אזהרה כללית נהיגה בשכרות: האם היא מספיקה למניעת השבתה?

בית המשפט העליון דן בשאלה מהי מידת האזהרה הנדרשת מהורים המוסרים את רכבם לילדיהם, במיוחד כאשר קיים חשש לנהיגה בשכרות. בית המשפט קבע כי אזהרה כללית נהיגה בשכרות אינה מספקת כדי לבטל השבתת רכב שנעשתה עקב עבירה זו. פסק הדין, שניתן בבית המשפט העליון ברע״פ 1286/11 ביום 16.10.2012, מדגיש את חשיבות הפעולה האקטיבית של בעלי הרכב למניעת עבירות מסוג זה. לעיון נוסף: נהיגה בשכרות: עונשים חמורים, השלכות מרחיקות לכת ודרכי הגנה משפטיות.

ההחלטה מתווה אמות מידה מנחות המסייעות להורים ולבעלי רכבים להבין את אחריותם. לפיכך, היא קובעת רף משפטי ומוסרי ברור, במיוחד לאור הסכנות הטמונות בנהיגה בשכרות. לפיכך, היא קובעת רף משפטי ומוסרי ברור, במיוחד לאור הסכנות הטמונות בנהיגה בשכרות, וכפי שמפורט במדריך משפטי מקיף להבנת ההשלכות וההתמודדות עם נהיגה בזמן פסילת רישיון.

הרקע המשפטי ואומד דעת המחוקק

פקודת התעבורה, ובמיוחד תיקון מספר 66 לחוק לתיקון פקודת התעבורה (השבתת רכב בשל עבירות חמורות). בנוסף, התשס״ד-2004, מקנה לקצין משטרה סמכות לאסור שימוש ברכב שנעברה בו עבירה חמורה, לרבות נהיגה בשכרות. המחוקק ביקש להרחיב את אמצעי האכיפה ולשלוח מסר ברור להורים ולבעלי רכבים. בנוסף, פקודת התעבורה מקנה לקצין משטרה סמכות לאסור שימוש ברכב, במסגרת המאבק בתופעת הנהיגה בשכרות, ובדומה לסנקציות אחרות כמו שלילת רישיון נהיגה: מה עושים וכיצד מתמודדים?.

הוא הדגיש את הצורך להקפיד על האופן שבו ילדיהם או אנשים אחרים נוהגים ברכבם. עם זאת, השבתת רכב נחשבת לכלי הרתעתי יעיל במאבק בתאונות הדרכים, ונועדה להגן על חיי אדם.

עובדות המקרה: רע״פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל

במקרה שנידון בפני בית המשפט העליון, בנו של יעקב אמברם, חייל בן 21. כתוצאה מכך, נעצר כשהוא נוהג ברכב אביו תחת השפעת אלכוהול. הבן נפסל מנהיגה ל-30 יום וכתב אישום הוגש נגדו. מצד שני, בעקבות זאת, קצין משטרה הוציא צו איסור שימוש ברכב האב למשך 30 יום.

בהתאם לסמכותו לפי סעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה.

המבקש, האב, עתר לביטול הצו. לעומת זאת, הוא טען כי מסר את הרכב לבנו לאחר שהזהיר אותו ״שימנע מלעבור כל עבירה. ושינהג כחוק״. כמו כן, הוא ציין כי הוא זקוק לרכב לצורך הגעה לעבודתו באשדוד.

בית משפט השלום לתעבורה דחה את הבקשה, בקובעו כי אזהרה כללית בלבד אינה מספיקה. לדוגמה, בית המשפט קבע כי היה על האב לוודא קיומו של נהג תורן שלא שתה אלכוהול. ערר שהגיש האב לבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא. ומכאן בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון.

השאלה המשפטית והכרעת בית המשפט העליון

השאלה המשפטית המרכזית הייתה מהי מידת הפעולה הנדרשת מבעל רכב, לפי סעיף 57ב(ב)(2) לפקודת התעבורה. לדוגמא, כדי להוכיח כי ״עשה כל שביכולתו״ למניעת עבירת נהיגה בשכרות. כלומר, האם אזהרה כללית בלבד בין הורה לילדו מספקת דיה כדי לבטל צו איסור שימוש ברכב. נושא קשור: עורך דין תעבורה: מדריך מקיף להתמודדות עם פסילה מנהלית.

השופט נ' סולברג, בהסכמת השופטים ס' ג'ובראן וח' מלצר, דחה את בקשת רשות הערעור. כלומר, בית המשפט קבע. כי סעיף 57ב(ב)(2) לפקודת התעבורה מציב שני תנאים מצטברים לביטול צו איסור השימוש:

• שהנהג פעל בניגוד להוראות בעל הרכב.

• שבעל הרכב עשה כל שביכולתו למניעת העבירה.

בית המשפט הדגיש כי אזהרה כללית וסתמית, שאינה מתייחסת במפורש לאיסור נהיגה בשכרות. אולם, אינה עומדת בדרישת ״כל שביכולתו״. לא מספיק להזהיר באופן כללי. האזהרה צריכה להיות מלווה בבדיקה שהנהג אכן הבין וקיבל על עצמו את ההנחיה, למשל.

באמצעות וידוא קיומו של נהג תורן שלא שתה. אמנם, בית המשפט ראה בתכלית ההרתעתית של השבתת הרכב ערך עליון.

שיקולים מנחים לבחינת האזהרה

השופט ס' ג'ובראן הוסיף ופירט שישה שיקולים שיש להביא בחשבון בבחינת מידת האזהרה הנדרשת:

• סוג האירוע: בילוי הכולל אלכוהול לעומת נסיעה שגרתית.

• מרחק היעד וזמינות תחבורה חלופית.

• גיל הנהג וניסיונו.

• עברו התעבורתי של הנהג.

• תדירות השימוש של הנהג ברכב.

• הצורך בהרתעת יתר על פני הרתעת חסר.

לדוגמה, במצבי סיכון מוגבר, כמו נהג צעיר הנוסע בשעת לילה למקום מרוחק. ואולם, ראוי שההורה ידרוש הבטחה קונקרטית לקיום נהג תורן. לעיתים אף נדרש וידוא בפועל בתום הבילוי. בית המשפט הדגיש.

כי הנזק הכלכלי הזמני שנגרם לבעל הרכב קטן לאין שיעור מהסיכון לחיי אדם.

משמעות פסק הדין וההשלכות המעשיות

פסק הדין קובע רף ראייתי ומהותי ברור להורים ולבעלי רכבים המוסרים את כלי רכבם לילדיהם או לאחרים היוצאים לבילויים הכוללים צריכת אלכוהול. אזהרה כללית נהיגה בשכרות אינה מספקת. נדרשת פעולה אקטיבית נוספת, כמו בירור מציאותו של נהג תורן שלא ישתה. ההלכה הזו מצטרפת לפסיקה עקבית המדגישה את חומרת נהיגה בשכרות ומבססת מדיניות שיפוטית מרתיעה.

היא מעניקה לבתי המשפט הדיוניים כלים פרשניים ליישום דרישת ״כל שביכולתו״ במקרים שונים. יחד עם זאת, בתי המשפט יימנעו מקביעת כלל נוקשה העלול לעודד טענות בלתי ניתנות להפרכה. על כן, מומלץ להורים ובעלי רכבים לשמור על טווח ביטחון סביר. ולהימנע ממתן הרכב במצבים בהם קיים חשש לנהיגה בשכרות.

במקרים כאלה, עדיף לסייע לילדים להגיע ליעדם בדרכים חלופיות.

סיכום והמלצות

בית המשפט העליון, ברע״פ 1286/11, יעקב אמברם נ' מדינת ישראל, דחה בקשת רשות ערעור של אב שרכבו הושבת. הסיבה לכך הייתה שבנו נהג ברכב בשכרות, והאב נתן לבנו אזהרה כללית נהיגה בשכרות בלבד. בית המשפט קבע כי אזהרה כללית וסתמית אינה מספקת כדי לעמוד בדרישת החוק לפיה על בעל הרכב לעשות ״כל שביכולתו״ למניעת העבירה.

ההחלטה מדגישה את הצורך בפעולה אקטיבית מצד בעלי הרכבים. מאידך, על בעלי רכבים לוודא קיומו של נהג תורן במצבי סיכון. שישה שיקולים מנחים הוגדרו על ידי השופט ס' ג'ובראן לבחינת מידת האזהרה הנדרשת. ההלכה הזו, שניתנה על ידי השופט נ' סולברג בהסכמת השופטים ס' ג'ובראן וח' מלצר.

מטרתה להרתיע ולצמצם את תאונות הדרכים הקטלניות.

הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.