לא, בית המשפט העליון קבע כי החוק אינו מאפשר פסיקת אחוזי נכות נפרדים עבור צלקות בעור הקרקפת בנוסף לפיצוי על חוסר שיער. בנוסף לכך, שר הבריאות אינו מחויב להוסיף את מחלת הרדיודרמטיטיס לרשימת המחלות המזכות. הוועדות הרפואיות מוסמכות לפצות אך ורק על הפגימות המנויות במפורש בתוספת לחוק.
הטיפול הרפואי שניתן בעבר לעולים ולילדים בימי ראשית המדינה הותיר משקעים כבדים. לפיכך, חוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ״ד-1994, נחקק כדי להעניק פיצוי ממלכתי מיוחד לנפגעים. אולם, גבולות הזכאות מעוררים לא פעם מחלוקות משפטיות סוערות בין הנפגעים לבין המדינה. פסק דינו של בית המשפט העליון בתיק בג״ץ 625/06 העמותה לקידום ענייני מוקרני גזזת.
ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח' הציב גבולות ברורים לפרשנות החוק.
חוק לפיצוי נפגעי גזזת מעניק פיצוי כספי לאנשים שעברו טיפול בהקרנות נגד גזזת בשנים 1946 עד 1960. בנוסף, המחוקק ביקש להקל על הנפגעים באופן חריג. לפיכך, החוק פוטר את הנפגעים מהצורך להוכיח קשר סיבתי ישיר בין ההקרנה לבין הופעת המחלה המזכה.
עם זאת, הפטור מהוכחת קשר סיבתי מוגבל לרשימה סגורה בלבד. עם זאת, סעיף 1 לחוק מגדיר ״מחלה״ בהתאם לרשימה המופיעה בתוספת לחוק. לעניין זה, סעיף 2 לתוספת מונה במפורש מצב רפואי של ״חוסר שיער באזורי הצטלקות בעור הקרקפת״.
ועדות רפואיות קובעות את דרגת הנכות של הנפגעים. כתוצאה מכך, הוועדות פועלות לפי המבחנים המעוגנים במסגרת חוק הביטוח הלאומי נוסח משולב, התשנ״ה-1995. משום כך, שאלת תחולת המבחנים עמדה במרכז המחלוקת בין הנפגעים למשרד הבריאות.
נסיבות ההליך ופסיקת בית הדין הארצי לעבודה
עניינו של ההליך החל בעתירה שהגישו העמותה לקידום ענייני מוקרני גזזת, סוזן בלילטי. לעומת זאת, בנימין סודרי וג'מיל נחום. העותרת סוזן בלילטי פנתה לוועדה הרפואית לקבלת פיצוי על נזקיה. הוועדה סירבה להעניק לה נכות נפרדת בגין צלקות בקרקפת, מעבר לפיצוי על התקרחות.
בעקבות זאת, העותרת פנתה אל בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. לדוגמה, בית הדין האזורי קיבל את טענתה וקבע. כי הוועדה רשאית לפסוק אחוזי נכות נפרדים בגין הצטלקות. ואולם, מדינת ישראל הגישה ערעור על החלטה זו לבית הדין הארצי לעבודה.
בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעור המדינה. לדוגמא, בפסק דינו נקבע כי הפגימה המזכה היא אובדן שיער בלבד. לפיכך, חוק לפיצוי נפגעי גזזת אינו מכיר בנכות עצמאית הנובעת מהצטלקות, ומכאן הוגשה העתירה לבג״ץ.
טענות הצדדים בעתירה לבג״ץ בעניין חוק לפיצוי נפגעי גזזת
העותרים העלו שתי טענות מהותיות בפני שופטי בג״ץ. ראשית, הם טענו כי בית הדין הארצי שגה בפרשנות לשון החוק. כלומר, לגישתם, הצטלקות בעור הקרקפת מהווה את לב ליבה של הפגיעה. על כן, ראוי לפסוק אחוזי נכות נפרדים בגין צלקות ובגין מחלת העור רדיודרמטיטיס.
שנית, העותרים דרשו לחייב את שר הבריאות להפעיל את סמכותו. לטענתם, סעיף 13(ב) לחוק מסמיך את השר להוסיף מחלות לתוספת. מכיוון שקיים קשר רפואי מוכח בין ההקרנות לרדיודרמטיטיס, הימנעות השר מהוספתה נחשבת בלתי סבירה בעליל.
לעומת זאת, משרד הבריאות ושר הבריאות התנגדו לעתירה. המשיבים טענו כי הפרשנות של בית הדין הארצי מונעת כפל פיצוי בלתי מוצדק. יתרה מכך, המדינה טענה כי הרחבת סל המחלות כרוכה בהשלכות תקציביות כבדות שלא נשקלו במקור.
אזהרה: פנייה בתביעה לפיצוי ללא בדיקת התאמת הליקוי לרשימה הסגורה בתוספת עלולה להוביל לדחיית הדרישה וניהול הליכים משפטיים ממושכים ללא הועיל.
הכרעת בג״ץ: דחיית העתירה ואישור פסיקת בית הדין לעבודה
השופט ס' ג'ובראן כתב את פסק הדין העיקרי, והשופטות א' פרוקצ'יה וד' ברלינר הסכימו עימו. בית המשפט העליון דחה את העתירה במלואה ביום 02.08.2007. השופטים הזכירו כי בג״ץ אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה. אלא מתערב רק כאשר נפלה טעות משפטית מהותית ושיקולי צדק מחייבים זאת.
בית המשפט הדגיש כי פרשנות בית הדי הארצי היא הנכונה והראויה. מילות החוק ״באזורי הצטלקות״ נועדו רק לתחום את מיקום הפגימה הגופנית, שהיא חוסר השיער. משום כך, מתן פיצוי כפול עבור הצלקת ועבור הקרחת עומד בסתירה ישירה לתכלית החקיקה.
בנוסף לכך, השופטים דחו את הדרישה לכפות על שר הבריאות להוסיף את הרדיודרמטיטיס לרשימה. בית המשפט ציין את הנימוקים המרכזיים הבאים:
-
סעיף 13 לחוק נועד למחלות חדשות שהקשר שלהן לקרינה התגלה רק לאחר חקיקת החוק.
-
מחלת הרדיודרמטיטיס והקשר שלה להקרנות היו ידועים היטב למחוקק כבר בעת החקיקה.
-
המחוקק בחר באופן מודע שלא לכלול מחלה זו ברשימה מתוך שיקולים תקציביים ומדיניות ציבורית.
-
החלטת השר שלא להרחיב את התוספת אינה לוקה בחוסר סבירות קיצוני המצדיק התערבות שיפוטית.
שימו לב: קיומו של קשר סיבתי רפואי בין טיפול ההקרנות למחלה אינו מספיק כשלעצמו; הזכאות מותנית בכך שהפגימה מופיעה במפורש בתוספת לחוק.
השוואת פגימות עור במסגרת חוק לפיצוי נפגעי גזזת
הפסיקה יצרה הבחנה משפטית ברורה בין סוגי הפגיעות בעור הקרקפת בעקבות טיפולי הקרנה. הטבלה הבאה מסכמת את מעמדן של הפגימות הנטענות:
השוואת מעמדן המשפטי של פגימות הקרקפת לפי פסיקת בג״ץ סוג הפגימה מופיע במפורש בתוספת? האם מזכה בפיצוי נפרד? עמדת הפסיקה בבג״ץ 625/06חוסר שיער באזורי הצטלקותכן (סעיף 2) כן הפגימה המרכזית והיחידה המזכה בנכות לפי סעיף זה. צלקות בקרקפת ללא חוסר שיער לא לא אינו מהווה פגימה מוכרת לצורך קבלת פיצוי לפי החוק. נכות נפרדת על צלקת בנוסף להקרחה לא לא דחייה מחשש לכפל פיצוי על אותו הליקוי הרפואי. מחלת רדיודרמטיטיס לא לא המחוקק השמיט אותה במודע, ואין חובה על השר להוסיפה.
שלבים למיצוי זכויות לפי חוק לפיצוי נפגעי גזזת
נפגעים המבקשים לממש את זכויותיהם נדרשים לפעול בצורה מסודרת ומדויקת מול הרשויות. להלן הצעדים הנדרשים לניהול התביעה:
-
הגשת בקשה להוכחת טיפול בהקרנות. הנפגע מגיש תביעה לוועדת המומחים כדי לקבל הכרה רשמית בטיפול שקיבל בעבר.
-
בדיקה רפואית ואבחון הליקויים. הנפגע מבצע בדיקות מקיפות אצל רופאים מומחים להגדרת המחלה שבה לקה.
-
השוואת הליקוי לרשימת התוספת לחוק. התובע מוודא כי המחלה המאובחנת נכללת במפורש בלשון התוספת לחוק.
-
התייצבות בפני ועדה רפואית. הוועדה קובעת את שיעור הנכות המשוקלל לפי המבחנים הרפואיים המקובלים.
-
הגשת ערעור במקרה של טעות משפטית. אם הוועדה חרגה מסמכותה, הנפגע מגיש ערעור לבית הדין לעבודה.
שאלות ותשובות
האם ניתן לקבל פיצוי על צלקת בקרקפת שאינה מלווה בהתקרחות?
לא, בית הדין הארצי ובית המשפט העליון הבהירו כי הפגימה המזכה היא חוסר שיער בלבד. צלקת שאינה גורמת להתקרחות באזור הפגוע אינה מזכה בפיצוי לפי החוק.
מדוע בית המשפט העליון סירב להורות על הוספת רדיודרמטיטיס לחוק?
השופטים קבעו כי סמכות השר נועדה למחלות שהקשר שלהן להקרנות התגלה לאחר החקיקה. מחלה זו הייתה ידועה למחוקק, והוא בחר להשמיטה משיקולים שונים, כולל שיקולי תקציב.
האם החלטות קודמות של ועדות רפואיות שנתנו פיצוי על צלקות מחייבות כיום?
לא, פסיקת בג״ץ קבעה. כי מקרים שבהם ועדות רפואיות שגו בעבר. והעניקו פיצוי נפרד אינם מהווים תקדים מחייב עבור נפגעים אחרים.
באילו מקרים יתערב בג״ץ בהחלטות של בית הדין הארצי לעבודה?
בית המשפט הגבוה לצדק מתערב רק בשני תנאים מצטברים: נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטה. ושיקולי צדק מחייבים את התערבות בית המשפט העליון.
כיצד נקבעים אחוזי הנכות לחולים המוכרים לפי החוק?
אחוזי הנכות נקבעים על פי המבחנים והעקרונות הקבועים בתקנות המוסד לביטוח לאומי. אך ורק בגין המחלות המוגדרות במפורש בתוספת לחוק.
סיכום והשלכות מעשיות
פסק הדין בבג״ץ 625/06 קיבע את גבולות הזכאות של מוקרני הגזזת. בית המשפט דחה את העתירה וקבע. כי חוק לפיצוי נפגעי גזזת אינו מעניק נכות נפרדת על צלקות בעור הקרקפת. בנוסף לכך, נפסק כי שר הבריאות פעל בסמכות כאשר נמנע מהוספת מחלת הרדיודרמטיטיס לחוק.
הנפגעים מוגבלים לפגימות המנויות בלשון החוק בלבד. בשל המורכבות הרפואית והמשפטית של תביעות אלו. מומלץ להיוועץ בעורך דין הבקיא בתחום טרם הפנייה לוועדות.
