כן, נפגע תאונת דרכים זכאי לתבוע פיצוי מקרנית לפי סעיף 12(א)(1) לחוק. בית המשפט העליון קבע כי על הנפגע להראות שקידה סבירה לאיתור הנהג. עם זאת, מבחן השקידה הוא מבחן אובייקטיבי-סובייקטיבי, המביא בחשבון את ההלם, הכאב ומצוקת הנפגע באירוע הטראומתי.
תאונת דרכים מהווה אירוע פתאומי ומטלטל המותיר את הנפגעים פעמים רבות במצב של הלם, כאב וחרדה עמוקה. במצבים שבהם זהות הנהג הפוגע אינה ידועה, מתעוררת שאלה כבדת משקל: האם אי-רישום פרטי הרכב במקום שולל את הפיצוי מקרנית? מאמר זה מפרט את פסיקת בית המשפט העליון ואת המבחן המשפטי הגמיש המגן על נפגעים תמי-לב.
חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל״ה-1975. לפיכך, מבוסס על עקרון של אחריות מוחלטת לצד כיסוי ביטוחי חובה. סעיף 10 לחוק ייסד את תאגיד קרנית כדי לספק רשת ביטחון סוציאלית. מטרת הקרן היא להבטיח פיצוי לכל אדם שנפגע בגופו ואינו יכול להיפרע ממבטח מסחרי.
בהתאם לכך, סעיף 12(א)(1) לחוק קובע חובת פיצוי במקרים שבהם הנוהג האחראי אינו ידוע. בנוסף, בית המשפט הבהיר שוב ושוב כי מעמדה של קרנית הוא שיורי בלבד. הקופה הציבורית נועדה לפצות במצבי חוסר ברירה. ולא להחליף מבטחים מסחריים כאשר ניתן לברר את זהות הפוגע.
לפיכך, הדין דורש מהנפגע לפעול למצות את האפשרות לאתר את הנהג. עם זאת, דרישה זו נועדה למנוע תרמיות ולשמור על מדרג האחריות שקבע המחוקק.
עובדות ההליך: רע״א 3909/08 ורע״א 5132/08 קרנית נ' קורן ודנוך
בית המשפט העליון דן בשתי בקשות רשות ערעור שאוחדו: רע״א 3909/08. כתוצאה מכך, ורע״א 5132/08 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות…03.11.2009. ההרכב כלל את המשנה לנשיאה א' ריבלין, השופט א' רובינשטיין והשופט י' דנציגר. פסק הדין ניתן מפי המשנה לנשיאה א' ריבלין ביום 3.11.2009.
בתיק הראשון, שרה קורן נפגעה מרכב לפנות בוקר בשובה מחתונת נכדה ורגלה נשברה. לעומת זאת, הנהג הפוגע הסיע אותה ואת בעלה לביתם לאחר ויכוח. סייע לה לרדת ונמלט בלי להשאיר פרטים. בית משפט השלום דחה את תביעתה, אך בית המשפט המחוזי הפך את התוצאה והכיר בזכאותה.
בתיק השני, אחיאל דנוך נפגע מרכב בהיותו בן חמש שנים. לדוגמה, הנהגת הפוגעת הסיעה אותו ואת אמו לבית החולים ושם נחקרה בידי שוטר. אך נעלמה בטרם נרשמו פרטיה. בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי קיבלו שניהם את התביעה נגד קרנית ודחו את טענותיה.
טענות קרנית ומבחני הערכאות הקודמות
קרנית טענה כי חבותה לפי סעיף 12(א)(1) קמה רק בהתקיים מניעה אובייקטיבית לבירור הפרטים. לדוגמא, לטענתה, הנפגעים לא עמדו במבחן השקידה הסבירה שנקבע בעבר בעניין הורוביץ. בנוסף, קרנית הדגישה. כי אי-ידיעת זהות הנהג שוללת ממנה את זכות החזרה המוקנית לה לפי סעיף 9 לחוק.
מנגד, שופטי בית המשפט המחוזי הציעו מבחנים מקלים בהרבה לטובת הנפגעים:
-
מבחן האשם ברשלנות רבתי: השופט ד״ר ק' ורדי קבע כי שלילת פיצוי מקרנית תיעשה רק בהתקיים התנהגות רשלנית רבתית מצד הנפגע.
-
מבחן אשם בדרגה הגבוהה ביותר: השופט י' שנלר סבר כי הנפגע מממן את הקרן בעקיפין, ולכן שלילת זכאות תיתכן רק במקרי קיצון כגון קנוניה או תרמית.
-
הצטרפות למבחן האשם: השופט א' אורנשטיין והשופטת ר' לבהר שרון תמכו בריכוך המבחן לאור התכלית הסוציאלית של החוק.
ההכרעה: מבחן משולב כשזהות הנהג הפוגע אינה ידועה
בית המשפט העליון דחה את ערעורי קרנית, אך קבע דרך ביניים עקרונית. כלומר, המשנה לנשיאה ריבלין הותיר על כנו את מבחן השקידה הסבירה, אך יצק לתוכו תוכן אובייקטיבי-סובייקטיבי. המשמעות היא שבחינת הסבירות תיעשה תמיד דרך משקפי המצוקה הסובייקטיבית של הנפגע בזמן התאונה.
בית המשפט העליון מיפה שלוש קטגוריות מרכזיות לבחינת המקרים:
-
תאונות פגע וברח מובהקות: מקרים שבהם הנהג נמלט מיידית, והזכאות קמה בכפוף למאמצי בירור סבירים לאחר האירוע.
-
מניעה אובייקטיבית: מקרים שבהם גיל הנפגע או חומרת פציעתו הפיזית מנעו ממנו לתעד את פרטי הנהג.
-
הימנעות מסיבה סובייקטיבית סבירה: מקרים שבהם הנפגע יכול היה פיזית לרשום פרטים, אך נמנע מכך עקב הלם, חרדה, כאב או דאגה לאחרים.
השופט א' רובינשטיין הצטרף להכרעה והטעים כי המבחן האוב-סובייקטיבי מתחשב במציאות האנושית המורכבת. אולם, השופט י' דנציגר הסכים אף הוא עם פסק הדין המנחה.
שימו לב: בית המשפט הדגיש כי כאשר ההימנעות מרישום הפרטים נובעת מאי-אכפתיות, נוחות גרידא או מחשבה מוטעית שהנזק קל – הנפגע יאבד את זכאותו כלפי קרנית.
מה עושים לאחר תאונה כשזהות הנהג הפוגע אינה ידועה?
כדי להבטיח את זכויותיכם ולעמוד ברף השקידה הסבירה. ואולם, מומלץ לפעול לפי הצעדים הבאים בסמוך לאחר האירוע:
-
פנייה דחופה לטיפול רפואי. קבלו טיפול ומסרו לצוות הרפואי בזמן אמת כי נפגעתם מרכב שנמלט מהמקום.
-
הגשת תלונה מפורטת במשטרה. גשו לתחנת המשטרה בסמוך לאירוע ודווחו על תאונת פגע וברח עם כל פרט שזכור לכם.
-
איסוף ראיות סביבתיות. בדקו הימצאות מצלמות אבטחה בבתי עסק סמוכים, פנו לעדי ראייה ותעדו את מיקום הפגיעה.
-
תיעוד ניסיונות האיתור. שמרו העתקים של מכתבים, פניות לרשויות ודוחות חקירה המעידים על מאמציכם לאתר את הנהג.
אזהרה: שיהוי בלתי מוסבר בדיווח למשטרה או הימנעות מאיסוף ראיות עלולים להוביל לדחיית התביעה בטענה לחוסר שקידה סבירה.
שאלות ותשובות
מה הדין אם לא רשמתי את מספר הרכב עקב הלם וחרדה?
פסיקת בית המשפט העליון קובעת כי הלם וטראומה מוכרים כסיבה סובייקטיבית מוצדקת. יחד עם זאת, בית המשפט יכיר בזכאותכם לפיצוי מקרנית. ובלבד שתפעלו בתום לב ותבצעו מאמצי איתור כנים לאחר שהתאוששתם מהאירוע.
האם קרנית תפצה ילד קטין שהוריו לא רשמו את פרטי הפוגע?
כן, בהתאם לפסק הדין בעניין דנוך, בית המשפט בוחן את מצוקת ההורים בזמן אמת. מאידך, כאשר תשומת לב ההורים הייתה נתונה להצלת חיי הילד. מחדל רישום הפרטים אינו שולל את הפיצוי מהקטין.
מתי תישלל הזכאות לפיצוי מקרנית לפי סעיף 12(א)(1)?
בית המשפט ישלול פיצוי כאשר הנפגע נמנע מבירור הפרטים מטעמי נוחות, אדישות. הנחה שגויה שהפגיעה קלה, או כאשר מתעורר חשד לקנוניה ותרמית שנועדו להונות את הקופה הציבורית.
האם חקירת משטרה מאוחרת מספקת כדי להוכיח שקידה סבירה?
פנייה יזומה למשטרה ופעולות איתור מאוחרות מהוות ראיה כבדת משקל לתום-ליבו של הנפגע. פעולות אלה עשויות להכשיר את התביעה גם אם נפל פגם בהתנהלות הנפגע בזירת התאונה עצמה.
כיצד משפיעה הלכת בית המשפט העליון על תביעות עתידיות?
פסק הדין מחייב את כל הערכאות להפעיל מבחן גמיש ורגיש לנסיבות. שופטים נדרשים להעריך את הממד האנושי של האירוע. ולא להציב רף בלתי אפשרי של התנהגות רציונלית תחת טראומה וכאב.
סיכום: התוצאה האופרטיבית של פסק הדין
בית המשפט העליון דחה את שני הערעורים שהגישה קרנית וחייב אותה בהוצאות. ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש״ח בכל תיק. נקבע כי הן שרה קורן והן אחיאל דנוך זכאים לפיצוי מלא מקרנית. פסק הדין ביסס הלכה מאוזנת המגנה על נפגעים שנקלעו למצוקה.
ומבטיחה את ייעודו הסוציאלי של הדין.
