגעי העבירה עלה כי לא נותר בפעוט נזק גופני. ואולם, אך הנזק הנפשי והשפעותיו לא היו ידועים. משפחת הפעוט, הגרעינית והמורחבת, הושפעה קשות מהפגיעה. ההורים חשו תסכול וכאב, והאירועים הפכו לחוויה מכוננת עבורם.
הם השקיעו משאבים רבים כדי להתמודד עם הפגיעה ונזקיה.
בית המשפט המחוזי קבע את מתחם העונש ההולם לשנה עד ארבע שנות מאסר בפועל. יחד עם זאת, הוא שקל שיקולים לחומרה, ובהם הפרת האמון, חזרת המעשים. ביצועם לבד ובאכזריות וניצול חוסר האונים של הפעוט. כמו כן, נשקלו לזכותה של המערערת גילה הצעיר, עברה הנקי, אישיותה החלשה.
הטראומה שחוותה והשתתפותה בהליכי טיפול. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את המלצת שירות המבחן.
טענות הצדדים בפני בית המשפט העליון
המערערת טענה בפני בית המשפט העליון כי העונש שהושת עליה היה חמור מדי. מאידך, היא סברה כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק לשיקולים מקלים. כמו קבלת האחריות למעשיה וחרטתה. בנוסף, היא ציינה את עברה הנקי, אישיותה החלשה והטראומה שחוותה בקשר זוגי פוגעני.
שהשפיעה על התנהגותה.
המערערת הדגישה את ההליך הטיפולי שהיא עוברת ואת המלצות הגורמים המטפלים. מצד שני, לטענתה, בית המשפט המחוזי שגה בהערכת מדיניות הענישה במקרים דומים והתעלם מפסיקה רלוונטית שהוגשה לו. היא הוסיפה כי בית המשפט המחוזי ייחס חומרה יתרה למעשיה ולסיכון לפעוט. על יסוד קביעות רפואיות בלתי מבוססות.
המערערת השיגה גם על רכיב הפיצויים. לסיכום, הן בשל היעדר קביעת נזקים מסוימים והן בשל מצבה הכלכלי.
המשיבה, מדינת ישראל, תמכה בגזר הדין של בית המשפט המחוזי. לאור, היא הדגישה כי למרות שלא נמצא נזק גופני צמית לפעוט. מעשי המערערת גרמו נזק נפשי קשה לבני משפחתו. וקשה להעריך את הנזק הנפשי לפעוט בשל גילו הצעיר.
המשיבה טענה כי בית המשפט המחוזי נתן משקל הולם לנסיבותיה האישיות של המערערת.
לדברי המשיבה, ההליך הטיפולי של המערערת אינו מצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם לפי סעיף 40ד(א) לחוק העונשין. בהתאם, מאחר שאינו ממוקד בדפוסי עבריינות מושרשים. היא הוסיפה כי הערכות הסיכון לפעוט נסמכו על עניינים שבידיעה שיפוטית. בהמשך, הונח בפני בית המשפט העליון תסקיר משלים משירות המבחן.
שציין כי המערערת משתתפת בקביעות בטיפול וכי מסוכנותה פחתה. למעשה, שירות המבחן המליץ לתת משקל נכבד להליך השיקום ולאפשר למערערת להמשיך בו.
הכרעת בית המשפט העליון ונימוקיה על עונש תקיפה והתעללות בפעוט
בית המשפט העליון דחה את הערעור על גזר הדין. ראשית, השופט ע' פוגלמן, שכתב את פסק הדין. הדגיש כי התערבות ערכאת ערעור בעונש שקבעה הערכאה הדיונית מתרחשת רק במקרים של סטייה בולטת ממדיניות הענישה או טעות מהותית בגזר הדין. הוא קבע כי מקרה זה אינו מגלה עילה כזו.
בית המשפט העליון חזר על מדיניות הענישה המחמירה שהוא נוקט במקרים של שימוש בכוח אכזרי כלפי פעוטות חסרי ישע. שנית, במיוחד כאשר העבירה בוצעה על ידי האחראי על הפעוט. השופט פוגלמן ציין כי המערערת תקפה והתעללה בפעוט שוב ושוב, גרמה לו כאב, בהלה. חבלות ופצעים, וסיכנה את שלומו.
הוא תיאר את ההתנהגות ככזו ש״בן-אנוש מתקשה לעכלה״. שלישית, וציין כי טרם ניתן להעריך את השלכותיה על נפש הפעוט. אך טראומה חוזרת כזו עלולה לפגוע בהתפתחותו התקינה.
השופט פוגלמן הדגיש כי מעשיה של המערערת מבטאים זלזול עמוק בתפקידה כאחראית על שלום הפעוט. מכאן, הוא ציין כי הורי הפעוט הפקידו בידיה את היקר להם מכל, והיא בגדה באמונם. המשמעות היא פגיעה משמעותית גם בהם. בית המשפט המחוזי, כך קבע השופט, הביא בחשבון את השיקולים השונים לקולה.
כולל הליך הטיפול ונסיבותיה האישיות של המערערת.
בית המשפט העליון נתן משקל לעמדת שירות המבחן באשר לסיכויי השיקום. לכן, אך בחר שלא לאמץ אותה. הוא עשה זאת על יסוד שיקולי הענישה הכוללים את הצורך להוקיע אלימות כלפי תינוקות. במיוחד מצד האחראים לשלומם.
שיקולים אלה אינם נבחנים באופן מלא בגיבוש המלצות שירות המבחן. לפיכך, בית המשפט העליון קבע כי לא קמה עילה להתערבותו בעונש שנגזר על המערערת. משום כך, ודחה את הערעור. הוא ציין כי המלצת שירות המבחן אינה מחייבת את בית המשפט.
אשר יכול לסטות ממנה מטעמים המצדיקים זאת.
המשמעות המעשית של עונש על תקיפה והתעללות בפעוט
פסק הדין בעניינה של ספיר בוקשטיין משמש תמרור אזהרה ברור לכלל המטפלים ואחראים על פעוטות. כן, הוא מדגיש את האחריות הפלילית הכבדה המוטלת עליהם. וכי מערכת המשפט רואה בחומרה רבה מעשי תקיפה והתעללות כלפי חסרי ישע. המקרה ממחיש כי הפרת אמון זו, בין אם מצד מטפלים פרטיים או מוסדות.
תוביל לענישה מחמירה.
ההחלטה של בית המשפט העליון משדרת מסר חד משמעי לציבור: אלימות נגד ילדים,. בנסיבות, ובמיוחד פעוטות, אינה נסבלת. היא מזכירה את ההשלכות החמורות של אלימות כזו. לא רק על הקורבן המידי אלא גם על משפחתו ועל החברה כולה. ההחלטה של בית המשפט העליון משדרת מסר חד משמעי לציבור: אלימות נגד ילדים, ובנסיבות, ובמיוחד פעוטות, אינה נסבלת, והשלכותיה המשפטיות, לרבות הגנה וזכויות הקורבן, מחייבות התייחסות מעמיקה. אלימות במשפחה השלכות משפטיות: הגנה וזכויות הקורבן
נזקים נפשיים ארוכי טווח עשויים להיגרם, גם אם אין פגיעה פיזית נראית לעין.
בנוסף, פסק הדין מחזק את הצורך של שירותי הרווחה. בשל, והרשויות לאכוף את החוקים המגנים על פעוטות. הוא מעודד אותם לפעול בנחישות כדי להבטיח סביבה בטוחה לילדים, וזאת על ידי פיקוח. איתור והתערבות במקרים של התעללות.
למשל, על ידי בדיקת רקע של מטפלות, או הסדרת מסגרות טיפוליות.
הפסיקה מצביעה גם על חשיבות הטיפול והשיקום עבור נאשמים. לאחר, אך מדגישה כי שיקולים אלו אינם יכולים לגבור על הצורך החברתי בהוקעה ובהרתעה. במקרים חמורים של עבירות נגד חסרי ישע. עקרון ההלימה והגנה על הציבור קודמים לשיקולי שיקום פרטניים, גם אם קיימים סיכויי שיקום משמעותיים.
סיכום
פסק הדין בעניין ע״פ 4302/18, ספיר בוקשטיין נ' מדינת ישראל, מהווה אבן דרך חשובה בהתמודדות מערכת המשפט עם תופעת התעללות בפעוטות. בית המשפט העליון דחה את ערעורה של המערערת והותיר על כנו את גזר הדין של בית המשפט המחוזי, אשר כלל עונש על תקיפה והתעללות בפעוט באמצעות מאסר בפועל.
הכרעה זו מדגישה את המחויבות הבלתי מתפשרת להגנה על ילדים. לפני, ואת החשיבות של הטלת אחריות פלילית על מי שמפר את אמונם של ההורים. ופוגע בחסרי ישע. היא ממחישה כי בעוד ששיקום נאשמים הוא ערך חשוב.
הצורך להוקיע מעשים אלימים חמורים ולהרתיע עבריינים פוטנציאליים עומד בראש סדר העדיפויות המשפטי. מעבר לכך, פסק דין זה מהווה מסר ברור לחברה כולה.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
