פסק דין מבית משפט השלום בנצרת קבע שאחריות חמורה של בעל כלב לפי סעיף 41א לפקודת הנזיקין חלה גם כאשר לא היה מגע פיזי ישיר בין הכלב לניזוק. הדרישה היא קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין התנהגות הכלב לנזק. נכון שהתובעת נפלה ונחבלה תוך ניסיון להציל את כלבתה מתקיפת כלב הנתבעת, והיא זוכה לפיצוי בסך 80,000 ש״ח.
תובעת שנפגעה בשני אירועים נפרדים הקשורים לכלבה של הנתבעת תבעה פיצוי בגין נזק נפשי. לפיכך, באחד מהם נפלה תוך ניסיון להימלט מכלב שתקף את כלבתה, ובשני נשרטה ונשכה ישירות. פסק הדין דן בגבולות האחריות החמורה המוטלת על בעלי כלבים מכוח פקודת הנזיקין. מכאן, גם כאשר לא היה מגע פיזי ישיר בין הכלב לניזוק.
סעיף 41א לפקודת הנזיקין קובע שבתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב. בנוסף, חייב בעליו של הכלב לפצות את הניזוק. ואין נפקא מינה אם הייתה או לא הייתה התרשלות של הבעלים. מדובר במשטר של אחריות חמורה.
הבעלים או המחזיק בכלב דרך קבע חב בפיצויים בגין נזק גוף שנגרם על ידי כלבו. עם זאת, ללא צורך בהוכחת אשם.
לצד האמור, נקבעו בסעיף 41ב לפקודה הגנות שבהתקיימן יהיה הבעלים פטור מאחריות. כתוצאה מכך, ההגנות כוללות התגרות של הניזוק בכלב, תקיפת הניזוק את הבעלים או קרוביו. והסגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים. הנטל להוכחת הגנות אלה מוטל על הנתבעת.
פרטי ההליך ועובדות המקרה
פרטי ההליך: בית משפט השלום בנצרת, ת״א 18758-07-09, נטליה לוציק נ' איזבלה דומן. לעומת זאת, כב' השופטת עינב גולומב, 27.01.2015. התובעת טיילה עם כלבה מסוג פינצ'ר בפארק בנצרת עלית, כשכלבה של הנתבעת, מרמנו. תקף את כלבתה והפילה אותה ארצה.
האירוע הראשון: נפילה בעת ניסיון הצלת כלבתה
ביום 06.04.04 התרחש האירוע הראשון. לדוגמה, לפי גרסת התובעת, כלב הנתבעת רץ לעבר כלבתה, תקף אותה והפילה ארצה. לעומת זאת, גרסת הנתבעת טענה כי התובעת מעדה ונפלה בעת שרצה אל עבר כלבתה. מבלי שהיה מגע פיזי בינה לבין הכלב.
פסק הדין קבע כי גרסת התובעת בדבר מגע ישיר אינה אמינה והשתנתה לאורך ההליך.
האירוע השני: שריטות ונשיכה ישירות
ביום 18.05.04, כחודש לאחר מכן, הותקפה התובעת פעם שנייה. לדוגמא, כלב הנתבעת תקף אותה, שרט אותה ונשך בכתפה הימנית. תיעוד רפואי אובייקטיבי מיום האירוע אישר את גרסת התובעת. נמצאו סימני נשיכה בכתף ימין, שריטות רבות בידיים וצלקות טריות.
טענות הצדדים והשאלות המשפטיות המרכזיות
השאלה המשפטית המרכזית עמדה על ספק האם אחריות חמורה של בעל כלב מתקיימת גם כאשר לא הוכח מגע פיזי ישיר. כלומר, הנתבעת טענה לשתי הגנות: התגרות והסגת גבול. היא טענה כי כלבה של התובעת הקדים והתגרה בכלבה שלה בנביחות. וכן כי התובעת הסיתה את הכלב להגיח.
בית המשפט דחה את שתי ההגנות. אולם, לגבי הסגת גבול, היא לא הוכחה כלל. האירוע התרחש ביציאה מחניית בית משותף פתוח לציבור, ולא במקרקעין פרטיים של הנתבעת. לגבי התגרות, הנביחות מיוחסות לכלב ולא לתובעת עצמה.
וסביבת האירוע הייתה שטח ציבורי פתוח שלא מהווה סיכון מיוחד המצדיק הגנה.
אשם תורם: האם התובעת אחראית חלקית?
הנתבעת טענה גם לאשם תורם. אמנם, בטענה כי ניסיון התובעת לחלץ את כלבה מכלבה של הנתבעת מהווה הסתכנות מרצון. בית המשפט דחה טענה זו. הוא ציין כי אין מחלוקת בין הצדדים.
כי כלב הנתבעת הוא כלב גדול במשקל כ-70 ק״ג, לעומת כלבה הקטן של התובעת.
החלטת בית המשפט ונימוקיה
בית המשפט קבע כי מתקיימת אחריות הנתבעת בשני האירועים. ואולם, לגבי האירוע הראשון. נקבע כי אין הכרח במגע פיזי בין הכלב לניזוק כדי לבסס אחריות לפי סעיף 41א. הדרישה היא קשר סיבתי עובדתי ומשפטי.
התובעת נפלה ונחבלה תוך ניסיון להציל את כלבתה מתקיפת כלב הנתבעת, וקשר זה מתקיים.
באירוע השני התקבלה גרסת התובעת במלואה, בהתבסס על תיעוד רפואי אובייקטיבי. יחד עם זאת, הנתבעת הודתה בעובדות כתב האימון המתוקן והורשעה. לבסוף, פוסק הדין דחה את תביעת הפסד השכר לעבר ולעתיד באופן חלקי.
נכות נפשית: חריגה מקביעת המומחה
מומחה מטעם בית המשפט קבע נכות נפשית בשיעור 20%. עם זאת, בית המשפט חרג מקביעה זו. מאידך, ממצאי המומחה עצמו עלו על שיפור ניכר בתפקוד התובעת. כולל עבודה רציפה במשרה מלאה במשך כ-6 שנים לאחר התאונה.
המומחה אבחן את מצבה כ״קלה עד בינונית״. לפיכך נקבע נכות נפשית של 10% בלבד.
פיצוי וסיכום הדין
בית המשפט פסק פיצוי כולל של 80,000 ש״ח, הכולל פיצוי על נכות נפשית. מצד שני, כאב וסבל בסך 35,000 ש״ח, ופיצוי גלובאלי על פגיעה בכושר שתכרות לעתיד בסך 40,000 ש״ח. רכיב הוצאות נקבע בסך 5,000 ש״ח. תביעת עזרת הזולת נדחתה, וכן נדחתה תביעת הפסד שכר לעבר.
שאלות ותשובות
האם אחריות חמורה של בעל כלב דורשת מגע פיזי ישיר בין הכלב לניזוק?
לא. לסיכום, סעיף 41א לפקודת הנזיקין דורש קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין התנהגות הכלב לנזק. נזק שנגרם עקב נפילה במהלך הימלטות מהכלב או ניסיון התחמקות ממנו הוא נזק העשוי לבוא בגדר הסעיף. פסק דין בת״א 18758-07-09 קבע כי אין הכרח במגע פיזי.
מהי הגנת ההתגרות ומתי היא חלה?
הגנת ההתגרות מתקיימת כאשר הניזוק עצמו גרם לכלב הפוגע להיכנס למצב סיכון מוגבר. לאור, באשם ממשי מצדו. נביחות של כלב אחד כלפי אחר בשטח ציבורי פתוח אינן מהוות התגרות במובן החוק. שכן הן סיטואציה שגרתית וטבעית שלא מצדיקה הסרת ההגנה הרחבה.
האם בית המשפט מחויב לקבל את קביעת המומחה הרפואי?
לא. בהתאם, בית המשפט אינו כפוף אוטומטית לקביעת מומחה רפואי מטעמו. כאשר מתגלים פערים בין ממצאי חוות הדעת לבין התנהלות התובעת בפועל, כגון המשך תעסוקה יציבה. רשאי בית המשפט לסטות מהאחוז שנקבע ולקבוע שיעור נכות שונה.
מה קורה כאשר גרסת התובעת משתנה במהלך ההליך?
שינויים והעצמות בגרסת התובעת לאורך ההליך עלולים לפגוע במהימנותו ולצמצם את היקף הפיצוי. למעשה, גם כאשר עצם האחריות מוכחת. במקרה זה, גרסת התובעת בדבר מגע ישיר והפלה על ידי הכלב נדחתה. והיא נאלצה להסתפק בקביעה שנפלה בעת ריצתה לעבר כלבה.
האם אשם תורם אפשרי בתיקי אחריות חמורה של כלבים?
ספק רב אם ניתן להטיל אשם תורם במסגרת עוולת אחריות חמורה לפי סעיף 41א. ראשית, שהיא עצמה מבוססת על אחריות חמורה ולא על אשם. בפסיקה לא קיימת הלכה פסוקה בעניין זה. ניסיון לחלץ כלב מתקיפה איננו מהווה הסתכנות מרצון בנסיבות המקרה.
מה עושים כאשר נפגעתם מכלב בעל?
-
תעדו את הפציעה במידה האפשרית. שנית, תיעוד רפואי אובייקטיבי מהיום הראשון הוא הכלי החזק ביותר לתמיכה בטענותיכם. כמו במקרה זה, מסמך רפואי מיום האירוע סייע לאמת את גרסת התובעת.
-
הגישו תלונה משטרתית. כתב אישום פלילי כנגד בעל הכלב יכול לשמש כראיה מכרעת בהליך האזרחי, במיוחד כאשר הנתבעת הורשעה.
-
שמרו על עקביות בגרסאותיכם. כפי שמראה פסק הדין, שינויים בגרסת התובעת פוגעים במהימנותו ועלולים לצמצם את סכום הפיצוי.
-
פנו לעו״ד מומחה בתחום. דין בעלי חיים מורכב ודורש הבנה של פקודת הנזיקין ושל הפסיקה הרלוונטית.
סיכום עקרונות הדין בתיקי אחריות חמורה של כלבים עיקרון פירוט אחריות חמור הבעל הכלב חייב לפצות ללא תלות באשמה, אך נדרש קשר סיבתי בין הכלב לנזק מגע פיזי לא נדרש נזק מנפילה או הימלטות מהכלב יכול להיכלל תחת סעיף 41אהגנות 41בהתגרות, תקיפת הבעלים, הסגת גבול – הנטל בהוכחה על הנתבעת סטייה ממומחה בית המשפט רשאי לחרוג מקביעת המומחה בהתאם לנסיבות
שימו לב: פסק הדין בת״א 18758-07-09 לאחר מגע בין כלבים מדגים כי עקביות הגרסה העובדתית חשובה כל כה. שינויים והעצמות בגרסת התובעת עלולים לפגוע במהימנותו ולצמצם את היקף הפיצוי, גם כאשר האחריות עצמה מוכחת.
לסיכום, פסק הדין מבהיר. שלישית, כי אחריותו החמורה של בעל כלב לפי סעיף 41א לפקודת הנזיקין אינה מוגבלת למקרים של מגע פיזי ישיר. הנזק נגרם עקב תגובה סבירה של הניזוק לסיטואציה שיצר הכלב. גם כאשר התובעת נפלה בעת ניסיון להציל את כלבתה, קיים קשר סיבתי מספק.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
