שיפוי המדינה תאונת דרכים חיילים: הלכת בית המשפט העליון

שיפוי המדינה תאונת דרכים חיילים הוא נושא מרכזי בתחום זה. לפיכך, בית המשפט העליון קבע הלכה חשובה ומשמעותית. לפיכך, וקבע כי חברת ביטוח חייבת לשפות את המדינה על תגמולים ששילמה למשפחות חיילים שנהרגו בתאונות דרכים. זאת, גם במקרים שבהם החייל המנוח נהג בעצמו ברכב בעת התאונה. לעיון נוסף: תאונת דרכים בעת תיקון רכב: מי מפצה לפי הפסיקה החדשה?.

בנוסף, המדינה פועלת לשיפור הבטיחות בדרכים, למניעת תאונות ולהגנה על חיילים.

בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים. בנוסף, דחה שלושה ערעורים מאוחדים של חברת אליהו לביטוח. הנשיאה מ' נאור, והשופטים צ' זילברטל ונ' סולברג. קבעו ביום 11.05.2015.

כי סעיף 21 לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים. עם זאת, ושיקום) התש"י-1950 (להלן: חוק משפחות החיילים) מקנה למדינה זכות שיפוי מלאה מחברות ביטוח. עם זאת, זכות זו ניתנת בגין תגמולים שהיא שילמה ותשלם למשפחות חיילים שנהרגו בתאונות דרכים. מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד).

פסיקה זו מדגישה את חובתן של חברות הביטוח לשאת בעלויות, גם כאשר מדובר בחיילים שנפגעו. היא מעמידה את המדינה ואת חברות הביטוח במרכז הדיון, תוך דגש על שיפוי המדינה תאונת דרכים חיילים ועל חובותיהן ההדדיות.

רקע ופרטי המקרה

המקרה כלל עשרה חיילי צה"ל אשר מצאו את מותם בתאונות דרכים שונות. כתוצאה מכך, בחלק מהמקרים, החיילים נהגו ברכב, ובחלקם היו נוסעים. כתוצאה מכך, משפחותיהם בחרו, כדין, לקבל תשלומים על פי חוק משפחות החיילים במקום פיצויים ישירים מהמזיק. לפיכך, המדינה, אשר שילמה את התגמולים למשפחות, תבעה את חברת אליהו ביטוח. בנושא זה קראו גם: נפגעתם בתאונת דרכים? כך תממשו את זכויותיכם לפי חוק הפיצויים.

מבטחת כלי הרכב המעורבים, בטענה לזכותה לשיפוי מכוח חוק הפלת"ד.

המערערת, אליהו חברה לביטוח, העלתה מספר טענות מרכזיות נגד דרישת השיפוי של המדינה. לעומת זאת, בין היתר, טענה אליהו חברה לביטוח. כי חוק הפלת"ד אינו נכלל בהגדרת "פיצויים לפי חוק אחר" שבסעיף 21 לחוק משפחות החיילים. נוסף על כך, נטען כי זכות השיפוי מוגבלת לזכאות אישית של בני המשפחה.

ואינה חלה על פיצויים שעברו אליהם כיורשים, כמו "השנים האבודות".

המערערת טענה כי במקרה של תאונה עצמית, בה החייל נהג בעצמו, מדובר בזכות חוזית ולא בזכות על פי חוק הפלת"ד. עוד טענה אליהו חברה לביטוח, כי במקרים בהם הנהג לא צורף פורמלית כנתבע, אין למדינה עילה לתביעה. עם זאת, המדינה הדגישה את חשיבות שיפוי המדינה תאונת דרכים חיילים לצורך הבטחת ביטחון הדרכים. להרחבה ראו: ירידת ערך רכב אחרי תאונה: מדריך מקיף לפיצוי מירבי.

השאלות המשפטיות המרכזיות בערעור השיפוי

בית המשפט העליון נדרש להכריע במספר שאלות משפטיות בעלות חשיבות רבה לגבי שיפוי המדינה תאונת דרכים חיילים:

• האם המונח "פיצויים על נזקים אזרחיים" בהגדרת "פיצויים לפי חוק אחר" שבסעיף 21 לחוק משפחות החיילים כולל גם פיצויים מכוח חוק הפלת"ד.
• מהו היקף זכות השיפוי של המדינה. האם היא חלה גם על פיצויים שעברו לבני המשפחה כיורשי החייל.
• האם זכות השיפוי קיימת גם כאשר החייל עצמו נהג ברכב בעת התאונה.
• האם אי-צירוף פורמלי של הנהג המבוטח כנתבע, ואולם. כנדרש לכאורה בסעיף 19 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970, שולל את זכות השיפוי.

הכרעת בית המשפט ונימוקי הדחייה בערעור השיפוי

השופט צ' זילברטל, בהסכמת הנשיאה מ' נאור והשופט נ' סולברג, דחה את כל שלושת הערעורים. יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי הביטוי הכללי "פיצויים על נזקים אזרחיים" כולל, מטבעו. גם פיצויים מכוח חוק הפלת"ד. מסקנה זו נבעה מלשון החוק, מההיסטוריה החקיקתית ומטעמי מדיניות. נושא קשור: תוספת לקצבת נכי צה״ל 2026: כל מה שצריך לדעת על זכויותיך.

בית המשפט הסביר, מאידך, כי פירוש מצמצם היה מאפשר לחברות הביטוח "התעשרות על חשבון הקופה הציבורית" ופוטר מזיקים מחבותם הרגילה רק בשל כך שהניזוק הוא חייל. בנוסף, דובר על שיפוי המדינה תאונת דרכים חיילים ועל השפעתו על חיי המשפחות.

באשר להיקף השיפוי, מצד שני. בית המשפט קבע. כי סעיף 21 לחוק משפחות החיילים אינו מבחין בין זכאות אישית של בני המשפחה לבין פיצויים שעברו אליהם בירושה. לפיכך, המדינה זכאית לשיפוי מלא עד לגובה הסכום שהמבטחת הייתה חייבת בו לבני המשפחה אילו תבעו ישירות.

לעניין תאונה עצמית, בית המשפט העליון אימץ מחדש את הלכת כהנקא, הלכה זו קובעת כי זכות הנהג הנפגע היא זכות מהותית על פי חוק הפלת"ד, ולא זכות חוזית בלבד. כתוצאה מכך, גם במקרים אלה קמה למדינה זכות שיפוי המדינה תאונת דרכים חיילים.

לעניין אי-צירוף הנהגים כנתבעים כדין, בית המשפט ציין כי אמנם נפל פגם פרוצדורלי. הדרך שבה בית המשפט המחוזי "צירפם" באופן וירטואלי הייתה פגומה. אולם, בית המשפט העליון קבע כי מאחר שתכלית הדרישה. שהיא בירור אחריות הנהג בטרם חיוב המבטח, הושגה בפועל בנסיבות המקרה.

אין לבטל את חיוב אליהו חברה לביטוח בשל כך בלבד.

בערעור נפרד, בית המשפט קבע כי המשאית שחנתה כדין ולא יצרה סיכון תחבורתי אינה "רכב מעורב" בתאונה. קשר סיבתי-משפטי בין החניה לבין התאונה לא התקיים. לפיכך, בית המשפט דחה את ניסיון אליהו חברה לביטוח לחלוק את הפיצויים עם מבטחת המשאית.

קביעה זו ממחישה עיקרון רחב יותר בדיני השיפוי והביטוח: זכות השיפוי של גורם ששילם פיצויים תלויה בקיומו של קשר סיבתי-משפטי אמיתי בין המבוטח הנטען לבין התאונה, ולא רק בנוכחות פיזית של כלי רכב בזירה. כאשר כלי רכב חונה כדין ואינו יוצר סיכון תחבורתי בפועל, הוא אינו נחשב "מעורב" בתאונה לצורך חלוקת האחריות בין מבטחים. עיקרון זה משליך גם מעבר לנסיבות הספציפיות של תיק זה, וממחיש עד כמה חשוב ליווי משפטי מקצועי בבירור זכויות שיפוי והשתתפות בין חברות ביטוח, במיוחד במקרים מורכבים הכוללים מספר כלי רכב וגורמים מעורבים.