בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דן בעתירה מנהלית חשובה, עת״א (מרכז) 30217-03-21. לפיכך, העוסקת בזכויות אסירים לשכר הוגן עבור עבודתם היצרנית. הכרה בזכויות אסירים לשכר הוגן היא סוגייה שמעלה שאלות יסוד על כבוד האדם, שיקום. לפני, והאיזון בין אינטרסים כלכליים לזכויות בסיסיות. הדיון בעתירה המנהלית מדגיש את הצורך בהגנה על זכויות העובדים, בדומה לזו הנדרשת בענייני זכויות עובדים בפיטורים ובהתפטרות 2026: 5 שאלות נפוצות ותשובות, תוך הבטחת שכר הוגן וכבוד אדם.
פסק דין זה, שניתן ביום 21.08.2023, מדגיש את חשיבות הבטחת שכר מינימלי גם לאוכלוסייה זו. בנוסף, תוך התייחסות למורכבות המערכת.
העתירה רפעת עודה הגישה, אסיר עולם בן 67. עם זאת, נגד שרות בתי הסוהר ומחלקת האסיר – זימונים. מר עודה טען כי השכר המשולם לו בעבור עבודתו במפעל יזם בתוך בית הסוהר. אינו עומד בסטנדרטים של כבוד האדם.
עודה מועסק בשיטת תשלום לפי תפוקה, ולדבריו, שכרו השעתי נשחק באופן משמעותי, מפגיעה בכבודו הבסיסי.
הרקע המשפטי להעסקת אסירים ושכרם
בנוסף לכך, פקודת העסקת אסירים (פקודת נציבות 04.62.00) קובעת. כתוצאה מכך, כי תעסוקת אסירים היא חלק מפעילויות השיקום. היא אינה מיועדת למטרות רווח כלכלי. תכליות ההעסקה כוללות הקניית הרגלי תעסוקה, מניעת בטלה.
הפגת מתחים ותגמול המסייע לאסיר בחייו בבית הסוהר ועם שחרורו.
הקשר לשכר המינימום: הלכת שדות
הסוגייה של תשלום גמול מינימלי לאסירים נבחנה בהרחבה בפסק הדין בג״צ 1163/98 שדות. לעומת זאת, ואח' נ' שב״ס (2001). בית המשפט העליון, מפי כבוד השופט יצחק זמיר. קבע כי לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין אסיר לשירות בתי הסוהר או ליזם הפרטי. בדיון על תשלום גמול לאסירים, בית המשפט העליון קבע כי לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד, בעוד שבמקרים אחרים, כפי שמוסבר בזכויות עובד בפיטורים: המדריך המלא להתמודדות והגנה, קיימים יחסי עובד-מעביד עם זכויות נלוות.
משכך, חוק שכר מינימום, התשמ״ז-1987, אינו חל באופן ישיר על העסקת אסירים.
אף על פי כן. לדוגמה, בית המשפט העליון קבע. כי על השכר המשולם לאסירים המועסקים בעבודה יצרנית לעמוד ביחס סביר לשכר המינימום. כבוד השופט זמיר ציין שתגמול של כ-90% ואף 82% משכר המינימום יכול להיחשב סביר.
כבוד השופט חשין, בעמדה מנומקת, הדגיש את חשיבות השמירה על כבוד האדם של האסיר. לדוגמא, וטען כי חריגה מהותית משכר המינימום תיחשב לבלתי ראויה.
פסק הדין בעניין קריב והשלכותיו
בשנת 2020, שוב עלתה הסוגייה בפסק הדין עת״א (מרכז) 4051-01-19 קריב נ' שב״ס. כלומר, בעתירה זו, אסיר עולם הועסק אף הוא במפעל יצרני פרטי. ושכרו הממוצע היה כ-8.5 ש״ח לשעה. זאת בעוד ערך הגמול השעתי שנקבע בפקודות עמד על 13.7 ש״ח, שהיה כ-47% משכר המינימום.
בית המשפט, מפי כבוד השופט חגי טרסי. אולם, בחן את הטענות ומצא כי העסקה לפי תפוקה היא בסמכות שירות בתי הסוהר. אולם, בית המשפט הדגיש כי יש לשמור על עיקרון של מתן גמול סביר. בית המשפט קיבל את טענת שירות בתי הסוהר שהתגמול מבוסס על תפוקה של אסיר ממוצע.
עם זאת, בית המשפט גם הביע חשש מפגיעה באוכלוסיות מוחלשות שיתקשו לעמוד בתפוקה הנדרשת.
בעקבות פסק דין קריב. אמנם, שירות בתי הסוהר עדכן את נוהל 70-5003 ״תגמולי אסירים – עקרונות ותפעול״. ערך הגמול השעתי המינימלי במפעלי יזם פרטיים הועלה ל-18.9 ש״ח. ובמפעלי שירות בתי הסוהר או בעבודות חוץ – 14.7 ש״ח.
במועד כתיבת פסק הדין בעניינו של רפעת עודה, 18.9 ש״ח היוו כ-63% משכר המינימום.
המקרה הנדון: עת״א (מרכז) 30217-03-21 רפעת עודה נ' שרות בתי הסוהר
רפעת עודה, אסיר בן 67 המרצה מאסר עולם משנת 2014. ואולם, עובד במפעל ״ביג בג״ בבית הסוהר אילון. הוא עוסק בייצור שקיות נייר לאריזה, ומועסק לפי שיטת תשלום על בסיס תפוקה. למרות ש'ערך הגמול השעתי' נקבע על 18.90 ש״ח.
מר עודה טען כי בפועל הוא משתכר כ-5.20 ש״ח לשעה.
טענות העותר: שכר נמוך ופגיעה בכבוד האדם
מר עודה טען בעתירתו שהשכר הנמוך פוגע בכבודו כאדם, ומנוגד לפסיקות קודמות של בתי המשפט. יחד עם זאת, הוא הדגיש כי בשיטת התשלום הנוכחית. גם מאמץ סביר לא מאפשר לו להגיע לגמול השעתי המינימלי. הוא פנה לבית המשפט בבקשה כי השכר יותאם לשכר השעתי הקבוע בעבודה יומית.
וכי יונפק לו תחליף ״תלוש שכר״ שיאפשר שקיפות.
עמדת שירות בתי הסוהר והסתירות שהתגלו
שירות בתי הסוהר טען כי תעסוקת אסירים היא חלק מהליך שיקומי. מאידך, הוא אינו מיועד למטרות רווח, אלא להקניית הרגלי עבודה וקידום השתלבות בחברה. שירות בתי הסוהר הדגיש כי כל צרכיו הבסיסיים של האסיר, כמו מדור, רפואה וביגוד. מסופקים על ידיו. שירות בתי הסוהר טען כי תעסוקת אסירים היא חלק מהליך שיקומי, וכי כל צרכיהם הבסיסיים מסופקים על ידו, להבדיל ממצבם של עובדים שזכויותיהם מוסדרות תחת זכויות עובדים בדיני עבודה: מדריך מקיף לעובד בישראל.
עוד טען שירות בתי הסוהר כי העסקת אסירים כרוכה במגבלות המכבידות על יזמים. לכן, יש לשמור על אטרקטיביות כלכלית עבורם.
הסדר התעסוקה לפי תפוקה, כך לפי שירות בתי הסוהר. מצד שני, מאפשר לאסירים יעילים יותר להגיע לתגמול גבוה, ומעודד תפוקה וחריצות. קבלת הסעד המבוקש, לטענתם, עלולה לפגוע דווקא באוכלוסיות החלשות. זאת משום שהיזם יבקש לגרוע את העובדים הפחות יעילים.
עם זאת, במהלך הדיונים התגלתה סתירה בעמדת שירות בתי הסוהר.
בעניין קריב, שירות בתי הסוהר הצהיר כי התגמול מבוסס על תפוקת אסיר ממוצע. לסיכום, הוא הוסיף כי השכר הכולל שמשולם לאסירים לפי תפוקה אמור להיות דומה לשכר שעתי. בדיון בעניינו של רפעת עודה, לעומת זאת. נציג שירות בתי הסוהר טען.
כי ״אין תגמול ממוצע בעבודה לפי תפוקה״ וכי ״אין אסיר ממוצע״. לאור, טענה זו חותרת תחת הבסיס שעמד ביסוד קביעת בית המשפט בעניין קריב.
ההכרעה השיפוטית ונימוקיה
בית המשפט, בהסתמך על פסיקות קודמות, ובכללן עניין שדות ועניין קריב. בהתאם, קבע כי יש להבטיח לאסירים המועסקים בתעסוקה יצרנית שכר הוגן. שכר זה צריך להיות קשור לשכר המינימום הקבוע בחוק. בית המשפט הדגיש את העיקרון של שמירה על כבוד האדם של האסירים.
עם זאת, בית המשפט קבע כי סבירות השכר תיקבע על בסיס כל הנסיבות. למעשה, יש לכלול בשיקולים את הצורך בשמירה על אינטרסים כלכליים של האסיר. ושל שירות בתי הסוהר כאחד. בית המשפט הכיר בכך שהעסקת אסירים אינה זהה ליחסי עבודה ״רגילים״.
אך הדגיש כי אין בכך כדי להתיר פגיעה בלתי מידתית בזכויות האסיר.
השופט דרור ארד-אילון התייחס לנתונים שהוצגו. ראשית, הוא מצא שאף האסיר ה״חרוץ ביותר״ אינו מגיע ל-18.90 ש״ח לשעה. וכי אסירים עם מוגבלויות או קשיים מיוחדים זוכים לגמול נמוך בהרבה. עודה עצמו, לאחר שיפור מיומנויותיו, הגיע לכ-10.53 ש״ח לשעה.
עובדות אלו ממחישות את החשש של בית המשפט בעניין קריב. שנית, כי שיטת התפוקה עלולה לפגוע באוכלוסיות חלשות.
המשמעות המעשית והשלכות הפסיקה
הפסיקה הנוכחית מדגישה את חשיבות שמירת הכבוד והכבוד האנושי של האסירים. שלישית, היא מעודדת גישה מאוזנת יותר להעסקת אסירים. גישה זו מבטיחה את רווחתם הבסיסית מבלי לפגוע באינטרסים הכלכליים של שירות בתי הסוהר. בית המשפט מכיר במורכבות שילוב יזמים פרטיים במערך התעסוקה בבתי הסוהר.
הוא גם מצביע על כך שהמימון של מערך התעסוקה מתבצע בחלקו מתקציב שירות בתי הסוהר. לכן, אין לשלול את האפשרות שיתרת השכר תשולם מתקציב זה. מכאן, משמעות הדבר היא שעל שירות בתי הסוהר מוטלת האחריות למצוא פתרונות שיבטיחו שכר הוגן לאסירים. כל זאת תוך מציאת איזון עם הצורך למשוך יזמים ולקיים את מערך התעסוקה.
המקרה ממחיש כי גם כאשר חוק שכר מינימום אינו חל ישירות. לכן, עקרונות כבוד האדם והסבירות המשפטית מחייבים התייחסות לשכר זה כנקודת ייחוס. הפסיקה קוראת לשירות בתי הסוהר להסדיר מחדש את נושא עבודת האסירים. ההסדרה צריכה להיות באופן מלא, שיטתי ועדכני.
למי מיועדת הפסיקה וכיצד היא משפיעה?
פסיקה זו רלוונטית בראש ובראשונה לאסירים המועסקים בתעסוקה יצרנית בבתי הסוהר. משום כך, היא נועדה להבטיח כי כבודם ושכרם לא ייפגעו באופן בלתי סביר. היא גם נוגעת לשירות בתי הסוהר וליזמים המפעילים מפעלים בתוך בתי הסוהר.
על שירות בתי הסוהר מוטלת החובה לבחון מחדש את שיטות התגמול. כן, יש עליו למצוא מנגנונים שיבטיחו שכר הוגן לכלל האסירים, כולל אלה בעלי תפוקה נמוכה. זאת במיוחד לאור הסתירות שהתגלו בנוגע לחישוב השכר הממוצע. הפסיקה מחזקת את המגמה הרואה באסירים בני אדם בעלי זכויות. הפסיקה מחזקת את המגמה הרואה באסירים בני אדם בעלי זכויות, בדומה להגנה על זכויות עובדים בפיטורים: מדריך מקיף להתמודדות והגנה.
גם בעת שהם מרצים את עונשם.
הפסיקה גם מחזקת את הצורך בשקיפות בכל הנוגע לחישוב השכר. בנסיבות, היא תומכת בדרישה למתן ״תלוש שכר״ או מסמך מקביל, שיפרט את שעות העבודה והתפוקה. בכך היא מאפשרת לאסירים להבין כיצד נקבע שכרם ולפקח על זכויותיהם. גישה זו תורמת לתהליך שיקום אפקטיבי יותר.
סיכום
פסק הדין בעת״א (מרכז) 30217-03-21 מהווה אבן דרך חשובה בהבטחת זכויותיהם של אסירים המועסקים בתעסוקה יצרנית. בשל, בית המשפט קבע כי יש להבטיח שכר הוגן לאסירים, שיהיה קשור לשכר המינימום בחוק. תוך התחשבות במכלול הנסיבות. הכרה בזכויות אסירים לשכר הוגן משקפת את העיקרון הבסיסי של שמירה על כבוד האדם.
גם מאחורי סורג ובריח.
ההחלטה מעודדת את שירות בתי הסוהר ליישם גישה מאוזנת. לאחר, היא תבטיח את רווחתם הבסיסית של האסירים ותחזק את תהליך שיקומם. זאת תוך התייחסות לאינטרסים הכלכליים של השירות והיזמים. מומלץ לאסירים ובני משפחותיהם, כמו גם ליזמים הפועלים בבתי הסוהר, לעקוב אחר יישום פסיקה זו.
ייעוץ משפטי יכול לסייע בהבנת הזכויות והחובות הנגזרות ממנה.
הערה: מאמר זה מוגש כשירות לציבור ומהווה מידע כללי בלבד. הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני הבוחן את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
