פסק הדין ע״א 2541/02 צבי לנגר ואח' נ' ששון יחזקאל עוסק בערעור ובערעור שכנגד על שיעור הפיצויים שנפסקו לנפגע בתאונת דרכים. הוא קובע כי בית המשפט רשאי, ואף חייב, לסטות מחוות דעת מומחה רפואי כאשר מכלול הראיות סותר את התשתית העובדתית עליה היא מבוססת. סוגייה זו מעלה שאלות חשובות בנוגע למשקלן של חוות דעת מומחים בתיקי נזיקין בכלל ובתביעות תאונות דרכים בפרט. היא משפיעה באופן ניכר על היכולת של נפגעים לקבל פיצוי הולם, במיוחד כאשר קיימות ראיות נוספות המציגות תמונה שונה מזו שהוצגה על ידי המומחה. לכן, חשוב לדעת כי נפגעתם בתאונת דרכים? כך תממשו את זכויותיכם לפי חוק הפיצויים בצורה המיטבית, תוך הבנת המשמעות המשפטית של כל ראיה וחוות דעת המוצגת בתיק.
רקע והעובדות שקדמו לפסק הדין
סטייה מחוות דעת מומחה רפואי הוא נושא מרכזי בתחום זה. לפיכך, המקרה הנדון החל ביום 28.12.1987. המשיב, יליד 1939, נפגע כהולך רגל מפגיעת רכב. כתוצאה מהתאונה, נגרם לו שבר בעצם הירך השמאלית שחייב ניתוח וקיבוע. בעקבות פגיעה זו, נקבעה לו נכות רפואית קבועה בשיעור 30%. להרחבה ראו: אחריות בתאונת פתיחת דלת רכב: מדריך משפטי מקיף.
אחד עשר חודשים לאחר מכן, המשיב החל לסבול מהתקפים אפילפטיים קשים. בנוסף, התקפים אלה הובילו לסדרת ניתוחי ראש חוזרים ולנכות נוירולוגית חמורה בשיעור 50%. נושא קשור: תאונת אופנוע או אופניים: מדריך משפטי לנפגעים וזכויות.
מומחה רפואי, פרופ' פיינסוד. עם זאת, מונה על ידי בית המשפט המחוזי כדי לבדוק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות הנוירולוגית. המומחה קבע כי הנכות הנוירולוגית אינה קשורה לתאונה. הוא ביסס את קביעתו על ההנחה שלמשיב לא נגרמה כל פגיעת ראש בעת התאונה.
בית המשפט המחוזי אימץ את קביעת המומחה. לכן, בית המשפט המחוזי פסק למשיב פיצויים בסך 451,366 ש״ח רק בגין הפגיעה בירך. כתוצאה מכך, הוא לא לקח בחשבון את הנכות הנוירולוגית ולא ניכה את תגמולי הפנסיה מקופת הגמל ״מבטחים״.
השאלות המשפטיות שהועלו בפני בית המשפט העליון
פסק הדין העלה שתי שאלות משפטיות מרכזיות. לעומת זאת, השאלה הראשונה הייתה האם קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין התפרצות ההתקפים האפילפטיים של המשיב. וזאת למרות קביעתו הנגדית של המומחה הרפואי שבית המשפט מינה. השאלה השנייה עסקה בשאלת ניכוי תגמולי הפנסיה ששולמו על ידי קופת ״מבטחים״ מהפיצויים שנפסקו למשיב בגין נכותו.
שאלות אלו הן בעלות חשיבות רבה. לדוגמה, שכן הן נוגעות למשקל שבית המשפט מייחס לחוות דעת מומחים רפואיים. ולשיקולים שהוא מפעיל בבחינת מכלול הראיות.
הכרעת בית המשפט העליון ונימוקיה
בית המשפט העליון קיבל, בדעת רוב (השופטים ת' אור וא' ריבלין), את הערעור שכנגד. לדוגמא, בית המשפט קבע כי אכן קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין התפרצות ההתקפים האפילפטיים. השופט ת' אור, בפתח דבריו, הבהיר כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלות רפואיות. השופט ציין כי בית המשפט רשאי לסטות ממסקנת מומחה כאשר התשתית העובדתית עליה מבוססת חוות הדעת שגויה.
מדוע בית המשפט קבע כי יש לסטות מחוות דעת המומחה?
במקרה זה, חוות דעתו של פרופ' פיינסוד התבססה על ההנחה שלמשיב לא נגרמה פגיעת ראש בתאונה. אולם, בית המשפט העליון קבע כי הנחה זו שגויה. כלומר, הוא ביסס את קביעתו על מספר גורמים. ראשית, נסיבות התאונה כללו פגיעה ישירה וחזקה בהולך רגל, באופן שהוביל לשבר בירך.
אחת מהעצמות החזקות ביותר בגוף האדם. שנית, עדותו של המשיב בבית המשפט הצביעה על כך שהושלך על ידי הרכב. אולם, ונפל על הכביש. בנוסף, חוות דעת רפואיות נוספות, של ד״ר קוטליאר, ד״ר הלפרין וד״ר ריכנטל.
קישרו במפורש בין פגיעת הראש לבין התפרצות ההתקפים האפילפטיים.
יתרה מכך, בית המשפט העליון התייחס לטענת המומחה המקורי לפיה טלטול ראש אינו יכול לגרום לתוצאות כאלה. אמנם, השופטים קבעו כי אין היגיון בדברים אלה. הם הדגישו כי גם טלטלה חזקה יכולה לגרום לזעזוע של ציסטה מולדת. לפיכך, השופטים קבעו.
כי אין לקבל את עדות המומחה ככל שהיא נוגעת לריחוק הזמן בין התאונה להתפרצות ההתקפים. ואולם, בית המשפט הדגיש כי נסיבות עריכת חוות דעתם של ד״ר קוטליאר וד״ר הלפרין. וכן מכתבו של ד״ר ריכנטל, ניתנו על ידי רופאים מובילים, בסמוך לאירועים, וללא אינטרס מגמתי. ולכן יש לייחס להן משקל מיוחד.
כמו כן, הם ציינו שהתקפים אפילפטיים החלו אחד עשר חודשים לאחר התאונה. על אף שלפני כן לא סבל המשיב מהם כלל.
לאור כל זאת. בית המשפט קבע. כי יש לחשב את הפיצויים למשיב על בסיס נכות משוקללת של 65% (במקום 30% בלבד). כמו כן, בית המשפט הורה לנכות מסכום הפיצויים את מלוא תגמולי הפנסיה ששולמו.
וישולמו למשיב על ידי ״מבטחים״. הוא ביסס קביעה זו על כך שכל הנזק, לרבות ההתקפים האפילפטיים. הוא תוצאה ישירה של התאונה.
דעת המיעוט של השופט א' גרוניס
השופט א' גרוניס, בדעת מיעוט. סבר כי לא היה מקום להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי. הוא אף קבע. כי אין להעדיף חוות דעת שהוגשו מחוץ למסלול המומחה הממונה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל״ה-1975.
השופט גרוניס דחה את טענת המשיב שהתלונן על כאבי ראש. הוא ציין שאין תיעוד רפואי לכך. וכי קשה להסביר מדוע אף רופא לא הזכיר זאת ברישומים. בנוסף, הוא סבר.
כי בית המשפט אינו בעל ידע רפואי מספיק כדי לקבוע ממצאים הסותרים את קביעות המומחה הרפואי. השופט גרוניס ציין שההסדר בחוק הפיצויים, הקובע מומחה רפואי אחד מטעם בית המשפט. נועד לייעל את ההליך. לכן, לגישתו, אין זה ראוי להעדיף חוות דעת חיצוניות על פני זו של המומחה שמינה בית המשפט.
המשמעות המעשית של פסק הדין
פסק הדין המכונן של בית המשפט העליון מבהיר באופן חד משמעי את גבולות סמכותו של בית המשפט. בית המשפט רשאי לסטות מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה מטעמו. הוא אף חייב לעשות זאת כאשר מכלול הראיות בתיק מצביע על כך שהתשתית העובדתית עליה נסמכה חוות הדעת שגויה. כלומר, אין בית המשפט כבול למסקנות המומחה.
יש לו שיקול דעת לבחון את הראיות באופן כוללני.
היבטים מרכזיים בפסיקה זו
- משקל מכלול הראיות: בית המשפט מדגיש כי מכלול הראיות, כולל ראיות חיצוניות למומחה הממונה, נלקח בחשבון.
- תיקון מסקנות רפואיות: כאשר התשתית העובדתית שגויה, בית המשפט רשאי ואף חייב לתקן את המסקנה הרפואית.
- קשר סיבתי: הפסיקה מחזקת את הצורך בבדיקה מעמיקה של הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק, ולא רק הסתמכות על דעה רפואית יחידה.
- ניכוי תגמולי פנסיה: קביעה חשובה נוספת נוגעת לניכוי תגמולי פנסיה. בית המשפט קבע כי יש לנכות אותם מסכומי הפיצויים כאשר הנזק שבעקבותיו שולמה הפנסיה הוא תוצאה של התאונה.
הפסיקה משמשת אסמכתא חוזרת ונשנית בתביעות נזיקין ובתביעות תאונות דרכים. היא רלוונטית במיוחד לשאלת משקלן היחסי של חוות דעת מומחים ממונים מול ראיות רפואיות אחרות שבתיק. כמו כן, היא עוסקת בשאלת ניכוי תגמולי פנסיה מסכומי פיצויים. ניתן לראות כי הפסיקה מעצבת גם מקרים ספציפיים ומורכבים, כגון תאונת דרכים בעת תיקון רכב, וקובעת את גורמי האחריות בנסיבות אלו.
כיצד נכון לפעול בתביעות נזיקין לאחר פגיעה?
לאור פסק הדין, חשוב להבין כיצד יש להתנהל בתביעות נזיקין, ובפרט בתביעות תאונות דרכים. בהן מעורבות חוות דעת רפואיות. נפגעים ובאי כוחם צריכים לשים לב למספר נקודות עיקריות.
שלבים חיוניים להתנהלות נכונה
- איסוף ראיות רפואיות מקיף: יש לאסוף את כל הרישומים הרפואיים. מומלץ גם לאסוף חוות דעת רפואיות נוספות, גם אם הן אינן מטעם מומחה שמונה על ידי בית המשפט.
- בחינת התשתית העובדתית: חשוב לבחון בקפידה את התשתית העובדתית עליה מבוססת חוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט. יש לוודא שהיא מדויקת ושלמה.
- הצגת ראיות סותרות: אם קיימות ראיות הסותרות את חוות דעת המומחה, יש להציג אותן לבית המשפט באופן ברור ומנומק. יש להסביר מדוע הן צריכות להוביל לסטייה ממסקנות המומחה.
- הוכחת קשר סיבתי: יש להשקיע מאמץ רב בהוכחת הקשר הסיבתי בין הפגיעה לבין הנזק שנגרם. גם אם המומחה הראשי חולק, ראיות נסיבתיות וחוות דעת נוספות יכולות לחזק את הטענה.
סיכום
פסק הדין בעניין ע״א 2541/02 קובע הלכה משפטית חשובה. בית המשפט העליון הבהיר כי הוא אינו כבול למסקנות של מומחה רפואי, ובמקרים מסוימים הוא אף חייב לסטות מחוות דעת מומחה רפואי. כלל זה חל כאשר התשתית העובדתית עליה התבססה חוות הדעת שגויה, וקיימות ראיות אחרות המציגות תמונה שונה. לכן, חשוב מאוד לנפגעי תאונות דרכים לפעול באופן יזום ולאסוף את כל הראיות הרפואיות הרלוונטיות. יש לוודא שמוצגת בפני בית המשפט תמונה מלאה ומקיפה. הדבר מאפשר לו להגיע להכרעה צודקת והולמת, תוך חישוב פיצויים המשקפים את מלוא הנזק שנגרם. מומלץ מאוד להיוועץ בעורך דין המתמחה בתחום תאונות הדרכים והנזיקין. עורך הדין יסייע להבין את ההשלכות המשפטיות ולמקסם את סיכויי התביעה.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
