כן, בית המשפט המחוזי אישר ניהול תובענה ייצוגית בגין מפגע סביבתי נגד תאגיד המים העירוני עקב הזרמת שפכים לחופי הרצליה. השופטת קבעה כי החוק למניעת מפגעים סביבתיים מחיל משטר של אחריות מוחלטת ללא צורך בהוכחת רשלנות. בנוסף, שלילת ההנאה ממשאבי הטבע והפגיעה באוטונומיה של המתרחצים והגולשים הוכרו כנזק בר-פיצוי. החלטה זו מעניקה לציבור כלי הרתעתי ראשון במעלה לשמירה על חופי הים.
שמירה על איכות הסביבה מהווה תנאי הכרחי להבטחת בריאות הציבור ואיכות חייו. לפיכך, כאשר תאגיד מים מזרים שפכים לים, הוא פוגע באלפי אזרחים. במקרה הנדון, אישר בית המשפט תובענה ייצוגית בגין מפגע סביבתי עקב זיהום חופי הרחצה. המאמר סוקר את ההליך המשפטי, את עילות התביעה ואת זכויות הציבור שנפגע.
בחודש מרץ 2013 הודיעה עיריית הרצליה על איסור רחצה גורף בחופיה. בנוסף, ההודעה הגיעה בעקבות תקלה חמורה במכון לטיהור שפכים של העיר. כתוצאה מכך, הוזרמו לים שפכים וקולחין באיכות ירודה בספיקה של אלפי קוב ליממה.
בעקבות הזיהום, משרד הבריאות המליץ לסגור את החופים לרחצה ולגלישה. עם זאת, סגירת החופים נמשכה מספר ימים ופגעה קשות בשגרת חייהם של התושבים. לאחר מכן, התרחשה תקלה נוספת שהובילה לסגירה חוזרת של החופים באותו החודש.
לפיכך, שלושה תושבי העיר, העוסקים בספורט ימי, החליטו לפעול משפטית. כתוצאה מכך, המבקשים פנו לבית המשפט המחוזי בתל אביב לעניינים מנהליים. ההליך התנהל במסגרת ת״צ 29117-03-13 דב יעקובוביץ נ' מי הרצליה בע״מ. בפני כב' השופטת ד״ר מיכל אגמון-גונן.
המסגרת המשפטית: תובענה ייצוגית בגין מפגע סביבתי
חוק תובענות ייצוגיות מאפשר להגיש תביעה אזרחית בשם קבוצת נפגעים. פרט 6 לתוספת השנייה של החוק מתיר הגשת תובענה ייצוגית בגין מפגע סביבתי נגד הגורם המזהם. הגדרה זו שואבת את תוכנה מהחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות).
החוק למניעת מפגעים סביבתיים מגדיר זיהום מים ופגיעה בסביבה החופית כמפגע מובהק. לפיכך, המבקשים אינם נדרשים להוכיח כי הגורם המזהם פעל ברשלנות מכוונת. די בעצם יצירת המפגע כדי לבסס עילת תביעה מוצקה.
יתרה מכך, סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות קובע תנאים מצטברים לאישור התובענה:
-
עילת תביעה אישית: קיומה של עילה תקפה לאחד המבקשים לפחות.
-
שאלות משותפות: התעוררות סוגיות מהותיות של עובדה או משפט לכלל הקבוצה.
-
סיכויי הכרעה: אפשרות סבירה שהשאלות תוכרענה לטובת הקבוצה המיוצגת.
-
יעילות והגינות: בחינה האם ההליך הייצוגי מהווה את הדרך הנכונה לפתרון הסכסוך.
-
ייצוג הולם ותום לב: ניהול ההליך לטובת הקבוצה בהגינות ובנאמנות.
טענות הצדדים ועמדת היועץ המשפטי לממשלה
המבקשים טענו כי המשיבה כשלה בתחזוקת מכון הטיהור. כתוצאה מכך, הוזרם ביוב לים וגרם למפגע ריח קשה ולסגירת החופים. המבקשים העריכו את הנזק שנגרם לציבור המתרחצים והספורטאים במיליוני שקלים.
לעומת זאת, חברת מי הרצליה בע״מ טענה כי פעלה כדין. התאגיד טען כי הזרים קולחין מטופלים בהתאם להיתר הזרמה תקף. בנוסף, המשיבה טענה כי הבדיקות לא הראו חריגות וכי לא הוכח כל נזק ממשי.
עם זאת, היועץ המשפטי לממשלה הציג עמדה שונה לחלוטין. לבקשת בית המשפט, הגיש היועץ דוחות מקצועיים של משרד הבריאות. מהדוחות עלה כי במשך עשרה ימים הוזרמו קולחין שלא עמדו בתקנות בריאות העם.
בנוסף לכך, הדוחות חשפו כי המשיבה לא צירפה מסמכים מהותיים אלה לכתבי טענותיה. בית המשפט מתח ביקורת חריפה על התנהלות זו. השופטת הבהירה כי הסתרת מידע מרשות ציבורית אינה מתקבלת על הדעת.
אזהרה: הסתרת מסמכים או דיווחים סביבתיים רשמיים בהליך משפטי עלולה לפעול לחובת בעל הדין ולהקים חזקה ראייתית נגדו.
הכרעת בית המשפט: אחריות מוחלטת של תאגיד המים
ביום 29.02.2016 נתנה השופטת ד״ר מיכל אגמון-גונן החלטה תקדימית. בית המשפט אישר את בקשת המבקשים לנהל תובענה ייצוגית נגד המשיבה. השופטת קבעה כי המבקשים הניחו תשתית ראייתית לכאורית לקיומו של מפגע סביבתי.
ראשית, בית המשפט קבע כי החוק למניעת מפגעים סביבתיים קובע משטר של אחריות מוחלטת. לפיכך, שאלת רשלנותה של המשיבה בתחזוקת המתקן אינה מכרעת בשלב זה. די בכך שהתרחשה הזרמה באיכות ירודה כדי לגבש עילה.
שנית, בית המשפט דחה את כל הטענות המקדמיות שהעלתה המשיבה. השופטת פסקה כי תאגיד המים ממלא תפקיד ציבורי ולכן נחשב רשות לעניין הסמכות העניינית. כמו כן, נדחו טענות בדבר שיהוי והיעדר פנייה מוקדמת.
שימו לב: קיומו של היתר הזרמה לים אינו מעניק חסינות אם השפכים שהוזרמו בפועל חרגו מהתקנים המאושרים ברישיון.
נזק לא ממוני ופגיעה באוטונומיה בתביעות סביבתיות
המשיבה טענה כי המבקשים לא הוכיחו נזק גופני או ממוני ישיר. בית המשפט דחה טענה זו באופן נחרץ. השופטת הבהירה כי שלילת הנוחות וההנאה ממשאבי הטבע מהווה נזק בר-פיצוי לפי פקודת הנזיקין.
כתוצאה מכך, הפגיעה באוטונומיה של התושבים, שנמנעה מהם הרחצה בים, מצדיקה סעד כספי. בתביעות סביבתיות, הדגש המרכזי מושם על הטלת אחריות והרתעת המזהם. בית המשפט אינו דורש כימות מדויק של הנזק בשלב האישור.
בנוסף, בית המשפט הגדיר את הקבוצה המיוצגת באופן רחב. הקבוצה כוללת את תושבי הרצליה וכן רוחצים, גולשים, שייטים ומבקרים בחופי העיר במועדי הזיהום. הסעד המבוקש עומד על פיצוי של 3,000 ש״ח לכל חבר קבוצה.
שלבים מעשיים לפעולה בעת גילוי מפגע סביבתי
אזרחים הנתקלים בזיהום ים או במפגע סביבתי יכולים לפעול בדרכים מוגדרות לשם מיצוי זכויותיהם. פעולה מסודרת בזמן אמת מבססת תשתית ראייתית חיונית:
-
תיעוד המפגע. צלמו תמונות וסרטונים של הזיהום, מקור השפכים והשלטים המורים על סגירת החוף.
-
איסוף הודעות רשמיות. שמרו הודעות עירייה, פרסומים באתרי חדשות ודוחות של משרד הבריאות.
-
פנייה לרשויות הפיקוח. הגישו תלונה בכתב למשרד להגנת הסביבה ולרשות המקומית כדי לקבל מענה רשמי.
-
בקשת חופש מידע. דרשו לקבל דוחות דיגום וממצאי בדיקות מעבדה שנערכו במקום המפגע.
-
היוועצות משפטית. פנו לעורך דין המתמחה בתחום לבחינת הגשת תובענה ייצוגית בגין מפגע סביבתי.
שאלות ותשובות
האם חובה להוכיח רשלנות בתביעה על מפגע סביבתי?
לא, החוק למניעת מפגעים סביבתיים מטיל אחריות מוחלטת על גורם המפגע. לכן, התובע אינו חייב להוכיח רשלנות כדי לבסס את אחריות המזהם לנזק.
מי נכלל בהגדרת הקבוצה שנפגעה מזיהום החוף?
בית המשפט הגדיר את הקבוצה ככוללת את תושבי הרצליה וכן כל אדם שביקר, רחץ. גלש או התאמן בחופים בעת סגירתם.
האם פגיעה בהנאה ובשגרת גלישה נחשבת נזק בר-פיצוי?
כן, פסיקת בית המשפט מכירה בפגיעה באוטונומיה. עוגמת נפש ושלילת נוחות כנזקים לא ממוניים המזכים בפיצוי כספי.
כיצד משפיע קיומו של היתר הזרמה על התביעה?
היתר הזרמה מגן על המזהם רק אם השפכים עומדים בתנאי הרישיון. חריגה מאיכות הטיהור הנדרשת שוללת את ההגנה ומקימה עילת תביעה.
החלטת בית המשפט בעניין חופי הרצליה מהווה אבן דרך בהגנה על הסביבה באמצעות הכלים האזרחיים. פסק הדין מחייב גופי תשתית לנהוג באחריות ומעצים את כוחו של הציבור. כאשר רשויות כושלות בשמירה על משאבי הטבע, התובענה הייצוגית מעניקה סעד אפקטיבי לנפגעים.
