הגנה עצמית מדומה: מתי היא תקפה? פסק דין תקדימי

בית המשפט העליון דחה ערעור של אדם אשר נפגע מירי קטלני. לפיכך, הוא קבע כי היורה זכאי להגנה עצמית מדומה, גם אם טעה לחשוב שהנפגע מחזיק בנשק. פסק הדין, שניתן על ידי השופטת ע' ארבל, מתווה את גבולות ההגנה העצמית בנזיקין. הוא מבהיר כי מי שיוצר בעצמו את מצב הסיכון נושא בתוצאותיו. ההבחנה שבית המשפט העליון עורך בפסיקה זו, בין יצירת מצב סיכון לבין פגיעה הנובעת ממנו, מזכירה את הצורך בבירור נסיבות מדויק גם בתביעות פיצויים בתאונת דרכים: מדריך מקיף וייעוץ משפטי 2026.

גם אם נפגע מטעות סבירה של המתגונן.

פרטי ההליך והרקע העובדתי

ההליך נדון בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, ע״א 11172/05 (וערעור שכנגד). בנוסף, המערער והמשיב שכנגד הוא זיו אלון. ואילו המשיבים והמערערים שכנגד הם נועם חדד ומדינת ישראל-משרד הביטחון. המשנה לנשיאה א' ריבלין, השופטת ע' ארבל והשופט ח' מלצר דנו בערעור.

הערעור התייחס לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע״א 2082/00) משנת 2005. עם זאת, בית המשפט נתן את פסק הדין ביום 21.10.2009.

בלילה שבין 8.4.97 ל-9.4.97, סמוך לאחר חצות, שמע המשיב נועם חדד רעשים בבית הוריו. כתוצאה מכך, הוא ראה דמות ״מתעסקת עם החלון״. המשיב נטל רובה M-16 צבאי שהיה ברשותו. הוא התקשר פעמיים למשטרה ועלה לגג הבית, שם עקב אחר שני גברים בחצר.

כאשר הגברים פתחו בריצה, קרא להם המשיב לעצור וירה באוויר. לעומת זאת, המשיב ראה את המערער זיו אלון מרים את ידו לעברו ואוחז בחפץ. הוא חש מאוים וסבר כי מדובר בכלי נשק. לכן ירה לעברו שתי יריות, שפגעו ברגלו ובכתפו וגרמו לו 61.7% נכות לצמיתות.

גרסת המערער הייתה שונה לחלוטין. לדוגמה, לדבריו, הוא הלך עם חברו לעבר בית של נערת ליווי ונורה ללא כל סיבה. בית המשפט המחוזי דחה את גרסת המערער כבלתי מהימנה, שכן היא ״קרסה״. בית המשפט אימץ את גרסת המשיב ודחה את תביעת הנזיקין. כאשר בית המשפט דוחה גרסה של אחד הצדדים כבלתי מהימנה, הדבר עשוי להזכיר מקרים מורכבים אחרים, כמו למשל תביעת קרנית פגע וברח: המדריך המקיף למיצוי זכויותיכם.

הוא הסתמך על הגנת הסתכנות מרצון, הגנה עצמית ואשם תורם. בנוסף, בית המשפט דחה את תביעתו שכנגד של המשיב ולא פסק הוצאות לאיש מן הצדדים. לדוגמא, שני הצדדים הגישו ערעור. במקביל, הדיון המשפטי כלל גם סוגיות הנוגעות ללשון הרע: שאלות ותשובות על הוצאת דיבה ומוניטין, כפי שניתן לראות מהערעור שהגישו שני הצדדים.

השאלות המשפטיות המרכזיות

בית המשפט העליון התמודד עם מספר שאלות משפטיות מורכבות. ראשית, בית המשפט בחן האם יש לדחות את תביעת הניזוק מכוח הדוקטרינה ״מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה״. כלומר, דוקטרינה זו קובעת כי אדם לא יפיק תועלת ממעשה עוולה שביצע.

שנית, בית המשפט בחן האם חלה הגנת ״הסתכנות מרצון״ לפי סעיף 5 לפקודת הנזיקין. אולם, הגנה זו מתייחסת למצבים שבהם הניזוק מודע לסיכון ולמרות זאת חשף את עצמו אליו.

שלישית, בית המשפט שאל האם עומדת ליורה הגנה עצמית לפי סעיף 24(1) לפקודת הנזיקין. אמנם, הוא בחן את התחולה במצבים שבהם תחושת האיום נסמכה על טעות, כלומר. במצב של הגנה עצמית מדומה.

רביעית, בית המשפט התייחס לשאלת אחריותה של מדינת ישראל-משרד הביטחון. ואולם, הן באחריות ישירה והן באחריות שילוחית, בגין הנשק שניתן למשיב. הוא בחן את השלכות מתן הנשק על האירוע. לבסוף, בית המשפט דן בשאלה האם היה מקום לפסוק הוצאות לטובת המשיב בערעור שכנגד.

הכרעת בית המשפט העליון ונימוקיה

השופטת ע' ארבל קיבלה את פסק הדין. יחד עם זאת, היא קבעה כי עצם התנהגותו הפלילית של המערער, בין אם פריצה או הסגת גבול. אינה שוללת ממנו את זכות התביעה. השופטת הסבירה כי נדרשת גם סיבתיות משפטית.

ופגיעה מירי מכוון אינה מצויה באופן אוטומטי במתחם הסיכון של הסגת גבול. מאידך, בניגוד לבית משפט קמא, השופטת ארבל קבעה כי הגנת ההסתכנות מרצון אינה חלה במקרה זה. היא נימקה זאת בכך שלא הוכח כי המערער הסכים, ולו במרומז. ליטול על עצמו את הסיכון לפגיעה מירי או לוותר על זכותו לפיצוי. בניגוד לעמדה זו, עמדתה של השופטת ארבל מחדדת את ההבדלים בין חשיפה לסיכון לבין הסכמה מודעת, ובהקשר רחב יותר, לכל תביעת פיצויים, חשוב להכיר את התהליך של דיווח לקרנית פגע וברח: מדריך מלא לזכויותיך לפיצוי.

על אף זאת, בית המשפט העליון אישר את דחיית התביעה. מצד שני, הוא התבסס על הגנה עצמית הקבועה בסעיף 24(1) לפקודת הנזיקין. האירוע נותח בשלושה שלבים: בשלב הראשון, המשיב חשד בפריצה והתקשר למשטרה. בשלב השני, היורה קרא לעוצרים וירה באוויר כאשר המערער נמלט.

בשלב השלישי, והמכריע, המשיב ירה במערער. לסיכום, אף שמבחינה אובייקטיבית המערער לא החזיק בנשק. בית המשפט קבע כי המערער יצר את מצב הלחץ ואת טעותו הכנה והסבירה של המשיב. לכן, הוא אינו נחשב ל״קורבן תמים״, ומטוטלת הסיכון נוטה לחובתו.

תנאי הנחיצות והפרופורציה התקיימו לאור האיום הסובייקטיבי המיידי שחש המשיב. לאור, השופטת ארבל הדגישה כי הפרת הוראות הפתיחה באש הצבאיות, אם הייתה. אינה רלוונטית ליחסים שבין הצדדים.

באשר למדינת ישראל-משרד הביטחון, בית המשפט קבע כי בהיעדר אחריות למשיב. בהתאם, נשללת האחריות השילוחית של המדינה. הטענה לאחריות ישירה נדחתה, משום שהמערער זנח אותה בערכאה הדיונית. הערעור שכנגד בעניין ההוצאות נדחה גם הוא.

בית המשפט לא מצא עילה להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא. למעשה, המשנה לנשיאה א' ריבלין והשופט ח' מלצר הסכימו עם פסק דינה של השופטת ע' ארבל. לכן, הערעור והערעור שכנגד נדחו.

הגנה עצמית מדומה והשלכותיה המשפטיות

פסק הדין בעניין זיו אלון נגד נועם חדד הוא פסק דין חשוב המבהיר את גבולות ההגנה העצמית בדיני נזיקין. ובפרט בנוגע למצב של הגנה עצמית מדומה. השופטת ע' ארבל קבעה כי היורה זכאי להגנה עצמית. גם אם טעה לחשוב שהנפגע החזיק בנשק.

תנאי זה מתקיים במקרים בהם המערער יצר את מצב הלחץ ואת טעותו הכנה. והסבירה של המשיב.

יסודות ההגנה העצמית המדומה

הגנה עצמית מדומה מתרחשת כאשר אדם חש מאוים באופן סובייקטיבי. אף אם אובייקטיבית לא נשקפה לו סכנה. כדי שהגנה זו תחול, על בית המשפט לבחון את יסודות סעיף 24(1) לפקודת הנזיקין, הכוללים:

• שימוש בכוח שלא כדין: די באיום ממשי ולאו דווקא בשימוש פיזי בכוח.

• נחיצות סבירה: ההתגוננות חייבת להיות במידה סבירה ולשם הגשמת מטרת ההתגוננות, בהיעדר דרך חלופית סבירה.

• פרופורציה סבירה: יחס סביר בין הנזק שנגרם לניזוק לבין הנזק שהמתגונן רצה למנוע.

במקרה זה, המערער עצמו, באמצעות מעשיו והתנהגותו. יצר את המצב שהוביל לתחושת האיום הסובייקטיבית של המשיב. כך הדבר במיוחד לאור החשש של המשיב מפריצה ומהרמת היד של המערער.

משמעות פסק הדין עבור הציבור

פסק הדין מבהיר כי ״אין דמם של פורצים הפקר״. הוא קובע כי גם מסיג גבול ופורץ אינו ״מחוץ לחוק״. שלילת פיצוי ממנו מחייבת בחינה פרטנית של ההגנות הקבועות בדין, והיא אינה נובעת אוטומטית ממעשיו. במקביל, פסק הדין מרחיב את ההגנה העצמית בנזיקין למצבי ״הגנה עצמית מדומה״.

כלומר, כאשר הניזוק הוא שיצר את הסיכון ואת הטעות הכנה והסבירה של המתגונן. הסיכון יוטל עליו.

השופטת ארבל הדגישה כי הגנה זו מהווה פטור ולא הצדק. ההגנה העצמית בנזיקין משתרעת גם על הגנה על רכוש, בכפוף לעיקרון הפרופורציה. ההכרעה מדגישה את אופייה הנסיבתי והגבולי של תוצאה זו. היא גם מביעה את החשש מ״מדרון חלקלק״ של ירי בלתי מבוקר.

לכן, פסק הדין נותן אמת מידה זהירה לבחינת מקרים עתידיים של פגיעה במסיגי גבול ופורצים. הוא מאזן בין הצורך להגן על קניין וביטחון אישי לבין שמירה על ערך חיי אדם.

פנייה לייעוץ משפטי בעניין הגנה עצמית

מקרים הקשורים להגנה עצמית מדומה או הגנה עצמית באופן כללי, הם מורכבים ורגישים. הם דורשים בחינה מעמיקה של כלל הנסיבות והפרטים העובדתיים. למשל, חשוב להבין את היסודות של הגנה עצמית וכיצד הם מתיישבים עם מצב נתון. יש להעריך האם המעשה שבוצע היה במידה סבירה ומידתי.

כמו כן, יש לבחון את הקשר הסיבתי בין פעולת המגן לבין הנזק שנגרם.

כתוצאה מכך, קבלת ייעוץ משפטי מקצועי מעורך דין מנוסה בתחום היא קריטית. עורך הדין יסייע בהבנת הזכויות והחובות המוטלות על כל צד. הוא ינתח את המקרה הספציפי בהתאם לפסיקה הקיימת. עורך הדין יוכל להעריך את סיכויי ההצלחה בהליכים משפטיים, הן מצד התוקף והן מצד המגן.

פנייה לייעוץ משפטי איכותי תאפשר קבלת החלטות מושכלות.

הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.