רכב צמוד לטכנאי מעליות כונן 24/7 – בית הדין הארצי לעבודה: אין פטור מדמי ביטוח לאומי בגין שווי שימוש ברכב
פסק הדין עב״ל 29703-01-21, ברלינר מעליות בע״מ נ' המוסד לביטוח לאומי. לפיכך, שניתן ביום 03.07.2022 על ידי בית הדין הארצי לעבודה. קובע באופן חד משמעי: אין פטור מדמי ביטוח לאומי בגין שווי שימוש ברכב צמוד לטכנאי מעליות. גם אם הרכב משמש לצורכי כוננות 24/7 בהתאם לנוהל רגולטורי מחייב.
ההכרעה, שניתנה על ידי השופטות לאה גליקסמן (אב״ד), סיגל דוידוב-מוטולה וחני אופק גנדלר. בנוסף, מהווה תקדים חשוב המשפיע על ענפים רבים המחייבים זמינות כוננות מסביב לשעון, לרבות חברות מעליות. וטרינרים ובעלי מקצוע נוספים המקבלים רכב מהמעסיק. מאמר זה יפרט את הרקע, השאלה המשפטית, ההכרעה ונימוקיה, ואת המשמעות המעשית של ההחלטה.
המסגרת המשפטית: שווי שימוש ברכב וביטוח לאומי
סעיף 344(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח חדש), תשנ״ה-1995. עם זאת, קובע כי הכנסתו החודשית של עובד כוללת את הכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה. סעיף זה קובע כי הכנסה החייבת במיסים כוללת, בין היתר. שווי שימוש ברכב שהועמד לרשות העובד.
לפיכך, הצמדת רכב לעובד על ידי המעסיק נחשבת כהכנסת עבודה. כתוצאה מכך, וממנה יש לשלם מיסים ודמי ביטוח לאומי.
שר האוצר הסמיך לקבוע תקנות בדבר שווי השימוש ברכב. בהתאם לכך, נקבעו תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב), תשמ״ז-1987. לעומת זאת, אשר מגדירות את טובת ההנאה שמקבל העובד מהרכב הצמוד. תקנות אלו קובעות נוסחה לחישוב שווי השימוש, המשתנה בהתאם למחיר הרכב.
בנוסף, תקנות אלו חלות על ״רכב״ אך מוציאות מכלל זה ״רכב עבודה״ ו״רכב תפעולי״. לדוגמה, משמעות הדבר היא שרכבים מסוגים אלה פטורים מזקיפת שווי שימוש. ובהתאמה אינם חייבים בדמי ביטוח לאומי.
הגדרת ״רכב תפעולי״ ו״רכב עבודה״
הגדרת ״רכב תפעולי״ היא לב ליבו של הערעור. לדוגמא, תקנות ניכוי הוצאות רכב קובעות כי רכב תפעולי הוא רכב הממלא אחד משני תנאים. תנאי אחד מתייחס לרכב ביטחון. התנאי השני, הרלוונטי לענייננו.
דורש התקיימות מצטברת של שלושה רכיבים: הרכב לא הועמד לרשות עובד ספציפי; הוא משמש רק לצורכי המעביד;. כלומר, ובתום שעות העבודה הוא אינו יוצא מחוץ למקום העיסוק.
פקודת התעבורה מגדירה ״רכב עבודה״ כרכב שציוד עבודה מורכב עליו באופן קבוע. אולם, לחלופין, מבנהו עשוי לביצוע עבודה, ואינו מיועד להובלת משא או להסעת נוסעים. על כן, רכב אשר אינו עונה להגדרות אלו. ייחשב כרכב רגיל והשימוש בו יחויב בשווי שימוש.
ההליך, הצדדים והרקע העובדתי
חברת ברלינר מעליות בע״מ עוסקת במתן שירותים למעליות ודרגנועים. אמנם, היא מעמידה לרשות טכנאיה כלי רכב לצורך מענה מהיר ללקוחות 24/7. הנוהל של משרד העבודה והרווחה מחייב חברות מעליות להחזיק רכבים זמינים. במהלך ביקורת ניכויים לשנים 2003-2009.
חייב המוסד לביטוח לאומי את החברה בדמי ביטוח לאומי בגין שווי השימוש ברכבי השירות. ואולם, חיוב זה כלל גם רכבי מיניבוס ורכבי בעלי המניות שבהם הותקנו מתקני הרמה הידראוליים.
ועדת השומה קבעה כי כלי הרכב הוצמדו לעובדים. יחד עם זאת, כמו כן, היא קבעה שהם אינם ״רכב תפעולי״. אך, בנסיבות המיוחדות, ועדת השומה הפחיתה את שווי השימוש הנזקף ל-50% בלבד. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את ערעור החברה.
הוא קיבל את ערעור המוסד וקבע. מאידך, כי אין מקום לזקיפה חלקית ויש לחייב במלוא שווי השימוש. על כן, ברלינר מעליות בע״מ הגישה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.
השאלה המשפטית והכרעת בית הדין הארצי
השאלה המשפטית המרכזית הייתה האם רכבים שהוצמדו לעובדים ספציפיים. מצד שני, אך שימשו בעיקרם לצורכי כוננות בהתאם להוראת רגולטור. עונים על הגדרת ״רכב תפעולי״ או ״רכב עבודה״. שאלה נוספת הייתה האם ניתן לקבוע זקיפה חלקית, שאינה מעוגנת בנוסחה הקבועה בתקנות.
בית הדין הארצי דחה את ערעור החברה. לסיכום, בית הדין אישר את פסק דינו של בית הדין האזורי. לפיכך, בית הדין קבע כי הגדרת ״רכב תפעולי״ מצריכה התקיימות מצטברת של שלושה תנאים. תנאים אלו הם: העדר שיוך הרכב לעובד מסוים, שימוש בלעדי לצורכי המעביד.
והשארת הרכב במקום העיסוק בתום שעות העבודה.
במקרה הנדון, בית הדין קבע כי אף אחד משלושת התנאים לא התקיים. ראשית, הרכבים הוצמדו לעובדים ספציפיים. בנוסף, נעשה בהם שימוש פרטי, גם אם מועט. לבסוף, הם הוחזקו בבתי העובדים ולא במשרדי החברה בתום יום העבודה.
בית הדין הבהיר. לאור, כי אין די בכך שהצמדת הרכב משרתת את יעילות השירות או נובעת מהוראת רגולטור כדי להכיר בו כרכב תפעולי. זאת, מכיוון שמבחן שווי השימוש בוחן את העמדת הרכב לרשות העובד. ולא את מידת השימוש הפרטי בפועל.
עוד נקבע, על בסיס פסיקת בית המשפט העליון בעניין חכם את אור-זך. בהתאם, כי לא ניתן לקבוע שווי שימוש חלקי. לפיכך, התוצאה היא הכרה מלאה ברכב כתפעולי או חיוב מלא בשווי השימוש לפי התקנות. בית הדין דחה גם את הטענה להכיר בכלי הרכב כ״רכב עבודה״.
הוא דחה זאת מטעמים דיוניים וגם לגופה. למעשה, בהיקש מפסיקה בדיני מיסים שקבעה כי חברות מעליות וטכנאים דומים אינם זכאים לסיווג זה.
המשמעות המעשית של ההכרעה על רכב צמוד לטכנאי מעליות
פסק הדין מבהיר למעסיקים כי הצמדת רכב לטכנאי מעליות. גם כאשר הדבר נדרש לצורכי כוננות 24/7 ובהתאם לרגולציה, אינה פוטרת אותם מזקיפת שווי שימוש. חשוב לציין כי המבחן הקובע הוא העמדת הרכב לרשות העובד, ולא מידת השימוש הפרטי בפועל. כמו כן, בית הדין קבע שאין אפשרות לקבוע שיעור זקיפה חלקי המוסכם.
החורג מהנוסחה הקשיחה שבתקנות.
ההלכה רלוונטית לכל ענף המחייב זמינות כוננות מוגברת, כמו מעליות ושירותים וטרינריים. היא מטילה על מעסיקים נטל להוכיח נהלי בקרה קפדניים מראש. נהלים אלה נועדו למנוע כל שימוש פרטי ברכב. יתרה מכך, נהלים אלו מחייבים החניית הרכב במקום העיסוק בתום העבודה.
כך יוכלו המעסיקים להימנע מחיוב שווי השימוש. על כן, מעסיקים חייבים לבחון היטב את מדיניות הרכב הצמוד שלהם. ולוודא עמידה בתנאים הקפדניים של התקנות.
הפסיקה מחזקת את עקרון האחידות והוודאות בחישוב שווי שימוש ברכב. היא מונעת פרשנויות מרחיבות שיכלו לפטור מעסיקים מחובת תשלום דמי ביטוח לאומי. זאת, גם כאשר צרכים עסקיים או רגולטוריים מצדיקים את הצמדת הרכב. מנגד, היא מדגישה את חשיבות הפיקוח והתיעוד מצד המעסיקים על אופן השימוש ברכבי החברה.
על כן, חברות רבות יידרשו לשנות את נהליהן הפנימיים כדי לעמוד בדרישות אלו.
סיכום
פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בעניין ברלינר מעליות בע״מ מהווה אבן דרך חשובה בהבנת ההשלכות המשפטיות של רכב צמוד לטכנאי מעליות. בית הדין קבע כי אין פטור מדמי ביטוח לאומי בגין שווי שימוש ברכב, גם כשהוא מוצמד לעובד כונן 24/7. המעסיקים נדרשים להקפיד על קיום שלושת התנאים המצטברים להגדרת ״רכב תפעולי״ ועל תיעוד קפדני. כמו כן, אין אפשרות לזקיפה חלקית של שווי השימוש. ההחלטה מחייבת את כלל הענפים שבהם נהוגה הצמדת רכב לצורכי כוננות. לכן, מעסיקים ועובדים בתחומים אלה צריכים להיות מודעים להשלכות המשפטיות ולפעול בהתאם כדי למנוע חיובים עתידיים.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
