מחדלי חקירה: זיכוי נאשם ופסיקת פיצויים כספיים מהמדינה

במקרים רבים, מחדלי חקירה בעבירת איומים מובילים לפגיעה קשה בזכויות הנאשם. לפיכך, ההליך הפלילי מטיל על כתפי המשטרה חובה ברורה לחקור את האמת במקצועיות. המשטרה נדרשת לאסוף לא רק ראיות מפלילות, אלא גם ראיות התומכות בחפותו של החשוד.

כאשר היחידה החוקרת מתעלמת מראיות מהותיות, הדבר עלול להוביל להגשת כתב אישום מיותר. בנוסף, מאמר זה מציג את פסק הדין המאלף שניתן בבית משפט השלום בחיפה. השופט זאיד פלאח זיכה עורך דין מכל האישומים, וחייב את אוצר המדינה לפצותו.

סעיף 192 לחוק העונשין, תשל״ז-1977, מגדיר את עבירת האיומים. עם זאת, לפי החוק, המאיים על אדם בכל דרך בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו או בפרנסתו. עובר עבירה פלילית. מטרת האיסור היא להגן על שלוות נפשו וביטחונו של הפרט מפני הפחדה.

לצד זאת, חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ״ב-1982, מסדיר את דרכי החקירה והעמדה לדין. כתוצאה מכך, בית המשפט דורש מהמשטרה לבצע חקירה הוגנת וממצה. חוקרי המשטרה אינם רשאים לפעול כצד מעוניין המנסה להשיג הרשעה בכל מחיר.

על כן, כאשר המשטרה נמנעת מאיסוף ראיות זמינות, זכותו של הנאשם להליך הוגן נפגעת קשות. לעומת זאת, בין הראיות החיוניות שחובה לבדוק ניתן למנות:

• קלטות של מצלמות אבטחה מזירת האירוע.

• מכשירי הקלטה שבהם השתמשו המעורבים.

• עדויות של עדי ראייה אובייקטיביים שנכחו במקום.

• מסמכים רפואיים ורישומי עבר רלוונטיים.

פרטי ההליך: ת״פ (חיפה) 39669-03-10 נגד עורך הדין

ההליך התנהל במסגרת ת״פ (חיפה) 39669-03-10, משטרת ישראל – תביעות חיפה נ' איל מנחם. לדוגמה, השופט זאיד פלאח הכריע בתיק ביום 20.02.2012. כתב האישום המתוקן ייחס לנאשם שלושה אישומים שונים, שכללו חמישה אירועים נפרדים משנת 2007.

הרקע למחלוקת היה סכסוך אישי שפרץ בין הנאשם, עורך דין במקצועו. לדוגמא, לבין קב״ט הבניין שבו שכן משרדו. אביו של הנאשם הפגין מול הבניין בשל סכסוך משפחתי כספי. הנאשם כעס על הקב״ט, מר ראובן שפיגלר, מכיוון שלא מנע את ההפגנה ולא הזעיק משטרה.

לפי כתב האישום, הנאשם איים לפטר את הקב״ט וטען כי ״ירד לו לחיים״. כלומר, באישום אחר נטען כי הנאשם לבש מדי מילואים, אחז בנשק ואיים על הקב״ט. באישום נוסף נטען כי צעק על עובדת בבניין, גב' סיגל פרץ, ואיים ברצח.

לעומת זאת, הנאשם כפר במרבית המיוחס לו. אולם, הנאשם הודה כי מתח ביקורת מקצועית על תפקוד הקב״ט, וכי כינה אותו רשלן ושקרן. עם זאת, הוא שלל מכל וכל השמעת איומים פליליים או שימוש בנשק כלשהו.

שימו לב: ביקורת חריפה או הבעת כעס אינן מהוות בהכרח עבירת איומים. בית המשפט בוחן האם הדברים שנאמרו חצו את הרף הפלילי והשמיעו כוונה לפגיעה שלא כדין.

הכרעת בית המשפט: מחדלי חקירה בעבירת איומים

השופט זאיד פלאח החליט לזכות את הנאשם מכל העבירות שיוחסו לו. אמנם, בית המשפט קבע כי עובדות האישומים הראשון והשני כלל לא הוכחו. כך נקבע גם לגבי שניים מהאירועים באישום השלישי.

באירוע האיום הנטען כלפי גב' פרץ, זיכה השופט את הנאשם מחמת הספק. ואולם, בית המשפט ציין סתירות מהותיות בגרסת העדה. בהליך אזרחי קודם העידה העדה כי הנאשם כלל לא איים עליה.

יתרה מכך, בית המשפט מתח ביקורת נוקבת על מהימנות הקב״ט המתלונן. יחד עם זאת, המתלונן הכחיש בעדותו החזקת מכשיר הקלטה, אך תמונות שהציגה ההגנה הוכיחו את ההפך. בנוסף, המתלונן נשמע בהקלטה מטיח השמצות שווא בנאשם, והכחיש זאת בבית המשפט.

בפסק הדין פירט השופט שורה ארוכה של כשלים חמורים שביצעה המשטרה. מאידך, התנהלות היחידה החוקרת פגעה באופן אנוש ביכולתו של הנאשם להגן על עצמו. בין המחדלים המרכזיים שמנה בית המשפט:

• המשטרה לא תפסה את סרטי מצלמות האבטחה שפעלו בלובי הבניין.

• החוקרים נמנעו מתפיסת מכשיר ההקלטה שבו החזיק המתלונן.

• היחידה החוקרת נמנעה מחקירת עדות ראייה מהותיות שנכחו באירועים.

• חוקרי המשטרה לא חקרו את הנאשם בזמן אמת על הטענה החמורה של איום בנשק.

• המשטרה לא אספה את כתבי הטענות והפרוטוקולים מההליכים האזרחיים המקבילים.

אזהרה: שיהוי בחקירה או אי-תפיסת צילומים בזמן אמת עלולים להוביל לאובדן ראיות בלתי הפיך. על חשוד לדרוש בכתב ובאופן מיידי את תפיסת המצלמות והקלטות.

פיצוי כספי מהמדינה: סעיף 80(א) לחוק העונשין

סעיף 80(א) לחוק העונשין מעניק לבית המשפט סמכות ייחודית וחשובה. מצד שני, כאשר בית המשפט נוכח כי לא היה יסוד להאשמה. או כאשר מתקיימות נסיבות אחרות המצדיקות זאת, הוא רשאי לפסוק פיצוי לנאשם. הסעיף מאפשר לחייב את אוצר המדינה בתשלום הוצאות הגנה ופיצוי על מעצר.

במקרה זה, השופט פלאח הדגיש את עינוי הדין הקשה שחווה הנאשם. לסיכום, ההליך הפלילי נמשך משנת 2007 ועד לשנת 2012. הנאשם, עורך דין במקצועו, התהלך במשך חמש שנים תחת עננת אישום פלילי כבד.

לפיכך, בית המשפט חייב את אוצר המדינה לשלם לנאשם סך של 30,000 ש״ח. לאור, סכום זה נפסק בגין הוצאות הגנתו ובשל מעצרו. השופט הבהיר כי פסיקת הפיצוי אינה פוגעת בזכותו של הנאשם להגיש תביעה נזיקית אזרחית נפרדת.

מה עושים כאשר מתמודדים עם מחדלי חקירה?

חשודים ונאשמים בהליך פלילי נדרשים לפעול בצורה מחושבת כדי לחשוף פגמים בחקירה. בהתאם, להלן הצעדים הנדרשים לניהול הגנה נכון:

1. תיעוד דרישות החקירה. דרשו מהחוקרים לתפוס מצלמות אבטחה, מכשירי הקלטה ומסמכים רלוונטיים כבר בחקירה הראשונה.

2. מסירת שמות של עדי מפתח. ציינו מפורשות שמות של עדים שנכחו במקום, ובקשו לגבות מהם עדות מיידית.

3. השוואת גרסאות להליכים אחרים. בדקו היטב האם המתלונן מסר גרסאות סותרות בהליכים אזרחיים או משמעתיים.

4. בדיקת תאריכים ורישומים טכניים. ודאו כי קיימת התאמה מלאה בין יומני המשטרה, דוחות הפעולה והמועדים הנטענים.

5. הגשת בקשה לפיצוי בסיום ההליך. לאחר זיכוי בדין, עמדו על הזכות לקבלת הוצאות הגנה ופיצוי לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין.

שאלות ותשובות

סיכום ההליך והמשמעות המעשית

פסק הדין בת״פ (חיפה) 39669-03-10 מהווה תמרור אזהרה בוהק לרשויות החקירה והתביעה. השופט זאיד פלאח הבהיר. כי בית המשפט לא ייתן יד להרשעת שווא המבוססת על חקירה רשלנית וחד-צדדית. התעלמות מראיות מזכות פוגעת בעשיית הצדק ומחייבת את המדינה בתשלום פיצויים.

ההכרעה מלמדת כי עמידה נחושה על זכויות הנאשם ואיסוף ראיות עצמאי מובילים לחשיפת האמת. מחדלי חקירה עשויים להכריע את הכף, להביא לזיכוי מלא ולהטיל על המדינה אחריות כספית ישירה. ערעור על פסק הדין ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.