בית המשפט העליון קבע כי האינטרס הציבורי מחייב שקיפות מלאה במינויים אלו. לפיכך, על הרשות למסור את שמות המועמדים לצד עילת הפסילה על פי דרישה. עם זאת, כדי למנוע פגיעה בהסתמכות, חובת הגילוי חלה מכאן ואילך בלבד ולא למפרע.
סוגיית השקיפות במינויים לתפקידים בכירים עומדת במרכז המשפט הציבורי. לפיכך, פסק הדין המכונן של בית המשפט העליון בעניין פרסום שמות מועמדים שנפסלו מציב קו גבול ברור בין הזכות לפרטיות לבין זכות הציבור לדעת.
המאמר סוקר את ההליך המשפטי המרתק. בנוסף, נבחן כיצד הכריעו השופטים בין הגנה על צנעת הפרט לבין המאבק במינויים פוליטיים בלתי ראויים בחברות ממשלתיות.
חוק חופש המידע, התשנ״ח-1998 מעגן את זכותו של כל אזרח לקבל מידע מרשות ציבורית. בנוסף, זכות זו מהווה נדבך יסודי במשטר דמוקרטי. באמצעותה הציבור מפקח על פעולות השלטון.
לעומת זאת, סעיף 9(א)(3) לחוק אוסר על מסירת מידע אשר פוגע בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ״א-1981. עם זאת, סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות קובע. כי שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם מהווה פגיעה אסורה.
עם זאת, סעיף 17(ד) לחוק חופש המידע מעניק לבית המשפט שיקול דעת רחב. כתוצאה מכך, השופט רשאי להורות על מסירת מידע אם העניין הציבורי עדיף וגובר על הפגיעה בפרטיות.
פרטי ההליך: המאבק לחשיפת המינויים
ההליך התנהל במסגרת עע״ם 9341/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים. לעומת זאת, המערערת, התנועה לחופש המידע, ערערה על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו.
המשיבות בהליך היו רשות החברות הממשלתיות והוועדה לבדיקת מינויים על-פי חוק החברות הממשלתיות, תשל״ה-1975. לדוגמה, המערערת דרשה לקבל מידע מלא על מועמדים שנפסלו החל משנת 2001.
רשות החברות מסרה טבלה עם עילות הפסילה ושם המשרד הממנה. אולם, הרשות סירבה למסור את שמות המועמדים מחשש לפגיעה בפרטיותם.
בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה באופן חלקי בלבד. לדוגמא, השופט נ' ישעיה הורה למסור את עילות הפסילה ותיאור המשרה. ברם, בית המשפט אסר על חשיפת השמות עצמם.
טענות הצדדים בסוגיית פרסום שמות מועמדים שנפסלו
המערערת טענה כי חשיפת השמות הכרחית למאבק בנגע המינויים הפוליטיים. כלומר, לטענתה, מידע זה בעל אופי ציבורי מובהק. לפיכך, אין לראות בנתונים אלו עניין פרטי גרידא.
בנוסף, המערערת הדגישה את הצורך לבקר את שיקול דעתם של השרים המציעים. ביקורת זו תמנע הגשת מועמדים בלתי ראויים שוב ושוב. יתרה מכך, המידע מאפשר בקרה על החלטות הוועדה.
מנגד, המשיבות טענו כי מסירת השמות מהווה פגיעה חמורה בפרטיות. המועמד מסר נתונים לצורך בדיקת כשירות בלבד. משנפסל המועמד, הוא חוזר למעמד של אזרח פרטי מן השורה.
לפיכך, לטענת המשיבות, האינטרס הציבורי בא על סיפוקו במסירת הנתונים הכלליים. חשיפת השמות עלולה להרתיע אנשים ראויים ולהסב להם עוגמת נפש מיותרת.
הכרעת בית המשפט העליון: גילוי שמות המועמדים
השופטת ע' ארבל כתבה את פסק הדין העיקרי בהסכמת השופטים א' א' לוי ו-י' דנציגר. בית המשפט קיבל את הערעור בחלקו האופרטיבי.
בית המשפט קבע כי חשיפת שמו של אדם שנפסל מהווה פגיעה מסוימת בפרטיותו. עם זאת, השופטת ארבל הדגישה כי מדובר בפגיעה קלה יחסית. הטעם לכך נעוץ בניסוח התמציתי של עילות הפסילה.
העילות בטבלה כוללות אי עמידה בתנאי סף מקצועיים או היעדר כישורים מיוחדים. נתונים אלו אינם חושפים פרטים אינטימיים מתוך צנעת הפרט של המועמד.
לעומת זאת, בית המשפט זיהה עניין ציבורי כבד משקל בחשיפת המידע המלא. האינטרס הציבורי מבוסס על מספר רכיבים מרכזיים:
-
ביקורת איכותית על שיקול דעת השרים: ללא השם, הציבור אינו יכול לדעת אם השר ניסה למנות מקורב פוליטי חסר כישורים.
-
בקרה על עבודת הוועדה: שקיפות מלאה מאפשרת לבחון האם הוועדה פעלה כשורה או פסלה מועמדים ראויים.
-
הרתעה מפני מינויים בלתי תקינים: הידיעה כי השמות ייחשפו מחייבת את נבחרי הציבור להקפיד על טוהר המידות ועל מנהל תקין.
שימו לב: בית המשפט קבע כי חובת הגילוי תחול רק מכאן ואילך. מועמדים בעבר לא ידעו ששמם ייחשף. לפיכך, הגנה על אינטרס ההסתמכות מונעת פרסום שמות למפרע.
האיזון השיפוטי בין הזכויות המתחרות
בית המשפט יישם את נוסחת האיזון לפי סעיף 17(ד) לחוק חופש המידע. השופטים שקלו את עוצמת הפגיעה בפרטיות מול התועלת לציבור.
כאשר אדם מציג מועמדות למשרה בכירה, הוא נכנס למרחב הציבורי. מועמד כזה צריך לצפות לחשיפה מסוימת. לפיכך, מדרג ההגנה על פרטיותו בהקשר זה נמוך יותר.
בנוסף, השופט א' א' לוי ציין כי השקילה הערכית בין הזכויות מובילה למסקנה דומה. תוצאה זו מאפשרת מרחב מחיה הן לזכות לדעת והן לזכות לפרטיות.
בית המשפט חייב את המשיבות בשכר טרחת עורכי דין לטובת המערערת בסך 10,000 ש״ח. פסק הדין ניתן ביום 19.05.2009.
שלבים להגשת בקשת חופש מידע מול רשות ציבורית
-
הגדרת המידע המבוקש. נסחו דרישה ברורה וממוקדת לקבלת מסמכים או החלטות רשמיות.
-
פנייה לממונה על חופש המידע. שלחו את הבקשה לגורם המוסמך ברשות הרלוונטית לצד תשלום אגרה.
-
בחינת תשובת הרשות. בדקו האם הרשות מסרה את המידע או סירבה על בסיס סייגי החוק.
-
נקיטת הליכים משפטיים. אם הרשות סירבה שלא כדין, הגישו עתירה מנהלית לבית המשפט המוסמך.
שאלות ותשובות
האם רשות החברות מפרסמת שמות שנפסלו לפני מועד פסק הדין?
בית המשפט קבע כי חובת הגילוי חלה מכאן ואילך בלבד. מועמדים שהגישו מועמדות בעבר לא ידעו כי שמם ייחשף במקרה של פסילה. לכן, שמם נותר חסוי.
מדוע פרסום שמות מועמדים שנפסלו אינו פוגע יתר על המידה בפרטיות?
העילות המפורטות בפרסום הן תמציתיות ולקוניות ביותר. המידע מציין היעדר תנאי סף חוקיים בלבד. ואינו חושף פרטים רגישים מתוך צנעת חייו של המועמד.
כיצד משפיע פסק הדין על שרי הממשלה המציעים מועמדים?
פסק הדין מייצר אפקט מרתיע כלפי שרים. הידיעה ששם המועמד ועילת פסילתו ייחשפו לציבור מתמרצת את השרים להציע מועמדים ראויים. ובעלי כישורים מתאימים בלבד.
האם הוועדה בודקת זיקה פוליטית בין השר למועמד?
הוועדה בוחנת האם למועמד יש זיקה אישית, עסקית או פוליטית לשר. כאשר קיימת זיקה כזו, על המועמד להוכיח כישורים מיוחדים המצדיקים את מינויו לפי החוק.
מה הדין כאשר עילת הפסילה כרוכה במידע רפואי או אישי חריג?
בית המשפט הבהיר כי אם פרסום המידע פוגע בצנעת הפרט במקרה ספציפי. הרשות רשאית להודיע למבקש כי לא תמסור את הפרטים החריגים הללו.
