כן, בית המשפט העליון קבע כי ניתן לשקול את מצבו הכלכלי של אדם פרטי בעת פסיקת סעד כספי. בעניין שרנסקי, בית המשפט הפחית את הפיצוי מ-900,000 ל-500,000 ש״ח. השופטים הבחינו בין תאגיד תקשורת עתיר ממון לבין אדם פרטי מוגבל אמצעים. עם זאת, בית המשפט הותיר את האחריות לעוולה על כנה בשל חומרת ההשמצות.
סוגיית הפחתת פיצוי בלשון הרע מעוררת מתח רב בין הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי. לפיכך, במרכז ההליך עמדה פגיעה קשה באיש הציבור נתן שרנסקי. פסק הדין המכונן של בית המשפט העליון יצר אבחנה מעשית בדיני הנזיקין. הקוראים ילמדו להלן כיצד בתי המשפט מאזנים בין נזק אישי ליכולת פירעון כלכלית.
ד״ר יולי נודלמן חיבר והוציא לאור ספר בשם ״שרנסקי בלי מסכה״. בנוסף, הספר ראה אור בשנת 1999 בשפות העברית והרוסית. המחבר הפיץ את ספרו ערב הבחירות לכנסת. באותה עת כיהן נתן שרנסקי כשר בממשלה וכיו״ר מפלגת ״ישראל בעלייה״.
בנוסף לכך, הספר כלל טענות חמורות ביותר נגד עברו של שרנסקי. עם זאת, המחבר תיאר אותו כסוכן כפול של שירותי ביטחון שונים. יתרה מכך, הספר ייחס לו שיתוף פעולה עם הק.ג.ב. בעת מאסרו בברית המועצות.
המחבר אף קישר בין מפלגת ״ישראל בעלייה״ לבין גורמי פשיעה ומאפיה.
לפיכך, הגישו שרנסקי והמפלגה תביעה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ״ה-1965. כתוצאה מכך, בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את התביעה במלואה. כבוד השופט צ' סגל קבע כי הפרסומים מהווים עלילות שווא חסרות בסיס. בית המשפט המחוזי הטיל על נודלמן פיצוי כולל בסך 975,000 ש״ח.
שימו לב: פרסום האשמות בריגול או פלילים כלפי איש ציבור מחייב בדיקה עובדתית מחמירה לפני ההפצה.
ההליך המשפטי: ערעור על אחריות ועל שיעור הפיצוי
המערער הגיש ערעור לבית המשפט העליון במסגרת ע״א 89/04. לעומת זאת, ההליך התברר לפני כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, כבוד השופטת מ' נאור וכבוד השופטת ע' ארבל. פסק הדין ניתן ביום 04.08.2008. המערער טען כי דבריו חוסים תחת חופש הביטוי הפוליטי.
לעומת זאת, המשיבים דרשו לדחות את הערעור ולהותיר את פסק הדין על כנו. לדוגמה, הם הצביעו על מסע השמצות מתוכנן ושיטתי שפגע במעמדם. בנוסף, המערער טען כי גובה הפיצוי בלתי מידתי ויביא אותו לחדלות פירעון. המערער הדגיש כי הוא רופא גמלאי החי מקצבה צנועה.
בשל כך, נדרש בית המשפט להכריע בשתי סוגיות נפרדות:
-
שאלת תחולתן של הגנות ״אמת דיברתי״ והבעת דעה בתום לב.
-
שאלת גובה הנזק והאפשרות לבצע הפחתת פיצוי בלשון הרע עקב מצוקה כלכלית.
דחיית הגנות המפרסם: העדר אמת והעדר תום לב
בית המשפט העליון דחה את טענות ההגנה של המערער. לדוגמא, השופטת א' פרוקצ'יה קבעה כי המערער לא הציג כל ראיה לאמיתות דבריו. נטל ההוכחה של הגנת אמת הפרסום כבד במיוחד כאשר מדובר בהאשמות חמורות. המערער נשען על שמועות והשערות ללא תיעוד אובייקטיבי.
כמו כן, השופטות דחו את הגנת הבעת הדעה בתום לב. כלומר, בית המשפט מצא כי המערער עצמו לא האמין בחלק ניכר מן הדברים. המערער פעל מתוך כוונה לפגוע במשיבים ערב הבחירות. הבעת דעה הוגנת חייבת להישען על תשתית עובדתית אמיתית.
יתרה מכך, חופש הביטוי אינו מקנה רישיון להפצת שקרים זדוניים. אולם, מעמדו של אדם כאיש ציבור אינו הופך את שמו הטוב להפקר. האיזון האופקי בין הזכויות נוטה במקרה זה בבירור לטובת המשיבים. לפיכך, בית המשפט העליון אישר את מלוא ממצאי האחריות.
אזהרה: חזרה על דברי לשון הרע במהלך המשפט עלולה לשלול את הגנת תום הלב ולהגדיל את הפיצוי.
ההלכה התקדימית: הפחתת פיצוי בלשון הרע לאדם פרטי
החידוש המרכזי של פסק הדין נוגע לשיקולי שומת הנזק הכללי. אמנם, בדיני הנזיקין הכלליים, העיקרון השולט הוא השבת המצב לקדמותו. בדרך כלל, מצבו הכלכלי של המזיק אינו משפיע על גובה הפיצוי. אולם, בעוולת לשון הרע קיימות גם תכליות הרתעתיות, עונשיות וחינוכיות.
לפיכך, קבע בית המשפט כי ניתן לשקול את זהותו של המפרסם. קיים הבדל מהותי בין עיתון מסחרי לבין אדם פרטי דל אמצעים. תאגיד תקשורת מפיק רווח כלכלי מפרסומים סנסציוניים. לעומת זאת, חיוב עתק עלול למוטט אדם מבוגר לחלוטין.
כתוצאה מכך, הורתה השופטת פרוקצ'יה על הפחתת הפיצוי שנפסק לטובת שרנסקי. סכום הפיצוי ירד מ-900,000 ש״ח ל-500,000 ש״ח. בנוסף, שכר הטרחה וההוצאות הופחתו מ-300,000 ש״ח ל-150,000 ש״ח. יחד עם זאת, השופטת מ' נאור השאירה בצריך עיון את ההתחשבות הכללית במצב הכלכלי.
השוואת הסעדים המשפטיים: מחוזי מול עליון
להלן פירוט הסכומים והחיובים שנפסקו בשתי הערכאות:
השוואת חיובי הפיצויים וההוצאות בין פסיקת המחוזי להכרעת העליוןרכיב הסעדפסיקת בית המשפט המחוזיהכרעת בית המשפט העליוןפיצוי לנתן שרנסקי900,000 ש״ח500,000 ש״ח (הופחת)פיצוי למפלגת ישראל בעלייה75,000 ש״ח75,000 ש״ח (נותר בעינו)הוצאות ושכר טרחה לשרנסקי300,000 ש״ח150,000 ש״ח (הופחת)הוצאות ושכר טרחה למפלגה15,000 ש״ח15,000 ש״ח (נותר בעינו)איסור הפצת הספר והודעות תיקוןצו איסור הפצה ופרסום הודעותהצווים נותרו בתוקפם המלא
משכך, בית המשפט ביצע הפחתת פיצוי בלשון הרע בסך כולל של מאות אלפי שקלים. עם זאת, החיובים כלפי המפלגה נותרו ללא שינוי. בית המשפט דחה את הטענה שמפלגה אינה זכאית לפיצוי נזיקי על פגיעה במוניטין שלה.
מה עושים כאשר עומדים בפני תביעת לשון הרע?
התמודדות עם תביעת דיבה דורשת פעולה מהירה, מחושבת ומדויקת לפי הדין:
-
איסוף הראיות והמקורות. רכזו מיד את כל המידע שעליו התבסס הפרסום שלכם.
-
בדיקת קיומה של לשון הרע. בחנו האם הדברים עלולים אובייקטיבית להשפיל או לבזות את הנפגע.
-
הערכת הגנת תום הלב. ודאו כי נקטתם אמצעים סבירים לבירור האמת לפני שפרסמתם.
-
בחינת אפשרות להתנצלות ותיקון. פרסום התנצלות מהירה מקטין משמעותית את החשיפה הכספית לפי סעיף 19 לחוק.
-
הצגת תמונת המצב הכלכלית. אספו מסמכים המעידים על יכולת ההשתכרות לשם הפחתת פיצוי בלשון הרע בעת הצורך.
שאלות ותשובות
האם מפלגה או תאגיד יכולים לתבוע פיצוי על לשון הרע?
כן, סעיף 1 לחוק מגדיר במפורש ״אדם״ הן כיחיד והן כתאגיד. פגיעה בשמה הטוב של מפלגה מהווה נזק ישיר למוניטין הציבורי שלה. המפלגה זכאית להיפרע על נזקיה בדיוק כמו כל אדם פרטי שנפגע מעוולה אזרחית.
מדוע בית המשפט העליון לא ביטל את הפיצוי לחלוטין?
בית המשפט מצא כי המערער ביצע עוולה חמורה בזדון ובכוונה לפגוע. נודלמן הפיץ עלילות שווא קשות על ריגול ובגידה ללא ביסוס. הפחתת פיצוי בלשון הרע נועדה למנוע קריסה מוחלטת. אך לא להעניק פטור מעונש על פגיעה קשה.
האם תמיד מתחשבים במצבו הכלכלי של הנתבע?
לא, הכלל הרגיל בדיני נזיקין מחייב פיצוי מלא ללא קשר לכיסו של המזיק. ההתחשבות במצב הכלכלי מתאפשרת בלשון הרע בעיקר במסגרת הרכיב ההרתעתי והעונשי. השופטת נאור אף השאירה שאלה עקרונית זו בצריך עיון לעתיד לבוא.
מהו ההבדל בין עיתון לאדם פרטי בתביעות דיבה?
עיתון פועל כגוף מסחרי המפיק רווחים מפרסומים ונושא בפעילות תקשורתית חוזרת. בנוסף, עיתון מסוגל לבטח את עצמו ולתמחר סיכונים משפטיים מראש. אדם פרטי מפרסם לרוב ללא כוונת רווח מסחרי, וחיוב עתק עלול לדרדרו לעוני מוחלט.
האם הגנת הבעת דעה מגנה על כל ביקורת פוליטית?
לא, ההגנה מותנית בכך שהמפרסם פעל בתום לב והאמין בכנות באמיתות דבריו. כאשר הפרסום כולל עובדות כוזבות והשמצות חסרות רסן, ההגנה נשללת. בית המשפט דורש הבחנה ברורה בין עובדות מוכחות לבין הבעת דעה סבירה.
סיכום והשלכות פסק הדין
פסק הדין בעניין נודלמן נגד שרנסקי קבע תקדים מרכזי בכל הנוגע לגבולות השיח הציבורי. בית המשפט העליון הבהיר כי חופש הביטוי אינו מגן על השחרת פנים שיטתית. במקביל, בית המשפט הכיר בצורך לגלות גמישות. ולאפשר הפחתת פיצוי בלשון הרע כאשר מדובר באדם פרטי דל אמצעים.
