בית המשפט העליון קבע שתקנות בדיקת השכרות הישנות ממשיכות לחול גם בתקופה שבה נוצר פער חקיקתי בין תיקון חוק התעבורה לאישורו מחדש של מכשיר הינשוף וקביעת ריכוז האלכוהול האוסר. בית המשפט ביסס את החלטתו על חזקה פרשנית, לפיה בהיעדר הוראות מעבר מפורשות, הסדרים קודמים ממשיכים להיות תקפים כדי למנוע חלל רגולטורי.
ההליך המשפטי: אהוד גורן ונועם גד נ' מדינת ישראל
בית המשפט העליון נדרש לדון בבקשות רשות ערעור שאוחדו, בעניין רע״פ 8135/07 ורע״פ 1766/08. לפיכך, המבקשים, אהוד גורן ונועם גד, הורשעו בנהיגה בשכרות.
-
גורן הורשע על בסיס בדיקת מכשיר ינשוף שהצביעה על ריכוז אלכוהול גבוה בהרבה מהמותר.
-
גד הורשע בשל סירובו להיבדק.
שניהם טענו כי הרשעתם בטלה, משום שבעת ביצוע הבדיקות שרר ״פער חקיקתי״. בנוסף, המבקשים טענו כי תיקון 72 לפקודת התעבורה חייב אישור מחודש של מכשיר הינשוף. ושל ריכוז האלכוהול האוסר. האישור הרשמי של מכשיר הינשוף ניתן כשנה וחצי לאחר מכן.
ואילו ריכוז האלכוהול האוסר לא נקבע מחדש כלל. עם זאת, לטענתם, התקנות הישנות בוטלו למעשה עם קבלת התיקון. ועל כן כל הרשעה שהתבססה על בדיקות שבוצעו בתקופת הביניים. או ביחס לריכוז האלכוהול שלא נקבע מחדש, דינה בטלות.
השאלה המשפטית והכרעת בית המשפט העליון
השאלה המשפטית המרכזית הייתה האם במצב של פער חקיקתי, כאשר חוק חדש קובע מנגנון אישור חדש למכשיר מדידה ולסטנדרט משפטי (ריכוז אלכוהול אוסר) אך ללא הוראות מעבר מפורשות, התקנות וההסדרים הקודמים ממשיכים לחול עד להשלמת ההסדרה החדשה, או שהם מתבטלים לאלתר. כמו כן, בית המשפט נדרש לבחון את נפקותו המשפטית של פגם בהעדר הסדרה בזמן. בית המשפט העליון, בהרכב השופטים א' א' לוי, א' רובינשטיין וס' ג'ובראן, דחה את שני הערעורים ואישר את ההרשעות. בית המשפט קבע כי יש לפרש את תיקון 72 באופן שהותיר את התקנות הישנות בתוקף עד לגיבוש ההסדרים החדשים. בית המשפט ביסס את הכרעתו על סעיף 23 לחוק הפרשנות, אשר קובע כי תקנות שהותקנו מכוח הוראה שבוטלה ממשיכות לעמוד בתוקפן עד שיבוטלו מכוח ההוראה החדשה, אם החיקוק המבטל קובע הוראות במקום המבוטלות.
נימוקי בית המשפט העליון בעניין הפער החקיקתי
בית המשפט נימק את החלטתו במספר שיקולים פרשניים:
-
היעדר הוראת ביטול מפורשת: תיקון 72 לא כלל הוראה מפורשת המבטלת את התקנות הקיימות.
-
מניעת חלל אכיפתי: המחוקק לא התכוון ליצור מצב ״כאוטי״ של חלל אכיפתי בין קבלת החוק לגיבוש ההסדרים המשניים. פרשנות המותירה את התקנות בתוקפן בתקופת המעבר משרתת אינטרס ציבורי חשוב ומונעת תוצאה בלתי צודקת.
-
דמיון בין מנגנוני האישור: מנגנוני האישור הישן והחדש למכשיר הינשוף ולריכוז האלכוהול האוסר היו כמעט זהים במהותם. מכשיר הינשוף אושר משני עברי תקופת הביניים, ולא הועלתה כל טענה עניינית נגד אמינותו.
-
הודאת המבקשים: המבקשים עצמם לא חלקו על העובדה שנהגו בריכוזי אלכוהול חריגים.
בית המשפט הוסיף כי גם לו התקבלה הפרשנות הנגדית, של בטלות מוחלטת של התקנות, ספק אם היה בכך כדי להביא לביטול הרשעות. זאת מכיוון שדוקטרינת הבטלות היחסית, אשר מתאימה את הסעד לנסיבות המקרה, הייתה מונעת תוצאה ״קטסטרופלית״. תוצאה כזו עלולה הייתה לפטור מעונש נהגים רבים ששכרותם אינה שנויה במחלוקת עובדתית.
השלכות פסק הדין על אכיפת נהיגה בשכרות
פסק הדין של בית המשפט העליון מבסס כלל פרשני חשוב הנוגע ל״תקופות ביניים״ חקיקתיות. הוא קובע כי בהיעדר הוראת מעבר מפורשת, קיימת חזקה פרשנית התומכת בהמשך תוקפם של הסדרים ישנים. זאת, עד להשלמת ההסדרה החדשה. יש בכך למנוע היווצרות של חלל רגולטורי מזיק, בפרט בתחומים בעלי אינטרס ציבורי מובהק כמו בטיחות בדרכים. הפסיקה ממחישה גם את יישום דוקטרינת הבטלות היחסית. דוקטרינה זו מהווה מנגנון לריסון תוצאות דרסטיות העלולות לנבוע מפגמים פרוצדורליים-מנהליים. יתרה מכך, פסק הדין משמש תזכורת חריפה לרשויות המנהל לפעול במהירות הראויה בהשלמת הסדרי משנה הנדרשים בעקבות חקיקה ראשית. עיכוב כזה עלול להעמיד את התביעה בסיכון מיותר. חשוב לציין, כי בית המשפט הורה למדינה לקבוע מחדש בתוך ארבעה חודשים את ריכוז האלכוהול האוסר, לפי המנגנון החדש שבחוק.
אזהרה: למרות פסיקת בית המשפט, אין לראות בעיכוב רגולטורי כהיתר לנהיגה בשכרות. רשויות האכיפה מחויבות לפעול על פי החוק. נהגים נושאים באחריות פלילית מלאה בגין נהיגה תחת השפעת אלכוהול, גם אם קיימים פערים ביורוקרטיים זמניים.
שאלות ותשובות
האם פסק הדין מחייב אישור מחודש של מכשיר הינשוף?
בית המשפט קבע כי מכשיר הינשוף אושר מחדש בפועל, וכי לא היה פגם מהותי באמינותו. עם זאת, הוא הדגיש את חובת הרשויות להשלים את ההסדרה החקיקתית באופן פורמלי ומדויק.
מהי המשמעות של ״פער חקיקתי״?
״פער חקיקתי״ מתאר מצב שבו המחוקק תיקן חוק וקבע מנגנונים חדשים, אך בפועל הסדרי המשנה הנדרשים (כגון תקנות או אישורים) לא הושלמו מיד, ונוצר חלון זמן שבו קיים אי-בהירות לגבי תוקף ההסדרים הקודמים.
האם סירוב לבדיקת ינשוף תמיד מהווה עבירה?
כן. תיקון 72 לפקודת התעבורה קבע במפורש כי סירוב לבדיקת ינשוף מהווה עבירה פלילית כשלעצמה. עבירה זו אינה תלויה בשאלה האם הנהג היה שיכור בפועל.
מהי ״בטלות יחסית״ בהקשר זה?
דוקטרינת הבטלות היחסית מאפשרת לבית המשפט להתאים את הסעד המשפטי לנסיבות הספציפיות, גם אם נמצא פגם פרוצדורלי. במקרה זה, בית המשפט העליון השתמש בה כדי למנוע ביטול המוני של הרשעות נהיגה בשכרות, למרות העיכובים בהשלמת ההסדרה.
האם פסק הדין התייחס לאמינות מכשיר הינשוף עצמו?
לא, פסק הדין לא דן בשאלת מהימנותה של בדיקת הינשוף או בשאלה האם ״המידה הקבועה״ מעידה על שכרות. המבקשים לא מיקדו את טענותיהם בכך, ובית המשפט התבסס על ההנחה שהמכשיר אמין וכי ריכוז האלכוהול שנמצא מעיד על שכרות.
שלבים לפעולה במקרה של חשד לנהיגה בשכרות
-
שמרו על זכות השתיקה: זכרו כי כל דבר שתאמרו עשוי לשמש נגדכם.
-
דרשו להתייעץ עם עורך דין: זוהי זכותכם החוקית. עורך דין מומחה יוכל להסביר את זכויותיכם ולייעץ כיצד לפעול.
-
בחנו את חוקיות הבדיקה: וודאו כי הבדיקה בוצעה על פי הנהלים המקובלים ושהמכשיר היה מאושר ותקין.
-
אספו ראיות: אם ישנן נסיבות מקלות, תיעדו אותן (לדוגמה, עיכוב ממושך בביצוע הבדיקה).
-
פעלו במהירות: פנו בהקדם לעורך דין המתמחה בדיני תעבורה. טיפול מהיר עשוי לשפר באופן ניכר את סיכויי ההגנה.
שימו לב: אי קיומם של תנאי הפעלה נאותים לבדיקת ינשוף עלול לפגוע במשקלה הראייתי של הבדיקה. על הרשויות להקפיד על יישום הכללים.
פסק הדין שניתן על ידי השופט א' רובינשטיין, והשופטים א' א' לוי וס' ג'ובראן הסכימו. כתוצאה מכך, בבית המשפט העליון ביום 11.02.2009. קבע כי תקנות בדיקת השכרות הישנות המשיכו לחול בפער החקיקתי שקדם לאישור ״הינשוף״ מחדש. המבקשים אהוד גורן ונועם גד, שערעורם אוחד, ראו את בקשותיהם נדחות.
על אף מחדלי הרשות בהשלמת ההסדרה בזמן, בית המשפט אישר את הרשעותיהם. לעומת זאת, תוך שהוא מדגיש את חשיבות האינטרס הציבורי בבטיחות בדרכים.
