הגשת תצהיר שקר בהליך פלילי מהווה ניסיון חמור להטעות את בית המשפט. לפיכך, ולשבש את בירור האמת. במאמר זה נסקור את פסק הדין שנתן בית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים במסגרת ע״פ 489/84 אליהו כהן נ' מדינת ישראל.
ההליך המשפטי עסק באדם אשר בדה ראיות וזייף מסמכים בנקאיים. בנוסף, מטרתו הייתה להביא לביטול הרשעתו הקודמת בעבירות מיסים. פסק הדין מנתח את הגבול הדק שבין עדות שקר לבין שבועת שקר.
המערער ושני אחיו הורשעו בשנת 1979 בעבירות לפי פקודת מס הכנסה. עם זאת, בין היתר, הם הודו במסירת הצהרת הון כוזבת. הצהרות ההון לא כללו הפקדות בחשבונות בנק שונים.
בית המשפט גזר עליהם עונשים כבדים. כתוצאה מכך, בעקבות זאת, המערער ואחיו הגישו ערעור לבית המשפט העליון. הם ביקשו לחזור בהם מהודאתם בטענה שלא הבינו את משמעותה.
לפיכך, המערער פנה למנהל סניף בנק המזרחי המאוחד בסוף שנת 1979. לעומת זאת, הוא דרש לקבל 33 אישורים על יתרות חשבונותיו נכון לשנת 1976. המערער לחץ על מנהל הבנק שלא לציין את תאריך הוצאת האישורים.
בהמשך לכך, המערער הדפיס על גבי המסמכים את התאריך 25.4.1976. לדוגמה, הוא צירף את המסמכים לתצהיר כוזב שהגיש לבית המשפט העליון. בנוסף, הוא שתל את המסמכים בתיקו של רואה החשבון המנוח שלו.
המערער טען כי העביר את כל המסמכים לרואה החשבון בזמן אמת. כתוצאה מכך, בית המשפט העליון ביטל תחילה את ההרשעה והחזיר את התיק לדיון מחודש. אולם, כאשר התגלתה התרמית, המדינה הגישה נגדו כתב אישום חמור.
הסוגיה המשפטית: עדות שקר או שבועת שקר בהליך פלילי?
בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את המערער בשלוש עבירות עיקריות:
-
זיוף בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 לחוק העונשין, תשל״ז-1977.
-
שימוש בראיה בדויה לפי סעיף 238 לחוק.
-
מתן עדות שקר לפי סעיף 237(א) לחוק.
השופט ע' הדיה גזר על המערער חמישה חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי. לדוגמא, המערער ערער לבית המשפט העליון על הכרעת הדין ועל חומרת העונש.
הסנגוריה טענה כי תצהיר של נאשם אינו יכול להוות עדות שקר. כלומר, סעיף 236 לחוק העונשין מגדיר עדות ככזו שאינה כוללת אמרות שלא בשבועה מפי נאשם בהליך פלילי. לעומת זאת, התביעה טענה כי תצהיר כוזב המוגש לבית משפט כמוהו כעדות שקר.
הכרעת בית המשפט העליון בעניין תצהיר שקר בהליך פלילי
השופט ג' בך כתב את פסק הדין המרכזי. אולם, השופט י' וייס הצטרף לדעתו. מנגד, השופט א' גולדברג הציג עמדת מיעוט באשר לסיווג העבירה.
השופט בך קבע כי תצהיר שנמסר בפני עורך דין אינו מהווה הצהרה בשבועה. אמנם, סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל״א-1971 מאפשר אזהרה בלבד. עורך הדין אינו מוסמך להשביע עדים.
בנוסף, השופט בך דחה את פרשנות בית המשפט המחוזי למונח הליך פלילי. ואולם, ערעור פלילי נחשב הליך פלילי לכל דבר ועניין. לפיכך, חל הסייג הקבוע בסעיף 236 לחוק העונשין.
משכך, בית המשפט העליון החליט ברוב דעות לבטל את ההרשעה בעדות שקר. יחד עם זאת, תחת זאת, השופטים הרשיעו את המערער בעבירה של מתן שבועת שקר לפי סעיף 239 לחוק.
עמדת המיעוט של השופט גולדברג
השופט א' גולדברג סבר כי ראוי להשאיר את ההרשעה בעדות שקר על כנה. לגישתו, הסייג בחוק נועד להגן רק על אמרה ללא שבועה מתא הנאשם. כאשר נאשם בוחר להגיש תצהיר מיוזמתו, דינו כדין כל עד רגיל.
אף על פי כן. דעת הרוב קבעה כי אין לעקוף את לשון החוק המפורשת בדרך של פרשנות. על כן, הומר סעיף האישום לסעיף 239 לחוק העונשין.
הרשעה בעבירות זיוף ובדיית ראיות
באשר ליתר העבירות, בית המשפט העליון דחה את טענות המערער באופן נחרץ. הסנגור טען כי הוספת התאריכים הייתה שחזור מסמכים תמים. בית המשפט דחה טענה זו לחלוטין.
השופט בך הדגיש כי המערער יצר מסמך כוזב במטרה להטעות את בית המשפט. מעשה זה מגבש באופן מלא את עבירת הזיוף בנסיבות מחמירות. בנוסף, הסנגוריה זנחה את הערעור על הרשעתו בשימוש בראיה בדויה.
יתרה מכך, בית המשפט סירב להקל בעונש המאסר בפועל. השופט בך ציין כי שינוי סעיף ההרשעה אינו מפחית מחומרת המעשים. המעשה המרכזי והחמור ביותר היה בדיית הראיות לצורך הטעיית ערכאת הערעור.
אזהרה: הגשת ראיות כוזבות לבית המשפט עלולה להוביל לפתיחת חקירה פלילית מיידית, להרשעה בעבירות חמורות ולעונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.
המשמעות המעשית עבור נאשמים
פסק הדין מהווה תמרור אזהרה לכל נאשם השוקל לשפר את מצבו הראייתי באמצעים פסולים. מצוקתו האישית של נאשם אינה מעניקה הכשר לזיוף מסמכים או למסירת גרסאות שקריות בתצהיר.
כמו כן, בתי המשפט מקפידים להגן על טוהר ההליך השיפוטי. ניסיון להונות את השופטים באמצעות מסמכים מפוברקים גורר ענישה מרתיעה ומכאיבה, כולל מאסר בפועל.
לפיכך, כל טענה עובדתית המוגשת לערכאת ערעור חייבת להישען על תשתית אמיתית ומאומתת בלבד. התנהלות בלתי ישרה עלולה להחמיר את מצבו של הנאשם פי כמה.
שימו לב: תצהיר כוזב הנמסר לעורך דין אינו נמלט מהדין הפלילי. גם אם הנאשם אינו מורשע בעדות שקר, הוא יורשע בעבירה של שבועת שקר.
שלבים להתמודדות נכונה עם ראיות בהליך הפלילי
-
איסוף ראיות מקוריות. פנו לגופים הרשמיים, כגון בנקים או רשויות מס, לקבלת תיעוד מקורי בלבד. לעולם אל תנסו לערוך או לתקן מסמך קיים.
-
בדיקת מהימנות עם עורך דין. הציגו לסנגור את מלוא התמונה העובדתית ללא הסתרות. עורך הדין יבחן האם הראיה קבילה ורלוונטית.
-
הגשת בקשה מסודרת להבאת ראיות. בצעו הגשת ראיות חדשות בערעור לפי סדרי הדין המקובלים. נמקו מדוע לא הבאתם את הראיות במהלך הדיון המקורי.
-
הימנעות מוחלטת מיצירת עובדות מלאכותיות. אל תחתמו על תצהיר שאינו משקף את האמת המדויקת. חתימה על תצהיר שקר מסבכת את הנאשם בעבירות חמורות נוספות.
שאלות ותשובות
האם תצהיר שקר בהליך פלילי יכול להוביל למאסר בפועל?
כן. בית המשפט רואה בחומרה רבה ניסיונות להטעות שופטים באמצעות תצהירים כוזבים. בעניין אליהו כהן, בית המשפט העליון השאיר עונש של חמישה חודשי מאסר בפועל על כנו.
מה ההבדל בין עדות שקר לבין שבועת שקר?
עדות שקר לפי סעיף 237 נוגעת לעדות הנמסרת בהליך שיפוטי. ועונשה המרבי הוא שבע שנות מאסר. לעומת זאת, שבועת שקר לפי סעיף 239 נוגעת למסירת תצהיר שקר בפני גורם מוסמך. ועונשה המרבי הוא שלוש שנות מאסר.
מדוע בית המשפט העליון לא הקל בעונשו של המערער?
בית המשפט קבע כי המעשה החמור של בדיית ראיות וזיוף נותר בעינו. השופט בך ציין כי שינוי הסעיף הטכני אינו מוריד מחומרת הניסיון להטעות את מערכת המשפט.
כיצד משפיע סעיף 236 לחוק העונשין על נאשם?
סעיף 236 מחריג מהגדרת עדות אמרות שלא בשבועה מפי נאשם בהליך פלילי. מכיוון שתצהיר אינו ניתן בשבועה בפני עורך דין, הוא אינו נחשב עדות שקר. אך הוא עדיין מהווה שבועת שקר.
מה המשמעות של בדיית ראיות לטובת ערעור?
בדיית ראיות היא עבירה פלילית עצמאית לפי סעיף 238 לחוק העונשין. יצירת מסמך מזויף כדי לבסס בקשה לחזרה מהודאה נחשבת בדיית ראיה ומחייבת ענישה מחמירה.
לסיכום, פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת כהן מהווה הלכה חשובה בדיני הראיות והעונשין. בית המשפט הבהיר כי חרף הסייגים המשפטיים. המערכת תגיב ביד קשה נגד כל ניסיון לשיבוש הליכים.
