בפסק הדין ברע״א 9213/12 וברע״א 9334/12, בסכסוך על הפורמט ״הישרדות״, קבע השופט נ' סולברג כי צו עשה זמני שמשנה את המצב הקיים יינתן רק במקרים חריגים: כשההתערבות חיונית כדי למנוע תוצאה קשה ביותר, והנזק אינו ניתן לפיצוי בכסף. בית המשפט העליון ביטל את הצו שחייב את בעלת הפורמט לנהל משא ומתן עם ערוץ 10, אך השאיר את צווי המניעה, בתנאי שערוץ 10 יפקיד ערבות בנקאית של מיליון ₪.
רקע: ״הישרדות״, ערוץ 10 ובעלת הפורמט
ערוץ 10 הפיק ושידר מאז 2007 את התוכנית ״הישרדות ישראל״, ועד למועד פסק הדין שודרו שש עונות. את הזכויות בפורמט רכש הערוץ מבעלת הזכויות, חברת קסטאוויי, בהסכם שחודש מדי עונה. ההסכם האחרון נגע לעונה השישית ולעונה השביעית, אך בספטמבר 2011, לבקשת ערוץ 10 ובשל עלויות ההפקה, תוקן ההסכם: נקבע שהוא חל על העונה השישית בלבד, וכל אזכור של העונה השביעית והשמינית בוטל.
בחודשים שלאחר מכן התעכב התשלום של ערוץ 10 עבור העונה השישית. ביום 30.7.2012 הודיעה קסטאוויי כי אין לערוץ רישיון לשדר את העונה וכי אין לו אופציה לנהל משא ומתן על עונות נוספות, וביום 5.8.2012 הודיעה כי לשיטתה ההסכם בטל. באותו יום פורסם בתקשורת כי קסטאוויי חתמה על הסכם עם רשת נגה בע״מ לרכישת הזכויות בפורמט.
ההחלטה בבית המשפט המחוזי
ערוץ 10 הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה לסעדים זמניים, ובהמשך גם כתב תביעה נגד רשת ונגד קסטאוויי. ביום 5.12.2012 נעתר השופט הבכיר ג' גינת לבקשה (ת״א 2015/12). הוא קבע שההסכם לא בוטל כנדרש, משום שההסכם קבע שהודעת ביטול תימסר בכתב, במסירה אישית, בפקס או בדואר, ולא הזכיר דואר אלקטרוני. עוד קבע כי סעיף 9 להסכם, המקנה לערוץ 10 אופציה לנהל משא ומתן על עונה נוספת, נשאר בתוקף, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת הערוץ.
בית המשפט המחוזי הורה על שלושה סעדים: צו עשה שחייב את קסטאוויי לנהל עם ערוץ 10 משא ומתן בתום לב על עונה נוספת במשך שלושה חודשים, צו מניעה שאסר עליה להתקשר עם צד שלישי בנוגע לפורמט באותה תקופה, וצו מניעה שאסר על רשת לפעול להפקה או לשידור של הפורמט. הוא לא חייב את ערוץ 10 להפקיד ערובה.
בקשות רשות הערעור
רשת הגישה את רע״א 9213/12 וקסטאוויי הגישה את רע״א 9334/12. לטענתן, בית המשפט המחוזי נתן בהליך ביניים צו עשה שחופף לסעד העיקרי ומייתר את ההליך, כפה שיתוף פעולה עסקי על צדדים שהאמון ביניהם אבד, והתעלם מכך שנזקי ערוץ 10 ניתנים לפיצוי כספי. עוד טענו שלא נקבעה ערובה, בניגוד לתקנה 364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ״ד-1984, שחלו אז. ערוץ 10 השיב כי מדובר בהחלטה שבשיקול דעת, וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו.
השופט נ' סולברג החליט, לפי תקנה 410 לתקנות, לדון בבקשות כאילו ניתנה רשות ערעור והוגשו ערעורים.
המבחנים למתן סעד זמני
לפי תקנה 362 לתקנות, בית המשפט רשאי לתת סעד זמני אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, שקיימת עילת תביעה. עליו לשקול גם את מאזן הנוחות, כלומר את הנזק שייגרם למבקש אם הסעד לא יינתן, לעומת הנזק שייגרם למשיב או לאחר אם יינתן. כמו כן בוחנים את ניקיון הכפיים של הצדדים ואת סוג הסעד, היקפו ותנאיו.
לגבי סיכויי התביעה, בית המשפט העליון מצא שהתמונה אינה פשוטה. מצד אחד, ההסכם כולל סעיף אופציה. מצד שני, עולות שאלות רבות: האם התיקון להסכם ביטל את האופציה, האם ההסכם בוטל בהודעות של קסטאוויי, והאם אפשר בכלל לאכוף את הסעיף. המחלוקת העובדתית רחבה, ולכן נקבע שכפות המאזניים מעוינות, ושאת הטענות יש לברר בתיק העיקרי.
למה בוטל צו העשה הזמני
הקושי הראשון הוא שהצו חייב את קסטאוויי לשתף פעולה עם ערוץ 10 בעל כורחה, במסגרת סעד זמני. בית המשפט הזכיר את ההלכה שנקבעה, בין היתר, ברע״א 2430/91 טיב טירת צבי נ' דליקטיב הקניון: אין לכפות על צדדים שיחסיהם עלו על שרטון להמשיך בשיתוף פעולה עסקי בניגוד לרצונם בשלב הסעדים הזמניים. הדבר נכון במיוחד כשמדובר במשא ומתן בתום לב, שמחייב אמון ורצון טוב.
הקושי השני הוא שהצו חופף בעיקרו לסעד העיקרי שהתבקש בתביעה. צו עשה זמני שמשנה את המצב הקיים ראוי שיינתן רק במצבים חריגים, כשההתערבות חיונית כדי למנוע תוצאה קשה ביותר, והנזק אינו ניתן לתיקון בפיצוי כספי הולם (רע״א 1868/98 סייג נ' המועצה לייצור ולשיווק צמחי נוי). מטרת הסעד הזמני היא לשמור על המצב הקיים, אבל כאן לא ברור מה היה המצב הקיים, ולכן דווקא צו שאוכף את ההסכם עלול לשנות אותו ולייתר את ההכרעה בתיק העיקרי.
גם מאזן הנוחות לא הצדיק את הצו. ערוץ 10 צפוי להיפגע אם לא יוכל לנהל משא ומתן על עונה נוספת, אבל נזקים אלה, גדולים ככל שיהיו, ניתנים לפיצוי כספי אם יזכה בתביעה. את החשש שיאבד את זכותו אפשר לפתור בהשארת צווי המניעה בתוקף.
צווי המניעה נשארו, בתנאי של ערובה
בית המשפט השאיר את צווי המניעה כדי שרשת וקסטאוויי לא יקדמו את שידור העונה עד ההכרעה. כך, אם בסוף התיק יוחלט על אכיפת סעיף האופציה, הצדדים עדיין יוכלו לנהל משא ומתן. לפי פסק הדין, קבלה מלאה של בקשת ערוץ 10 או דחייה מלאה שלה היו מייתרות במידה רבה את ההליך העיקרי.
בעניין הערובה, בית המשפט קיבל את טענת המבקשות. תקנה 364(א) מורה לחייב את מבקש הסעד הזמני בהתחייבות ובערובה, ואין לתת סעד זמני בלי להבטיח את נזקי הנתבע. אם בית המשפט לא עשה זאת, זו עילה להתערבות ערכאת הערעור. לכן הותנו צווי המניעה בהפקדת ערבות בנקאית של מיליון ₪ בקופת בית המשפט המחוזי עד 24.1.2013, מחצית לטובת כל אחת מהמבקשות.
התוצאה
ביום 20.1.2013 התקבלו הערעורים חלקית. צו העשה הזמני שחייב את קסטאוויי לנהל משא ומתן עם ערוץ 10 בוטל. צווי המניעה נשארו, בתנאי הפקדת הערבות. במקום ההוצאות שנפסקו במחוזי נקבעו הוצאות ושכר טרחת עורך דין של 50,000 ₪ בכל אחת משתי הבקשות, שישולמו לפי התוצאה בתביעה העיקרית.
מה אפשר ללמוד מפסק הדין
ראשית, צו עשה זמני הוא חריג. מי שמבקש לחייב את הצד השני לעשות פעולה עוד לפני ההכרעה צריך להראות שבלי הצו תיגרם תוצאה קשה ביותר ושנזקו אינו ניתן לפיצוי בכסף.
שנית, בית המשפט לא יכפה שיתוף פעולה עסקי בשלב הביניים על צדדים שהיחסים ביניהם התערערו, גם אם בסופו של דבר ייתכן שהתובע יזכה באכיפה.
שלישית, צו מניעה הוא לרוב הכלי המתאים לשמירת המצב הקיים. הוא מונע מהצד השני לקבוע עובדות בשטח, בלי להכריע מראש בתיק.
רביעית, ערובה היא חלק מכל סעד זמני. מי שמבקש סעד זמני צריך להיערך להפקדתה, ומי שהצו מופנה נגדו רשאי לדרוש אותה כדי להבטיח את נזקיו.
שאלות ותשובות
מה ההבדל בין צו עשה זמני לצו מניעה זמני?
צו עשה מחייב את הצד השני לבצע פעולה, למשל לנהל משא ומתן. צו מניעה אוסר עליו לפעול, למשל להתקשר עם צד שלישי או להפיק תוכנית. בפסק הדין בוטל צו העשה, כי הוא שינה את המצב הקיים וחפף לסעד העיקרי, ואילו צווי המניעה נשארו, כי הם שמרו על המצב עד ההכרעה.
מהו מאזן הנוחות?
זהו אחד המבחנים למתן סעד זמני. בית המשפט משווה בין הנזק שייגרם למבקש אם הסעד לא יינתן לבין הנזק שייגרם למשיב או לאחר אם יינתן. כאן נקבע שנזקי ערוץ 10, גדולים ככל שיהיו, ניתנים לפיצוי כספי, ולכן המאזן לא הצדיק צו עשה זמני.
למה חויב ערוץ 10 להפקיד ערבות של מיליון ₪?
לפי תקנה 364(א) לתקנות שחלו אז, מבקש סעד זמני חייב להמציא התחייבות וערובה, כדי להבטיח את נזקי הצד שהצו מופנה נגדו אם התביעה תידחה. בית המשפט המחוזי לא קבע ערובה, ולכן העליון התנה את צווי המניעה בערבות בנקאית של מיליון ₪ עד 24.1.2013.
האם בית המשפט קבע מי צודק בסכסוך על הפורמט?
לא. בית המשפט העליון הדגיש כי המחלוקת העובדתית רחבה, וכי שאלות כמו ביטול ההסכם, תוקף סעיף האופציה ואפשרות לאכוף אותו יתבררו בתיק העיקרי בבית המשפט המחוזי. פסק הדין עסק רק בסעדים הזמניים עד להכרעה, ולכן גם ההוצאות נקבעו לפי התוצאה בתביעה העיקרית.
מה המשמעות של דיון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור?
לפי תקנה 410 לתקנות שחלו אז, השופט יכול להחליט לדון בבקשת רשות ערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור. כך נעשה כאן: אחרי עיון בבקשות, בתגובה ובתשובות, הכריע השופט נ' סולברג בשתי הבקשות לגופן, וקיבל את הערעורים באופן חלקי. ההכרעה בשתי הבקשות ניתנה בפסק דין אחד, ביום 20.1.2013.
פסק הדין ניתן בשנת 2013 והוכרע לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ״ד-1984 והפסיקה שחלו באותה עת. מאז, החל מ-1 בינואר 2021, חלות תקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט-2018. לבחינת מקרה עכשווי יש לבדוק את הדין החל היום.
