בית המשפט העליון דחה את טענת אי השפיות של עדי בניטה ברצח חברתה, וקבע שהיא לא סבלה ממחשבות שווא קבועות בזמן המעשה. עם זאת, הוא קיבל חלקית את הערעור על העונש, והפחית את מאסרה ל-18 שנים, בשל מצבה הנפשי המורכב ותהליך השיקום שהחלה. פסק הדין מחדד את ההבחנה בין הפרעה נפשית חמורה לבין אי שפיות הדעת המהווה סייג לאחריות פלילית.
פסק הדין ע״פ 6385/11 עוסק בערעורה של עדי בניטה על הרשעתה ברצח חברתה הטובה. בנוסף, טליה אברמוביץ ז״ל, ועל עונש המאסר שהוטל עליה. המערערת טענה כי בעת ביצוע המעשה עמד לה סייג אי שפיות הדעת בשל מחשבות שווא מסוג רדיפה. וכי לחלופין יש להקל בעונשה.
המקרה עורר שאלות מהותיות בדיני האחריות הפלילית הנוגעות לגבול שבין הפרעת אישיות חמורה לבין מחלת נפש המקימה סייג לאחריות פלילית.
בתיק ע״פ 6385/11 עדי בניטה נ' מדינת ישראל. עם זאת, דחה בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים את טענת אי שפיות ברצח עדי בניטה. בית המשפט העליון הפחית את עונשה של בניטה ל-18 שנות מאסר. המקרה הזה מדגיש את המורכבות בהבחנה בין הפרעה נפשית חמורה לבין סייג אי שפיות הדעת.
ומבהיר את רף ההוכחה הנדרש. כתוצאה מכך, כמו כן, הוא מציג את שיקול הדעת השיפוטי בהפחתת עונש לאור שיקום הנאשם.
ביום 25.12.2008 דקרה עדי בניטה את חברתה הטובה בביתה בבני ברק. לעומת זאת, מעשה הרצח נבע ממשבר נפשי חמור וחשד, שהתברר כמוטעה במידה רבה. כי חברתה ומכר משותף דיברו עליה ״מאחורי הגב״. המערערת הייתה מאוהבת במכר, יניב שמו, ופיתחה אשליות לגבי מהות הקשר ביניהם.
היא סברה כי המנוחה ויניב משתפים פעולה בניסיון ״לחנך״ אותה.
בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את המערערת פה אחד ברצח בכוונה תחילה. לדוגמה, הוא קבע כי חל בעניינה סעיף 300א לחוק העונשין. המאפשר הפחתת עונש בשל הפרעה נפשית חמורה. בדעת רוב, השופטים הטילו על בניטה 22 שנות מאסר, מתוכן 20 שנה לריצוי בפועל.
דעת המיעוט סברה כי יש להסתפק ב-16 שנות מאסר. לדוגמא, המערערת חויבה גם בפיצויים לאמה ולסבתה של המנוחה.
הגדרת אי שפיות הדעת והמחלוקת הפסיכיאטרית
השאלה המרכזית בערעור הייתה האם עומד למערערת סייג אי שפיות הדעת. כלומר, הקבוע בסעיף 34ח לחוק העונשין. סעיף זה קובע כי אדם לא יישא באחריות פלילית למעשה אם בשעת המעשה. בשל מחלה שפגעה ברוחו או ליקוי בכושרו השכלי.
הוא היה חסר יכולת של ממש להבין את אשר הוא עושה, את הפסול שבמעשהו. אולם, או להימנע מעשיית המעשה.
מומחי ההגנה טענו כי בניטה סבלה מהפרעה דלוזיונאלית מסוג יחס ורדיפה, שהיא מחלת נפש פסיכוטית. לעומת זאת, מומחי התביעה קבעו כי היא סובלת מהפרעת אישיות גבולית קשה. אמנם, אך לא ממחלת נפש פסיכוטית המקימה סייג לאחריות פלילית. הפרעת אישיות גבולית מתבטאת בחוסר יציבות ביחסים בינאישיים, דימוי עצמי בלתי יציב, אימפולסיביות.
חוסר יציבות רגשית ותחושות ריקנות וכעס.
כל המומחים הסכימו שהמערערת סובלת מהפרעת אישיות גבולית. עם זאת, הם נחלקו בשאלה אם בנוסף לכך. ואולם, היא סבלה ממחלה שפגעה ברוחה עד כדי חוסר יכולת של ממש להימנע מביצוע המעשה. מומחי ההגנה טענו כי המערערת הייתה במצב פסיכוטי, המאופיין בדלוזיות, לפני האירוע, במהלכו ולאחריו.
מנגד, מומחי התביעה טענו כי היא לא הייתה במצב פסיכוטי.
קביעות בית המשפט העליון בנוגע לאי שפיות
המשנָה לנשיא מ' נאור, בהסכמת שופטי ההרכב, דחתה את הערעור על ההרשעה. יחד עם זאת, בית המשפט קבע. כי הגדרת ״דלוזיה״ מחייבת אמונה מוחלטת שאינה ניתנת לערעור גם מול הוכחות סותרות. המערערת, כפי שעלה מדבריה בזמן אמת ומעדויות מומחי התביעה, הביעה לכל היותר חשדות והתלבטויות.
ולא אמונה תקיפה במחשבות שווא.
בית המשפט הדגיש כי כל הגורמים המקצועיים שבדקו את המערערת סמוך לפני האירוע ולאחריו. מאידך, לא אבחנו אצלה מצב פסיכוטי. חשוב להבין שמומחי התביעה, וביניהם הפסיכיאטרית המטפלת של בניטה, ד״ר רוט, ומומחים מבית החולים ״אברבנאל״. לא מצאו תיעוד למצב פסיכוטי בתקופה הרלוונטית.
בית המשפט העליון קבע. מצד שני, כי אין מקום להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי בדבר אי קיומן של מחשבות שווא.
ההבחנה בין סייג לאחריות פלילית לעונש מופחת
פסק הדין מדגיש את ההבחנה בין סייג אי שפיות הדעת (סעיף 34ח לחוק העונשין). לסיכום, המהווה הגנה מוחלטת מפני אחריות פלילית, לבין עילה להפחתת עונש (סעיף 300א לחוק העונשין). סעיף 300א מאפשר הטלת עונש קל מהקבוע בחוק במצב שבו. בשל הפרעה נפשית חמורה או ליקוי בכושרו השכלי, הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת.
אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש.
במקרה של עדי בניטה, בית המשפט המחוזי קבע כי סעיף 300א חל עליה. לאור, מכיוון שהיא סבלה מהפרעת אישיות גבולית קשה. המשיבה אף הסכימה לתחולת סעיף זה. בית המשפט העליון אישר את דחיית טענת אי שפיות ברצח עדי בניטה.
עם זאת, הוא קיבל חלקית את הערעור לעניין העונש.
שימו לב: האמירה ״איני יכולה לשלול״ שעלתה בעדות הפסיכיאטרית המטפלת, ד״ר רוט, לעניין קיומה של פסיכוזה אצל המערערת, אינה בעלת משקל משפטי מכריע. כדי לעורר ספק סביר לגבי סייג אי שפיות, נדרשת עדות חיובית ומשכנעת יותר בדבר קיומו של מצב פסיכוטי, ולא רק אי שלילה.
הפחתת העונש ושיקולי שיקום
בית המשפט העליון הפחית את עונש המאסר בפועל של בניטה מ-20 ל-18 שנים. בהתאם, שאר רכיבי גזר הדין, כולל הפיצויים לאם ולסבתה של המנוחה, נותרו על כנם. המשנָה לנשיא מ' נאור קבעה, בהסכמת השופט צ' זילברטל. כי הפחתת העונש נעוצה בשיפור ממשי במצבה הנפשי של בניטה ובניסיונות השיקום שהיא עושה בכלא.
תסקיר שירות המבחן הציג התייצבות מסוימת במצבי הרוח של בניטה. למעשה, יכולת ויסות טובה יותר ועקביות בהתנהגותה. התסקיר ציין כי היא חשה בושה במעשיה ומבינה שהיא זקוקה להליך טיפולי. למרות שהיא ממשיכה לטעון שפעלה כאוטומט.
היא אף גילתה תחושת אשמה כלפי משפחת המנוחה. ראשית, גם התנהגותה באולם בית המשפט במהלך שמיעת הערעור, שהייתה שונה מהתנהגותה בדיון בבית המשפט המחוזי. העידה על שיפור.
המערערת הצליחה להתמיד בקבוצות טיפוליות, והפגינה מוטיבציה גבוהה להיעזר בפסיכולוגית. שנית, בית המשפט העליון ראה בהפחתת העונש עידוד להמשך שיפור מצבה הנפשי והתנהגותה, לטובתה ולטובת הציבור. הוא איזן בין חומרת מעשיה של בניטה לבין מצבה הנפשי המורכב ותהליך השיקום שהיא עוברת.
משמעויות פסק הדין
פסק הדין בעניין ע״פ 6385/11 מבהיר את רף ההוכחה הגבוה הנדרש לביסוס סייג אי שפיות הדעת. שלישית, הוא קובע כי חוות דעת פסיכיאטרית התומכת בקיומה של הפרעה נפשית חמורה אינה מספיקה כשלעצמה כדי לעורר ספק סביר. אם בית המשפט קובע כממצא עובדתי שהנאשם לא היה שבוי במחשבות שווא במובנן המשפטי-רפואי המדויק. הפסק ממחיש את ההבחנה בין סייג מוחלט לאחריות לבין עילה להפחתת עונש.
ואת שיקול הדעת הרחב הנתון לערכאת הערעור בבחינת נסיבות שיקום הנאשם.
שאלות ותשובות
מהו ההבדל בין סייג אי שפיות הדעת לעילה להפחתת עונש?
סייג אי שפיות הדעת (סעיף 34ח לחוק העונשין) הוא הגנה מוחלטת מפני אחריות פלילית. כלומר הנאשם לא יישא כלל באחריות למעשיו. לעומת זאת, עילה להפחתת עונש (סעיף 300א לחוק העונשין) אינה פוטרת מאחריות פלילית. מכאן, אלא מאפשרת לבית המשפט להטיל עונש קל יותר מהקבוע בחוק.
בשל הפרעה נפשית חמורה שהגבילה באופן ניכר את יכולת הנאשם.
מדוע בית המשפט העליון דחה את טענת אי שפיות ברצח עדי בניטה?
בית המשפט העליון קבע כי עדי בניטה לא סבלה ממחשבות שווא במובנן המקצועי-רפואי. לכן, הוא התבסס על העובדה שהיא הביעה חשדות והתלבטויות, ולא אמונה מוחלטת ובלתי ניתנת לערעור במחשבותיה. וכן על העובדה שמומחים שבדקו אותה לפני האירוע ואחריו לא אבחנו אצלה מצב פסיכוטי.
אילו גורמים הובילו להפחתת עונשה של עדי בניטה?
הפחתת העונש נבעה מכמה גורמים: ראשית, המערערת סבלה מהפרעת אישיות גבולית חמורה. שהוכרה כעילה להפחתת עונש לפי סעיף 300א לחוק העונשין. שנית, בית המשפט התרשם משיפור ממשי במצבה הנפשי ומניסיונות שיקום שהיא עושה בכלא. כפי שעלה מתסקיר שירות המבחן ומכיצד היא התנהגה בדיון בערעור.
האם שימוש בסמים יכול להשפיע על קביעת אי שפיות?
כן. פסק הדין מציין כי גלישות פסיכוטיות בעברה של המערערת היו על רקע שימוש בסמים. קיומם של סמים יכול לשלול את האפשרות לראות את המערערת כמי שפעלה בהשפעת דלוזיות על פי הקריטריונים המקצועיים. שכן הדלוזיה אינה צריכה להיות תוצר של השפעה פיזיולוגית ישירה מחומרים.
מהי הפרעת אישיות גבולית וכיצד היא קשורה למקרה?
הפרעת אישיות גבולית (Borderline Personality Disorder) היא הפרעה נפשית המאופיינת בחוסר יציבות ביחסים בינאישיים. דימוי עצמי מעורער, אימפולסיביות, תנודות חריפות במצבי רוח וכעס עז. במקרה של עדי בניטה, היא סבלה מהפרעה זו. שנתנה הצדקה להפחתת העונש לפי סעיף 300א לחוק העונשין.
למרות שלא הגיעה לכדי סייג אי שפיות הדעת.
הליך ע״פ 6385/11 עדי בניטה נ' מדינת ישראל. מדגים את המורכבות המצויה בצומת שבין משפט פלילי, פסיכיאטריה ושיקום. בית המשפט העליון קיבל את העובדה שהמערערת סובלת מהפרעה נפשית חמורה. שהשפיעה על יכולתה לשלוט במעשיה.
עם זאת, בית המשפט קבע. כי לא מדובר במצב של אי שפיות דעת במובן המשפטי-רפואי המדויק. בכך, הוא דחה את הערעור על ההרשעה.
למרות דחיית טענת אי שפיות ברצח עדי בניטה, בית המשפט העליון מצא לנכון להקל בעונשה. והפחית את מאסרה ל-18 שנים, תוך התחשבות בתהליכי השיקום שהחלה. פסק הדין מעניק חשיבות לשיקום הנאשמים גם במקרים חמורים. ומדגיש את החשיבות של הבנת מצבו הנפשי של הנאשם במסגרת שיקולי הענישה.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
