הרשעה בנהיגה בשכרות על סמך בדיקת מאפיינים: המדריך המלא

פסק דין תקדימי של בית המשפט המחוזי מרכז דן בשאלה מהותית בדיני התעבורה: האם ניתן להרשיע בנהיגה בשכרות על סמך בדיקת מאפיינים בלבד. סוגיה זו עולה במיוחד כאשר תוצאות בדיקת הנשיפה (הינשוף) נפסלות כראיה, והיא מקבלת חשיבות רבה לאור תיקוני חקיקה בפקודת התעבורה.

הרשעה בנהיגה בשכרות על סמך בדיקת מאפיינים הוא נושא מרכזי בתחום זה. לפיכך, בית המשפט המחוזי, בראשות כב' השופט ד״ר אחיקם סטולר, קבע בפסק דינו עפ״ת (מרכז) 23854-12-10. אפרים ארביב נ' מדינת ישראל, מיום 03.04.2011. כי אכן ניתן להרשיע בנהיגה בשכרות על סמך בדיקת מאפיינים. אך הטיל על המשטרה חובות יידוע משמעותיות כלפי הנהג.

מאמר זה יפרט את הרקע, את השאלות המשפטיות. בנוסף, את ההכרעה השיפוטית ואת המשמעות המעשית של פסק הדין החשוב.

המקרה עסק במערער, אפרים ארביב, שהורשע בבית משפט לתעבורה בנתניה בעבירת נהיגה בשכרות. עם זאת, האישום ייחס לו נהיגה תחת השפעת אלכוהול לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה. כאשר בדיקת נשיפה הצביעה על ריכוז של 505 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף.

בית המשפט לתעבורה קבע כי התביעה לא הוכיחה מעבר לספק סביר את תקינות מכשיר הינשוף. כתוצאה מכך, התביעה לא הציגה תעודת עובד ציבור ולא הגישה פלט כיול מקורי. כתוצאה מכך, בית המשפט קמא פסל את תוצאות בדיקת הנשיפה כראיה.

על אף פסילת בדיקת הנשיפה. לעומת זאת, בית המשפט קמא הרשיע את המערער בהתבסס על ״דו״ח בדיקת מאפיינים״. דו״ח זה כלל ממצאים כמו עמידה לא יציבה, הליכה בזיג-זג, כשל במבחן אצבע-לאף. ריח אלכוהול והתנהגות רדומה.

בנוסף, המערער הודה כי שתה שתי כוסות וודקה עם רד בול. לדוגמה, בית המשפט קמא הסתמך על קביעת בית המשפט העליון בפרשת סודקי. לפיה ניתן להרשיע בנהיגה בשכרות גם ללא ממצאים מדעיים, אלא על יסוד התרשמות סובייקטיבית.

טענות המערער בפני בית המשפט המחוזי

המערער, אפרים ארביב, הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. לדוגמא, הוא העלה מספר טענות מרכזיות נגד הרשעתו.

ראשית, המערער טען כי כתב האישום ייחס לו שכרות מכוח בדיקת הנשיפה בלבד. כלומר, ולא מכוח בדיקת המאפיינים. הוא טען כי נפגעה זכות ההגנה שלו, שכן לא ידע שעליו להתגונן מפני עילה זו. המערער הוסיף כי לא הודע לו שבדיקת המאפיינים אינה תקינה.

וכי לא הוסברה לו זכותו לבצע בדיקת מעבדה לסתירת הממצאים.

שנית, המערער טען כי לאחר תיקון 72 לפקודת התעבורה. אולם, לא ניתן להרשיע בנהיגה בשכרות על סמך התנהגות בלבד. הוא סבר כי התיקון קבע תנאים מצטברים. לפיהם נדרשת בדיקת מעבדה שלא תמצא ריכוז אלכוהול נמוך מהסף הקבוע.

בנוסף, המערער הדגיש כי בדיקת המאפיינים הינה סובייקטיבית מטבעה. אמנם, וכי בהיעדר הגדרה מפורשת בחוק למבחנים אלו, אין להסתמך עליהם להרשעה.

המערער טען גם כי המבחן הראשון להרשעה על בסיס התנהגות, כפי שנקבע בפרשת סודקי. ואולם, הוא צורת הנהיגה, וכי במקרה שלו לא צוינה נהיגה חריגה. לפיכך, לגישתו, לא התקיים הבסיס להרשעה על פי בדיקת המאפיינים.

עמדת המשיבה וטיעוניה

המשיבה, מדינת ישראל. יחד עם זאת, התנגדה לערעור המערער וביקשה מבית המשפט המחוזי לא להתערב בהכרעת הדין של בית המשפט קמא. היא טענה כי דו״ח בדיקת המאפיינים הוגש לבית המשפט קמא בהסכמה. הסכמה זו מעידה, לטענתה, על הסכמה לתוכנו.

וכי ההגנה בחרה במודע לא לחקור את השוטר על תוכנו של הדו״ח.

המשיבה הוסיפה כי המערער הואשם בעבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה. מאידך, כאשר עבירה זו כוללת את כל החלופות של הגדרת ״שיכור״ הקבועות בסעיף 64ב' לפקודה. על כן, פירוט תוצאות בדיקת הנשיפה בכתב האישום אינו מצמצם את האפשרות להרשיע מכוח חלופה אחרת.

בנוסף, המשיבה הדגישה כי הפסיקה העקבית של בית המשפט העליון קבעה. מצד שני, כי ניתן להרשיע אדם בנהיגה בשכרות גם על פי התנהגות בלבד, אף ללא בדיקה מדעית. לדעתה, סעיף 64ב(א)(4) לפקודה, כפי שתוקן, אינו שולל אפשרות זו, אלא מרחיב אותה. הוא מאפשר הרשעה על סמך התנהגות.

אלא אם בדיקת מעבדה מראה ריכוז אלכוהול נמוך מהסף הקבוע. לסיכום, שאז היא גוברת על בדיקת המאפיינים.

הכרעת בית המשפט ונימוקיו המשפטיים

כב' השופט ד״ר אחיקם סטולר התייחס לשתי השאלות המרכזיות שהוצגו בפניו.

האם ניסוח כתב האישום פגע בזכות ההגנה?

בית המשפט המחוזי קבע כי ניסוח כתב האישום, על אף שציין רק את בדיקת הנשיפה. לאור, לא פגע בזכות ההגנה של המערער. סעיף 85(4) ו-85(5) לחוק סדר הדין הפלילי קובע. כי כתב אישום צריך לכלול ״פרשת עובדות״ ו״הוראות חיקוק״.

במקרה זה, כתב האישום פירט את ״סיפור המעשה״ – נהיגה ברכב בהיות המערער שיכור -. וסעיף 62(3) לפקודת התעבורה, המפנה להגדרת ״שיכור״ בסעיף 64ב, כלל את כל החלופות לשכרות. לכן, בית המשפט המחוזי קבע שהמערער ידע היטב במה הואשם.

השופט סטולר קבע כי לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי. בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו נתגלתה מהעובדות שהוכחו בפניו. גם אם עובדות אלו לא נטענו במפורש בכתב האישום, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן. היות שדו״ח בדיקת המאפיינים הוגש בהסכמה, ולא נחקרו לגביו שאלות בבית המשפט קמא.

לא הייתה פגיעה בזכות ההגנה.

תנאים להרשעה על סמך בדיקת מאפיינים לאחר תיקון החוק

בית המשפט המשיך וקבע כי פסיקה עקבית, החל מפרשת סודקי. קובעת כי ניתן להרשיע בנהיגה בשכרות גם על סמך בדיקת מאפיינים, ללא צורך בבדיקה מדעית. הוא הבהיר כי תיקון 72 לפקודת התעבורה. אשר הוסיף את סעיף 64ב(א)(4) הנוגע ל״נתון תחת השפעת משקה משכר״, לא ביטל אפשרות זו.

אלא יצר חזקה הניתנת לסתירה. המחוקק ביקש להרחיב את היכולת להרשיע נהגים שיכורים, ולא לצמצם אותה.

עם זאת, השופט סטולר קבע חידוש מהותי: היעדר הוראות דין מפורשות המסדירות את אופן ביצוע בדיקת המאפיינים. בניגוד לבדיקות דם. שתן ונשיפה המוסדרות בתקנות, מהווה חסר חקיקתי. בית המשפט השלים את החסר מכוח סעיף 1 לחוק יסודות המשפט.

בדרך של היקש מהדינים החלים על בדיקות מעבדה ונשיפה. על כן, יש להחיל על בדיקת המאפיינים את אותן אמות מידה.

לפיכך, נקבע כי על המשטרה מוטלת חובה כפולה:

• למסור לנהג מיד את תוצאות בדיקת המאפיינים.

• להסביר לנהג את המשמעות המשפטית של כישלון בבדיקה, כולל זכותו לבצע בדיקת מעבדה פרטית כדי לסתור את חזקת השכרות.

במקרה של אפרים ארביב, המערער לא קיבל הודעה כאמור. ונחשף לתוצאות בדיקת המאפיינים רק לאחר הגשת כתב האישום. משכך, בית המשפט קבע כי לא ניתן היה להרשיעו על בסיס בדיקת המאפיינים בנסיבות אלה. בהתאם לכך, בית המשפט קיבל את הערעור על הכרעת הדין.

המשמעות המעשית וההשלכות

פסק הדין מהווה הלכה חדשה וחשובה בתחום דיני התעבורה. הרשעה בנהיגה בשכרות על סמך בדיקת מאפיינים בלבד נותרה עקרונית אפשרית, אך היא כפופה לתנאים מחמירים של שקיפות ויידוע מצד המשטרה.

כתוצאה מכך, המשטרה מחויבת להבהיר לנהג מיד על תוצאות הבדיקה. ועל זכותו לבצע בדיקה רפואית עצמאית. אי-עמידה בחובה זו עלולה להביא לביטול הרשעה, גם אם לכאורה קיימות ראיות התנהגותיות משכנעות. בית המשפט קרא למחוקק המשנה להסדיר את אופן ביצוע בדיקת המאפיינים בתקנות.

בדומה להסדרה הקיימת עבור בדיקות דם, שתן ונשיפה, ובכך לתקן פער נורמטיבי.

אזהרה: אי ידיעת הדין אינה פוטרת מאחריות פלילית, אך במקרה של בדיקת מאפיינים בנהיגה בשכרות, החוק מטיל על רשויות האכיפה חובה ליידע את הנהג על זכויותיו.

שאלות ותשובות

פעולות נכונות במקרה של חשד לנהיגה בשכרות על בסיס מאפיינים

אם נהג חשוד בנהיגה בשכרות על בסיס בדיקת מאפיינים. עליו לנקוט בצעדים מסוימים כדי להגן על זכויותיו.

1. בקשת דו״ח בדיקת מאפיינים. יש לדרוש מהשוטר לקבל עותק מיידי של דו״ח בדיקת המאפיינים.

2. הבנת המשמעות המשפטית. יש לוודא שהשוטר מסביר את המשמעות המשפטית של תוצאות הבדיקה.

3. ביצוע בדיקת מעבדה עצמאית. זכותו של הנהג לבצע בדיקת מעבדה פרטית (דם או שתן) במהירות האפשרית כדי לסתור את חזקת השכרות.

4. תיעוד. רצוי לתעד את האירוע, את מהלך הבדיקה ואת השיחות עם השוטרים, כולל שמותיהם ומספר תעודותיהם.

5. היוועצות בעורך דין. פנייה מהירה לעורך דין המתמחה בדיני תעבורה, גם אם חושדים שתוצאות הבדיקה אינן תקינות או שזכויותיו נפגעו.

שימו לב: בדיקת מאפיינים היא סובייקטיבית ודורשת מיומנות רבה. לכן, יש להקפיד על קיום זכויותיו של הנהג על ידי המשטרה.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי, עפ״ת (מרכז) 23854-12-10, בעניין אפרים ארביב נ' מדינת ישראל, בהחלטת כב' השופט ד״ר אחיקם מיום 03.04.2011, מהווה ציון דרך משמעותי בהתמודדות עם עבירות נהיגה בשכרות. בית המשפט קיבל את ערעורו של המערער אפרים ארביב. פסק הדין מאזן בין הצורך להילחם בתופעת הנהיגה בשכרות לבין שמירה על זכויות הנאשם. הוא קובע כי הרשעה בנהיגה בשכרות על סמך בדיקת מאפיינים בלבד אפשרית, אך מחייב את המשטרה לנקוט בשקיפות מלאה כלפי הנהג החשוד. יידוע מיידי על תוצאות הבדיקה והסבר על זכותו לבצע בדיקת מעבדה עצמאית הם תנאים הכרחיים לקבילות הראיה. על נהגים להיות מודעים לזכויותיהם ומומלץ לפנות לייעוץ משפטי מקצועי אם נחשדים בעבירה זו.

הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.